כל מה שחשוב ויפה
סיטיקאט סטוריז וחלבלוב, חדרי בריחה. צילומים: אירה גינזבורג ואנה חייט

סיטיקט סטוריז מאיירים עירוניות ישראלית

״חדרי בריחה: מרובע עירוני״, שילוב פעולה בין סיטיקט סטוריז ומגזין הילדים חלבלוב, שולח את המשתתפים למסע חידות מאוייר ברחבי ירושלים, תל אביב, חיפה ואילת

פתק מסתורי נמסר לכם משליח על קטנוע. ״לקיתי בסינדרום ירושלים. אווירת הקדושה של העיר מניעה אותי בין דימוי של אלה, אלילה ואומללה. אני זוכרת לטובה פגישה מרגשת איתך, וחייבת לחלוק איתך התגלות שמימית״. דקות אחר כך, תקלעו להרפתקה שכוללת כוהני דת ומזימות בין־לאומיות.

אך אין צורך לקום מהספה, כי הכל חלק ממשחק קופסה חדש של מותג העיצוב העירוני ״סיטיקט סטוריז״ (Citykat Stories) ומגזין הילדים חלבלוב. ״נפגשנו לפני שנתיים בשבוע האיור בתל אביב, היה לנו קשר טוב וחשבנו איך לשתף פעולה״, נזכרת אירה גינזבורג בשיחת זום, במפגש הראשון שלה עם אירית חוסחאלק וטלי הרדאבל ממגזין הילדים. ״הקונספט שלנו זה ערים וטיולים, וחשבנו שהמיקוד שלנו עם היכולת שלהן לכתוב חידות יהיה שילוב מצויין״.

חלבלוב יצרו בעבר משחקי קופסה שהורכבו מאוסף חידות, ובשיתוף פעולה עם סיטיקט נוצר המשחק ״חדרי בריחה: מרובע עירוני״. לפי גינזבורג, החיבור היה טבעי. ״רצינו ליצור משחק חשיבה שיהיה מודפס על נייר. זו ממש האג׳נדה שלנו. מרגע שקמנו כל הזמן אומרים לנו שאנחנו חייבים להכין אפליקציה.

״הציעו רעיונות כמו מציאות רבודה, מסתכלים על מוזיאון תל אביב וקופץ איור… אנחנו אוהבים נייר! אנחנו רוצים לחזור לנייר ולהשאיר אנשים בתוך הנייר. להוריד קצת זמן מסך. לא שאנחנו נגד טכנולוגיה, אבל אין כמו התחושה של להחזיק ספר ביד״. 

אנחנו אוהבים נייר! אנחנו רוצים לחזור לנייר ולהשאיר אנשים בתוך הנייר. להוריד קצת זמן מסך. לא שאנחנו נגד טכנולוגיה, אבל אין כמו התחושה של להחזיק ספר ביד

המשחק מורכב מארבעה לוחות נייר בגודל 60 על 42 סנטימטרים, ששולחים את המשתתפים למסע חידות מאוייר ברחבי ירושלים, תל אביב, חיפה ואילת. העבודה על הלוחות לקחה כמעט שנה.

״התחלתי מהלוח על תל אביב, וזה לקח חודשים כי לא ידעתי איך לגשת לזה בכלל. לקחנו דף ענק והדבקתי עליו טקסטים שהדפסתי בוורד, ניסיתי לסדר את האיורים בעיפרון. לא הייתי בטוחה מה צריך להיות בכלל הסדר של האיורים״.

יחד עם המאייר ניב אבודרם ואיורים שליקטה מיצירות קודמות של סיטיקט, ניסתה גינזבורג להרכיב מכל החידות שקיבלה תמונה אחת גדולה. ״האתגר שלנו כמאיירים היה לעשות מזה ציור אחד גדול ויפה, לא אוסף של ציורים שמחוברים במשבצות. המטרה הייתה שבסופו של יום תרצה לתלות את זה על הקיר.

״רוב השיחות עם הכותבות היו בזום. הייתי מקבלת קובץ וורד, קוראת אותו וחושבת ׳לא, אין מצב. אני לא מבינה מה קורה פה. זה נורא מורכב׳. הייתי צריכה לעבור עם טלי שכתבה את החידות על כל משפט ולשרבט את מה שהיה שם. רצינו לצאת עם זה לפסח ואז לראש השנה, וכל פעם היו עיכובים. ואז הגיעה הקורונה והרגשנו שיש לנו מומנטום. אמרנו שזה נועד לזה״. 

איך מחליטים איך לצייר כל עיר? 

״צריך לנסות להבין מה מאפיין כל עיר ובחרנו משהו מוכר וידוע לגביה. כל מיני קלישאות מצחיקות כמו יוגה בירקון או הפגנה בכיכר רבין בתל אביב, ובירושלים בחרנו את השם ׳סינדרום ירושלים׳. הם הגיעו מהתבוננות בסביבה שלנו. את אילת וחיפה אני פחות מכירה, אבל זה דווקא עשה את זה יותר קל. את ישר מביאה את מה שאת זוכרת מביקור או שניים שהיית שם, הנסיעה בכרמלית או הליכה בטיילת״.

המשחק יצא לחנויות מיד אחרי חופשת הפסח. גינזבורג מספרת כי הוא זכה לביקורות ונתוני מכירה חיוביים, וכעת הם חושבים לנסות לפתח משחק דומה על ערים בחו״ל. ״נגמרו לנו הערים הגדולות בארץ שאפשר לכתוב עליהן חידות״, היא צוחקת.

״אני חושבת שההצלחה באה מהשילוב של משחק עם משהו איורי, וזו גם מתנה טובה לתת למישהו. בזמן הקורונה הרבה אנשים יושבים בבית ואוהבים לשחק משחקי קופסה והמשחקים של חלבלוב מתאימים לזה. קיבלנו אפילו תגובות שהחידות היו קשות לחלק מהאנשים, אני לא הצלחתי לפתור את כולן. אבל זו חוויה משפחתית וקבוצתית, לא חידון שילדים עושים לבד״.

איך לצייר את גן החשמל

כבר שלוש שנים שגינזבורג ובעלה בוריס פועלים בשם ״סיטיקט סטוריז״, שבאמצעותו הם מוציאים לאור מוצרים הקשורים בעירוניות ישראלית, בראשם שני מדריכי טיולים באנגלית, לירושלים ותל אביב. ״אנחנו מאוד אוהבים לטייל ומאוד אוהבים לאייר״ אומרת גינזבורג. 

״תמיד היינו רואים בחו״ל ספרים מאויירים מגניבים שמנגישים לך את המקום בצורה מעניינת. בקובנט־גרדן בלונדון יש חנות ענקית שמוקדשת לעיר ויש שם אלפי מוצרים מאויירים, גלויות, ספרים, אלבומי צביעה ואפילו סינרים של לונדון. אנחנו במקור מירושלים וזה דחף אותנו לנסות לעשות משהו כזה על ירושלים. אז התחלנו לעבוד על מדריך, לא חשבנו שזה יתגלגל הלאה״.

במשך שנה עבדו על ספר בן 120 עמודים, שלצד הסברים קצרים ואיורים של אתרים בירושלים גם פירט על החיים בעיר, עם תיאורים משעשעים על איך להזמין פלאפל, מה אפשר למצוא על העצים והסברים על פשקווילים. 

בוריס ואירה גינזבורג

״אלה לא מדריכים קלאסיים״ מסביר בוריס. ״זה יותר נועד לתת לך להסתכל על העיר בזווית אחרת, לא סתם לספק מידע. שתדע לחוות את המקום ואולי תדע ליצור עיר משלך בחוויה פנימית. לכן גם הרבה ישראלים כתבו לנו שאהבו את המדריכים כי הם יוצרים תחושה של שייכות וחיבור אישי לעיר״.

באוגוסט 2017 יצא לאור המדריך של סיטיקט לירושלים, ושנה אחריו יצא אחיו התל אביבי. בשניהם הקפידו הזוג לכלול אתרים ופירוט על חוויות עירוניות שאולי לא יזכו להדגשה במדריך טיולים נפוצים, כמו גינות ציבוריות בירושלים, העברת כסף לנהג במונית שירות ובתי קפה קטנים בשדרות בתל אביב.

״רצינו להביא מקומות שלא כל כך מוזכרים במדריכי תיירות וגם לאייר אותם״, אומרת אירה. ״הם מביאים זווית אחרת למקום וגם זווית אחרת ויזואלית. אנחנו מעדיפים שלא לכתוב על האתרים שהם צפיית חובה, אלא לראות את המקום דרך הדברים הקטנים בו. אם כותבים על נווה צדק לא נתחיל מסוזן דלל ושבזי אלא דרך החלונות שיש בשכונה״. 

רצינו להביא מקומות שלא כל כך מוזכרים במדריכי תיירות וגם לאייר אותם. אנחנו מעדיפים שלא לכתוב על האתרים שהם צפיית חובה, אלא לראות את המקום דרך הדברים הקטנים בו. אם כותבים על נווה צדק לא נתחיל מסוזן דלל ושבזי אלא דרך החלונות שיש בשכונה

ביצירת שני המדריכים לקחו חלק צוותים שונים של מאיירים וכותבים שהזוג גינזבורג איגד, כשסגנון הטיולים של אירה ובוריס נותן את הקו המנחה. ״אנחנו אוהבים להרגיש את המקום וללכת לאתרים של מקומיים. אם אנחנו בפריז אנחנו לא הולכים ישר למגדל אייפל, אלא מחפשים איזה שוק פשפשים נידח ונלך לשם.

״פעם באיטליה הרחקנו לכת ושלחו אותנו לבר מקומי שנראה זוועה. ישבו שם חבורה של פנסיונרים מקומיים עם פלורסנט מרצד ומסך טלוויזיה ענק. זה היה נטול קסם בכלל! אז כנראה שצריך איזון בין הקסם האותנטי המקומי לעניין״.

הספרים זכו להצלחה בארץ ובעולם, ולפי סיטיקט 50 אחוז מהמכירות מגיעות בכלל מישראל. בעתיד מתוכננים לצאת גם מדריכים דומים לברלין ומדריד. ״אלו ערים שאנחנו מכירים ויש לנו הרבה אנשים ששמחים לספר לנו עליהן.

״אנחנו בקשר עם מקומיים שעוזרים לכתוב על החוויה האמיתית של הערים האלו. בברלין כתבנו על האופניים והאוכל, לא רק האתרים. הוספנו אנקדוטות מאנשים שחיים שם, כמו זה שברגע שיש קרן שמש והטמפרטורה מעל 20 מעלות כולם רצים להשתזף ערומים בחוץ״.

אירה מציינת שלא תמיד היה לה כל כך פשוט לצייר את כל האתרים בישראל. ״נורא רציתי לכלול את גן החשמל בספר, אבל איך אפשר אותו? הוא נטול כל אייקון. אז ציירנו אותו מלא פעילויות כמו כמו יוגה וחנויות מגניבות. תל אביב מאוד קוסמופליטית, יש בה אוסף של דברים שדומים לערים אחרות. אבל המקבץ הזה הוא מה שעושה את העיר.

יש לנו איור של אישה אתיופית הולכת בשוק התקווה. אז מה עושה את זה שוק התקווה? הכיתובים בעברית, הכיפות על הראש של אנשים ונעלי הקרוקס, אנשים מפצחים גרעינים ושותים בירה על הספסל. שילוב שיש רק כאן״.

ארבע זקנות בבגדי ים

הלהיט הנמכר ביותר של סיטיקט כלל לא מציג שום אייקון שקשור לישראל, אלא הדפס של ארבע זקנות בבגדי ים. ״קונים את זה צעירים ומבוגרים, ישראלים ותיירים מחו״ל. יש בזה משהו אותנטי מחוף תל אביבי אפילו שלא רואים פרטים.

״זה בכלל זיכרון שלי כסטודנטית, כשהייתי עובדת באחת המסעדות על החוף. המשמרת הייתה נגמרת בשש בבוקר, בדיוק כשהזקנים מגיעים לעשות פלדנקרייס על החוף״. 

אתם אף פעם לא משתמשים בסמלים שאנחנו רגילים לראות באמנות של תיירות ישראלית. לא נמצא אצלכם את השילוב המנצח של גמל־קקטוס־חמסה.

״זה זוועה, פשוט נורא״, נאנחת אירה. ״הסמלים האלה קיימים כבר שנים ואני חושבת שצריך לחשוף עוד ועוד שכבות של הארץ הזאת. רצינו להנגיש את חיי היום־יום כאן, לא איזו ישראל פוליטית.

השילוב של גמל־קקטוס־חמסה הוא זוועה, פשוט נורא. הסמלים האלה קיימים כבר שנים ואני חושבת שצריך לחשוף עוד ועוד שכבות של הארץ הזאת. רצינו להנגיש את חיי היום־יום כאן, לא איזו ישראל פוליטית

״אני חושבת שהגמל כבר לא כל כך חלק מההוויה שלנו ואנחנו מביאים הרבה מהסיפור האישי שלנו. כמו שאתה קונה פוסטר של לונדון ומתחת לציור של הביג בן יש כוס תה, כי קאפ אוף טי זה חלק מהסיפור שלהם. אני רוצה לקחת את בלגן האסוציאציות שיש בראש כשאתה עוזב עיר חדשה ולהעביר אותו לדף״. 

ההשראה לעבודה באה מיצירות של מאייר ואדריכל איטלקי בשם קרלו סטנגה (Stanga). ״הוא מוציא ספרים מאויירים מדהימים על ערים בהוצאת מולסקין. הם פשוט משאירים אותך בפה פעור מבחינת הרמה האמנותית והאיורית שלהם. אני תמיד עם ספר שלו אצלי על השולחן.

״לרוב הוא משתמש במעט מאוד צבעים, וגם אני רציתי שהספר יהיה בשחור לבן כי אני סובלת מצבעים ואוהבת תמצות. תכננתי שאנשים יצבעו את המדריך, אבל אחר כך גיליתי שאנשים לא מוכנים לצבוע ספר״. 

מדריכי טיולים לא מאבדים מהערך שלהם אחרי הקורונה, כשלא ברור מתי נוכל לטוס שוב לחו״ל?

״הבנו שאנחנו פחות מדריך ויותר ספר חוויתי, איזו מזכרת שגם אם אתה גר בתל אביב אתה נהנה לדפדף בה ולעבור וירטואלית על המקומות. לכן אני לא חושבת שהם מאבדים אקטואליות, ובתקופת הקורונה המשכנו למכור באתר ספרים לארצות הברית, אירופה וישראל.

״יצירה על עירוניות נותנת לך שאיפת אוויר צח: פתאום מגיעה קרן אור מרומא או שאתה מרגיש את ריח האספרסו בבית קפה שיושב על מדרגות ספרדיות. זה ממש חשוב להמשיך את הנוסטלגיה לתיירות, אני ממש מרגישה חנוקה שאנחנו לא יכולים לנסוע לאנשהו״.

הקורונה משפיעה על העיר ולכן גם היצירה תשתנה. אנשים עומדים או יושבים במקומות שלא חשבו עליהם קודם, עוצרים לכמה דקות, שותים יין ומדברים קצת. חשבנו לעשות סקיצות של הרגעים האלה. זה יכול אולי להיות הנושא לתערוכה הבאה, להתבונן בהתנהגות החדשה של אנשים

״הקורונה משפיעה על העיר ולכן גם היצירה תשתנה״, מוסיף בוריס. ״אני חושב שאנשים יתגעגעו לטייל ויקנו יותר. טיילנו בתל אביב לא מזמן וראינו בשדרות בן גוריון המון צעירים יושבים על הדשא ברחוב.

״אנשים עומדים או יושבים במקומות שלא חשבו עליהם קודם, כל מיני שולחנות קטנים מחוץ למסעדות. אנשים עוצרים לכמה דקות, שותים יין ומדברים קצת. חשבנו לעשות סקיצות של הרגעים האלה. זה יכול אולי להיות הנושא לתערוכה הבאה, להתבונן בהתנהגות החדשה של אנשים״.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>

״אני לא רוצה כל כך לאייר את מה שקורה ומשתנה״, עונה אירה. ״אצלי יש מלא נוסטלגיה. אני עושה סדרה של איורים שלוקחת את המקומות האחרונים שביקרנו בהם ומאיירת אותם. אני חושבת שהקטע של נוסטלגיה יהיה מאוד רלוונטי, אנשים תקועים בבית ורוצים שוב לחוות קצת.

״אנחנו מביאים זכרונות שעושים משהו נעים לאנשים, כאלו ששולפים את כל הפרטים הקטנים שאתה לוכד מהמציאות סביבך. אני מסתכלת על איור של איזה רגע עירוני ונזכרת במקום ובשעה שהייתי שם, וזה מעורר בי זכרונות שמחים. אני רוצה לקוות שהאיורים שלנו ושל מאיירים אחרים יוכלו לספק את הצורך הזה ולהזכיר לאנשים ימים טובים״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden