כל מה שחשוב ויפה

מל ביירס: מלכת האימפרוביזציה

״ישראל היא בירת הרדי־מייד העולמית״, אומר מל ביירס, מהדמויות המרכזיות בעולם העיצוב, שסוקר בספר חדש את הישגי המעצבים המקומיים למרות התנאים הקשים

קשה להפריז בחשיבותו של הספר ״אימפרוביזציה – עיצוב חדש בישראל״ מאת היסטוריון העיצוב מל ביירס ובעריכתו של חגי שגב, שעתיד לראות אור בעוד כשבועיים בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. ביירס, מהדמויות המרכזיות בעולם העיצוב העכשווי, מחלק את זמנו בין תל אביב לניו יורק. הוא התפרסם בעיקר בזכות האנציקלופדיה לתולדות העיצוב שכתב, שראתה אור לראשונה ב־1994 וכעבור 10 שנים יצאה מהדורה מחודשת ומעודכנת בהוצאת הספרים של המוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק. פרויקט אחר שלו הוא ״סדרת ה־50״ – ספרים שבהם הוא מציג בכל פעם 50 גרסאות לאובייקט עיצובי אחד, כגון שולחנות, גופי תאורה, כיסאות, אביזרי ספורט ומיטות, ומקדיש גם מקום נרחב לתיאור שלבי הייצור.

לעיצוב ישראלי הגיע במקרה. ״הכל התחיל בכך שבמסגרת עבודתי עם אוצרת העיצוב של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בתחילת העשור, היא לא הפסיקה לדבר על העיצוב הישראלי״, הוא מספר. ״מובן שחשבתי שהיא צוחקת עלי, עד שבשנת 2003 קיבלתי הזמנה מפרופ׳ עזרי טרזי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, להעביר סמינר בתוכנית. מאוד התרשמתי ממה שגיליתי בביקור, לא היה לי מושג שאיחשף לכל כך הרבה כישרונות צעירים".

ההזמנות לבקר המשיכו להגיע, וביירס החליט בשנת 2005 לעבור לגור בישראל. אז גם נולד הרעיון של הספר. טרזי, שאירגן את תערוכת העיצוב הישראלי במוזיאון העיצוב קופר יואיט בניו יורק, חשב ללוות את התערוכה בספר. בעקבות לוח הזמנים הצפוף וההיקף המצומצם יחסית של התערוכה החליט לבסוף כי מוטב שאת הספר יכתוב אדם מחוץ לעולם העיצוב הישראלי.

הספר המקיף מציג ב־204 עמודים יותר מ־300 עבודות מתחום עיצוב המוצר לסביבה הביתית שיצרו בעשור האחרון כ־130 מעצבים שחיים בישראל. רבות מן העבודות המוצגות בספר הן פרי עבודתם של סטודנטים, ואחרות משל מעצבים מוכרים כמו גד צ׳רני, עמי דרך, דב גנשרוא, עופר זיק, טרזי, חנן דה לנגה, ירון אליאסי ואלון רזגור, וסטודיאות לעיצוב כגון טחנה לעיצוב, אוממי, Reddish ו־Monkey Businness.

הספר מחולק ל־11 שערים: ריהוט, תאורה, מוצרים לילדים, אביזרים ומוצרים חשמליים, כלי שולחן, מנורות וחנוכיות ועוד. כל עבודה מלווה בטקסט קצר המתאר, לצד שם המעצב והשנה שבה נוצרה, את תהליך העבודה ואת החומרים שבהם נעשה שימוש. הספר פועל בשני רבדים – מצד אחד כאלבום מתנה שאפשר לדפדף בו ולהתרשם מהתמונות, ומצד שני כספר עיון שמספק מבט מקיף על שדה העיצוב התעשייתי בארץ.

״לא בחרתי דוקא בדברים שאני אוהב או שונא, ואני בטוח שהשארתי מחוץ לספר כמה מעצבים מאוכזבים״, אומר ביירס, שמלמד היום במכון טכנולוגי חולון. ״זו לא תחרות או סקר, אי אפשר לרצות את כולם. עם זאת, כשבוחנים את העבודות שנכנסו, לא קשה להבחין במספר הגדול של אבות טיפוס שמופיעים שם, שלא יראו לעולם את פס הייצור. כשדיברתי על כך עם הסטודנטים שלי הסברתי להם שאם לא רוצים להציג עשר עבודות בלבד, אי אפשר לכתוב ספר על עיצוב ישראלי בצורה אחרת.

״זה היתרון והחיסרון של מה שקורה בישראל: השימוש ברדי־מייד ובאלתור. מצד אחד, הסיבה לכך ברורה, והיא קשורה להעדר תקציבים. בישראל אין כמעט ארגונים שמטפחים את תחום העיצוב ומעטים היזמים והמפעלים ששוכרים מעצבים קבועים ומתגמלים אותם בשיתוף פעולה מלא לאורך זמן. מצד שני, האלתור אחראי לעיצובים המעניינים והמקוריים שמופיעים בספר. אני קורא לישראל בירת הרדי־מייד העולמית. אין עוד מקום בעולם שהאלתור והשימוש בחומרים מן המוכן תופס בו מקום כל כך נרחב״.

ביירס מרבה לכנות את ישראל ״מקום מוזר״ בהתייחסו לתנאים הבלתי אפשריים שבהם פועלים המעצבים. אלא שזה נכון גם לגביו: הוצאתו של הספר בשפה האנגלית לוטה בערפל, אף שהוא נכתב במקור בשפה זו, משום שאין עדיין מימון. ישראל גם עורמת קשיים בפניו ואינה מאפשרת לו להתגורר כאן באופן קבוע והוא נאלץ לבקש בכל חצי שנה אשרת שהייה. אילו היה כדורגלן או כדורסלן בוודאי כבר היה נמצא מי שיסדר לו את האישור הנכסף.

– – –

התפרסם במקור במוסף גלריה של עיתון הארץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden