כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

לחן עממי בבית האמנים. צילומים: אחיקם בן יוסף

לחן עממי / עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל?

״בביקור בתערוכה אפשר לזהות עיצוב ישראלי ממש כמו שאנו מזהים ישראלים בחו״ל ולא יודעים איך״, אומרת אורלי עמרמי ממכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל על ״לחן עממי״ בבית האמנים. בשבת (12.5) יתקיים בשעה 11:00 סיור מודרך בתערוכה

חגיגות ה־70 למדינה הן ציון דרך שמהווה בעבור מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל הזדמנות לעצור לרגע כדי לבחון את הפעילות שלנו, אומרת אורלי עמרמי, העורכת הראשית של המכון, שכמשתמע משמו מתעד וחוקר את העיצוב שנוצר כאן, בישראל. האם העיצוב הזה ייחודי? האם הוא יכול להיווצר רק כאן ולא במקום אחר? האם יש בו מאפיינים של המקום ושל יושביו? האם אפשר לדבר בכלל על עיצוב ישראלי, או שצריך לדבר על עיצוב בישראל? ומיהו אותו ישראלי שעיצובים אלה מיועדים לו?

חמש מעצבות ושני מעצבים – שבמקביל לעבודתם כמעצבים פעילים עוסקים גם במחקר ובאוצרות – הופקדו על החללים השונים בבית האמנים בתל אביב והתבקשו להציע תשובה משלהם לשאלות הללו. בתשובות שמוצגות בתערוכה לחן עממי (אוצר ראשי: יובל סער), מגולם שילוב של מחקר ושל אוצרות הנסובים סביב דת, חדשנות, לאומיות, מקומיות, חומר, תנועה וזיכרון, והמפגש שלהם עם עיצוב.

אלה לצד אלה מוצגים סמלים איקוניים וממלכתיים ואובייקטים יום־יומיים, חלקם כלל לא ייחשבו ״מעוצבים״ במובן הרווח של המילה, וחלקם הפכו ברבות השנים למעין ״לחן עממי״ שכולם מכירים אבל איש אינו נותן דעתו עליו. נקודות המפגש השונות שמציגות העבודות, השילובים המסוימים האלה, יכלו אולי להתקיים גם במקום אחר, אבל בנקודת הזמן הזו הם מתרחשים כאן. אנו מבקשים להשתהות לרגע, לראות מחדש את מה שהעין הפסיקה לראותו מכוח ההרגל, ולהציע נקודת מבט צפויה פחות על אותו עיצוב, עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל.

מה הייתה נקודת הפתיחה שלך בעבודה על התערוכה?

״תחילת העבודה שלי על התערוכה הייתה במפגשים עם האוצרים שבהם שמעתי על הרעיונות ועל הכוונות שלהם שהיו אז במצב מתקדם למדי, אחרי שכבר עבדו עליהם במשך כשנה. אחד הדברים המעניינים בתערוכה הוא שהיא מרעננת את מושג היצירה בכלל, ואת היצירה במסגרת תערוכות עיצוב בפרט. המקוריות מתחילה ברעיון של אשכול תערוכות שבוחנות שאלה אחת מנקודות מבט שונות הנובעות מעיסוק בתחומי עיצוב שונים.

״במקרה זה, עבודת האוצרות של יובל לא נשענה על ליקוט עבודות קיימות או על הזמנת עבודות חדשות ממעצבים אלא על שליחת מעין משלחות מחקר לחפש ממצאים שמהם אפשר יהיה ללמוד משהו על ישראל ועל העיצוב המקומי. ואלה יצאו, ממש כמו משלחות לקוטב הצפוני או לחלל החיצון, לחקור את הלא נודע.

בתחומי האמנות והעיצוב אין בישראל תרבות של אורך רוח. בתחומים אחרים, כמו לדוגמה בתחומי המדעים, ברור לכול שנדרש זמן, לעיתים שנים ארוכות, כדי להגיע לפריצת דרך. ב׳לחן עממי׳ ניתנה למעצבים־חוקרים הזדמנות יוצאת דופן, גם אם מוגבלת, לבחון נושא לאורך זמן, להבשיל ולגבש אמירה שממנה אפשר ללמוד על מקום, על חיים ועל תרבות״.

מהי נקודת הסיום שלך ומה למדת, שנה וחצי אחרי?

״אחד הדברים המעניינים בתערוכה הוא המקומות הבלתי צפויים שאליהם פנו האוצרים כדי ללמוד על העיצוב המקומי. נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן מסטודיו Reddish אספו חפצים שהציבור הדתי בישראל משתמש בהם כדי לקיים את אורח החיים הדתי. נדב ברקן התמקד במנורת שבעת הקנים מסמל המדינה, ליאורה רוזין ולו מוריה מצאו דווקא את העגבנייה כסמל לחדשנות ישראלית, טל אמית וליה שורץ חיפשו באופנה את המוטיבים שמעוררים בישראלים תחושה של מקומיות ואיה בנטור הסיטה את המבט מיצירות של צורפים אל התנועות המלוות את המפגש עם היצירות.

״המסקנות מהבחירות הללו הן שמי שחפץ ללמוד על חדשנות בעיצוב אל ילך אל בתי הספר לעיצוב אלא מוטב שיבקר בחנויות העמוסות והבלתי מעוצבות בבני ברק. ומי שחפץ ללמוד על לאומיות כדאי שיביט בפרשנויות עכשוויות של שוכני בתי הספר לעיצוב לסמל המדינה. מי שמבקש ללמוד על הטבע יגלה שמה שנראה כדבר הטבעי ביותר – עגבנייה – הוא תוצר של תהליכי פיתוח מחושבים שכמותם לומדים בבתי ספר לניהול ובפקולטות להנדסה. ומי שחשקה נפשו בהוט קוטור ישראלי שיחפש אותו באפסנאות בצה״ל. למקומיות פנים רבות, ודרך נוספת לגלותה היא לא להסתכל בחומר, במקרה זה החומר שממנו צורפים מקומיים יוצרים תכשיטים – אבנים, מחטי אורן, חוטים ובדים דמויי טלית – אלא דווקא בתנועות הידיים ובמחוות של ישראלים במפגש שלהם איתו״.

עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל?

״התערוכה עצמה משיבה לשאלה הזאת שכן השלם גדול מסך חלקיו. אולי אי אפשר להצביע על מאפיינים מסוימים של עיצוב ישראלי אבל בביקור בתערוכה אפשר לזהות עיצוב ישראלי ממש כמו שאנו מזהים ישראלים בחו״ל ולא יודעים איך: כולם קונים באותן רשתות ובכל זאת אנחנו יכולים לזהות ישראלים מקילומטר״.

– – –

סיור מודרך: (הכניסה חופשית, אין צורך בהרשמה מראש)
שבת 12.5 בשעה 11:00 בהשתתפות יובל סער, טל אמית, ליה שורץ, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב. נעילה: 26.5.18
שני–חמישי: 10:00–13:00, 17:00–19:00
שישי: 10:00–13:00, שבת 11:00–14:00

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden