כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
יבגני פיקס, קוסמוס יידי, המרכז לאמנות דיגיטלית חולון. צילומים: מיכל קומאי

מריה וייץ: מה שקורה בחלל משקף את מה שקורה בכדור הארץ

״גם אם נצליח להתיישב על המאדים, אנחנו בכלל מוכנים לזה?״ שואלת מריה וייץ, אוצרת התערוכה הלאה לחלל: סיפורים חלופיים לקוסמוס, במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון

העולם עמד מלכת לפני קצת יותר מ־50 שנה, ב־21 ביולי 1969. 650 מיליון בני אדם ישבו מרותקים אל מסכי הטלוויזיה, צופים במה שנדמה עד אז כחלום רחוק: האדם דורך על הירח. המירוץ לחלל בין ארצות הברית וברית המועצות עוד יאבד תאוצה בהמשך המלחמה הקרה, ולמעט אירועים יוצאי דופן נראה היום שהציבור הרחב כבר לא מתלהב מתכניות החלל היקרות.

אבל הכוכבים המנצנצים בריק האינסופי של החלל עוד מציתים את דמיונם של יוצרים – והוא גם נושא התערוכה הלאה לחלל: סיפורים חלופיים לקוסמוס, שנפתחה לפני פרוץ מגיפת הקורונה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. שישה פרויקטים של אמנים בינלאומיים המשלבים וידיאו, הדפסים, קולאז׳ים ומיצבים מוצגים בתערוכה, כולם סביב ובהשראת המרדף האנושי לחקר החלל החיצון.

יבגני פיקס, קוסמוס יידי

אנדריאה סטניסלב, Zero Gravity – Nostalgia for Earth

מריה וייץ, אוצרת התערוכה הלאה לחלל

אוצרת התערוכה, מריה וייץ, היא אחת המייסדות של TOK – ארגון אמנותי וקולקטיב אוצרותי ברוסיה. לטענתה, החלל עוד תופס מרחב עצום בחיים של כל אחד מאיתנו. ״האקלים הפוליטי, כלכלי וסביבתי בעולם שלנו מכתיב חיפוש אחרי בית חדש למין האנושי: יש יותר ויותר אנשים על כדור הארץ, המשאבים שלנו כאן הולכים ונגמרים – אלו בעיות שמטרידות הרבה אנשים״, היא אומרת.

״זה פתרון שחשבו עליו עוד מתחילת המירוץ לחלל, ואני חושבת שהרעיון של קולוניאליזם עדיין נוכח היום. כבשנו כל דבר על פני כדור הארץ ועכשיו יש דה־קולוניזציה ברחבי העולם, ומצד שני אנחנו אולי צריכים לכבוש לעצמנו כוכבים חדשים. הרי זה משאב שכולם רוצים חלק ממנו, הוא הופך אותנו לחזקים יותר. אפילו לא יכולנו להשתמש בטלפונים סלולריים בלי החלל״. 

יש לנו מה לעשות על המאדים?

בין העבודות שבחרה וייץ לתערוכה, אפשר למצוא וידיאו של האמנית האמריקנית אנדריאה סטניסלב, בעקבות מחקר על תרומת הנשים לתכניות החלל לפני 100 שנה. צמד האמנים Futurism Quantum Black מפילדלפיה התעסק ביחס של הקהילה האפרו־אמריקנית למרוץ לחלל, שנתפס כהעדפה כלכלית של ממשלת ארצות הברית על פני שכונות העוני. המורשת הקומוניסטית זוכה לביקורת בעבודות של דריאנט זנלי ומאשה גודובנאיה, שעוסקות בביקורת חברתית וסביבתית על ברית המועצות. 

Black Quantum Futurism, Black Space Agency

אקסל סטרשנוי, Finnish Astronautical Society

״אם מסתכלים בעבודות שמוצגות בתערוכה, אפשר לראות שהיצירות לא עוסקות בחלל החיצון עצמו כמו שהן עוסקות בתהליכים שקשורים אליו״, אומרת וייץ. ״הרי מה שקורה בחלל משקף את מה שקורה בכדור הארץ: יחסי כוחות בחברה, מאבקים חברתיים, אפליה. לא אפשרו ליהודים לצאת מברית המועצות, ובאותו הזמן מפלים אותם בתכנית החלל הסובייטית ולא שולחים אותם לחלל החיצון. זה הכל תהליכים שקורים כאן בכדור הארץ, ואפילו מצחיק שאפליה או גזענות הגיעו עד לחלל. אז אני חושבת שהוא עדיין רלוונטי כתמונת מראה של החברה שלנו כאן״.

אז המין האנושי הגיע להשגים טכנולוגיים ומדעיים אדירים, הנחית אדם על הירח ומתקדם למאדים – ועדיין, גזענות ודיכוי של נשים קיימים בעולם. 

״הכל קשור אחד בשני. תסתכל על תכנית החלל הרוסית: החברה קורסת, הכלכלה קורסת, ועדיין רוסיה מתגאה בתכנית החלל שלה וממשיכה להתפאר בזה שהיא הייתה הראשונה להגיע לחלל. המירוץ לחלל ותכניות החלל קשורים בכל כך הרבה נרטיבים, שלפעמים קשה להבדיל בין מה שיקרה או קרה באמת למה שלא. בשנה שעברה היה סיפור גדול סביב תכנית ליישוב מאדים בשם MARS ONE, שקיבלה הרבה תשומת לב ומימון, אבל בסוף כשלה ופשטה את הרגל.

מריה וייץ: באיזה פסטיבל אמנות בהלסינקי השתתפתי עם חלק מהאמנים בדיון על כיבוש החלל. דיברנו על זה שגם אם נצליח להתיישב על המאדים, אנחנו בכלל מוכנים לזה? אנחנו יכולים לשרוד בלי המציאות שיצרנו כאן לעצמנו? יש לנו מה לעשות על המאדים?

״ועדיין, באיזה פסטיבל אמנות בהלסינקי השתתפתי עם חלק מהאמנים בדיון על כיבוש החלל. דיברנו על זה שגם אם נצליח להתיישב על המאדים, אנחנו בכלל מוכנים לזה? אנחנו יכולים לשרוד בלי המציאות שיצרנו כאן לעצמנו? יש לנו מה לעשות על המאדים?״.

למרות כל הטכנולוגיה, החברה שלנו אולי לא מוכנה לכיבוש החלל בעתיד הלא רחוק.

״עצם הרעיון של העתיד השתנה; התאורטיקן הבריטי מארק פישר אפילו כתב שהעתיד שדמיינו פעם פשוט מבוטל. העולם מתקשה להתמודד עם זה שהעתיד לפנינו לא ברור ומלא בסכנות, מהמצב הסביבתי ועד השמרנות שעולה מחדש בכל מיני חברות. הערכים ששלטו בעולם אחרי נפילת חומת ברלין וקריסת ברית המועצות – ערכים של סולידריות וחברה מאוחדת, יוזמות עולמיות כמו האיחוד האירופי – כולם קורסים.

״נראה לי שבשנות ה־50 וה־60 חשבו שהעתיד יהיה הרבה יותר טוב מההווה, כי כל המדינות התאוששו ממלחמת העולם השנייה. והנה, שנים אחר כך אנחנו חוזרים ליחסים מתוחים ועויינים בין מדינות. יש משבר פליטים עולמי ומדינות כמו סוריה ותימן שקורסות בלי שקהילה הבינלאומית עושה הרבה כדי לעזור להן. אני חושבת שההבדל בין חקר החלל היום לבין אמצע המאה שעברה הוא שפעם המניע היה מחקר, עליונות מדעית או גאווה לאומית. היום חקר החלל קשור לעובדה שהמין האנושי מנסה להמשיך לחיות כאן על כדור הארץ וחייב להשתמש במשאבים מהחלל״.

רחש אוטופי שמתנגד לטוטאליות 

אולי בגלל הנושא היהודי כל כך, הפרויקט ״קוסמוס יידי״ של האמן יבגני פיקס, שנולד במוסקבה וחי בניו יורק, בולט בתערוכה. דרך כרזות וצילומים המשלבים יידיש, אנגלית ורוסית הוא עוסק בקשר בין יהודי ברית המועצות למרוץ לחלל. ״ניסיתי לפענח את הזהות של יהודים סובייטים בברית המועצות שאחרי סטלין, נגיד בשנות ה־60״, הוא מספר בהתכתבות. 

״יש חור שחור בידע שלנו על החיים של היהודים שם בתקופה הזאת: הם נעדרים מההיסטורגרפיה של היהדות הסובייטית. אנחנו יודעים על הדיכוי הסטאליניסטי בסוף שנות ה־40 ועל ההגירה בשנות ה־70 לישראל ולארצות הברית. אבל מה קרה להם מתחילת שנות ה־60 ועד סוף שנות ה־60? מה קרה לזהות של יהודים סובייטים בתקופה הזאת?

יבגני פיקס: שם זה התחבר לי: הקשר בין התקווה הגדולה של הסובייטי שמשוטט בחלל, לבין התקווה של היהודי שחוזר לחיק החברה הסובייטית אחרי המוות של סטאלין

״חקרתי עיתון סובייטי ביידיש בשם ׳סובייטיש היימלנד׳ (מולדת סובייטית), שיצא לאור בשנת 1961 וסיקר את התרבות שנוצרה ליהודים באווירה הליברלית שהייתה באותה תקופה אחרי המוות של סטאלין. מצאתי בגיליון השני של העיתון דיווח ביידיש עם תמונות על הטיסה לחלל של יורי גגריאן. שם זה התחבר לי: הקשר בין התקווה הגדולה של הסובייטי שמשוטט בחלל, לבין התקווה של היהודי שחוזר לחיק החברה הסובייטית אחרי המוות של סטאלין. אחר כך נחשפתי לסיפור של הקוסמונאט היהודי בוריס וולינוב, ויהודים סובייטים אחרים שעבדו בתכנית החלל בברית המועצות; ככה הפרוייקט נולד״.

יבגני פיקס, קוסמוס יידי

יבגני פיקס, קוסמוס יידי

הקשר שפיקס מדבר עליו מוצג באמצעות ציר זמן של מחצית המאה שעברה, שם אפשר לראות איך אירועי המירוץ לחלל מתקיימים לדיכוי היהודים הסובייטים, תקריות אנטישמיות בברית המועצות ומאבק העלייה של אסירי ציון. אך הוא מוצג גם ביצירות סביב סיפורים אישיים של יהודים שמילאו תפקידי מפתח בתכנית החלל הסובייטית, כמו ארי שטרנפלד, שנולד למשפחה מסורתית בפולין והיה לאחד האבות המייסדים של תכנית החלל בברית המועצות. אפילו שטבע את המונח ״קוסמונאוטיקה״ הוא פוטר מעבודתו בשנות ה־30 בגלל מוצאו.

גם הקוסמונאוט בוריס וולינוב זוכה להנצחה בתמונה בחליפת חלל שעליה נכתב פסס״ד (ראשי תיבות ביידיש של ברית המועצות): בשנת 1969 וולינוב היה היהודי הראשון שהגיע לחלל, ואלמלא יהדותו יכול היה להרשם במקום יורי גגריאן כאדם הראשון בהיסטוריה שיוצא מכדור הארץ. ״וולנוב ושטרנפלד לא מפורסמים גם בברית המועצות לשעבר או בארצות הברית״, אומר פיקס. ״חשיפת הסיפור של יהודי ברית המועצות היא בדיוק מה שהלהיב אותי בפרויקט הזה, כי זו הייתה הזדמנות להוציא החוצה את הסיפור החבוי הזה.

״מגיעה יותר תשומת לב לסיפורים האלה, במיוחד לזה של שטרנפלד, כי הם לוכדים את השיא והשפל של החיים של היהודים הסובייטים – מהאימוץ הנלהב על ידי המדינה הסובייטית, דרך ההזנחה והמחיקה התרבותית ועד הקאמבק בשנות ה־60. אז כמו הסיפור של יהודי ברית המועצות, סיפור החלל היהודי מערבב שמחה, דיכוי, התמדה ותקווה״. 

״קוסמוס יידי״ הוצג בתערוכה של פיקס במוסקבה בשנה שעברה ובבית כנסת בניו יורק. במאמר שכתב על אמנות יידיש בת זמננו הוא טוען שהיא התפתחות של תרבות היידיש החילונית מהמאה שעברה, שיכולה לעסוק בנושאים כלל אנושיים. אולי מכאן גם קישור שפיקס עושה ביצירה שלו לשפה נוספת שהמציאו יהודים: AO, רעיון אוטופי שהגה וולף גורדין בשנות ה־20, והציע שפה אוניברסלית שבה נוכל לתקשר עם עולמות אחרים.

היום אנחנו רואים שמדינות הולכות דווקא לכיוונים לאומניים ופחות קוסמופוליטיים. אתה חושב שעדיין יש מקום בעולם לרעיונות אוניברסליים כמו AO? רעיון אוטופי כזה עדיין יכול להלהיב אנשים?

״אני בהחלט חושב שאוניברסליזם ולאומנות ממוקמים על גלגל היסטורי. בשנים האחרונות נראה שהרעיון האוניברסלי בנסיגה והלאומנות היא זאת שעולה. אבל אני בטוח שזמנה של האוניברסליות עוד ישוב ויעלה. ההחלטה לערבב את שפת AO עם יידיש הוא סוג של רחש אוטופי, כזה שמתנגד לטוטאליות; כזה שלאומיות ואוניברסליות נמצאות בו במתח קבוע. אני מפחד מלאומנות אבל גם מאוניברסליות מוחלטת, ו׳קוסמוס יידי׳ עומד בדיוק בנקודת המתח הזאת״.

חיברת בין הסמל של היהודי, האוטסיידר והמהגר הנצחי אל הלא נודע, לבין המין האנושי שחוקר את החלל החיצון הלא נודע. אבל היום המין האנושי איבד מעט עניין בחקר החלל. זה אומר משהו גם על היהודים? אולי גם הם כבר לא אאוטסיידרים ומהגרים?

״אני חושש שהראייה שלי מוגבלת לשני ההקשרים שאותם חוויתי – יהדות ברית המועצות לשעבר ויהדות ניו יורק, שם אני חי מאז שנות ה־90. לפי מה שאני רואה, היהודים מברית המועצות הם עדיין בבחינת מהגרים אל המערב. מבחינתי התיאור הזה של היהודים עדיין רלוונטי״. 


הלאה לחלל: סיפורים חלופיים לקוסמוס
אוצרת: מריה וייץ
משתתפים: קולקטיב Black Quantum Futurism, מאשה גודובאניה, יבגני פיקס, אנדראה סטניסלב, אקסל סטרצ׳נוי, דריאנט זנלי
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden