כל מה שחשוב ויפה
תום מרשק, מסעדת TYO. צילומים: יהונתן בן חיים

2 אוצרות מכניסות 8 אמנים למסעדה. ואז פורצת מגיפה

איריס ריבקינד בן צור ועומר שני בן שחר אצרו תערוכה במסעדת TYO ת״א, במחשבה כיצד לחשוף ולהנגיש אמנות עכשווית בחלל אלטרנטיבי, מבלי להתפשר על האיכות. ״אנו מאמינות שלמרות הכאוס וחוסר הוודאות הכלכלי נראה פריחה בתחום היצירה״

יובל:

הי איריס, הי עומר. מה שלומכן? איך אתן מסתדרות עם כל הקורונה באוויר?

איריס:

הי יובל, טוב לשמוע ממך! האמת שחייבת להודות שאני אמביוולנטית לגבי המצב החדש: הרבה רגשות סותרים. אני חשה שאני חיה במציאות מקבילה – הכל מוכר אך זר. הזמן לא מנהל אותי, מעין חופש שאליו ייחלתי תקופה ארוכה: בעיקר מאוד מתרגשת ונהנית מהזמן היקר שיש לי עם המשפחה שלי אך מתגעגעת מאוד להורים, לאחותי ולחברים.

אני חושבת רבות על המצב, מחשבת מסלול מחדש, מגננת את גינת הירק שלי, קוראת ומשוחחת עם חברים וקולגות על מצב האמנות המקומי והבינלאומי. מדי יום אני מעלה באינסטגרם עבודות של אמנים ישראלים, עבודות מוקדמות לצד עבודות נוספות שחלקן נעשה בימים אלו כתגובה למשבר הקורונה. משתדלת להניח את הדאגות בצד ומנסה בעיקר לשמור על אופטמיות יחסית לקראת העתיד הלא ברור הבא עלינו

עומר:

הי יובל! שמחה להיות בריאה לצד המשפחה שלי. באותה נשימה, זו תקופה מבלבלת ומלחיצה ואני לא תמיד מצליחה להוציא את הטוב ממנה. לפעמים יש בה משהו מניע: מתוך התסכול על פרויקטים שלא יוצאים לפועל כפי שתוכנן עולים רעיונות חדשים לחשיפה ואני חווה באופן הזה כיצד משברים יכולים גם לעודד חדשנות ויצירתיות

יובל:

אכן. נראה לי שסיכמתן יפה את התחושות המבלבלות של השבועות האחרונים. ורגע לפני שנצלול לפרויקט המשותף שלכן, אולי תגידו כמה מילים על הרקע והחיבור שלכן אחת עם השנייה

עומר:

גילוי נאות: אנחנו חברות טובות וקרובות משפחה וגם שתינו עוסקות בתחום האמנות זה שנים – נעים ומפרה לעבוד יחדו, סומכות אחת על השנייה, לכל אחת יש את המקום שלה ואת החוזקות שלה. הקשר שלנו חודש כשאיריס עבדה על הספר שלה (אמנות ישראלית עכשיו) ופנתה אלי לקבלת דימויים כשעבדתי בגלריה אלון שגב. מאז שמרנו על קשר אישי ומקצועי. לפני קצת יותר משנה איריס עזבה את קרן אאוטסט, הבן הקטן שלי נכנס לגן, כך שהתפנה לי זמן לפרויקטים חדשים.

נפגשנו והעלינו כל מיני רעיונות ומסתבר ששתינו (בלי לדעת) חשבנו על אותם דברים, בעיקר על כך שאמנים צעירים מתקשים לחשוף ולמכור את עבודתם. גילינו עניין משותף בחשיפת אמנים צעירים, בוגרי תואר ראשון ושני מדיסציפלינות שונות (אמנות פלסטית, טקסטיל, קרמיקה, גרפיקה ועיצוב מוצר), ביקרנו בתערוכות בוגרים, עקבנו אחר האמנים שמצאנו את עבודותיהם חדשניות ומאתגרות. 

אביב גרינברג, הפסקת סיגריה

שיר לוסקי, שנת שמיטה

מעניין אותנו המפגש האישי עם האמן בסטודיו והבעירה הראשונית שמלווה את תהליך העבודה שלו. אנחנו מתחברות לעשייה הזו, לראשוניות הזו, שלאו דווקא מכוונות לתערוכה או לחלל מסוים, דבר שמאפשר חופש אמיתי ביצירה. הגענו למסקנה שאנו רוצות ״לצאת מהקופסה״ ולחשוב על דרכים חדשות לקדם ולהנגיש אמנות לקהלים חדשים בחללים אלטרנטיביים ומסחריים תוך שימת דגש על תוכן, עניין וחדשנות, ובכך לסייע לאמנים בחשיפה של עבודותיהם וגם במכירה שלהן

יובל:

מה היה הפרויקט המשותף הראשון שלכן?

איריס:

שיתוף הפעולה הראשון שלנו החל בפרויקט מקסים שנקרא ״פירוקים״, אוצרות אלטרנטיבית שמייצרת במה חדשה לפירוק של תערוכה מוזיאלית, כשפעולת הפירוק פורצת את מסלול אחסנת המיצב או חלילה השמדת העבודה ומאירה באור אחר את האמן ועבודותיו עד למציאת בית חדש ליצירות.

הצגנו עבודות של האמנית הרב־תחומית ניבי אלרואי מתוך התערוכה ״תהום מריאנה״, שאצרה איה לוריא במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. ״פירקנו״ והפרדנו את היצירה הגדולה לחלקים וליצירות שעומדות בפני עצמן והצגנו אותן בחלל ביתי: פסלים ואלמנטים שהיו חלק משני בתערוכה הגדולה ב״פירוקים״ הפכו לדבר המרכזי וקיבלן חיים משל עצמם. 

האירוע היה מאוד מוצלח, גם מבחינת מספר האנשים שהגיעו, ובעיקר שמחנו שהצלחנו להביא קהל חדש ומתעניין שאף רכש את מרבית העבודות. האירוע אמנם התקיים למשך יום אחד בלבד אך חווית הסיפוק היתה כפולה, גם לסייע לניבי במכירה – למצוא בית לעבודות – וגם לחשוף עבודות אמנות ייחודיות ואת הסיפור שלהן לקהל שלא מגיע מהתחום. בנוסף עבדנו יחדו מספר חודשים במתן ייעוץ לאוסף האמנות של מלון הסוהו־האוס תל אביב שעתיד להפתח בקרוב ביפו

יובל:

נייס. כלומר, אם אני מבין נכון, השיקול המסחרי נמצא כל הזמן, לא ברקע, אלא כחלק אינהרנטי של הפעילות

איריס ריבקינד בן צור. צילום: מיכל רובין

איריס ריבקינד בן צור: השיקול המסחרי נמצא אך ישנם עוד פרמטרים חשובים לא פחות – תוכן מעניין תוך שמירה על האינטרסים של האמנים; כיצד חושפים ומנגישים עבודות אמנות עכשוויות לקהלים חדשים; כיצד מעבירים בחלל אלטרנטיבי חוויה אחרת למבקרים מבלי להתפשר על איכות

איריס:

השיקול המסחרי נמצא אך ישנם עוד פרמטרים חשובים לא פחות: תוכן מעניין תוך שמירה על האינטרסים של האמנים; מחשבות ושאלות כיצד חושפים ומנגישים עבודות אמנות עכשוויות לקהלים חדשים; כיצד מעבירים בחלל אלטרנטיבי חוויה אחרת למבקרים מבלי להתפשר על איכות ותוכן העבודות

עומר:

אין ספק שיש כאן הזדמנות לכל הצדדים המעורבים ולא רק בפן המסחרי. ברגע שאין ניגוד אינטרסים וכולם עובדים למען מטרה משותפת – שיתוף הפעולה מבורך והוא גם יהיה מוצלח

יובל:

ברור, לא חשבתי שרק הכסף משחק פה תפקיד. ובהמשך לחללים אלטרנטיביים, חוויות אחרות, חשיפה והנגשה: איך נולד הפרויקט במסעדת TYO?

עומר:

קיבלנו פנייה מרועי ליאון – מבעלי מסעדת TYO – לפני הפתיחה המחודשת של המסעדה. רועי הביע רצון להציג אמנות בחלל המסעדה, ההצעה הגיעה בטיימינג מעולה. ראינו את החלל החדש עוד בשלביו הראשונים, בניין יפהפה לשימור בלב שכונת נווה צדק, וליווינו את תהליך השיפוץ על מנת לוודא שיש את כל הפרמטרים להציג עבודות אמנות בצורה ראויה, ולהתאימן באופן שהאמנות המוצגת לא תהיה דקורטיבית ולא ״תקשט״ את הקירות, אלא תקיים שיח מעניין ואינטלגנטי.

נגה פרחי

תום מרשק

מורן קליגר ורונן שהרבני

בעלי המסעדה גילו עניין רב בעבודות המוצעות ונתנו לנו יד חופשית לאצור את התערוכה כראות עיננו, דבר שתרם ויצר אווירה נעימה ביותר. הפתיחה החגיגית היתה אמורה להתקיים ב־20.3 בלווי פרפורמנס מיוחד ודי.ג׳יי. עבדנו מול המסעדה על ברושור מושקע שהיה מתוכנן ללוות את התערוכה – התרגשנו מאוד לקראת הפתיחה הרשמית, ואז ברגע אחד הכל הוקפא עד להודעה חדשה

איריס:

חשוב לצייין שמן הסתם לא המצאנו את הגלגל, בעולם זה כבר קורה שנים וגם בארץ (!) ישנם שיתופי פעולה רבים בין אמנים מדיסציפלינות שונות וגופים מסחריים במטרה לפנות לקהלים משיקים, שחולקים ערכים משותפים – בסיס לאקו־סיסטם חי ונושם שיוצר הזדמנויות לכל המעורבים. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בהקשר זה אפשר לראות מלונות כמו רשת הסוהו־האוס, קורינתיה לונדון, אייס הוטל, Au Vieux Panier Marseille, מלון נורמן ויערות הכרמל; מועדוני חברים כמו ארטס־קלאב (לונדון), סוהו־האוס, The Groucho Club; מסעדות כמו The Nedאו סקץ׳ בלונדון, ביבו בהונג קונג ועוד. נכון שלא מדובר בבניית אוסף קבוע למסעדה ושהכל אצלנו בארץ קטן יותר, שמרני יותר, זוהר פחות ועם תקציבים נמוכים בהרבה – אבל עדיין חשוב לנסות ולמצוא דרכים יצירתיות למנף פרויקטים שכאלה כל עוד הם שומרים על קו אוצרותי עצמאי מעניין ובלתי מתפשר

יובל:

מאיפה מתחילים? איך בחרתן את האמנים? את העבודות?

איריס:

שאלה טובה… היה לנו חשוב שהיצירות ישקפו את מה שקורה עכשיו בשדה האמנות העכשווי המקומי, להציע שיח פורה ועירני ולהביא נקודת מבט רעננה, אחרת ממה שבדרך כלל רגילים לראות במסעדות בארץ. ומכיוון שהעבודות עומדות למכירה גם לאפשר מחירים נגישים. 

מן הסתם התייחסנו גם לעיצוב החלל עצמו, למידות הקירות ולמקומות הישיבה. אוצרות בחלל מסעדה דורשת התייחסות שונה מזו של חלל אמנות רגיל, שהרי לא מדובר בחלל ״ווייט־קיוב״ או חלל נקי, ולכן היו מספר פרמטרים שהיינו חייבות לקחת בחשבון על מנת שהעבודות ישתלבו בחלל המסעדה באופן נכון ומדויק.

יובל:

למה הכוונה?

איריס:

המסעדה מחולקת לשני אזורים עיקריים – המסעדה והבר – ובהתאם לכך גם תלינו את העבודות. באזור המסעדה תלינו עבודות מאופקות יותר שהחיבור ביניהן משתלב היטב הן בתוכן והן בנראות. באזור הבר, שהוא מן הסתם תוסס יותר, בחרנו בעבודות ״בועטות״ וצבעוניות. 

פנינו לאמנים שעם חלקם כבר היינו בקשר לפני הפרויקט וגם לאמנים צעירים שעקבנו אחר פעילותם בשדה. היה לנו חשוב שבבחירת העבודות כל עבודה תקבל את הכבוד המגיע לה אך באותו הזמן תקיים ״שיח״ עם שאר העבודות

עומר:

תוך כדי עבודה ומחשבה על תליית העבודה נוצרו קישורים מעניינים בין העבודות. לדוגמה, העבודות של אמיר תומשוב, רונן שהרבני ושיר לוסקי מתקשרות לנושא האדריכלי, לנוף אורבני: הן עוסקות בפירוק ובנייה, אסתטיקה שקשורה גם בהרס וחורבן, שיבוש של המרחב, מעבר בין דו־ממד לתלת־ממד, כל אחד במדיום שלו – תומשוב רישום וחיתוכי נייר, שהרבני וידיאו ולוסקי צילום.

אמיר תומשוב, מרחב חשוף

אמיר תומשוב, בשורת היום

אייל אסולין, דונלד

אייל אסולין, טרול

עבודותיהם של אביב גרינברג ותום מרשק, שנתלו בחלל הבר בכניסה, מתקשרות עם הרחוב וחיי הלילה, מציגות פורטרטים צבעוניים וייחודיים. העבודות שמציגה נגה פרחי מתקשרות לתרבות היפנית ומציגות ציורי קעקועים אישיים שבאמצעותם ביקשה להנציח ארכיטיפים אוניברסליים ופרטיים. הן מנכיחות חזיונות ומשאלות על גבי עורות פרוסים בהשראת אמנות הקעקוע היפנית. 

חיבור מעניין נוסף ולא מתוכנן אפשר למצוא בעבודותיו של אייל אסולין המוצגות בחלל המסעדה ומאוד רלוונטיות לתקופה. אייל מציג בתערוכה 11 רישומים העוסקים בתרבות השפע, ממצרים העתיקה ועד עתה. הרישומים הם ביקורת על תרבות זו וסמלי סטטוס המופיעים מדי יום ברשתות החברתיות: מציאות מדומה, אוטופית, שלרוב לא מתיישבת עם המציאות כפי שהיא

יובל:

האמנים הספיקו לראות את התלייה בכלל?

איריס:

חלק מהאמנים הגיעו בעצמם לחלל ואת אלו שלא יכלו שיתפנו בצילומים בזמן אמת. העבודות ניתלו כחודש לפני הפתיחה הרשמית לתקופת הרצה, כך שכבר קיבלנו פידבקים חיוביים מהאמנים המשתתפים מקולגות שבאו לבקר וגם מקהל המבקרים

עומר:

היה לנו מאוד חשוב שהאמנים יהיו מעורבים בכל התהליך החל מביקורי סטודיו ופגישות במסעדה לפני, במהלך ולאחר התלייה

איריס:

ככלל היה מעניין ונעים לעבוד עם האמנים: ערכנו ביקורי סטודיו, שוחחנו על העבודות והיתה הרגשה שסומכים עלינו (שזה תמיד נחמד ומעודד). למרות שלא מדובר בחלל קלאסי לתליית עבודות אמנות, כל האמנים ללא יוצא מן הכלל נדלקו על הרעיון וממש שמחו על שיתוף הפעולה. גם אמנים מוכרים ומבוססים וגם הצעירים שבהם, שרוצים לחשוף ולהציג את העבודות שלהם ובעיקר מאוד התחברו למה שעומד מאחורי המיזם שלנו – לחשוף את האמנות לקהלים חדשים באופן חווייתי ובסביבה ״טבעית״ ונגישה. עם חלקם ידענו כבר מההתחלה מה אנו רוצות ועם חלקם זה היה תהליך של חיפוש משותף

יובל:

אז מה עכשיו? (מעבר ללחכות שיהיה אפשר לאכול במסעדות ולראות אמנות מבלי להידבק בווירוס…). יש עוד תכניות? משהו קונקרטי? וככלל, יש לכן איזו מחשבה איך כל המגיפה הזו תשפיע על עולם האמנות בארץ ובכלל?

עומר:

מתוך הבנה של המצב החדש והרגשת האחריות על העבודות שנמצאות בחלל ללא נראות ומבקרים, שבוע לאחר המשבר התחלנו להעלות באינסטגרם האישי שלנו את עבודות האמנים מהתערוכה יחד עם עבודות מוקדמות ועכשוויות שלהם שמצאנו אותן רלוונטיות למצב, מלווות בציטוטים / מחשבות של האמנים על התקופה. הרגשנו שזה המעט שאנו יכולות לעשות. באותו הקשר יזמנו ראיון עם האמן אביב גרינברג שמציג שתיים מעבודותיו בתערוכה, בתוכנית סוכן תרבות עם קובי מידן. דווקא בימים אלו, אולי יותר מתמיד, יש חשיבות גדולה בחשיפה והצגה של אמנות ויצירה עכשווית

איריס:

לפני שהתחילה הקורונה היו לנו הרבה מחשבות וגם פניות שקיבלנו עבור פרויקטים מעניינים שאנו כרגע לא יודעות האם הם ייצאו לפועל, אך ברור לנו שהתקופה הזאת תייצר גם הזדמנויות חדשות כמו שכבר אפשר לראות, יפתחו הרבה ערוצים אלטרנטיביים להציג אמנות ובעיקר הרשתות החברתיות נכנסות כאן חזק לתמונה. אנו בהחלט מחכות לראות לאן נושבת הרוח.

אנו מדברות רבות על המצב ועל התכניות שהיו אבל מנסות להביט קדימה, לחקור וללמוד את התקופה, להסיק ממנה מסקנות ולחשוב על אפשריות והזדמנוית נוספות, ולשמור על אופטימיות. זה די ברור שהדברים הולכים להשתנות לתקופה לא מוגדרת. מצב סוראליסטי למדיי: מצד אחד המצב בכי רע, מוזיאונים, גלריות, ירידים וחללי אמנות סגורים בפני הקהל, לאמנים ואוצרים רבים נידחו או בוטלו תערוכות חשובות שהם עבדו עליהם זמן רב, יהיה קשה יותר להשיג מימון ותמיכה בפרויקטים, שוק האמנות ייפגע ואמנים רבים יישארו ללא פרנסה.

מצד שני אנו מאמינות שלמרות הכאוס וחוסר הוודאות הכלכלי נראה פריחה בתחום היצירה. אנו בקשר יומיומי עם אמנים ושומעות מהם שהם עסוקים ביצירה ועובדים בסטודיו 24/7. יש הרגשה של שחרור גדול בתחום היצירה. השבוע בשיחת זום עם מיכל רובנר ודורון סבג, מיכל אמרה משפט שמאוד אהבנו: ״משבר מוביל ליצירה, יצירה הופכת להרס, ואז בנייה מחודשת וחוזר חלילה״

עומר שני בן שחר. צילום: מיכל רובין

עומר שני בן שחר: קשה לחזות מה יוליד המשבר הזה. אם עד היום הרשתות החברתיות שימשו ככלי למינוף, הרי שהיום הם הפכו לכלי מרכזי לחשיפת אמנות, וזה מצריך חשיבה כיצד מעבירים חוויה של צפייה שכזו דרך מסך

עומר:

קשה לחזות מה יוליד המשבר הזה, בשעה שהנראות הפיזית לאמנות מוגבלת, שדה האמנות כפי שכולנו מכירים כבר פועל במתכונת שונה, אם עד היום הרשתות החברתיות ובמיוחד האינסטגרם שימשו ככלי למינוף תערוכות ומידע כללי, הרי שהיום הם הפכו לכלי מרכזי לחשיפת אמנות, וזה מצריך חשיבה כיצד מעבירים חוויה של צפייה שכזו דרך מסך.

מוזיאונים, גלריות, חללי אמנות, ירידים ובתי מכירות עברו לפעילות אונליין, יוזמים סיורים וירטואליים, שיחות ומפגשי אונליין. זה מדיום מוזר אך יחד עם זאת מרגש לראות אמן או אוצר שמשוחחים מהמגרש הביתי שלהם בפני אנשים שהם לא בהכרח מכירים באופן כה אינטימי ופתוח: ה״מסיכות״ הוסרו והכל פתאום פתאום מתנהל באופן יותר אנושי, טבעי ונגיש

יובל:

יש למה לחכות. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

עומר:

אנחנו חייבות לציין ששיתוף הפעולה עם המסעדה היה מחמם לב. בעלי המסעדה התרגשו לקראת המהלך וגילו עניין רב בעבודות המוצעות. היה לנו חשוב שכל הצדדים המעורבים ירגישו בנוח, שעבודות האמנים יהיו מוגנות, דאגנו להסכמי השאלה, ביטוח וכו׳. לאורך כל הדרך הכל התנהל בשקיפות מלאה מול האמנים. המסעדה ממש נרתמה לפרויקט

איריס:

לגמרי – היה באמת מחמם לב !!!! ועוד דבר אישי – שזאת התקופה הכי מפרה ומפורעת שהיתה לי בחיים – אבל מרגישה שמשהו בי השתנה ואולי לטובה 😊

עומר:

אין ספק תקופה משוגעת!

תום מרשק

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    הכן מסכות נפלו ונתגלה פרצופם האמיתי שלהאנשים הסובבים אותנו למשל בעבודה
    ואז פתאום אדם שהיה נחמד גילה את עורו האמיתי.זה הווירוס שפשט את עורנו וגילה את
    התוך, הפנים שלנו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden