כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עופר גץ, התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל. נרטיב אינטראקטיבי בנושא אלצהיימר

נכון לעכשיו: ענת קציר מסכמת את השנה הראשונה של התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל

״אני מאמינה בכוחו של עיצוב לשמש כסוכן לשינוי חברתי, ואני שמחה כל יום לגלות שיש לא מעט מעצבים צעירים שגם חושבים כך״. פרופ׳ ענת קציר, ראש התכנית בפועל לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל, מסכמת שנה

Yuval:

הי ענת, מה קורה? מזל טוב על שנה ראשונה שתכף נגמרת בתואר החדש. די מרגש, לא?

Anat:

מרגש מאוד. חיכינו לא מעט זמן לפתיחת התכנית והעובדה שסוף־סוף יש תכנית ראשונה בארץ לתואר שני בתקשורת חזותית מאוד משמחת. יותר מדיסציפלינה, תקשורת חזותית היא מטריה רחבה שחובקת תחתיה דיסציפלינות רבות ותחומי מחקר וענין שונים. אני חושבת שתואר שני בתחום הזה יקדם את כל תחומי העיצוב והמחקר וישמש מעבדה אמיתית להוביל את תחומי העיצוב קדימה

Yuval:

אז בואי נתחיל מהתחלה: מה ההבדל העיקרי בין התכנית לתואר שני לבין התואר הראשון?

Anat:

קודם כל חשוב להדגיש שחוויית הלמידה בתואר שני שונה לחלוטין מבתואר הראשון: את התואר השני שלי עשיתי בברצלונה באדריכלות ותרבות אורבנית. חלק גדול מהסטודנטים שלמדו איתי הם היום החברים הכי טובים שלי והשותפים האולטימטיביים לפרויקטים מקצועיים ומחקריים. בתואר שני אתה לומד מחבריך לכיתה לא פחות מהמרצים שלך. ובכלל, זה כיף גדול.

התמזל מזלנו והמחזור הראשון בתכנית הוא קבוצה מדהימה באיכותה של 24 סטודנטים מתחומים שונים – כשליש מהם לא בוגרי תקשורת חזותית שהגיעו מעיצוב תעשייתי, וידאו, אמנויות המסך וכד׳ – בגילאים שונים עם תחומי עניין ומחקר שונים. הדיון הרב־תחומי והבין־תחומי שנוצר ביניהם הוא מרתק, ונראה שהדיון המשותף לא רק מפתח ומקדם כל אחד מהם אלא יוצר תשתית נפלאה לקידום התחום כולו. חוץ מזה כולם בשלנים נפלאים הם מכינים ארוחות בוקר מדהימות: כל הגשה היא חגיגה קולינרית. אז מה רע לנו?

בנוסף, אחד הדברים שמייחדים את התואר השני הוא שאם בתואר הראשון אתה צריך להתאים את עצמך לדרישות המערכת, בתואר השני המערכת עושה כל מאמץ להתגמש לצרכיך. המטרה היא שכל סטודנט ימצא את דרכו הייחודית ויפתח את תחום העניין שלו

עדי טקו, מחקר של אופני קריאה אלטרנטיביים

Yuval:

אז מה קורה בתכנית? איך היא בנויה?

Anat:

העיקרון המרכזי בתכנית הוא הרחבת המבט ושילוב בין התיאוריה לפרקטיקה, שיאפשר לסטודנטים להעמיק ולהרחיב את תחום העשייה שלהם, וגם כמובן – ליצור בסיס להתפתחות מחקר בתחום התקשורת החזותית (שכה חסר בארץ) ולהשתלב בהוראה באקדמיה. התכנית עצמה מחולקת לשלוש חטיבות: חטיבה מעשית, חטיבה תיאורטית, וחטיבה משולבת שבה נוצרת סינרגיה אמיתית בין שני התחומים, כשהסטודנטים מגיבים לטקסטים תיאורטיים בעשייה קריאטיבית ולהפך.

בכל סמסטר יש קורס מרכזי שנקרא היפר־סטודיו, שבו מלמדים שני מרצים: האחד מתחום הפרקטיקה והשני מתחום התיאוריה. הקורסים האלו עוסקים בארבעה חתכים שונים: בין־תחומי, היסטורי, טכנולוגי וחברתי־פוליטי

Yuval:

את יכולה לתת דוגמה?

Anat:

בטח. בהיפר־סטודיו שלי ושל ד״ר נעמי מאירי־דן, שנקרא ״מרד הסטודנטים״ ועוסק בתקשורת חזותית כפעולה אזרחית, אנו יוצרים בימים אלה שיתוף פעולה עם התואר השני ב־RCA לונדון במטרה לעסוק בפרויקט אמיתי ולפתור בעיה חברתית קיימת. הסטודנטים שלנו אמורים לבלות במשך שבוע ב־RCA והסטודנטים משם יבקרו אצלנו למשך שבוע ויעבדו יחד על פרויקט מקומי (כרגע אנחנו מתלבטים בין שלומי בצפון לרהט בדרום).

בכלל, אחד הדברים שמאוד חשובים לנו הוא לפתוח את הסטודנטים לכמה שיותר נקודות מבט. כחלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים הסטודנטים נפגשים עם מומחים רבים בתחומים שונים להרצאות ומפגשי עומק – בין השאר הם נפגשו השנה עם פרופ׳ עדה יונת, זוכת פרס הנובל; עם Roosje Klap, ראש תכנית התואר השני באקדמיה המלכותית בהאג; ועם מיכל סהר, דוד פולונסקי, פרופ׳ עדי שטרן, יעל חרסונסקי, מירב פרץ, אליסה גויקמן ואבי בוחבוט, ד״ר דור גז, עדה ורדי, ד״ר ברוך בליך, נעם פרתום, אבנר כץ ועוד

פעמיים בשנה אנו מקיימים סדנאות שבועיות עם אורחים בין־לאומיים. השנה אירחנו את ד״ר רתנה רמנתן, ראש התכנית לתואר השני ב־RCA לונדון, ונוצר קשר מאוד עמוק. נראה לי שעוד הרבה שיתופי פעולה ומחקר משותף יתפתח איתם…

ביקור בסטודיו של פרופ׳ אבנר כץ

Yuval:

נייס! ומה התוצרים? עד כמה הם צריכים להיות פרקטיים?

Anat:

שאלה חשובה. הסטודנטים עוסקים בשני ערוצים מקבילים. האחד בא לידי ביטוי במסגרת הקורסים הקיימים והשני בפיתוח של הפרויקט המרכזי שלהם. רוב הסטודנטים מגיעים לתואר השני עם ״פרויקט החלומות״ שלהם; אותו פרויקט שהיו רוצים לעשות אם רק היה להם זמן. התכנית מאפשרת להם לפתח פרויקט כזה במשך שנתיים. השנה הראשונה מתמקדת בגיבוש הנושא ובמחקר והשנה השנייה במימושו. במידה רבה כל הקורסים הקיימים בתכנית אמורים לתמוך בפיתוח של הפרויקט המרכזי, הן מבחינה מעשית והן מבחינת הדיון התיאורטי.

הקורסים מעלים שאלות/נושאים לדיון אבל מנעד התשובות האפשריות הוא רחב ביותר. כל סטודנט יכול לפתח ולהעמיק את תחום העניין שלו או לחילופין להתנסות בתחום חדש לחלוטין. מנסיוננו השנה הפתרונות יכולים להיות בין פרקטיים־יישומיים ועד אקספרימנטליים. הכל מותר. כל עוד נוצר דיון מעניין שמעלה שאלות ביקורתיות ומותח את גבולות התחום – אנחנו מרוצים.

המטרה היא מצד אחד לפתוח את הדיון (ואת הראש) לכיוונים שונים ומצד שני לאפשר לסטודנטים התנסות ורכישת כלים גם בתחומים שפחות מוכרים להם. לדוגמה, הוספנו קורס קיץ שיפתח עוד שבועיים בשם ״עיצוב ספקולטיבי״, שיועבר על ידי אורי סוכרי וליאת סגל. הקורס יעסוק בעיצוב המחר ויחשוף את הסטודנטים למחקרים שונים בתחומי פיזיקה וביולוגיה שישמשו כמקור השראה לפיתוח פרויקטים עתידיים. בנוסף, יעברו הסטודנטים במהלך הקיץ סדנה בעיצוב קוד, עריכת וידאו, פיזיקל־קומפיוטינג וכדומה, לצד סדנאות הדפס וטכניקות מסורתיות

Yuval:

אני יודע שעוד אין פרויקטי גמר אבל מה התוצרים שנוצרו בינתיים בתכנית?

Anat:

אני אתן לך כמה דוגמאות ממהלך הקורסים. אחת הסטודנטיות יצרה מזרקה שמגיבה לסאונד; עוצמת הסאונד ומיקומו משפיעים על גובה המים הנובעים מהמזרקה ועל האינטנסיביות שלהם. סטודנט אחר חקר במסגרת הקורס ״דיאלוגים דיגיטליים״ את השימוש שנעשה באימוג׳ים במסגרת שיחות הווטסאפ בינו לבין אשתו. הוא הראה סטטיסטית שהשימוש המשתנה בסוגי האימוג׳י ואינטנסיביות השימוש בהם מלמדת על העליות והמורדות ביחסים ביניהם (בתקופה שבה פייסבוק מכריזה שהיא יכולה לצפות את אורך מערכת יחסים של שני משתמשי פייסבוק לפי התקשורת ביניהם, זה הופך לרלוונטי מאוד).

בקורס ״פואטיקה חזותית – הספר כחדר פלאות אישי״ בהנחייתה של מרב סלומון, הסטודנטים חקרו דרכים לא ליניאריות להעברת נרטיב ויצרו אוביקטים פורצי דרך. ואולי דוגמה מאחד מהקורסים התיאורטיים: בקורס ״תיאוריות ותקשורת חזותית״ בהנחיית ד״ר טל פרנקל־אלרואי הסטודנטים הגישו בסיום הקורס מחקרים מקוריים כמו תפקיד השד הנשי בתרבות המערבית, משמעות האיור לאור מורה נבוכים של הרמב״ם, השעתוק בעידן קניה ווסט ועוד.

ואולי גם הצצה לכמה מהפרויקטים המרכזיים שהסטודנטים התחילו לפתח, ביניהם ספר קומיקס שמנגיש מאמר עיוני; סרט אנימציה על האתגרים של האמהות בימיה הראשונים; פונט גנרטיבי אישי המבוסס על קולו של המשתמש; מחקר על המרחב המוגן כמיקרוקוסמוס לישראליות; ועוד

Yuval:

אז אפרופו קניה ווסט והרמב״ם, מה הפרופיל של הסטודנטים שנרשמו למחזור הראשון? ומה בכלל הפרופיל של הסטודנטיות והסטודנטים שאתם מחפשים? ‎

Anat:

איכותה של כל תכנית תואר שני תלויה באיכות הסטודנטים שלה, ולכן גם השנה נקבל רק את הטובים והמעניינים ביותר. במידה רבה, מעניין אותנו לא רק המקום ממנו הגיע הסטודנט, אלא גם ואולי בעיקר המקום שאליו הוא רוצה להגיע. ‎ולכן, לפני הכל, אנחנו רוצים סטודנטים סקרנים וחוקרים שמעוניינים לשנות את המרחב שבו הם חיים; שרוצים להעמיק את העשייה שלהם, ואולי גם להשתלב במחקר ובאקדמיה. ‎

לקראת היום הפתוח שנקיים בסוף יולי שאלתי כמה מהמרצים מי הסטודנטים שהם היו רוצים לראות בכיתה שלהם. פרופ׳ רותו מודן אמרה: ״סטודנטים עם חלומות גדולים שמחפשים את הדרך להגשים אותם״. ד״ר טל פרנקל אלרואי אמרה: ״אשמח לפגוש סטודנטים סקרנים, חקרנים, ספקנים, בעלי ראש פתוח ונכונות לצאת מחוץ לקונבנציות ולגלות את העולם מחדש. אשמח מאוד אם הסטודנטים יסכימו להעז, להאט ולהשתהות, ולא למהר להפיק תוצר… תואר שני הוא הזדמנות להתפתח, בכל מובן אפשרי. תואר שני הוא הזדמנות לדיאלוג אינטימי עם עצמך ודיאלוג מקצועי עם אנשים נוספים מן התחום שלך״

ענת קציר. צילום: מ״ל

Yuval:

ואת? איזה סטודנטים את היית רוצה לראות בתכנית?

Anat:

הייתי רוצה לראות סטודנטים שמבינים את כוחם של כלי התקשורת החזותית ושלוקחים אחריות על שינוי המרחב שבו הם חיים. אם בשנות ה־90 המוטו של עולם העיצוב היה Good Design is Good Business, הרי שכיום על רקע המשבר הגלובלי שבו אנו נמצאים המעצבים נדרשים להיות סוכנים לשינוי התודעה ולשינוי חברתי. כלי התקשורת החזותית הם אמפליפייר אדיר: על המעצבים להשתמש בהם באחריות ולהשמיע את קולם של אלו שקולם לא נשמע או לא נשמע מספיק

Yuval:

אז אני חייב לשאול: זה נשמע לך ריאלי? הרי לא קל, בלשון המעטה, להתקיים מיצירה בארץ, ואתם מסמנים פה אופק מאוד מאתגר ומורכב‎

Anat:

אם השנה הראשונה של התכנית מוכיחה משהו זה שיש לא מעט מעצבים בתחומים שונים שרוצים לעסוק בעיצוב (ובתקשורת חזותית) לא רק בצדדים הפרקטיים שלו (פרנסה וכדומה) אלא גם כמנוע ומניע לשינוי אמיתי; הן במרחב התרבותי והן במרחב הפוליטי. אני באמת מאמינה בכוחו של עיצוב לשמש כסוכן לשינוי חברתי, ואני שמחה כל יום לגלות שיש לא מעט מעצבים צעירים שגם הם חושבים כך.‎

אני לא אומרת שהלימודים בתואר השני אינם אתגר. למרות שהם מתנהלים רק בימי חמישי ושישי והם מאפשרים המשך עבודה כמעט מלאה, הם ודאי דורשים התגייסות ומאמץ רב. אבל נדמה לי שהחוויה המכוננת שהסטודנטים עוברים במהלך הלימודים שווה כל מאמץ

Yuval:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Anat:

אולי כמה מילים על האתגרים שעומדים היום בפני התכנית: כתכנית היחידה בארץ בתואר שני בתקשורת חזותית, אנחנו רואים בה פלטפורמה יחודית להתפתחות של מחקר ועשייה אקספרימנטלית. הדרך לממש את הפוטנציאל הוא בראש ובראשונה בשיתופי פעולה רלוונטיים, עם אקדמיות בארץ ובחו״ל בתחומי העיצוב, הטכנולוגיה והמדע, לצורך הקמת פלטפורמות מחקר משותפות; וזה, ללא ספק, מתחיל לקרות

2 תגובות על הכתבה

  1. ענת נגב

    שמחה שאהיה חלק מתכנית זו בשנה הבאה! 🙂 כמעצבת המאמינה בעיצוב ככלי לשינוי חברתי אני שמחה לקרוא את הנאמר כאן ולראות שהתכנית פורשת אופק רחב ומעניין.

  2. יותם

    איך זה ששנה שלמה של עבודה מסתכמת בשתי עבודות שנפרשות על כל הפרסומים שלכם? איך זה יכול להיות שאין תוצרים?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden