כל מה שחשוב ויפה

זה אני

זה אני

יובל סער (זה אני…) (צילום: שי פוגלמן)

(קצת אקסביציוניסטי, אני יודע)

לא בכל יום מתפרסמת תמונה שלך בעיתון. ובטח לא אם אתה כותב בעיתון, ועל אחת כמה וכמה לא תמונה שאתה מאד מאד (מאד) מרוצה מאיך שהיא יצאה.

התמונה שלמעלה פורסמה בגליון הראשון של מגזין גלריה שיצא היום, מגזין כרומו בן 220 עמודים שעתיד לצאת מדי חודש. מכיוון שבניגוד לעיתון היומי התכנים שלו לא נמצאים אונליין, תרשו לי לשתף פה את הטקסט שהתמונה ליוותה, שבו שבעה מבין הכתבים היו צריכים לכתוב משהו על עצמם. חוץ מזה יש שם עוד ראיון אחד ארוך עם יושב הראש של ויטרה ועוד כל מיני מדורים והמלצות, אבל כמו שאני אומר תמיד – לא חשוב מה כתוב, הרבה יותר חשוב איך אתה יוצא בתמונה.

בכל מקרה, זה מה שכתבתי על עצמי:

השנים הרגילו אותי לגבות המורמות של האורחים שמגיעים לדירה שלי – שכלל לא נראית כמו דירה של מעצב. למרבה המבוכה, ההיפך הוא הנכון: היא עתירה במדפי ספרים רעועים ובשורות עציצים שגדלו פרא; השולחן מלא בעיתונים, ושולי ספת הבד האפורה כבר פרומים ובלויים, הודות להתמדתן של החתולות.

אני אוהב פריטים מעוצבים, ויש לי לא מעט כאלו: הספריה של רון ארד כרעה תחת עומס הספרים שהונחו עליה, הפוסטרים ממוזיאון העיצוב של לונדון ממתינים בסבלנות למיסגור, ובמגרות נחבאים פריטים שהקסימו אותי בשעתו בגלריות נחשבות. אבל לבית שלי יש חיים משלו, וגם חוש עיצובי משלו: הוא אינו סבלן לקווים נקיים, לבנים וגיאומטריים; הוא בז לסימטריה, ומתרחק ממינימליזם.

אבל אני סולח לו, וגם לעצמי: אפשר תמיד להסביר שמדובר בעיצוב ״חמים״ או ״כפרי״, אבל אלו אינם שמות תואר מתאימים: זה עיצוב של בית, עם נעליים מושלכות בפינה, קליפות הדרים על התנור החשמלי וחפצי נוי שסביר להניח שלא יכללו בשום מגזין. למדתי להסכין לחוש העיצובי של הבית, וגם לאהוב אותו, משום שהוא מזכיר לי את הדבר החשוב ביותר שקשור לעיצוב מוצלח: שיהיה נעים לשהות במחיצתו. כשאני מתפרקד בסלון הלא־מעוצב שלי, אין לי חרטות.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

22 תגובות על הכתבה

  1. רוני

    לא יודעת מה יותר, הטקסט או התמונה.
    שניהם, כנראה.

  2. גלית חתן

    יצא אחלה. וגם: הופתעתי קצת 🙂

  3. ריקי

    קראתי במקור והופתעתי, מאוד אוהבת את התמונה ואת הנכונות להתוודות.

  4. יובל

    במיוחד הקטע של הנמסתי…
    ולמה ההפתעה?

  5. אליסיה

    יופי של צילום
    🙂
    ואני סקרנית לראות את הבית הלא מעוצב שלך …

  6. נעמה

    אני פחות אוהבת שעיתונים כותבים על עיתונאים. העיתונאים לא אמורים להיות הנושא, אלא מי שמביא את הנושא אל הקוראים. וסליחה על התפיסה המיושנת.

  7. נבט חיטה

    מריגשה אי נוחות ומבוכה להיכנס (בהזמנה כמובן) לבתים שהם נקיים, מעוצבים, נטולי ניחוח, כאילו מתוך מגזין עיצוב. שהכל מונח טיפ טופ ובכוונה תחילה.
    אני אוהבת תחושת חיים בתוך בית. את אותן קליפות תפוז. נעלי בית, פירורי עוגיה על השולחן בסלון, אם יש שולחן כזה…
    בית שחיים בו. לא מוזיאון לאמנות בת זמננו.
    אגב, לא הופתעתי. (-:

  8. ח ל י

    אני דווקא הופתעתי 🙂

    והצילום ראוי אף ראוי למאד מאד (מאד) מרוצנות 🙂

  9. יובל

    נעמה – אני מסכים איתך למרות שאם זה בקטנה כמו במקרה הזה, אני חושב שזה מספק סקרנות לגיטימית של הקוראים. אבל בבסיס את צודקת

    ואני שוב מסוקרן – למה ההפתעה?

  10. צבי

    אני אוהב את הבית שלך, ולא רק בגלל שאני אוהב את ברנשיו

    מאחל לך שלא תרגיש (עוד ) צורך
    להתנצל" בגינו"

    🙂

  11. אסתי

    והטקסט שלידה מצויין ואפשר לראות עד כמה הוא מדבר אל הקוראים לפי התגובות.

    גם הכתבה שלך נהדרת. פשוט נהדרת.

    אבל אני חושבת כמו נעמה לגבי קונספט הכתיבה על העיתונאים, שזה לדעתי ממש לא חשוב ולא רלוונטי לגבי העיתון עצמו ויותר מזה מסב את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת.

    יש לי גם בעיה קשה עם המגזין עצמו ועם ההצהרה על עצמו שהוא משהו חדש שעוד לא היה בעיתונות הישראלית, כי הוא ממש לא שום דבר חדש אלא מור אוף דה סיים של הגישה הפוסט מודרניסטית ששמה באותה דרגת חשיבות את "אהבה ושלום" ואת הרכילות על מאיה בוסקילה

  12. יובל

    לגבי המגזין – אני בכלל לא מתכוון להכנס לזה, מהסיבות הברורות מאליהן

  13. אביגיל

    אנשים פוטוגנים לעולם לא יבינו את אושרם של הלא-פוטוגנים כשסוף סוף יוצאת להם תמונה מוצלחת. הגם אתה ברוטוס?

    והמגזין הזה יימכר כמו הדה-מרקר החודשי, בנפרד מהעיתון ובעד חופן מצלצלים?

  14. יובל

    אף פעם לא הייתי מאלו שכן או לא פוטגניים, התמונות פשוט יצאו. זו במיוחד מצאה חן בעיני

    ולגבי המגזין – ככל הידוע לי הוא לא ימכר בנפרד אלא יצורף לעיתון

  15. grayscale

    .
    מזדהה מאוד עם כל מילה
    ….
    אשמח לקרוא ולהתרגש עוד על הבית שלך, יש לי תחושה שזה יהיה קצת כמו לראות את עצמי מבעד עדשהת עין דג

  16. יוג

    יפים המשקפיים החדשים…

  17. יפעת זהר

    יובלי. תענוג. קראתי בעיתון את תאור הדירה ומרגישה צורך עז לתת עדות על כך שכל מילה בסלע. כולל הקליפות. אני מתמוגגת מההדים לכתבה, עונג הוא לי.

  18. פלסטלינית

    יפה, בתים זה דבר מעניין. מאוד, וכמעצבת, אני מרגישה בדיוק כמוך. הבית שלי גם הוא הפוך כולו, עמוס בניירות, בספרים, בחומרים ועוד, ובינו לבין הניג'סיות שלי שדברים ייצאו מעוצבים לרוחי אין הרבה במשותף. אבל זה העניין, אנשים חיים בו.
    אני חושבת שהבית בו אדם גר זה נושא מרתק שאפשר להמשיך איתו במגזין ובכלל.
    ואגב, מזל טוב על המגזין, יצא לי להיתקל בו דווקא בבית קפה (והתגברתי על הרצון לקחת אותו משם)- אבל מהקצת שראיתי, אשמח לראות עוד ממנו.

  19. עידית פארן

    איזו הקלה…
    (על הבית, מה שכתבת על הבית)

    והתמונה, אחר כך, מאחורי החדר מדרגות אולי אני אגיד

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden