כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מאחורי קירות המוזיאון. צילומים: אסף לב

מוזיאון נחום גוטמן: תערוכה על תערוכות

מהי תערוכה? מהו אוסף? ומה עושה אוצר? האוצרות מוניקה לביא ומאיה קשביץ מספרות על התערוכה ״מאחורי קירות המוזיאון״ במוזיאון נחום גוטמן, שמאפשרת למבקרים להתנסות בשלבים השונים של הכנת תערוכה במוזיאון

Yuval:

הי מוניקה, הי מאיה. מה שלומכן?

Monika:

מצוין! מתרגשות

Maya:

לגמרי! ואתה?

Yuval:

גם, לא רע בכלל! מודה שלא הספקתי לבקר עדיין ב״מאחורי קירות המוזיאון‎״, אבל ראיתי תמונות וזה נראה ממש טוב! ואולי נתחיל בזה שתספרו מאיפה הגיע הרעיון לערוכה, מי פנתה למי וכן הלאה

Monika:

צד א׳ אומרת: העלינו רעיונות לתערוכת הילדים הבאה, ומאיה הציעה לעשות תערוכה על תערוכה, אבל שלא יהיה בה כמעט כלום. משהו מינימליסטי. מכאן התפתח הקונספט לתערוכה שעבדו עליה ארבע נשים (מוכשרות) וגבר מוכשר גם הוא. התערוכה מציגה את האופן שבו חושבים על תערוכות, וזה היה נושא לא פשוט לפיצוח. מאיה אליך

Maya:

🙂 מוניקה באמת שיתפה פעולה עם רעיון קצת חתרני, אבל לקחה את זה לכיוון שיותר תואם את המוזיאון ואת העשייה בו

Yuval:

למה לעשות תערוכה על איך עושים תערוכות? ולמה דווקא במוזיאון גוטמן?

Monika:

נחום גוטמן הוא בית ספר לאמנות של איש אחד, שטיפל ועסק בכל המדיומים של האמנות, וחטף ביקורת לא פשוטה על הרב־תחומיות שלו. בנוסף, הוא גם כתב. התנועה שלו מאמנות לספרות, מדימוי למילה, הזליגה שלו בין המדיומים של האמנות, אפשרו לנו לעסוק בתדרים של עבודתו, יחד עם עבודת המוזיאון. אמנות היא לא דבר טבעי, היא נעשית במחשבה רבה הן מצד האמן והן מצד האוצר או המוזיאון. ההצלחה של תערוכה היא באופן שבו היא מביאה את הנושאים המורכבים האלה לחלל.

מוניקה לביא: אמנות היא לא דבר טבעי, היא נעשית במחשבה רבה הן מצד האמן והן מצד האוצר או המוזיאון. ההצלחה של תערוכה היא באופן שבו היא מביאה את הנושאים המורכבים האלה לחלל

ההתערוכה חושפת את מה שנעשה מאחורי הקלעים של המוסד המוזיאלי. היא נותנת תשובות לשאלות שהן לכאורה בנאליות, אבל אנשים לא עוצרים לחשוב עליהן במהלך ביקור במוזיאון – מהו בכלל המוסד הזה, מהי תערוכה, איך מתבוננים, מה תפקיד הצופה, למה זה חשוב? התהליך של הקמת תערוכה כולו – מהמחקר ועד לתלייה – נסתר מעיני המבקרים שרואים רק את התוצאה הסופית. חשבנו שהחשיפה לתהליך הזה תעורר עניין וסקרנות

Yuval:

מאיפה אם כך וממה מתחילים?

Monika:

מתחילים בכניסה לתערוכה שמתפצלת לחללים: הסטודיו של האמן, אולם יצירות המופת, אוסף המוזיאון, אוסף הילדים שנבנה תוך כדי התערוכה, תערוכה משותפת לנחום גוטמן ולמבקרים, ומשחק ענק להרכבה בסלון שנבנה במיוחד תוך התבוננות במקור הגוטמני.

Maya:

האוסף של הילדים הוא נדבך משמעותי בתערוכה, פרויקט Ongoing: ילדים יוצרים את העבודות בסטודיו, מקטלגים אותן באוסף ומשאירים אותן במוזיאון. זה משהו שמאפשר לילד ״להיקשר״ למוזיאון ולהבין לעומק את העשייה שלו. זה מאפשר לו לחזור לבקר שוב בתערוכה ולראות איך ילדים אחרים התייחסו ליצירה שלו – אני חושבת שזה יהיה מאוד מרגש בעבור ילד לבוא שוב למוזיאון ולראות שהעבודה שלו משתתפת בתערוכה קבוצתית שילד אחר אצר, שמישהו התחבר לאמנות שלו. זה מעניק ערך ומלמד על האיכות הנדיבה שיש באמנות

Yuval:

תוכלו טיפה להרחיב מה קורה בשאר החדרים? כי אני לא בטוח שהבנתי לגמרי מה קורה לדוגמה באולם יצירות המופת, או בסטודיו של האמן

הקצת קשה להסביר, אתה צריך להגיע לראות! 🙂

Yuval:

ובכל זאת…

Monika:

אני אנסה לעמוד באתגר: התערוכה מוצגת באגף בית הסופר ההיסטורי, שנבנה ב־1887. אנחנו הפכנו את החלל לחלל תצוגה שמוצגת בו תערוכה של נחום גוטמן. אפשר לראות קלאסיקות דוגמת איורי לובנגולו מלך זולו, פרש ערבי על סוס לבן, דיוקן מרים גוטמן בוסקלה, אניות במפרץ חיפה. על בסיס יצירות אלה בנינו חללים כשבכל אחד מהם מודגש אספקט אחר של יצירתו של נחום גוטמן, ושל עבודת המוזיאון, וגם, של פעולת הצופה בתערוכה.

לדוגמה, בחלל שבו מוצגת היצירה ״אניות בנמל חיפה״, נבנה מעין סלון עץ יפני, ובו אפשר לשבת, להתבונן בציור ולהרכיב את חלקיו על שולחן משחק בחלל. כך מצד אחד ניתן הרבה מאוד מקום ליצירה אחד תוך יצירת חווית צפיה שקטה, רגועה ופרטית, ומצד שני יש הזמנה להתבוננות מעמיקה, שגורמת להיכרות אינטימית עם כל חלקי הציור, ואגב כך הבנת נושאו, צורותיו, צבעיו ושיטת המחבר המשוכללת של נחום גוטמן. בכל אחד מחלי התערוכה, נעשתה פעולת תכנון ועיצוב ייחודית, מעניינת ומפעילה

Maya:

אני אוסיף משהו על החדר היפני כי הוא החלל האהוב עלי בתערוכה – יש בו התייחסות למדיטציה, לזן במובן של של ניקיון ושקט ויזואלי, חיבור לאדמה (הילדים יושבים סביב שולחן נמוך על הרצפה), מינימליזם – בפניהם ניצבת עבודה אחת בלבד, גדולת ממדים, שמקיפה אותם והם צריכים לגייס יכולת ריכוז גבוהה וסקרנות, להתבונן היטב ולטוות מחדש את חלקי היצירה על פני המשטח. הטעויות שהם עושים הן הפרשנות שלהם ליצירה כמו שאני רואה את זה

מוניקה לביא. צילום: גילי אבישר

מאיה קשביץ. צילום: נטלי שור

Yuval:

יותר טוב! וזה זמן טוב לדבר על עיצוב החלל, ועל השימוש המעניין בצבע

Monika:

על עיצוב התערוכה עבדו במאית הווידאו רוני עזגד והאדריכלית ענת לוי. שתיהן גייסו את המעצב הגרפי עדי טקו ויחד הובאו כל מני אפשרויות שמתוכן בחרנו. בנוסף, אופי התערוכה היה של חומרים כמו עץ, קרטון ונייר, כך שהכול בעל אופי של בית מלאכה, קראפט, סטודיו – עושה חשק ליצור. אני אישית הבאתי הביתה כן ציור, והתחלתי לצייר על כל דבר שזז. מומלץ לבוגרי בצלאל ושאר בתי ספר לאמנות שפנו לתחומים משיקים 🙂

Maya:

הלכנו על צבעוניות מאוד בסיסית, ואולי גם נוסטלגית. היא עזה ולכן יש בה משהו מושך ואטרקטיבי בעבור ילדים, אבל היא לא מתיילדת. יש משהו בעיצוב שהוא מאוד משחקי, אבל מכבד ומתייחס לילד כאל אדם עצמאי וסקרן

Yuval:

לא פחדתן ליפול למקום קצת דידקטי? בשאיפה להסביר מה אחנו עושם במוזיאון?

Monika:

לא. אנחנו יצירתיות! בתערוכה משחקים, עושים תערוכה יחד עם העתקי יצירות של נחום גוטמן, וכן, גם לומדים למשל מה זו איקונוגרפיה. למה לא?

מאיה קשביץ: אוצר נשמע כמו מקצוע משעמם בהגדרה, אבל כשיש לך חדר מלא יצירות אמנות יפהפיות ולוח מגנטי, ואתה צריך לבחור ולהתאים ולתת שם ולכתוב סיפור, זה כיף גדול!

Maya:

אני חושבת ששמנו דגש מאוד גדול על הפן המשחקי בתערוכה, על למידה דרך עשייה ולא דרך קריאת אינפורמציה מייגעת, וזה היה כל הרעיון. אוצר נשמע כמו מקצוע משעמם בהגדרה, אבל כשיש לך חדר מלא יצירות אמנות יפהפיות ולוח מגנטי, ואתה צריך לבחור ולהתאים ולתת שם ולכתוב סיפור, זה כיף גדול!

Monika:

להיפך, מצופה פסיבי, הפכנו את הצופה לאקטיבי. ומוזיאון, בעקרון, כמוסד שמציג תרבות חומרית, הוא מוסד עם בסיס דידקטי

Yuval:

אם כבר אנחנו מדברים על אוצרות: מה החלק שאתן הכי אוהבות בתהליך?

Monika:

את ההמצאתיות, את הרגע שבו הידע מתחבר לנראות, את החיבור בין הדברים, את האופן שבו כל הרעיונות עפים באוויר ואז הם נוחתים כל אחד במקומו. זו גם הנאה עצומה לעבוד בצוות עם אנשים כל כך מוכשרים ויצירתיים באופן נטול אגו ועם שמחת עשייה

Yuval:

מאיה, מה אצלך?

Maya:

זו הפעם הראשונה שאני אוצרת תערוכה לילדים, וזה מאוד שונה מתערוכות לקהל בוגר, למרות שאולי אין באמת חלוקה כזו. אבל דרך העבודה על התערוכה הזו הבנתי את הכוח שיש לאמנות בהשפעה על הקהל הצעיר, דווקא משום ששם עוד לא נוצרת התנגדות של האינטלקט ה״בוגר״, ואז נוצרת חוויה שהיא שונה באמצעות הדרך שבה הילדים שלנו מתבוננים באמנות כמו בחיים, והדרך שבה אנחנו מתבוננים בה דרכם.

ונכון, היה לנו צוות מדהים ולמדתי מכל אחד מהם המון

Yuval:

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Monika:

המוזיאון כולו לובש חג ומתחדש. יש לנו גשר חדש שמחבר בין הבנין ההיסטורי לבנין החדש, והמוזיאון הופך בכך להיות אחד החללים המעניינים בעיר. בקומה העליונה והמחוברת מוצגת התערוכה ״נופים נעלמים ומפות נסתרות״, שחוגגת את נחום גוטמן כקרטוגרף ומראה את הקשרים בין חלקי יצירתו, שנראו לכאורה חסרי הקשר ישיר. המוזיאון מזמין חווית צפייה טוטלית שמתמודדת עם מחשבות ותפיסות מקובעות על אודות המרחב שבו אנו חיים, ושמציגה קריאה מפתיעה ולא מוכרת של המרחב התל־אביבי-יפואי

Maya:

אנשים שואלים אותי לאיזה גיל התערוכה מתאימה, אני חושבת שאם יש לכם ילדים בבית, לא משנה באיזה גיל, בואו לראות. ילד בן שנה יוכל לזחול וליהנות מהצבעוניות והצורות המושכות, ילד בן שלוש יוכל ליצור ולהתנסות בחומרים וילד בן שמונה יוכל לפצח סודות איקונוגרפיים של יצירת אמנות (בלי לדעת שזה מה שהוא עושה)ף ולהציג יחד עם נחום גוטמן. זה הרבה, לא? 🙂

Yuval:

ואני אוסיף: גם אם אין לכם ילדים תבואו


מאחורי קירות המוזיאון, מוזיאון נחום גוטמן, שמעון רוקח 21 נווה צדק, תל אביב.
אוצרות: מוניקה לביא, מאיה קשביץ; עיצוב: רוני עזגד, ענת לוי, עדי טקו.

x סגירה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. שיר

    רוני וענת המהממות ♥️

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden