כל מה שחשוב ויפה
תלמוד בבלי שטיינזלץ, שער פנימי. צילומים: אפרת גרוסמן

עדין שטיינזלץ: אותיות פורחות באויר 

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), שהלך לעולמו בתחילת החודש, היה המהפכן הגדול ביותר של הטיפוגרפיה היהודית המודרנית, אומרת וחוקרת הטיפוגרפיה העברית, ד״ר אפרת גרוסמן

סיפורי המדרש מראים לנו לא אחת כי ישנם מצבים שבהם האדם עוזב את עולמו או את המשימה שבה הוא עוסק, אך לא אותיותיו. כך המדרש על האותיות שפרחו מן הלוחות עם שבירתם על הר סיני; כך הסיפור התלמודי הידוע על רבי חנינא בן תרדיון שהרומאים שרפו את גופו כשהוא עטוף בספר התורה שבו נהג ללמד ובעוד האש עולה, האותיות מן הספר פרחו באויר; וכך גם עם פטירתו של הרב שטיינזלץ ז״ל.

האות העברית כיסוד ספרי הקודש היא תופעה ששורשיה נטועים בתקופת התלמוד. חכמים ייחסו משקל רב, קדושה וכוחות מיסטיים לאות, שעל פי המדרש נברא בה העולם. דברי המשנה במסכת ברכות על עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, בהם ״הכתב והמכתב״, ממצבים את הכתב בדרגה רוחנית גבוהה השמורה למספר מצומצם של בריאות, שיש בהן חיבור בין רוח לחומר. לפיכך מלמדת אותנו הטיפוגרפיה המקראית והתלמודית לשים לב לא רק אל הנכתב אלא גם למה שלא נכתב: הרווחים, האותיות הגדולות, הקטנות, התלויות בין השורות, לא פחות מאשר למה שעליהן.

הרב עדין שטיינזלץ. צילום: Zmx1 ויקיפדיה

הוצאת הרב שטיינזלץ

הוצאת ש״ס וילנא

מעמדו המיוחד של ספר הקודש ביהדות מחייבו בעיצוב מהודר, העוטף ומלביש את התוכן בלבוש חיצוני, המעיד על תוכנו. סיפורה של הטיפוגרפיה החדשה של התלמוד בהוצאת הרב שטיינזלץ, הוא סיפור מרתק על המאבק שאינו נגמר בין שימור לבין חידוש בעולם בית המדרש. זה סיפור שראשיתו בדפוס האלמנה רום בוילנא באמצע המאה הי״ט, עת עיצבה דבורה רום, בעלת הדפוס, את המבנה הסופי של דפי התלמוד כפי שאנו מכירים אותם עד היום: מבנה שהפך לסמל ולאייקון בתרבות החזותית היהודית גם ללא הטקסט שבתוכו.

אשה היא זו שאחראית לפריצת הדרך הראשונה ולהפיכתו של העמוד לפסגת הטיפוגרפיה התורנית. עיצוב הדף היה מהפכני באותם השנים ושימש בעצם כ״היפר לינק״ הראשון בעולם; כשכל שינוי בצורה מעיד על שינוי בתוכן, אות לטקסט, אות לתרגום, כוכבית המפנה לפרשנות אחת וריבוע קטן לאחרת. שנים ילוו אותנו האותיות של דבורה מדפוס רום, שעד היום נקראות בשם ״וילנא״ על שם בית הדפוס שלה. לימים יספר לנו המשורר אברהם סוצקבר ז״ל, איך בזמן הכיבוש הנאצי התיכו בגטו וילנא את אותיות העופרת הישנות מבית הדפוס הנטוש והפכו אותן לכלי נשק רוחני ומלא הוד.

כדרכה של דבורה רום גם ממשיכה היה בעל חזון. שטיינזלץ הבין אמנם ששמירה על אוצרות הטיפוגרפיה הישנים כמוה כשמירה על דפוסי הלימוד מקדמת דנא, אך המחיר של אי־הנגשת הספר למתקשים בלימודו גבוה מידי. וכך, לקח על עצמו לשנות את צורת הדף, את הטיפוגרפיה, את הרווחים ואת העימוד כולו, כדי לחבר את הלימוד ולהנגישו לכמה שיותר אנשים. 

שימור וחידוש גם בכריכה החיצונית

לא רבים יודעים, אך למלאכת העיצוב הגרפי והטיפוגרפי של שערי התלמוד גייס הרב שטיינזלץ את האמן בצלאל שץ. תהליך עיצוב עטיפת ספר מתחיל בראיית המחבר את תפקיד העטיפה כחלק מהיצירה כולה, ודרישותיו לעיצוב הן בדרך כלל ברוח הדברים הכתובים בספר. עיצוב הכריכה משמעותי בשל היותו משקף את אופיו, רוחו ואווירתו של הספר.

גם המוטיבים שהעסיקו את בצלאל שץ היו שימור וחידוש: העבר היהודי, הבא לידי ביטוי בסמלים יהודיים, וההווה הארצישראלי, הבא לידי ביטוי בסמלים השאובים מעולם החי והצומח בארץ. בוריס שץ (האב) בז לאמנות המודרנית המנותקת מן העבר, ואילו בנו, בצלאל, מנסח קישוט ואורנמנטיקה ״ישראלית״, המשלבת בין אסתטיקה סביבתית מקורית, היסטוריה וטבע. 

סגנון עיצוב האות של שץ נשמר גם בספרי החול שאותם עיצב. הספר ״עטלפי עכו״ (1961) בעיצובו, אף הוא עשוי מאותן אותיות בסגנון ״הצבי״, מאוירות בצורות גיאומטריות שונות ביד חופשית. אולי הוכחה למודרניות ולחדשנות שאותן רצה להטביע בעיצוב הכריכה לספרי הגמרא. אך בעוד בספר ״עטלפי עכו״ הצורות הגיאומטריות נראות אקראיות, בעיצוב לכריכת התלמוד הצורות הגיאומטריות יוצרות צורות של מגן דוד, לוחות הברית, שערים, כתרים, אותיות, בתים, פרחים ועוד. 

שער פנימי. הוצאת הרב שטיינזלץ

שער פנימי. הוצאת ש״ס וילנא

את הרעיון החדשני של הרב שטיינזלץ, המחבר בין עבר לעתיד, בין גלות לארצישראליות, אפשר למצוא בשילוב הטיפוגרפי שבין הכריכה החיצונית לכריכה הפנימית. האותיות שעל גבי הכריכה החיצונית בנויות מאות הדומה בצורתה לגופן ״הצבי״ של הטיפוגרף צבי האוסמן משנת 1954; ומקורותיה של אלו הם כתובות עבריות עתיקות מהאלף הראשון. האות זוויתית, מתבססת על צורת המשולש, חסרת תגים, ודומה יותר לצורת כתב החקוק באבן. האות בשער הפנימי דומה בצורתה לאות האשכנזית, הנכתבת בציפורן.

המהדורה התאפיינה בעיצוב מחודש, צבעוני ובהיר, אך ביטול כריכת העור המסורתית, השימוש בגופן הישראלי וההתנתקות מסגנון האות המקושטת ה״כבדה״ לטובת פרנק־ריהל מנוקדת, דקה יותר ופחות שחורה, שמטרתה הייתה הנגשה והבהרה של הטקסט, הביאו להדרה של זו מישיבות רבות.

כמה אומץ צריך כדי להיות פורץ דרך לרבים וכמה נחת יש בעובדה שעוד בחייו ראה הרב שטיינזלץ את התלמוד לא רק כספר לימוד, אלא כדרך חיים המקדשת את הדיאלוג המתמשך בין התורה הכתובה, הבאה לידי ביטוי באות הטקסט, לאנושיות וריבוי הדעות, הבאים לידי ביטוי בכל ההערות, התוספות שמסביב לטקסט המרכזי, הצבע והטיפוגרפיה הרעננה. ההמונים המצטרפים לשורות הלומדים, גברים ונשים, שומרי מסורת ושאינם, שארון הספרים היהודי הפך לנגיש עבורם בזכותו, זוכרים אותו היום. 


ד״ר אפרת גרוסמן היא ראש המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנויות  אמונה וחוקרת הטיפוגרפיה העברית.

דף לימוד. הוצאת הרב שטיינזלץ

דף לימוד. הוצאת ש״ס וילנא

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden