כל מה שחשוב ויפה

על זנבה של ארנבת

הפעם הראשונה שבה נתקלתי בשמרית אלקנתי היה בפרויקט הגמר שלה בשנקר לפני שלוש שנים. "ערב חג", סרטון האנימציה שיצרה, הורכב מארבעה ערוצי טלוויזיה שמשודרים במקביל ומתחלפים ביניהם באופן אקראי. השבירה האקראית של הערוצים, בדומה לזפזופ אקראי, ביטלה את התפישה הליניארית המקובלת של סיבה ותוצאה ואת חשיבותו של ערוץ אחד על פני השני. הערוצים זכו להתייחסות ולמעמד שווים: אקטואליה שווה לסרט דרמה, תוכנית ריאליטי לסרט טבע וכדומה. שם הסרטון התייחס לערב שבו מוקרנות בערוצי הטלוויזה שאריות, וכל המדינה נעה בחוסר תוחלת ממקום למקום לסבל שיבטי משותף.

 

שנה לאחר מכן הוצאנו בגלריה את לוח השנה הראשון שהפקתי (ממש בעוד כמה ימים יהיה עוד אחד) ובו דמויותיהם של 12 אנשי תרבות מובילים נמסרו לידיהם של מאיירים ומעצבים. שמרית קיבלה את סיגלית לנדאו (אתגר לא פשוט) והתוצאה הייתה פשוט מעולה. היה בדיוקן שהיא יצרה משהו שהצליח ללכוד בצורה מדויקת את רוח האמנית ואת האמנות שהיא עושה.

מאז מדי פעם נתקלתי באיורים הנהדרים שלה בתערוכות, פרויקטים קבוצתיים ואישיים ועוד. בחודש שעבר יצא בהוצאת עם עובד ספר הילדים הראשון שלה וחשבתי שזו הזדמנות טובה לדבר איתה על הספר. אתמול התפרסם הראיון בגלריה, והנה הגרסה הארוכה יותר שלו:

– – –

יש כמה דברים שהמאיירת הצעירה שמרית אלקנתי אוהבת לאייר: מים, סוסים, לווייתנים ובמיוחד מכוניות. "אני אוהבת לאייר מכוניות ובכל הפרויקטים שלי תוכל למצוא מכונית", היא מספרת "לשבת באוטו זה מצב אנושי מרתק, גם בפרויקט הגמר שלי היו הרבה מכוניות. כשאתה תקוע בפקק אתה עובר משהו, זה מעניין, למרות שלי אין מכונית ואני לא יודעת לזהות דגמים של מכוניות. בן אדם יושב בקופסה עם גלגלים: זה מרתק".

אין פלא אם כך שהשיר "על זנבה של ארנבת", שכתבה דליה רביקוביץ ויצא לאור בחודש שעבר כספר בהוצאת עם עובד, שבה את ליבה, שכן כבר בסצינה הראשונה מופיע ילד בן חמש וחצי שיושב במושב האחורי של אוטו ומפנטז על רכיבה על זנבה של ארנבת. בהמשך העלילה הילד מפליג בדמיונו ומספר שאפשר לרכב לדולפין על הגב, או לטוס לצרפת במטוס ולהמשיך משם לנורבגיה ברכבת, אבל יותר מכל הוא מהלל את הארנבת.

"ככל שעבדתי על הספר הבנתי למה אני אוהבת אותו כל כך. למראית עין אין בו משהו וירטואוזי אבל ככל שאתה שוקע ומעמיק אתה מגלה עוד דברים. יותר מהכל מה שמשך אותי היה הילד שרוצה להיות בחוץ. לפני כעשר שנים הייתי עוזרת לגננת בגן ילדים והיה שם ילד שתמיד רצה לצאת החוצה, לא משנה מה היה מזג האוויר. הילד בשיר, כל זמן שהוא בפנים רואים שהוא קצת מדוכדך וכשהוא בחוץ הוא פורח". בהתאמה לתוכן, הסגנון האיורי של אלקנתי מתאים לספר, שהודפס בפורמט פנורמי עם איורים שמתפרשים עד שולי הדף, בדומה לספר מסעות: קצת מלנכולי, לא מאד שמח, אבל בסופו של דבר אופטימי ומרחיב את הלב.

אלקנתי, בת 32, היא בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר משנת 2009. מאז שסיימה את הלימודים היא עבדה כמאיירת פרילאנס בחברת "עת הדעת", שמציעה פתרון מערכתי לייעול תהליכי ההוראה והלמידה בעידן הדיגיטלי, ובמקביל פירסמה חוברות קומיקס, העבירה סדנאות קומיקס לילדים במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון ובמוזיאון תל אביב, השתתפה בתערוכת קבוצתיות ועוד.

"על זנבה של ארנבת" הוא ספרה הראשון של אלקנתי כמאיירת ספרי ילדים, והעבודה עליו התחילה כשלמדה בשנקר. היא השתתפה בקורס איור ספרי ילדים שהעבירה המאיירת בתיה קולטון ובאחד התרגילים נדרש כל סטודנט לבחור שיר או סיפור קצר ולאייר אותו. אלקנתי בחרה בשיר "על זנבה של ארנבת", שהופיע לראשונה בספר "חגיגה של שירים" שיצא בהוצאת עם עובד בשנת 1977. הספר, שערך מנחם רגב, כלל שירים לילדים שלוו באיורים של אורה איתן.

"במהלך הקורס ציירתי רק חמש כפולות בשחור לבן. רציתי שהן יהיו צבעוניות אבל הייתה מגבלה של הזמן. בתערוכת הבוגרים ביקרה דלית לב, עורכת ספרי ילדים בהוצאת עם עובד, שהתרשמה מהאיורים וקבעה איתי פגישה. מכיוון שלהשיג את זכויות היוצרים לקח כמעט שנה, התחלתי לפנטז על הספר השלם והתחלתי לאייר את הכפולות בתוכנת פיינט של מערכת ההפעלה 'חלונות'".

פיינט? מעולם לא שמעתי על מאיירים שמשתמשים בתוכנה הזו.

"יש לי חיבה לתוכנות מחשב מפגרות. תקרא לזה נוסטלגיה או חיבה למשחקי המחשב של פעם. יש משהו כיפי בתוכנת ציור שיש לה רק שלושה undo: זה הופך את פעולת האיור לסוג של משחק. מעבר לכך, יש משהו בקו המרוסק שנראה קצת כמו הדפס. הוא לא לגמרי חלק ופשוט אהבתי איך שהקו נראה. ככה זה מאיירים: אם אנחנו מוצאים עט שעושה קו מיוחד ואנחנו אוהבים אותו זה מספיק. להפתעתי הרבה קובי פרנקו, מעצב הספר, ודלית העורכת, אהבו גם הם את הסגנון".

אמרת להם שזה צוייר בפיינט?

"לא. מה שהיה מעניין ששניהם הגיבו אותו הדבר: הם מיששו את האיורים כדי לבדוק את הטקסטורה, למרות שלא היתה כזו".

בדומה לאיורים קודמים שלך גם פה הסגנון קצת מלנכולי, זה לא ספר שמח.

"זה ספר נחמד, הדמויות כאילו חמודות. אמרו לי שאולי הספר נראה קצת נוסטלגי, אולי בגלל שהרפרנס שלי לעבודה היה שקופיות ישנות. בכל מקרה לא יכולתי להתנתק מכך שבהתחלה של הספר הילד לא כזה מבסוט. אומרים לי לא פעם שהסגנון שלי לא ישראלי אבל לי קשה להעיד על עצמי. ככה יוצא לי".

גם את הפונט המפוקסל שמופיע בספר את איירת.

"זו הייתה עוד החלטה אינטואיטיבית. אני זוכרת ששאלתי את קובי, 'נכון שזה יהיה מגניב אם הפונט יהיה מצוייר?'. אני מניחה שאם הטקסט היה ארוך יותר היינו משתמשים בפונט 'רגיל', אבל מאחר ומדובר בשיר אני חושבת שזה מתאים. התוצאה היא שילוב של ישן וחדש, פונט מנוקד, זוויתי ומודרני יותר. בעתיד הקרוב יהיה גם אפשר לקנות את הפונט דרך קולקטיב הפונטים אאא".

מה יהיה השם שלו?

"ארנבת", היא עונה בחיוך.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden