כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ארז גביש, תרבות אגודה. צילום: מ״ל

שבוע האיור 2018: בחירת האוצר

פליטים ומבקשי מקלט, מוזיקה מהאייטיז, הבית העתידי ב־2048, טפסים בירוקרטיים, טראומות ילדות ושואה: יובל סער, האוצר הראשי של שבוע האיור, בוחר את חמש התערוכות שאסור להחמיץ

אלה לא בהכרח התערוכות הכי טובות שמוצגות במסגרת שבוע האיור. אלה גם לא בהכרח תערוכות שיש בהן עבודות שהייתי רוצה לתלות אצלי בבית. ואלה גם לא בהכרח התערוכות שמציגים בהם רק המאיירים או האוצרים הכי חשובים, או כאלה שכולם מכירים. יש בהם גם מאלו, אבל יש בהן גם גם מאיירים שסיימו לא מזמן את הלימודים, או אוצרות שזו התערוכה הראשונה שהן אצרו.

מה בכל זאת משותף לחמש התערוכות שבחרתי, מתוך 50 התערוכות שמוצגות בשבוע האיור? כולן תערוכות שממשיכות ללוות אותי אחרי שביקרתי בהן, שאני לא מפסיק לחשוב עליהן. תערוכות שמהרגע שהתקבלה בתיבת הדוא״ל ההצעה להציג אותן בשבוע האיור, הייתי סקרן לבקר בהן; או במילים אחרות: תערוכות שלא מספיק לראות את הדימוי הדיגיטלי במסך המחשב, החוויה בחלל היא הכרחית (השלם גדול מסך חלקיו). תערוכות שאפשר להגיד עליהן בלב שלם את כל הקלישאות: הן מרגשות, מעוררות מחשבה, מדוייקות, חכמות, נוגעות ללב. תערוכות שמותחות את המדיום, ששואלות עליו שאלות, שמערבבות בין תחומי יצירה שונים. תערוכות ויוצרות ויוצרים ואוצרות ואוצרים שממלאים אותי גאווה שהן חלק משבוע האיור.

תערוכות שהייתי שמח שעוד יהיו רבות כמותן, לצד תערוכות נפלאות רבות אחרות שמוצגות בשבוע האיור החמישי של תל־אביב-יפו: מסחריות יותר או פחות, שמציגות מאייר יחיד או קרוב ל־100 משתתפים, שהעבודות בהן מוצעות למכירה או כאלו שאי אפשר למכור, שעוסקות בנושאים אקטואליים וחברתיים או שנקודת המוצא שלהן היא אישית.


תלוי באוויר. צילום: חן וגשל

צילום: גבריאל חורש סבג

צילום: גבריאל חורש סבג

תלוי באוויר • אברהם הוסטל

בניגוד לתערוכות רבות שבהן אמנים מקומיים מגיבים למצב, בתערוכה הראשונה שאצרו, תמר למדן וכרמית שיין הזמינו פליט אחד ושבעה מבקשי מקלט לספר את הסיפור האישי שלהם. בעצמם. כך, התערוכה תלוי באוויר מתמקדת בחלומות אבודים, בזיכרונות, במשפחה, בבית ובתקווה; היא עוסקת במצב המעבר, הלימינלי, שבו היוצרים נמצאים: מי הם? לאן הם הולכים? מה הם עושים? מה שונה כאן באופן משמעותי מהמקום שממנו הגיעו?

העבודות שמוצגות בחדר המכונות של מרכזת בזק שפעלה בעבר במקום, הן מוביילים שתלויים באוויר. לא יציבים, לא בטוחים לאן נושבת הרוח, מה יקרה להם, מה יהיה עליהם. האמנים השתמשו בידע המוקדם שלנו על מוביילים, כאלו שאנו רגילים למצוא בחדרי ילדים או בגלריות לאמנות ועיצוב, תוך שימוש בחומריות טקסטילית, על גבול הילדותית. התוצאה היא תערוכה שקשה להישאר מולה שווה נפש, ששעות – ואפילו ימים – לאחר הביקור בה, לא מפסיקה להדהד בלב ובראש. 


תרבות אגודה. צילומים: מ״ל

תרבות אגודה • גלריה P8

ארז גביש – מעצב רב־תחומי, מאייר, אנימטור וראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – גדל בגבעתיים בשנות ה־80, בתקופה שבה מועדון הפינגווין ובית התקליט בתל אביב היו חלון הצצה קטן לעולם – ללונדון וברלין, לפופ האלקטרוני, פוסט־פאנק והגל החדש. בתערוכה תרבות אגודה שאצרה מרב סלומון, הוא מציג עולם שלם ומהודק של מדע מאגי ומיסטיקה אלקטרונית, שירה רובוטית ואגודות סודיות.

בהשראת גיבורי התרבות של נעוריו – קראפטוורק, גארי ניומן, הליגה האנושית, יוריתמיקס ואחרים – הוא מערבב מציאות ודמיון, דמויות מיתולוגיות ושירה בתרגום אלקטרוני. בטכניקה ייחודית המשלבת הדפס, עיצוב גרפי והקרנה, הוא הפך את הקובייה הלבנה של גלריה P8 בדרום המפוייח של תל אביב למערת קסמים, ברא עולם ששואב את המבקר פנימה, ומראה כיצד השילוב בין וידאו, איור ואנימציה, מאפשר לספר סיפור בדרך חדשה ומעוררת השראה.


הבית העתידי. צילומים: RonenGoldman.com

Photo by RonenGoldman.com

הבית העתידי • הגלריה בבית האדריכל ביפו

במשך חמישה חודשים נפגשו אוצרות התערוכה הבית העתידי – האדריכליות דנה גורדון ולימור יוסיפון גולדמן – עם שמונה יוצרים מתחומים שונים: המאיירים אלון ברייאר, בתיה קולטון וניב תשבי; האדריכליות טולה עמיר ורוני אביצור; המעצבים עזרי טרזי ותמרה אפרת; וצלם האדריכלות יואב פלד. הם ערכו מפגשים בחלל קבוע שכללו תרגילים, דיונים והרצאות עם מומחים בתחומי החדשנות, הסוציולוגיה, האדריכלות, הפילוסופיה והגאוגרפיה. אלה האירו אור על הנושא של הבית העתידי בקונטסקט ישראלי, בראי 70 שנה למדינת ישראל.

מתוך הדיונים עלו שתי קצוות. האחד, הבית הפיזי כמקום שמספק הגנה, בטחון, קרקע, לצד קיבעון – ובמובן השלילי, גם שעבוד. השני, מותו של הבית, התפוררות החלל הפיזי־אישי, כשמה שיישאר זאת ״המזוודה״ שלנו שאותה ניקח ממקום למקום ללא מחויבות. כל אלו באים לידי ביטוי בתערוכה מעוררת מחשבה, הן על מושג בית, והן על האופן שבו שיתופי פעולה אינטר־דיסציפלינריים מרחיבים את התחום ומשתמשים באיור כנקודת מוצא למחשבה על האופן שבו אפשר לספר סיפור.


הוראות להתבגר. צילומים: מ״ל

הוראות להתבגר • אברהם הוסטל

המאייר אייל לוי והמשורר אלפי גלברד חקרו ביחד בתערוכה הוראות להתבגר את הפער בין האינטימיות של החיים לבין הרשמיות הקרה של שאלות בטפסים מוסדיים כמו ״ויתור סודיות״ של בתי חולים, ״הפניה לאבחון״ של מערכת החינוך או ״בקשה להפסקת הריון״ של משרד הבריאות. כל עבודה מורכבת משני חלקים, איור וטקסט, שנוצרו ביחד ומהווים שלם אחד. כך לדוגמה, בטופס בקשה להפסקת הריון, החטטנות בשאלות שאין להן חצי עניין לרצון האישה, הרגישה להם כמוסריות במסווה של סטטיסטיקה, והתהליך כולו נדמה להם כמו קברט אימה רפואי. טופס השבת אבידה לקח אותם לאובדן פחות חומרי, לאובדן שחייבים לבחור בו ולאמץ אותו כדי להתבגר.

שיתוף הפעולה בין השניים יצר תערוכה יוצאת דופן ומרגשת בדחיסות שלה, ובחומרים השונים שבהם השתמשו לאיורים: כרזות, אריחי אמבטיה, מדבקות, מפת שולחן, קרטונים מצויירים ועוד. התוצאה היא תערוכה שיוצאת מתוך הבירוקרטיה הישראלית אל החיים של מבוגרים צעירים, אולם היא רלוונטית גם למי שעבר ממזמן את אותו שלב, ויכול להזהות בקלות עם הקול המרענן, הבטוח והמבטיח שהם מציגים.


מפגש משפחתי. צילום: אחיקם בן יוסף

מפגש משפחתי • אתר, מוזיאון יפו העתיקה

איציק רנרט, יאנה בוקלר ועמית טריינין, מבכירי המאיירים המקומיים, נוגעים יחד ולחוד בתערוכה מפגש משפחתי בצורה מרגשת ומדוייקת בזכרונות משפחתיים, במרחב שבין תיעוד לדמיון ופנטזיה. רנרט מציג סדרת איורים, צילומים וטקסטים, שמבוססים באופן חופשי ופרשני על הסיפור של בני משפחתו המורחבת מלפני השואה ואחריה. בוקלר מציגה איורים מתוך ספר הילדים שכתבה רונית חכם, ״סיפור שמתחיל בחלום״, שמבוסס על סיפור חייו של סבה של בוקלר. ואילו טריינין עוסק במפגש בין דמיון למציאות בהבט המשפחתי־קיבוצי, שמפגיש בין טראומת השואה וחווית הלינה המשותפת, במיצב שכולל כריות וציורי קיר.

״שלושתנו מדברים בכנות על הטראומה שאנחנו נושאים בחיים הרגילים למדי שלנו״, אמר רנרט בצ׳אט שפרסמתי אתמול, ואני מזדהה איתו בכל מילה. ״עם יאנה ההקשר ברור באופן יותר מיידי – הסיפור שלה עוסק בסבא שלה שעבר את השואה, שרד, ונשאר כנראה (לא מכיר אותו, איש חזק ובריא ברוחו). ויש גם מעט דמיון חיצוני בעריכה ובהעמדה של העבודות שלה ושלי. אבל גם הטראומה של הלינה המשותפת, רחוקה ככל שתהיה מהנאצים, שבה מטפל עמית, היא קשה: בדידות, פחד, אלימות, והיכולת לחיות איתם בהצלחה יחסית, הם נושאים אוניברסליים, אבל שלושתנו טיפלנו בהם בתערוכה הזאת עם מילה שאני מתעב אבל לא מכיר טובה ממנה, חמלה, כלפי הדורות שלפנינו, וכלפי עצמנו״.

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden