כל מה שחשוב ויפה
צילומים: אריאל קן

אקס ליבריס: חנן דה לנגה במוזיאון תל אביב

שניה לפני שאגיד משהו על ספרים וספריות ועל התערוכה אקס ליבריס של המעצב חנן דה לנגה, שנפתחה לפני חודש במוזיאון תל אביב (אצרה: מאיה ויניצקי), אתחיל דווקא במשהו שבכלל לא התכוונתי לדבר עליו.

יוצרים רבים עסוקים כל כך באופן טבעי ביום יום והם שוכחים כמה זה חשוב לתעד סקיצות, תהליכים, מחשבות, הכנות ועוד. כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה הסתכלתי על התמונות הנהדרות שצילם אריאל קן, שמתעדות את הקמת התערוכה של דה לנגה, ומיד חשבתי כמה הן מוצלחות, לא רק כל צילום בפני עצמו אלא העובדה שהן תופסות מין רגע שבדרך כלל נמצא מאחורי הקלעים, רגע שגם היוצר לא תמיד מודע לו.

הנה התמונות (התמונה השנייה שנמצאת גם בראש הפוסט פשוט פנטסטית):

* * *

לפני חודשיים כתבתי במוסף הארץ רשימה קצרה על מותה של ארונית הספרים. הטריגר היה ידיעה על גרסה חדשה של ספרייה מדגם בילי של חברת איקאה. ומה היה החידוש? הדגם החדש יהיה עמוק יותר.

לכאורה, לא מדובר בשינוי מהפכני, אולם כשמתבררת הסיבה לשינוי, ניכרת משמעות שחורגת מעבר לפן העיצובי – איקאה מסבירה אותו בכך שהספריות איבדו את השימוש המקורי שלהן ומי שקונה אותן כבר לא מניח בהן ספרים, אלא מזכרות, חפצי נוי, תמונות ועוד. ובמילים אחרות, כל דבר שהוא לא ספרים. זו גם הסיבה לכך שהחברה מקדמת את מכירתם של ארונות עם דלתות זכוכית שיגנו על תכולת הארון ויאפשרו הצצה על מה שמוצג בו לראווה.

והנה, אקס ליבריס, תערוכת היחיד של דה לנגה שחונכת (לצד התערוכה של יעקב קאופמן) את הגלריות החדשות לעיצוב ואדריכלות במוזיאון, כוללת שתי ספריות.

* * *

דה לנגה ממשיך באקס־ליבריס את העיסוק רב השנים שלו בספריות. הוא מציג ספרייה ריקה המורכבת משני מבנים מעגליים, שיכולה להכיל 20 אלף ספרים, ושהמדפים שלה מונחים בזווית (ולא אופקיים כמקובל). העבודה מעלה שאלות על אופן ו״נוחות״ הנחת הספר על המדף ועל נוכחות המבקר/המשתמש במרחב הספרייה. בתערוכה גם מוקרן סרט (צילום ועריכת וידאו: אוהד מילשטיין), שבו מראים איך מכניסים ספרים לספרייה ואיך מוציאים ספרים ממנה.

גם הווידאו, כמו צילומי הסטילס, מספרים סיפור שאי אפשר היה לספר בלעדיהם. אבל כרגע אותי מעניין יותר העיסוק בספר. בראיון שפרסמתי עם דה לנגה וקאופמן (ופורסם ביום פתיחת התערוכה), אמר דה לנגה: "מאחר שהדימויים שאני מתחיל מהם מגיעים ממקומות כמו טבע או מוסיקה – תווים או להקות דגים – התחרות בהם כמעט בלתי אפשרית ואתה צריך ליצור טבע משלך. ואיך אני הופך אותו לשלי? אני משלב חומרים שאני חושב שהם ייחודים, מעניינים או שונים לתוך אותו טבע.

״בספרייה הקפדתי שזוויות השיפוע של המדפים יהיו חמש, שבע וחצי או עשר מעלות. התוצאה היא מין טורנדו קטן. כשאתה מסתכל בזום־אין לתוך המדף אתה רואה עולם ומלואו. לא העמודים מחזיקים את המדפים בספרייה הזאת, אלא המדפים מחזיקים את העמודים. זו אנלוגיה לשאלה מה מחזיק את מה, הספרייה את הספרים או הספרים את הספרייה״.

באיזשהו שלב הוא אמר שהיום הוא יכול לדבר על העבודות שלו עם הילדים שלו, אז שאלתי אותו מה הם אומרים על ספריות, אם הם מבינים מה האבא שלהם עושה? ״אני בעצמי לא כל כך יודע״, הוא ענה. ״למה ספריות? הדבר הכי פשוט, זה מתחיל מספרים. הספרייה הראשונה שעשיתי התחילה מקורס שיעקב (קאופמן) הנחה, וכבר אז היא היתה מוטה כדי לתת לספרים את המנוחה שאני מדבר עליה. עכשיו אתה בטח אומר, הבן אדם לא התקדם 30 שנה. מצד שני אתה יכול לראות בזה מישהו שמצייר את אותו הציור, מצייר ומצייר ומצייר, ומקווה להגיע לזיכוך״.

* * *

אפרופו תיעוד, התמונות שמופיעות בפוסט מופיעות גם בקטלוג הנפלא של התערוכה שעיצבו גילה קפלן, נירית בנימיני ונועה סגל. לא מדובר רק בקטלוג כי אם בספר שמספר את העיסוק של דה לנגה בספריות ובספרים במהלך הקריירה שלו. ומעבר לצילומים הנהדרים יש בו גם התייחסויות במכתבים של 15 אנשי רוח, אמנים ומעצבים למושג הספר והספריה.

מה צריך יותר מזה?

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden