כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 16: תמר הוכשטטר ויותם שווימר / אתר הפנקס

זו לא תהיה הפעם הראשונה שאני אציין את זה ובכל זאת: מהיום הראשון שאתר הפנקס עלה לאוויר אני עוקב אחריו בעניין רב אבל גם בקנאה ובהשתאות על הרצינות, הלהט והעקביות של שני מייסדיו. למקרה שפספסתם, הפנקס הוא כתב עת מקוון לתרבות וספרות ילדים, שהוקם בשנת 2010 על ידי המאיירת תמר הוכשטטר, בת 27, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בצלאל (2010), סטודנטית לתואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב; ויותם שווימר, בן 27, בוגר תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, עורך ומבקר ספרות באתר ynet.

והנה דוגמה מצויינת לבמה שהעידן הדיגיטלי מאפשר להקים, במה שהפכה בשנים האחרונות לאחת הזירות היחידות שמתקיים בהם דיון על איור. ושנייה לפי שנתחיל אציין שהאיור שבראש הפוסט הוא איור של נטלי פודלוב מתוך תערוכה שיזם הפנקס לכבוד גליון אסטריד לינדגרן שהציג פרשנויות חדשות לדמותה של גילגי/בילבי, פעילות אחת מיני רבות שארגנו השניים וביניהן תחרויות, כנס, אסופת שירה ועוד.

hapinkas1

יותם: אחד הדברים הראשונים שהבנו כבר לפני שלוש שנים היה שלמאיירים חסרה במה. השיח על איור נשאר עד אז במסגרות אקדמיות והפלטפורמה שיצרנו איפשרה למאיירים קודם כל לספר על עצמם, דרך "פרופיל אמן" שעשינו למאיירים ותיקים ו"תמונת פרופיל" למאיירים שהוציאו את הספר הראשון שלהם. בנוסף לכך אנחנו משדכים בין יצירות מקוריות שמגיעות אלינו לבין מאיירים ומפרסמים גם ביקורות על איור כמו ביקורות ספרות. כל המערך הזה הפך את האיור לנושא הכי פופולרי בפנקס. זה ממש ענה על צורך לדבר על איור כמו שצריך. רוב הביקורת על איור מסתכמות בכך שהאיור "מקסים". פה הייתה במה להרחיב. כתוצאה מכך נוצר דיון סביב יצירה, השראה וטכניקות עבודה. יש בזה משהו הרבה יותר חי ודינמי מאשר המאייר שספון בחדרו ולא רואה מה קורה מסביבו.

תמר: וזה גם לא רק רצף דימויים. יש ערך למילים שנכנסות בין הדימויים. זו לא רק תערוכות וירטואליות אחת אחרי השנייה.

תמר הוכשטטר מתוך גליון ילדים של הכיוון מזרח שיצא בשיתוף הפנקס

תמר: כמאיירת העידן הדיגיטלי מאוד מאפשר ומשחרר. חרדת הדף הלבן קיימת פחות כשאפשר לעשות בכל שלב undo. חושב לזכור שצריך לדעת להיות גם אומן טכני בטכניקות הדיגיטליות. זה לא נכון שאפשר להתמחות במשך שנים בצבעי מים אבל לא בתוכנה וקטורית. ההתמחות היא חשובה בין השאר מאחר ומאייר שאתה רואה את העבודה שלו בלי לראות את החתימה שלו אבל אתה יודע שזה הוא, גם אם זה לא אומר בהכרח שהוא מאייר יותר טוב, זה נותן לו יתרון בעידן של עודף דימויים.

יותם: העידן הדיגיטלי הביא איתו גם השפעות מחו"ל אבל הן מאד ספציפיות, ובהקר הזה כדאי לציין שתמיד היו השפעת מחו"ל, כך שזה לא קשור בהכרח לעידן הדיגיטלי. ועדין מבחינת סגנון ואופי הרוב המוחלט של האיור הוא עדין נחמד, לא מספיק מאתגר, נשאר בסכימה נורא בטוחה, כי זה מה שההוצאות לאור בוחרות לפרסם. כשביקרנו בפסטיבל האיור בבולניה נתקלנו בדברים מיוחדים מקוריאה או צרפת למשל, מבחינת דימויים, צורות, צבעים. רוב הספרים המאויירים בארץ הם צבעוניים, עגלגלים, הדמויות לבנות. אין פתיחות בארץ לאיור אבסטרקטי בספרי ילדים. עם כמה שיש התקדמות ויש יותר סגנונות זה עדין לא עובר.

תמר: אנחנו גם לא קונים את הטיעונים שלא יקנו את זה כי זה מפחיד או משונה.

איור של קרן כץ מתוך תחרות שערך הפנקס בעקבות ההוצאה המחודשת של "ויהי ערב" בשיתוף הוצאת פועלים הקיבוץ המאוחד

יותם: יש גם את העניין של הספר הדיגיטלי אבל אני לא יודע אם אפשר להגיד משהו על הדבר הזה.

תמר: עוד לא קורה פה משהו מספיק מעניין בהקשר הזה.

יותם: מתחילים להתעניין בזה, אולי גם בגלל הפן הכלכלי. בכל מקרה יש הרבה יותר התעניינות אצל מאיירים מאצל הסופרים.

תמר: אני חושבת שזה פחות מאיים על מאיירים כי הם לא פוחדים שיקטעו להם את האיור הליניארי, ומאיירים צעירים הרבה יותר חשופים לטכנולוגיה: גם ככה הם מאיירים באילוסטרייטור ומשתמשים בפלאש וטכנולוגיה פחות מאיימת עליהם.

איור של עופרה עמית מתוך אסופת השירה שהוציא הפנקס בשנה שעברה

איור של עפרה עמית מתוך אסופת השירה החדשה לילדים שהוציא הפנקס בשנה שעברה

תמר: עוד דבר שהעידן הדיגיטלי יצר הוא ציפייה לכמות שבאה לפעמים על חשבון האיכות: איור כל יום, כל רישום שאתה עושה להעלות לרשת, הנוכחות האיורית שלך צריכה להיות מאד מסיבית, זה מכריח אותך לאייר מהר יותר. וכשאתה מתמכר לפידבקים אז בכלל…

יותם: בפייסבוק שלנו הנוכחות של מאיירים מאד בולטת. זאת מעלה כל יום איור מעבודה, לזה יש בלוג, הנוכחות ברשת כאילו מחייבת להראות שאתה כל הזמן עובד, לשתף אנשים וליצור עניין. פעם המאיירים היו הרבה יותר מאחורה, לא היה דיבור, היו לוקחים אותך לעבודה ופה זה היה נגמר.

תמר: אתה צריך לעשות לעצמך מקום פיזי ברשת הצפופה הזו. אתה צריך לעשות לעצמך מקום וזה בדרך כלל בא לידי ביטוי בכמות.

האיור של דפנה פריידנריך שזכה בתחרות "20 אלף מיל מתחת למים" שערך הפנקס בשיתוף עם הוצאת כתר

 

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. גיא גרניט

    אין ספק שיצרתם במה מעולה ומכובדת לאיור ילדים ישראלי ולמאיירים ישראלים!(שבאמת קצת נאלצו[?] להפוך לכוכבים ולבלוט, כמו שציינתם בסוף)
    וזה נהדר

    [יובל, מקווה שהתערוכה בבית האמנים תימשך יותר מהממוצע שם (3 שבועות)]

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden