Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
תערוכת סוף שנה בשנקר 2005
ביקרתי היום בתערוכת סוף השנה בשנקר וכהרגלי התמקדתי במה שהכי מעניין אותי – המחלקה לעיצוב גרפי. הסתובבתי בשתי הקומות בהן הוצגו העבודות והתרשמתי מאד מהתערוכה באופן כללי, גם אם בסך הכל היא הייתה מעט עמוסה מבחינה ויזואלית. לאחר מכן כשחזרתי הביתה ניסיתי לסכם את מה שראיתי, והבנתי בראייה לאחור כמה שעות לאחר מכן מה הפריע לי. אני כמובן נאלץ להכליל, אבל הכל היה מאד מדוייק, מאד נכון, מאד נקי, מאד עונה על הבריף, מאד מהוקצע, מאד סטרילי – מאד מאד “מעוצב”. נראה שהסטודנטים פשוט צריכים לחכות לאיזה טלפון מסטודיו לעיצוב או חברת מיתוג, וקדימה, אפשר להתחיל לעבוד ולספק את הסחורה.
אז קודם כל נכון, הלוואי על הרבה בתי ספר שיזכו לבעייה הזו, ואני באמת מרגיש קצת קטנוני להתבכיין שהכל בשנקר נורא יפה ונורא מדוייק ושהסטודנטים יודעים לבחור את הצבעים הנכונים ואת הפונטים המתאימים (גם אם השימוש העודף של הסטודנטים בנרקיס בלוק הוא מעט מוגזם). מצד שני, הייתה לי התחושה שבדיוק בגלל הסיבה הזו המקום קצת קופא על שמריו ולא מחדש כמו שהוא נתפס בעבר בימים שעוד היה “ויטל” בפלורנטין וטיפח לעצמו הילה של חדשנות. נדמה שהסטודנטים פעלו לפי מה שמצופה מהם מהמוסד; היו מעט עבודות שכעמדתי מולן אמרתי לעצמי שפה יש משהו שונה, משהו אחר, גם בהשוואה למה שקורה במוסדות אחרים וגם בהשוואה למה שהציגו יתר הסטודנטים. ייתכן והבעייה היא בהנחייה שמקבלים הסטודנטים מהמרצים שלהם שמובילה אותם לתוצאות מעט דומות זו לזו באופי ובסגנון (וכאן המקום להזכיר את שלל עיסוקי ועברי כסטודנט וכמרצה במוסדות אחרים. אם תלחצו על הלינק מימין למעלה שכותרתו פרטים נוספים תבינו את פשר הגילוי הנאות הזה). אבל כשאני יוצא בכל זאת מנקודת ההנחה שמלמדים שם מיטב המעצבים בארץ, המסקנה שאני מגיע אליה היא שבית הספר צריך להתמודד עם בעייה מסוג אחר הנעוצה בסוג התרגילים שהוא נותן לסטודנטים, או באלו שהוא בוחר להראות בסופו של דבר בתערוכה. נדמה לי שיש צורך בתרגילים שיפיקו מהסטודנטים יותר מעוד מקבץ תדמיות באיורים וקטוריים, מבלי לזלזל לרגע בחשיבותם וביופים של אלו. כתבתי בעבר בקונספציה על תערוכות סוף השנה של בצלאל ושנקר מבחינת ההתיחסות למציאות הפוליטית בארץ, ואני חושב שהמצב לא השתנה בהרבה מאז. אולם כמו אז, גם היום, העבודות שכן התייחסו למצב הן גם אלו שלטעמי היו מעניינות יותר ואיפשרו לצופה בהן להתעמק יותר בכוונה שעמדה מאחריהן, מכיוון שהן לפחות ניסו לנקוט עמדה ולהגיד משהו בעל ערך על המציאות בה אנו חיים.
ולבסוף, אני לא יכול שלא לפרגן לכמה בוגרים שבכל זאת בלטו לטעמי האישי:
• מורן ברק שאייר את השערים לשבעה ימים שמופיעים בראשית העמוד המבקרים את ההנהגה המדינית
• לירון שפירא שעסקה במכבסת המילים שמסתירה את המציאות במשחק הרביעיות שלה
• דוד גולדשטיין שעיצב בולים שמבקרים את ההתנהלות של החברה הישראלית (דווקא בפורמט שאמור לייצג את הדברים בהם המדינה מבקשת להתגאות) וזה האתר שלו
• אנה וולפסון שעיצבה טפטים המתייחסים לתופעת הפליטים והיחס האמביוולנטי של הפליט לארצו
• דינה אוסטרובסקי וספר תעודת הזהות שלה שעוסק, איך לא, בזהות הישראלית
מן הסתם פיספסתי וקיפחתי רבים אחרים. אם בכל זאת לא הספקתם ויש לכם זמן מומלץ לקפוץ ולהתרשם בימים הספורים שעוד נותרו עד סגירת התערוכה. פרטים על שעות וימים ניתן למצוא ברשימה שכתבתי על ההזמנות לתערוכות סוף השנה כאן.
