כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

לא מדובר על ״לשנות את העולם״ אלא בהפעלה של שיקול דעת

הפעם הראשונה שבה נתקלתי בשמו של עפר כהנא הייתה במגזין אנטייטלד. עקבתי בעניין אחר המחשבות שלו, ולאחר מכן גם נפגשנו כשראיינתי אותו לכתבה על הנחיצות של פרויקט הגמר במוסף הארץ לפני שנתיים וחצי. כששמעתי על כך שהוא אחד מהמארגנים של שבוע סדנאות על האתיקה של העיצוב בשם "או או" במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (שהתקיים בשבוע שעבר), היה לי ברור שזו הזדמנות מצויינת לשוחח איתו על הנושא במסגרת הראיונות שאני עורך בבלוג תחת הקטגורייה פורטפוליו צ'אט.

במהלך הלימודים האקדמיה עוסקת בדרך כלל בצד המעשי של העיצוב, על מורכבותו וביטוייו השונים. השנה בחרה המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בצעד ראוי להערכה ויוצא דופן, לייחד את שבוע הסדנאות שמתקיים במחלקה, למחשבה ולעיסוק בשאלות של עיצוב ואתיקה, שנוגעות במהות המקצוע, בתפקידו ובמקומו של המעצב, כמו גם במערכות היחסים הקיימות בין הגורמים השונים השותפים למעשה העיצוב.

את השיחה עם עפר התחלתי בשבוע שעבר, יום לפני שהסדנאות התחילו, אבל אז, קצת אחרי ההתחלה, הבנתי שיהיה נכון יותר להמשיך את השיחה אחרי שכל הסדנאות יתקיימו, ולכם קימנו את הצ'אט בשני חלקים. ככה זה התחיל:

Ofer: היי

yuvalsaar: שלום שלום. מה שלומך?

Ofer: בסדר גמור. קצת מתרגש לקראת מחר.

yuvalsaar: נחמד מאד. לא בכל יום (אני מניח) יוצא להתרגש ככה. אני צודק?

Ofer: כל יומיים.

yuvalsaar: גם טוב. לפני שנדון בעניינים אתיים (…) בוא תגיד כמה מילים על עצמך

Ofer: זה מזכיר לי למה אני לא אוהב להתראיין… בוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. עבדתי כמה שנים בתור מעצב ועורך גרפי ב"כל העיר" בירושלים. אחר כך 3 שנים בצרפת, סוג של סטאז' שאירגנתי לעצמי אצל שניים ממקימי "גרפוס" – פייר ברנאר וז'ראר פרי-קלאוול.

yuvalsaar: ואז?

Ofer: ב-2004 הקמתי את "פרהסיה" – קבוצה של יוצרים שפעלה בשיתוף פעולה עם ארגונים לשינוי חברתי בנושאים חברתיים ופוליטיים. ב-2008 התחלתי ללמוד בתכנית לפרשנות ותרבות בבר אילן ועכשיו אני כותב דוקטורט על עיצוב ואתיקה

yuvalsaar: ומה אתה מלמד בבצלאל?

Ofer: כל השנים במקביל לימדתי עיצוב, בהתחלה בהדסה ירושלים, אחר כך במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו בבצלאל. הכותרת היא סוגיות באתיקה של העיצוב. לראשונה אני מעביר קורס עיוני שמועבר במסגרת המחלקה ולא דרך המחלקה להיסטוריה ותיאוריה. זו השנה הראשונה שאני מלמד את זה בפורמט הזה. זה יתחיל בסמסטר ב'

yuvalsaar: אז מה הולך לקרות השבוע במחלקה? ואולי השאלה היא, אם יורשה לי להיות לרגע פרובוקטור – אתיקה? מעצבים? אנחנו לא אמורים לעשות הכל יפה ושהלקוח יהיה מרוצה?

Ofer: תזהר, יש לי לב חלש. הפרובוקציות האלה עלולות לערער את נשמתי הרכה. זו הפעם הראשונה שעוסקים בסוגית האתיקה של העיצוב באופן הזה בבצלאל, ואולי בכלל בארץ. זו הסיבה להתרגשות שלי.

yuvalsaar: אקח את זה לתשומת ליבי!

Ofer: השאלה שלך טובה אבל אני שואל אותך בחזרה – מי אמר לך שאתה אמור לעשות הכל יפה ושהלקוח יהיה מרוצה?

yuvalsaar: אההה…. כל הכבוד. לענות על שאלה בשאלה. יהודי טוב. אז אענה לך בשאלה משלי – אני יכול להניח אם הכל היה בסדר לא היית צריך להעביר את הקורס הזה וגם לא את הסדנה הזו

Ofer: …

yuvalsaar: אשאל אחרת – מה המטרה של הסדנה?

Ofer: עיצוב זה מקצוע סכיזופרני. מצד אחד זה עבודה, שירות טכני, ומשם האינטואיציה ש"צריך לעשות הכל יפה ושהלקוח יהיה מרוצה". מצד שני זה אמנות, יצירה, והמעצב גם מתבקש לבטא את עצמו ואת היחודיות שלו כאדם וכיוצר. זאת אומרת שמופנות כלפיו בו זמנית שתי דרישות סותרות. בזה עוסקת הסדנה

yuvalsaar: אתה יכול לתת דוגמה לסוג הפעילות שהולכת להיות שם?

Ofer: מתי זה יתפרסם?

yuvalsaar: מקווה שעוד היום

Ofer: אני מעדיף שהסטודנטים לא יידעו מראש מה בדיוק הולך להיות. זו הפתעה.

yuvalsaar: אז אולי נמשיך אחרי שיהיה אפשר לספר מה היה. נראה לי יותר נכון. ככה גם תוכל לספר איך הם הגיבו

Ofer: בשמחה

yuvalsaar: שנקבע לשבוע הבא באותה שעה?

Ofer: כן

עופר וינטר
עבודה של עופר וינטר מתוך הסדנה של ויקטור פרוסטיג

כעבור שבוע:

yuvalsaar: אז שוב שלום, שבוע בדיוק אחרי שיחתנו האחרונה

 Ofer: יס

 yuvalsaar: אני מאד מאד סקרן לשמוע איך היה ויש לי הרבה שאלות אבל בוא נתחיל בסיבה שבגללה אנחנו ממשיכים עכשיו. בשבוע שעבר אמרת שאתה מעדיף שהסטודנטים לא ידעו מראש מה בדיוק הולך להיות. זו הפתעה. תן דוגמה

Ofer: דוגמא טובה היא הסדנה שהעביר מיכאל גורדון. הוא נתן לסטודנטים חומרים וויזואליים וטקסטים של האמן אבשלום – אמן ישראלי צעיר, מבטיח ורדיקלי שמת בגיל 29 ממש בתחילת דרכו. מיכאל ביקש מהסטודנטים לעבוד עם החומרים שלו, אבל בלי לתת הנחיות בנוגע לפורמט, למטרה לקהל. הוא רצה "להצית תהליך יצירתי" כדי שהתוצאות יהיו מיידיות וראשוניות ושיפתיעו את הסטודנטים עצמם, וככה הוא קיווה שהוא יוכל למנוע מהם לגשת מייד לתשובות מוכרות, למניירות, ולפגוש משהו גולמי יותר, אסוציאטיבי, לא אילוסטרטיבי (במובן הרע של המילה)

yuvalsaar: וזה הצליח?

Ofer: כן. מאוד. בגלל ההשראה של הפרויקט הקיצוני של אבשלום, הסטודנטים הרשו לעצמם לעבוד עם חומרי גלם גסים יותר, בלי צבע, בלי יותר מידי עיצוב, וזה איפשר ליצור מחוות ודימויים מפתיעים. כמובן שביומיים שלושה זה לא יכול להתפתח למשהו שלם, אבל המטרה הייתה לדבר על המימד של הפרשנות האישית, במקום שהיא לא מחוייבת לציפיות, ל"הצלחה", לא צריך שאף אחד יאהב את זה או יקנה את זה.

yuvalsaar: מעניין. בוא נחזור רגע אחורה לפרטים הטכניים. מי השתתף בסדנאות ומי העביר אותן?

Ofer: בסדנאות השתתפו כל הסטודנטים מהשנים ג' וד' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. ארגנו את השבוע מיכל היימןמיכל בוננו ואני – בהזמנתו של ראש המחלקה פרופסור עדי שטרן. ביחד גייסנו 8 מנחים. אודי אדלמן עסק בבירור משמעותם של מושגים מהשיח העיצובי כמו "קישוט", "זיהום", "שליטה" ו"ייצוג" והתחלת יצירתו של לקסיקון אתי ופוליטי של עיצוב. ויקטור פרוסטיג עסק בפיתוח גישות חדשות לעיצוב: עיצוב משתף – ולא עיצוב מלמעלה; עיצוב פתוח – לא עיצוב סגור ומקובע; עיצוב התנסויות – ולא עיצוב אובייקטים. מיכל היימן עסקה בתפר שבין איבחון פסיכולוגי, אמנות ועיצוב והציעה שימוש מאתגר ומפתיע ביכולות וברגישויות של המעצבת. שלי כהן השתמשה בכלים משדה הארכיטקטורה כדי להעמיד בראש סדר העדיפויות את האינטרסים והצרכים של הציבור, הקהל, המשתמשים ולא את אלה של מזמיני העבודה. נועה סגל עסקה בבחינה ביקורתית של הפרקטיקה של "ביקורת העבודות" ככלי המרכזי בלימודי העיצוב. מרטין קייס (ניו יורק) עסק ביחס שבין תהליך המיתוג לבין האמת. את מיכאל גורדון הזכרתי קודם ועל הסדנה שלי ארחיב מאוחר יותר.

yuvalsaar: ואיך זה עבד?

Ofer: ביום הראשון כל המנחים הציגו פרזנטציות קצרות על הזווית שלהם ועל הסדנה שהם עומדים להעביר, התלמידים חולקו ל-8 קבוצות וכל מנחה פרש עם הקבוצה שלו לכיתה. עבדנו יחד במשך מחצית היום הראשון, היום השני והשלישי. ביום הרביעי והאחרון הכינו הסטודנטים את הפרזנטציות שלהם לסיכום הסדנה. ב-14:00 נפגשנו שוב כולנו באודיטוריום וכל מרצה, יחד עם נציגי הקבוצה שלו, הציגו את התהליך ואת התוצאות.

yuvalsaar: מה היו התגובות של הסטודנטים? הם הבינו מה אתם רוצים מהם? שיתפו פעולה?

Ofer: ההתחלה הייתה לא פשוטה. היו הרבה גבות מורמות וכמעט בכל כיתה נשאלה השאלה – מה הקשר לאתיקה? המנחים ניסו להסביר כמיטב יכולתם וביקשו את אמונם של הסטודנטים. רוב הסטודנטים החליטו "ללכת על זה", להתנסות ולשאול תוך כדי ובסוף, היו גם כאלה שלא ממש שיתפו פעולה והתפוגגו להם

yuvalsaar: איך אתה מסביר את זה שהם שואלים מה הקשר לאתיקה?

Ofer: אתיקה זה נושא שיכול להיות בו זמנית בלתי-מובן ומובן-מאליו. זה יותר נקודת מבט, כוונה ולא דבר קונקרטי. אפשר להתבונן באותה סיטואציה או אובייקט מנקודת מבט אתית ומנקודות מבט אחרות – כלכלית, אסתטית, פרגמטית. זה עניין של כיוונון הפוקוס, מיקוד של המבט. לוקח זמן לראות את זה

yuvalsaar: אז בוא תסביר רגע מה בעצם הקשר בין התרגיל של מיכאל גורדון לאתיקה?

Ofer: אני יכול לתאר לך מה אני מבין. אני מניח שאם תשאל את מיכאל, הוא ינסח את זה אחרת.

yuvalsaar: ברור

rotems
עבודה של רותם סואיה מתוך הסדנה של ויקטור פרוסטיג

Ofer: כמו שאני רואה את זה, מעצב הוא פרשן, הוא עומד מול מושא העבודה שלו ויש לו מחוייבות כלפיו, כלפי התרבות וכלפי עצמו. אם המעצב מנסה למצוא חן, לפתות, באמצעות שליפה של מחוות מוכנות מראש, הוא רק משכפל תחושות ומחשבות מוכרות. לכן האחריות שלו (בין היתר) היא להיות כן ואמיתי, לתאר בצורה מדוייקת ולא מיופייפת, את המפגש בינו לבין מושא העבודה, מפגש שיוצר חוויה חדשה ופותח אפשרויות חדשות בתרבות, בחברה, בפוליטיקה, ביחסים האנושיים.

אבשלום ניסה לעורר מהלך של התנגדות, מחשבה מחדש על עיר ואמנות ויחסים – למעצב שמטפל בחומרים שלו יש אחריות להעביר את זה בצורה נאמנה ולא אופנתית או מתחנפת.

yuvalsaar: אז יש לי שאלה עוד יותר מסובכת (אני חושב). תקן אותי אם אני טועה אבל כדי לדבר על אתיקה צריך להבין מה זה עיצוב ומה התפקיד של המעצב. אני צודק?

Ofer: בדיוק. כל מחשבה אתית על עיצוב מחייבת מחשבה ודיון על מקומו של המעצב בתרבות ובחברה – וכמובן שיש הרבה תשובות לשאלה הזו. מה שחשוב זה קודם כל לשאול את השאלה ברצינות ולא לדפדף אותה הלאה.

yuvalsaar: ועכשיו מתבקש שתגיד מה התשובה שלך. מה התפקיד של המעצב?

Ofer: אני מוכן לנסות ולענות, אבל מאוד חשוב להקדים ולהגיד שבהקשר שבו אנחנו מדברים, ותוך המנעות מקלישאות – השאלה כאן היא באמת הרבה יותר חשובה מתשובה זו או אחרת. אני כבר רואה את זה – יש פוסט בבלוג, מסתכלים על התמונות, קוראים את הכותרת ואת הפתיח ומרפרפים על שניים שלושה ציטוטים, ואומרים "או קיי, הבנתי" וממשיכים הלאה. הרבה יותר חשוב שכל מעצב יעצור רגע, וישאל את עצמו מה זה הדבר הזה שהוא עושה, מה המטרה, למה זה טוב. אם זה יקרה, התקדמנו.

yuvalsaar: האם התשובה היא לא קודם כל לעסוק במשהו יצירתי ולנסות להתפרנס מזה?

Ofer: זו תשובה קלה מידי.

yuvalsaar: ברור. ועדין

Ofer: לא ברור מה זה "יצירתי", והאם בכלל יש אפשרות אמיתית להיות "יצירתי" במסגרת הצורך "להתפרנס"… זה מיד חוזר לסתירה הפנימית שמבנה את העיסוק בעיצוב

yuvalsaar: מממ… אני חושב רגע

Ofer: מצויין

yuvalsaar: אולי נגיד את זה אחרת. אני מנסה לחשוב למה מישהו הולך ללמוד עיצוב. למה אני הלכתי ללמוד עיצוב. בטח שלא חשבתי על אתיקה…

Ofer: על מה חשבת?

yuvalsaar: אני מנסה להיזכר… נראה לי שרציתי לעשות דברים יפים ועדיף דברים יפים וחכמים. בטח שלא חשבתי על לשנות את העולם (ואני לא טוען שכולם צריכים). למה אתה הלכת ללמוד עיצוב?

Ofer: אני מניח שאצל רוב הסטודנטים זה דומה. אהבתי מילים ודימויים ואת הקסם שמופיע כשהם נפגשים, הבנתי – בצורה אינטואיטיבית, לא לגמרי מודעת ומאוד נאיבית – שמדובר ביצירה של משמעות. כשהבנתי לאט לאט שתשעים אחוז ממה שעושים עם זה, זה לנסות לפתות אנשים לקנות דברים שהם לא צריכים – הייתי די בהלם. מאז אני מחפש דרכים לא לוותר על הקסם ולא להכנע לשקרים ולשטויות.

yuvalsaar: ואתה מצליח?

Ofer: כן. כמובן שיש לזה השלכות, זה לא פשוט. דיברת על העניין הזה של "לשנות את העולם". זו נקודה חשובה בעיני.

yuvalsaar: תגיד, אפשר בכלל בסדנה של כמה ימים מתוך ארבע שנים לשנות משהו?

Ofer: אחת הסטודנטיות בסדנה שלי אמרה לי, עם דמעות בעיניים, שמאוד קשה לה בלימודים ושהיא חשבה לעזוב, ושהסדנה החזירה לה את האמון בתחום הזה. תלמידים אחרים לא הבינו בכלל במה מדובר, זה לא הפיל להם שום אסימון.

זה יכול להיות מאוד פשוט אם זוכרים שעיצוב זה תופעה חברתית. לא מדובר באוביקטים, מדובר ביחסים בין בני אדם בתיווכם של אוביקטים. אם זוכרים את זה אז סדר העדיפויות משתנה. אתיקה זו המחשבה על ההשלכות של המעשה (או אי-המעשה) שאני עושה ביחס לאנשים שאני בא איתם במגע ובחירה של המעשה הראוי. אתיקה של עיצוב זו המחשבה על מעשה העיצוב והבחירה במעשה הראוי.

לא מדובר על "לשנות את העולם" אלא בהפעלה של שיקול דעת – בשאלה איך מעשה כזה או אחר שלי משפיע עלי, על אחרים, על העולם. הרבה פעמים אני שומע מעצבים שאומרים "עיצוב זה לא רפואה, זה לא עניין של חיים ומוות". מצד שני, חברות ענק מוציאות מידי שנה מאות מיליוני דולרים על עיצוב, מיתוג ופרסום – כדי להשפיע על בני אדם ועל הבחירות שלהם.

אם זה לא משפיע, אז למה לבזבז על זה כל כך הרבה כסף? אם זה כן משפיע, צריך לברר באיזה אופן ועל מה זה משפיע, איך זה משנה את חייהם של בני אדם, את התפיסה העצמית שלהם, את היחס שלהם לאחרים ולעולם? אם מתבוננים בכל מעשה עיצובי בנפרד, זה נראה שולי. אם מתבוננים באופן שבו תקשורת חזותית משפיעה על התרבות, השפה, החברה, הכלכלה והפוליטיקה – זה ניראה מאוד משמעותי. אפשר אפילו לדבר על "חיים ומוות", אם רוצים.

yuvalsaar: בהקשר האקדמי, מה הפתרון? לעשות עוד סדנה בעוד חודש? לשנות את תוכנית הלימודים? לשנות את תהליך קבלת הסטודנטים? ואני כמובן מדבר על כל בתי הספר לעיצוב, לא רק על בצלאל.

Ofer: אני אסתכן שוב בקלישאות – אין "פתרון", יש תהליכים, תנועות, תובנות, אסימונים. וכן, בהחלט אפשר לעשות עוד סדנאות, גם לסטודנטים וגם למורים (זה בתכנון), אפשר לשנות את תוכנית הלימודים (גם זה קורה, אני מלמד השנה לראשונה קורס עיוני פנים מחלקתי על סוגיות באתיקה של העיצוב), אפשר לשנות את תהליך קבלת הסטודנטים ואת תהליך קבלת המורים. אפשר גם לראות שהשיח הזה מתרחש בשדות מקבילים ושצצות פרקטיקות חדשות/ישנות של עיצוב שמתמודדות עם הסוגיות האתיות.

ואפשר גם לשים לב לשינויים פרסונליים שמתרחשים בבצלאל ובמקומות אחרים (נשיאת בצלאל החדשה למשל) שמובילים להתמודדויות חדשות עם הנושא הזה. זה באוויר.

yuvalsaar: נשיאת בצלאל החדשה! היא באמת משהו מיוחד. בוא נסיים עם עוד דוגמה קטנה אחת, הסדנה שאתה העברת, כפי שאפשר לראות בסרטון הבא:

YouTube Preview Image

Ofer: הסדנה שלי הייתה תזכורת לכך ש"משמעות זה יחסים". כלומר שהאוביקט העיצובי הסופי הוא תוצר לוואי של מפגש בין בני אדם והיחסים שנוצרים בינהם. ושהמשמעויות של האוביקט אינן סגורות וידועות, אלא גם הן תוצאה של מפגש, יחסים, עבר והווה משותפים. בשיאה של הסדנה הסטודנטים יצאו למדרחוב בן יהודה בירושלים, הציבו עמדות עיצוב הכוללות מחשבים ניידים, סורק, מצלמה, צבעים וניירות – והזמינו עוברים ושבים להזמין מהם כרזה – בכל נושא שיבחרו.

המפגש הבלתי אמצעי עם בני אדם אחרים, הצורך "לתת שירות" ובו זמנית להיות יוצרים עצמאיים, השיחה, החיוך, הנדנוד וההצקה, לחץ הזמן והעונג של נתינת מתנה – כל זה היה התנסות בחוויה המלאה של מעשה העיצוב, וזה עורר את כל השאלות החשובות שאנחנו מדברים עליהן כאן. לא דיברנו על סגנון, לא על קומפוזיציה ולא על טיפוגרפיה.

yuvalsaar: יפה!

3 תגובות על הכתבה

  1. asi

    חבל שאי אשפר לראות את הסרטון ששמת, הוא לא עובד בארץ..

    1. yuval saar

      הוא פעל בעבר וכנראה ירד בגלל ענייני זכויות יוצרים

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden