כל מה שחשוב ויפה
מיה פרי, You Are Safe. צילומים: גלריה רו־ארט

You Are Safe: מיה פרי יצרה עבורכם מרחב יצירתי בטוח בימי הקורונה 

פרויקט Shuttle של גלריה רו־ארט זימן אמנים בתחילת דרכם אל חלל הגלריה כדי לשהות וליצור בה. כשמיה פרי הייתה בדרכה לשבוע עבודה בגלריה, משבר הקורונה פרץ וטרף את הקלפים. אז היא יצרה חלל אלטרנטיבי

באפריל 1958, האמן הצרפתי איב קליין פתח לקהל הרחב את תערוכת היחיד שלו בגלריה הפריזאית איריס קלרט. התערוכה, שאותה כינה ״הריק״ (במקור Le Vide), הרימה לא מעט גבות אך גם עודדה את מבקריה לחשוב מחדש על ההגדרה הנוקשה של אמנות מודרנית ועל הצורה שהיא עשויה לתפוס בחלל האמנותי. הסיבה למתח שעורר קליין באמצעות עבודתו היא שקירות הגלריה לא הציגו אף תצלום או ציור פרי ידיו. קליין צבע את הגלריה כולה בלבן בוהק, כמו מבקש להניח מצע ניטרלי שישא על גביו את מושג הכלום. 

כ־62 שנים אחרי שהפרובוקטור הצרפתי ביצע את הניסוי הלא לגמרי מופרך שלו, גלריה רו־ארט בדרום תל אביב יצאה למשימה בעלת תכלית דומה. בפרויקט Shuttle, שהושק בחודש שעבר, ביקשה אוצרת הגלריה מאיה במברגר משישה אמנים צעירים להיכנס אל תוך חלל הגלריה למשך שבוע ימים. במהלך שבעת ימי השהות שלהם בגלריה, היוצרים קיבלו גישה חופשית ומפתחות.

בתמורה לחופש המוחלט שהוענק להם לעשות בחלל הגלריה כרצונם, האמנים התבקשו לוותר על החירות הטמונה ביצירה מתוך חלל הבית או הסטודיו. אל העשייה השבועית התלוו גם מפגשים קבוצתיים, שבהם חברי הפרויקט והאוצרת דנו יחדיו בטקסטים שבחרו. האמנים אף העבירו זה לזו משימות יצירתיות, והגיבו בעבודותיהם תוך התייחסות אל עבודות שקודמיהם יצרו בחלל. 

מיה פרי

כשביקרתי בגלריה בראשית הפרויקט, בתום השבועיים הראשונים, היא הזכירה באופן חשוד את ״הריק״ של קליין. שום אג׳נדה אוצרותית או קווים מנחים לא עיצבו את העבודות שכבר ניצבו בגלריה. עידו גורדון העמיד ספרייה לבנה עם מספר ציורים מופשטים בכחול־ירוק שהסתתרו בין המדפים, בעוד שנגה פרחי עמלה על ציורי קיר אפרפרים של צללי גוף. כשתהיתי בקול איך תעמוד תערוכה אקלקטית בתום חמישה שבועות של עבודה, האוצרת במברגר הסבירה שהתעלומה היא חלק מהעניין שהתגבש בינה לבין האמנים סביב ההליך היצירתי. 

מיה פרי, בוגרת המחלקה לאמנות במנשר, הייתה אמורה לחתום את הפרויקט. אבל החיים, כדרכם, הם בלתי צפויים. ימים לפני שפרי התכוונה לעשות את דרכה אל קריית המלאכה כדי להעתיק את הסטודיו שלה אל החלל של רו־ארט, דיווחים על התפשטותו של נגיף הקורונה הלכו ונעשו יותר תכופים. הקלפים נטרפו, ופרי בת ה־26 נאלצה לחשב מסלול מחדש. ״הנושא הזה של נוכחות האמן בחלל והפגישה שלו עם הקהל זה משהו שהעסיק אותנו בפרויקט שאטל, וזה מעניין לבחון איך זה משתנה לאור הנסיבות״, אומרת במברגר.

״החזון הראשוני של מיה היה מאוד פרפורמטיבי ביחס לחלל ולאנשים. עם ההבנה של השינויים, עלה בה הרצון הפנימי להסתגר בבית ולהתמודד עם התחושות והחרדות שהציפו אותה באמצעות אתר אינטרנט. במובן מסוים זה קרה עוד לפני שכולנו היינו צריכים להסתגר בבתים. היא רצתה לייצר מרחב סטרילי שמייצר עבורה ביטחון, ולשתף אותו. אז זה המרחב שבו היא חיה השבוע, והוא יימשך גם עד שהיא תצא מהבידוד״. 

תציירי לי פרח

כך נולד האתר You Are Safe, ששמו מרמז על מהותו – אי יצירתי של שפיות במרחבי האינטרנט שפרי הקימה כתגובת נגד לשצף הדיווחים החדשותיים המדכאים שמייצר הנגיף.  ״הבנתי לפני שניתנה ההוראה להיכנס להסגר, שיש לי חרדה לצאת מהבית״, פרי נזכרת. ״רציתי להיכנס לתוך הבית ולא לצאת, כי יש לי קצת חרדות בלי קשר. יש משהו בחיצוניות מול הפנימיות שכולם חווים עכשיו, שאני כבר חוויתי בלי הוירוס. אז פתאום החרדה הלא מציאותית שלי נהייתה מציאותית. זה מעניין כשזה קורה, אבל זה לא עוזר להוריד את רמת החרדה. הבנתי שיש סיכוי שאני לא ארצה להגיע לגלריה ועלה לי הרעיון לאתר״. 

פתאום החרדה הלא מציאותית שלי נהייתה מציאותית. זה מעניין כשזה קורה, אבל זה לא עוזר להוריד את רמת החרדה. הבנתי שיש סיכוי שלא ארצה להגיע לגלריה ועלה לי הרעיון לאתר

אחת האטרקציות הבולטות בממשק של פרי היא זו המאפשרת למשתמשים לשלוח בקשה אנונימית לציירת ובה הם יכולים לתבוע שתצייר עבורם ציור שימחיש את כל מה שעולה על דעתם. פרי, שסגנון הציור שלה הוא טראגי־אירוטי ובעל קווי מתאר נמהרים ושבורים, המזכירים לעיתים מחווה לאמן האוסטרי אגון שילה, מוצאת את עצמה מציירת איורים ״חמודים״, כלשונה. 

Life

A place to fall apart

Heartbreak

״כל העניין הוא שאת תזרקי משהו ואני אצייר לך, זה לא מתוחכם מדי. אין פה תרגילים. זה מזכיר לי איך הבת של אח שלי רצה אלי כשאני מבקרת אותם ואומרת לי: ׳מיה, תציירי לי סוס. תציירי לי פרח׳. ההתעסקות שלי בלצייר לה את מה שהיא רוצה מרגיעה אותי״. 

פרי אומרת שלתחושתה, ״אנשים רוצים שאני אצייר את מה שחסר להם עכשיו. קיבלתי הרבה בקשות שאצייר Love, Lover, Company, Women hanging out together. זה מעניין, אנשים מבקשים חיבור, אהבה וקשר. אני חושבת שזה מה שאין לאנשים כרגע, והם צריכים את זה בשביל להירגע״. 

זה בסדר לפחד

עוד סוג של יצירה שפרי חושפת ב־You Are Safe הוא המוסיקה שהיא מלחינה, מנגנת ושרה. פרי היא מוסיקאית עצמאית המופיעה לעיתים בהרכב המכונה Laila; את רצועות הסאונד האינסטרומנטליות וההיפונטיות־משהו שהעלתה לאתר היא מנציחה תחת הקטגוריה Sound Capsules (קפסולות צליל). היא מתייגת אותן תחת שם ומספר הימים שחלפו מאז תחילת ההסגר, יחד עם ההנחייה לשומעים: ״זה בסדר לפחד. אתם בטוחים, אני מבטיחה״. 

״יותר קל לי לנגן כרגע מלצייר, כי יש משהו בנגינה שעוטף את החלל. זו פעולה שונה מיצירת דימוי. הנגינה שהכנסתי לאתר היא אקספירמנטלית ופתוחה, קצת כמו מנטרה. החזרתיות הזו של צליל עוזרת להירגע״, היא מהרהרת. 

Why look at animals

Hug

פרי מדגישה כי אף על פי שאתר האינטרנט שיצרה מנותק מהעולם החיצון או מחלל גלריית רו־ארט, הוא מתכתב עם השאלות שנשאלו במהלך פרויקט Shuttle. ״שאטל הייתה תערוכה קבוצתית אינטראקטיבית ואקספירמנטלית, וזה די מטורף שהקורונה התפתחה במהלך תערוכה כזו, שמבוססת על מגע וקשר. כל הקונספט של התערוכה הוא הפוך מההנחיות ומהחוקים שמכתיבים את החיים שלנו עכשיו.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

"אבל אני מרגישה שהצלחתי ליצור ספייס שמאפשר המשכיות של הפרויקט של שאטל, כי האתר נולד מתוך מחשבה על תקשורת ועל אוצרות שנעשית מול הצופה. הוא נבנה עם הזמן, זה לא שהוא מוכן. בדרך כלל באינטרנט, כשמישהו מפרסם אתר אז הוא מציג תוצר מוכן, ועכשיו זה משהו שאני עושה ביחד עם אנשים. אני צריכה את עזרתם של אנשים כדי לתפעל את האתר״. 

מאיה במברגר: יש משהו מאתגר בלייצר ולהציג תרבות במרחב המקוון כרגע, כי הכל קורה נורא מהר ויש איזה עומס מציף של יוזמות מהירות שמרגישות לי קצת שטוחות. במרחב שמיה מייצרת יש את ההאטה וההעמקה שאני מחפשת

במברגר גם שותפה למחשבות על עקביות בהצגת הפרויקט, אבל מעדיפה לדבריה ״להמשיך על אש קטנה״ בימים אלה. ״יש משהו מאתגר בלייצר ולהציג תרבות במרחב המקוון כרגע, לאו דווקא כי הטכנולוגיה או המרחק מפריעים לחוויה אלא כי הכל קורה נורא מהר ויש איזה עומס מציף של יוזמות מהירות שמרגישות לי קצת שטוחות. במרחב שמיה מייצרת יש את ההאטה וההעמקה שאני מחפשת עכשיו״. 

להרגיש פחות לבד

עמוד הבית של You Are Safe מלא באיורים של חפצים יומיומיים וסצינות ביתיות, ושיטוט אקראי בו יוביל את הגולשים לקטגוריית כמו Bedroom Library. אל הספרייה המקוונת פרי סורקת מדי יום עמוד אחד מספר שנמצא אצלה על המדף בבית ושמילותיו מהדהדות במחשבותיה במהלך הימים האחרונים. 

״ידעתי שאני רוצה לשתף משהו באתר שהוא לא אני, ולא רציתי לתת לינקים לדברים אחרים באינטרנט. חשבתי על כך שאני סורקת את הציורים שלי כדי לעלות אותם לאתר, ואז פתאום עלתה לי המחשבה שאני יכולה לסרוק גם עמודים מספרים שנמצאים אצלי על המדף. הספרים שבחרתי בהם הם ספרים שאני מאוד אוהבת״, פרי מדגישה. 

כדוגמה היא מצביעה על ספרה של המשוררת הבריטית אמילי ברי, Stranger, Baby. ״דפדפתי בו בבית ופתאום הגעתי לשורות הבאות: I went into one room, then I went into another. I was in a room inside a room, there I felt safe. זה נורא ריגש אותי, כי אנחנו נמצאים במצב שהוא אבסורד מבחינה גלובלית, ופתאום יש טקסטים כאלה שמדברים על מה שאנחנו מרגישים. זה מה שמדהים באמנות: היכולת לקחת משהו ולהתחבר אליו ברגע כזה, ואז להרגיש פחות לבד״. 

עוד שירות שפרי מעניקה באתר הוא שיח ער עם המבקרים בו. בקטגוריה Together, פרי מזמינה אנשים לכתוב טקסטים על תחושותיהם לנוכח המציאות הנוכחית המורכבת. כשאני גוללת בעמוד האתר אני מגלה שהיא כינתה את המקום שאליו יגיעו ההודעות הללו, The Void, ולא יכולה שלא לחשוב שוב בחיוך על עבודתו של קליין. ״Void זה רק ביני לבין המשתתפים, הכל אנונימי ואני לא יודעת מי כתב לי מה. אין אימייל, אין כתובת. אנשים כותבים ל־void, אבל הם יודעים שאני בצד השני״. 

כשאני שואלת אותה אם היא חושבת על האמנות שתיצור ביום שאחרי, פרי עוצרת לרגע ואז מסבירה שהיא מעדיפה להתמקד בכאן ועכשיו. ״להיות בבית ולא לצאת מהמיטה, בשבילי זו לא הפעם הראשונה שאני חווה את זה. זה מזכיר לי תקופות יותר קשות בחיי שבהן לא יכולתי לצאת מהחדר.

אני צריכה להזכיר לעצמי: אני פה לא כי אני בדיכאון אלא כי העולם לא נותן לי לצאת. אני לומדת איך להיות בסדר במצב הזה, להיות חזקה

״אז אני צריכה להזכיר לעצמי: ׳אני פה לא כי אני בדיכאון אלא כי העולם לא נותן לי לצאת׳. אני לומדת איך להיות בסדר במצב הזה, להיות חזקה. יש פה הרבה דברים מנטליים שאני מניחה שכל אחד חווה בדרכו כרגע, הסתכלות פנימית על מה המצב הזה אומר. אלו שאלות חשובות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו״.

עידו גורדון

נגה פרחי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    מה שיפה זה שהאומנות ממשיכה בכל מצב,כמו אהבת אמת ,כמו יהלום,מכל צד שתסתכל
    עליו יש לך יהלום.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden