כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

Changing של עדינה אבן זוהר: ילדה מבית טוב עם משהו מרדני וקצת חרדתי

הסביון על הגבעה הגיע ברגע ששמע את צלילי הגיטרה; כשנכנס הקול של עדינה אבן זוהר, צצה הילדה הבורחת: יוני גודמן מספר על תהליך העבודה על הקליפ של Changing, שמופע ההשקה שלו יתקיים מחר (26.2) בתל אביב

בגיל מאוחר יחסית, אחרי קריירה רבת שנים כעובדת סוציאלית ואמא במשרה מלאה, החליטה עדינה אבן זוהר לשנות כיוון ולקפוץ לתוך תעשיית המוזיקה. היא אימצה שם במה – ADINA E – והחלה להופיע ולהוציא דיסקים. Changing, שיר הנושא של האלבום השלישי שלה, עוסק במה שהיא מגדירה כ״תופעה שרבים חווים, אך לא מדברים עליה, בדידות״. מחר, (שני 26.2) יתקיים במועדון שבלול בנמל תל אביב מופע ההשקה של הסינגל והקליפ החדש לשיר, שיצר יוני גודמן, מבכירי האנימטורים בישראל (ואלס עם באשיר, כנס העתידנים).

Yuval:

הי יוני, רגע לפני מופע ההשקה, בוא נלך אחורה: ספר איך התחילה העבודה על הקליפ, מה התבקשת לעשות?

Yoni:

לואי להב, אשר ביטנסקי ועדינה אבן זוהר פנו אלי לעשות את הקליפ לשיר, ואני חייב להגיד שהם נתנו לי יד חופשית לחלוטין שזה היה נהדר מבחינתי – לא היו הכוונות או בקשות, רק קובץ שאשמע

Yuval:

נחמד! ואז מה? איך מתחילים?

Yoni:

בפרויקטים מהסוג הזה אני שומע לרוב פעם אחת את השיר ומיד קופצת לי איזושהי זווית, איזה קטע שאני רואה ויזואלית או סיפור שמיד קופץ לי לראש. לפעמים זה גולמי מאוד ברמת הוויז׳ואל, ולפעמים יש לי ממש את כל הסיפור ומשם משמיעה לשמיעה אני מפתח את זה (זה נכון גם לגבי בריף כתוב, לא רק קליפים – אבל מוזיקה מאוד עוזרת). אם אני לא מוצא את הזווית בשמיעות הראשונות לרוב אני לא לוקח את הפרויקט.

ב־changing, ברגע ששמעתי את הגיטרה של ההתחלה, היה לי את הוויז׳ואל הזה של הסביון על הגבעה, שעף ברוח ולוקח אותו איתנו לסוג של מסע; זה מיד התחבר. ואז כשנכנס הקול של עדינה בא לי הוויז׳ואל השני, של הילדה הבורחת. אלה היו שני הרעיונות שקפצו לי על ההתחלה, ובשמיעות הנוספות פשוט חיברתי אותם ביחד כי היה לי ברור שאני לא רוצה לוותר על אחד לטובת השני. משהו שם עבד טוב ובסופו של דבר יצא מין סיפור מעגלי כזה – אתה מתחיל, עושה מסע, ואז חוזר את המסע הזה אחורה לאותה נקודה, אבל קצת שונה

עדינה אבן זוהר. צילום: מקסים ריידר

Yuval:

ואיך מתקדמים משלב הרעיון? ספר קצת על תהליך העבודה שלך ועל אנימציה בכלל לטובת מי שפחות בקיא בפרטים

Yoni:

השלב הראשון – אחרי תסריט כמובן – הוא סטוריבורד־אנימטיק. זה השלב שבו אתה לוקח את הרעיונות שיש לך בראש ומקבע אותם לוויז׳ואל ולקולנוע. הסטוריבורד הוא ציורים שמתארים את השוטים השונים בסרט, והאנימטיק הוא הנחת הסטוריבורד הזה על ציר זמן כדי לבדוק את התזמון ואת הבימוי. הגישה שלי לשלב הזה קצת שונה מרוב הפקות האנימציה ״המסורתיות״

Yuval:

באיזה אופן?

Yoni:

בדרך כלל יש דגש מאוד גדול על סטוריבורד – ציורים ״יפים״ ומדוייקים יחסית (בקו גס כמובן) – והאנימטיק הוא, כאמור, הנחה של הפריימים האלה על טיימליין; ואז אתה מקבל סדרה של תמונות סטילס שמספרות את הסיפור. אני פחות אוהב את הגישה הזאת כי בעיניי יש משהו מוגבל באיך שהתוצאה הסופית נראית, והרבה דברים עלולים להתפספס בדרך על אי הבנות.

הסטוריבורד בהפקות שלי משמש כלייאוט לאנימטיק. הוא גס יחסית, ואני כמעט אף פעם לא מראה אותו ללקוח. השלב החשוב הוא האנימטיק ושם, במקום לצייר סקיצות מדוייקות יותר, אני עובד עם קו גס, אבל משתדל להכניס כמה שיותר תנועה; כמה שיותר משחק, הבעות, תנועות מצלמה, אפקטים ויזואליים – כל דבר שיכול לעזור לי וללקוח להבין את הסרט. בסופו של דבר אתה רואה גרסת rough של כול הסרט, אבל מפורטת מבחינת ההתרחשות והמשחק

Yuval:

מה היתרונות של זה?

Yoni:

זה טוב מכמה בחינות: דבר ראשון, הלקוח יכול לראות ממש כול מה שיקרה בסרט, אין פה צורך בהבנה של תזמון בתמונות סטילס. נדיר שיש תיקונים או שינויים גדולים בשלב האנימציה אם השלב הזה ברור וקריא ללקוח ויש פה חשיבות גדולה: אם קצב העבודה בשלב האנימטיק הוא 20 שניות בממוצע ביום וקצב העבודה על האנימציה הוא שתי שניות ביום, אתה רוצה לאתר את כל הבעיות ולקבל את כל הריג׳קטים בשלב האנימטיק ולא בשלב האנימציה, כי ההבדל הוא בין יום עבודה לתיקונים לשבועיים של עבודה.

 היתרון השני באנימטיק המפורט מאוד הוא שזה פותר לחלוטין את המאקרו של הסרט. כשאתה עובד על האנימציה ויש לך שוט של שתי שניות, אתה יכול בקלות לאבד את הפרספקטיבה של שאר הסרט. אם האנימטיק מדוייק ומפורט אני לא עוצר לחשוב ״זה צריך להיות גדול יותר או קטן יותר, או אולי משחק אחר״. אני יודע שבמכלול, הקטע הקטנטן שאני עובד עליו הוא במינון נכון ואני יכול להתרכז בתנועה פרופר.

נקודה שלישית ולא פחות חשובה היא עבודה עם אנימטורים אחרים – ככל שהאנימטיק רופף יותר הסיכוי שהכוונה שלך לא תתפרש נכון גדולה יותר- וזה משמעותי כשעובדים גם עם אנימטורים בחו״ל. הגישה הזאת התגבשה והתפתחה ב״ואלס עם באשיר״ ועד היום, עם כל השינויים ההפקתיים ורמת המורכבות הגדולה בהרבה של האנימציה עצמה, זה אחד הדברים היחידים שנשארו כמעט ללא שינוי בהפקות שלי ושלי עם ארי פולמן, כולל בסרט הבא שלנו על אנה פרנק

Yuval:

באיזה שלב עדינה נכנסת לתמונה?

Yoni:

תוך כדי האנימטיק הראיתי לעדינה קונספט ארט, שהכינה הארט־דיירקטורית מעיין שנער, שעשתה עבודה נהדרת על הקליפ. לרוב זה שני שוטים, ואז האנימטיק סוגר את הבימוי והקונספט ארט סוגר את הלוק של הסרט

Yuval:

מה אתה יכול לספר על הדמות הראשית שבקליפ?

Yoni:

הייתה קצת עבודה על האפיון של הילדה: האתגר היה לייצר ילדה מבית טוב אבל עם משהו מרדני ומשהו גם קצת חרדתי/טראומתי בהוויה שלה. עברנו כל מיני גרסאות, חלקן היו קשות וקשוחות מדי וחלקן רכות מדי אבל אני חושב שבסופו של דבר מעיין הצליחה להכניס את המיקס הזה בתוך העיצוב.

מבחינת אווירה ומיקום היה לי בראש את אנגליה, שאתה מתחיל צפונה יחסית ויורד דרומה ואז חוזר צפונה, אבל לא רציתי להיות ספציפי מדי אז לדוגמה בסצנת הרכב ההגה נמצא בצד שמאל, כדי לא להפוך את המיקום הגיאוגרפי לענין. בסופו של דבר היה לי חשוב שהדיבור של הקליפ ברמה הסיפורית יהיה אוניברסלי ככל שאפשר ולא ממוקד במקום מסוים.

משם מחלקת הארט מייצרת את הרקעים והדמויות בהתאם לאנימטיק ומחלקת האנימציה (שבמקרה הזה הורכבה ממני ומספי גייגו), מאנמצת את העיצובים בהתאם להנחיות של האנימטיק. הקליפ עשוי באנימציה קלאסית, למרות שהמונח ״אנימציה קלאסית״ אמור להיות שמור לציורים על נייר אבל ״דו־ממד דיגיטלי״ הוא מונח מסורבל מדי אז נקרא לזה אניציה קלאסית וזהו.

בהפקות גדולות ומורכבות יותר, לרוב האנימטורים עושים את הפריימים הראשיים בקו גס ויש סטודיו שמנקה את הקו ומשלים את הציורים באמצע וצובע, אבל מכיוון שזאת היתה הפקה קטנה יחסית ספי ואני עשינו את כל שלבי ההפקה: פריימים ראשיים, ניקוי הקו, ציור של הפריימים בין הקיפריימים וצביעה

Yuval:

איפה אתה רואה קשר לעבודות קודמות שלך ואיפה יש בו משהו אחר או חדש (אם בכלל)

Yoni:

יש איזשהו מסלול שאני הולך בו מבחינת התפתחות אישית, לפעמים אני רואה אותו ברור מאוד ולפעמים אני זורם עם מה שמתאים לי באותו רגע. הייתה לי סוג של פגישת ייעוץ עם אנימטוריות שסיימו בצלאל לא מזמן, והן שאלו אותי על סרטים קצרים אישיים, ותוך כדי שעניתי להן הבנתי שמעולם לא עשיתי ״סרט אישי קצר״. תמיד איכשהו עשיתי פרויקטים ללקוחות, עניתי על בריף או שירתתי איזושהי מטרה או מסר. מצד שני תמיד הצלחתי למצוא את הדרך להגיד כול מה שהייתי רוצה להגיד ב״סרט אישי״.

יש משהו מרתק בלקבל בריף, שיר, או מסר ולנסות להכניס את העולם שלך בתוכו. כמעט תמיד יש לי איזה רעיון, או לטכניקה או לתנועה או למשחק, ואני מצליח לשלב אותו בפרויקטים שאני עושה ומבחינתי זה מספק מאוד כך שאני חושב שאני תמיד מתקדם מפרויקט לפרויקט

Yuval:

וההבדל לעומת סרטים ארוכים?

Yoni:

פיצ׳רים וסרטים קצרים הם חיות שונות לחלוטין – זה כמו להשוות בין מרתון וריצת 200 מטר; לכול אחד מהם יש את הסיפוק שלו. בעשר השנים האחרונות מאז ואלס עם באשיר אני עובד כמה שנים על פרוייקטים קצרים ואז נכנס לכמה שנים של הפקה על סרט גדול.

יש משהו בלתי נתפס ואפי כמעט בעבודה על פיצ׳ר: צריך המון אורך נשימה, המון אמונה בלא נודע וגם לא יזיק ארי פולמן אחד בתור במאי. זאת עבודה סיזיפית ומורכבת, אבל ברגע שדברים מתחילים לזוז אין סיפוק גדול מזה. סרטים קצרים וקליפים זה סיפוק קצת יותר מיידי, למרות שעבודה על קליפ כזה גם לוקחת משהו כמו ארבעה־חמישה חודשים לסיים. אתה יכול לעבור מנושא לנושא אז יש בזה גם ריענון. מהרבה בחינות הכיף הגדול באמת הוא להסתכל על האנימציה גמורה ובפרויקטים קצרים יש את הסיפוק הזה יותר מהר

Yuval:

איך אתה מסכם את העבודה? מה חשוב לך שאנשים יקחו מהקליפ?

Yoni:

הייתה לי זכות גדולה לעבוד על הקליפ הזה והיה נהדר לעבוד עם עדינה, לואי ואשר, שבאמת נתנו לי יד חופשית והרבה אמונה ותמיכה. בסופו של דבר כן יצא מן סרט קצר של ״התחלה אמצע סוף״. הוא סרט מאוד שלם ואני מאוד גאה בו. אני לא חושב שממקומי להגיד לאנשים שרואים מה להבין או להרגיש – זה אמור לבוא לבד – אני מקווה שתהנו ותקנו את הדיסק של עדינה! אני חושב שהוא יוצא עכשיו לחנויות או איפה שלא קונים מוזיקה בימינו…

Yuval:

תמשיכו לעבוד ביחד?

Yoni:

כן, הקליפ הבא של עדינה שאני עובד עליו בימים אלה יעשה באנימציה ידנית לחלוטין (נייר ועפרונות וכאלה), שזה משהו שלא עשיתי מאז בצלאל בערך – וגם אז מעט מאוד – אז כל עוד יש לי דרך להוציא את הרעיונות והמחשבות שלי החוצה אני מרוצה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden