כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
צילום הצבה בתערוכה. צילום: שי בן אפרים

עבודה בעיניים // ליאורה קפלן

קרמיקה ישראלית משנות ה־60, השפעות שמאניות ממרכז אמריקה, תרבות פופ מערבית ורפרנס קוריאני משתלבים בעבודותיה של ליאורה קפלן, בין עבודת אמנות ליצירת אמנות

הפרטים הטכניים

Simply Because It Changes. מוצגת ב־CCA עד לתאריך 2.2.20, כחלק מהתערוכה של ג׳ונתן מונק, Exhibit Model #6 – The Tel Aviv Version, שאצר ניקולה טרצי.

מי אני

ליאורה קפלן, למדתי אמנות פלסטית במדרשה לאמנות בית ברל ובמכון אבני. את שנות ילדותי ביליתי לצד אבי, ארכיאולוג חובב, ואמי שהיתה מורה לאמנות. במקביל לעשיה האמנותית תרגלתי במהלך שנות ה־90 צורות שונות של ריפוי הוליסטי ושמאניזם, שלמדתי בתקופה שבה חייתי בקרב שבטים באקוודור, בקולומביה ובקוסטה ריקה. לאמנות שאני יוצרת יש קשר ישיר עם מתודולוגית ה־NLP שאני מתרגלת, שבה משתמשים בשפה ובדימויים יצירתיים כדי לשנות תבניות חשיבה.

העבודה

בעבודה Simply Because It Changes אני מביאה לקדמת הבמה מסורות ועבודות יד שנעשו בחומרים שונים, ודרכם אני מגשרת ומתווכת את ההקשרים בין עבודת אומנות ליצירת אמנות. בעבודה זו, כמו גם בעבודותי האחרות, אני חוקרת מושגים תרבותיים ורוחניים דרך יצירת המשכיות צורנית חדשה לכדי קרמיקה קיימים שנוצרו בארץ בשנות ה־60-70.

הקרמיקה הישראלית טבועה בעבודותי מזה שנים. ההתעניינות בתחום קשורה לכד חרס שהיה שייך לאבי ושלימים הסתבר כעבודת יד של פנינה עמיר, מבית היוצר של חרסה. תוך כדי מחקר גיליתי להפתעתי שגם לאבי היה מפעל לחרסינה וקרמיקה. גילוי מרעיש זה והוביל אותי ללמוד ולהעמיק בתחום הקרמיקה הישראלית משנות ה־60, במיוחד בסגנון המזוהה עם קיבוץ כפר מנחם.

צילומים: שי בן אפרים

ה״תוספים״ שאני יוצרת לכל כד רדי־מייד בנפרד, בהתאמה אישית, מטעינים מחדש את הגופים באסתטיקה והקשרים תרבותיים שמקורם בזמנים שונים, לאו דווקא בצורתם הכרונולוגית. החיפוש המתמיד אחר נקודת מבט שבה מוטיב הזמן אינו ליניארי אלא מתקיים בצורה רב־ממדית, הוא המוטיבציה שלי לביצוע המניפולציה על הכדים. דרכם אני מתייחסת ולעיתים מבקרת את תרבות הפופ המערבית, תוך שימוש באסתטיקה המיוחסת לשבטים שמאניים (השפעות מפרו, קולומביה, אקוודור, הודו ועוד).

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

העבודה הראשונה בנושא, Future Is Now, הוכנה לתערוכה Only Connect שעסקה ברוחניות, בפופ שמאניזם ובמציאת החיבור בין זרמים וזמנים מאתגרים אלו. מתוך הדיאלוג עם האוצר תומאס רום נוצרה עבודה חדשה (שמתפתחת לסדרה חדשה ורחבה) שבה כדי החרס מפסיקים להיות אלמנט דקורטיבי ישראלי טיפוסי והופכים לצורה סימבולית בעלת משמעות אישית המחברת ביני, להיסטוריה המשפחתית שלי ולהיסטוריה המדינית.

תעבירו את זה הלאה

Nam June Paik Foundation בקוריאה הוא המקום האידיאלי מבחינתי להציג. בתערוכה הנוכחית שבה העבודה מוצגת, יש שיח בין עבודות שונות של אמנים שונים שנעשו במדיומים שונים, היוצר מציאות חדשה. אני חושבת שבהצבת אוביקט שלי בסמוך לאחד ממיצבי הטלוויזיות של נאם ג׳ון פייק, יווצר הדהוד מרתק שהייתי שמחה להיחשף אליו.

גם שם העבודה, Simply Because It Changes, לקוח מתוך ציטוט של נאם ג׳ון פייק: Nature is beautiful, not because it changes beautifully but simply because it changes.

פלוס אחד

Mandala היא אחת העבודות הראשונות והאהובות עלי, מעין כלי למדיטציה. עבודה זאת מהווה מבחינתי פריצת דרך בתהליך העבודה. דרכה הגעתי להבנה שאני ממזגת תרבות פופ עם סמלים ואסתטיקה רוחנית שמאנית, שני קצוות תרבותיים שאני יכולה לנוע ביניהם בחופש פעולה מוחלט מתוך הבנה כי השלם גדול מסך חלקיו.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

Future IS Now בגלריה ברוורמן

Mandala

צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden