כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עיתונות היא לא חומר או אובייקט. היא תוכן, צורת חשיבה ותקשורת

בתקופה שבה העיתונות המודפסת נאלצת להמציא את עצמה מחדש, מעניין לבדוק כיצד משפיעים על כך לא רק השינויים הטכנולוגיים אלא גם השינויים באורח חיינו. פעילויות שקיימנו בעבר במרחב הפרטי שלנו מתקיימות עכשיו במרחב האורבני שמאפשר נקודות מפגש בין האישי לציבורי; הרשתות החברתיות הפכו את כולנו לא רק לצרכני תוכן אלא גם ליצרני תוכן.

על רקע קריסתה של המו״לות הישנה מתפתח עולם חדש, מרתק ותוסס של עיתוני רחוב עם תוכן אישי. כמו במרחב הווירטואלי גם במרחב האורבני – כל מי שיש לו מה לומר יכול לעשות זאת. בלי תקציב, בלי מערכת עיתונאית מסורבלת, בלי עורכים וצנזורים – המרחב האורבני הפך לזירה תקשורתית אלטרנטיבית מרתקת. בין אם אלו רחובותיה של ניו יורק, אוסלו או תל אביב, את הפורמטים הרלוונטיים והמעניינים ביותר ניתן למצוא היום ברחובות העיר.

– – –

במילים אלו התחיל הבריף שקיבלו סטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בסמסטר הקודם, בקורס פאנזינים שהעבירה ענת קציר, ראש תחום עיצוב גרפי-טיפוגרפי במחלקה. נדמה לי שאני לא צריך להסביר למה הקורס הזה מעניין אותי במיוחד, למה התוצרים שלו מסקרנים אותי, למה הייתי שמח להיות סטודנט בקורס הזה, ולמה ביקשתי שענת תספר על הקורס, על התהליך ועל מה שיצא ממנו.

Yuval Saar:

הי ענת

Anat Katsir:

הי, מתרשמת מהדיוק

Yuval Saar:

כזה אני… מה שלומך?

Anat Katsir:

מצוין. אחרי חצי שעה של ריצה עם הכלב. מרגישה שכבר עשיתי את היומית שלי

Yuval Saar:

אני ספיצ׳לס. זה לא מסוג הדברים שמטיחים בפני אנשים אחרים… בטח לא ביום ראשון

Anat Katsir:

אני בושה ונכלמת

Yuval Saar:

יפה! תגידי, שאלה לא קשורה אבל קצת בעקיפין: כמה שנים את כבר מלמדת בבצלאל?

Anat Katsir:

התחלתי ב-92׳. לא להאמין. במחזור הראשון שלימדתי הייתי כמעט בגילם

Yuval Saar:

לא להאמין אינדיד. שאלתי את זה בגלל שהקורס שהעברת בסמסטר הקודם רלוונטי לשינויים שעבר המקצוע, כמו גם לתחום העיסוק שלך. בואי תספרי קצת על הקורס ומה המחשבה שעמדה מאחוריו

Anat Katsir:

אני מניחה שאני מכורה לעיתונות (בטח גם אתה כזה). אוהבת את התפקיד שלה ואת המקום שלה בחיים שלנו, למרות שנראה שבתקופה הזו עולם העיתונות קצת שוכח את התפקיד שלו. אני כל הזמן עוסקת במציאת פורמטים חדשים לחומר עיתונאי, שהרי אנחנו לא צורכים היום פחות אינפורמציה מאשר בעבר. אולי אפילו יותר.

דווקא על רקע הקריסה של המו״לות הישנה מתפתח עולם חדש ותוסס של עיתוני רחוב עם תוכן אחר. אלטרנטיבה אמיתית. הקורס עסק בזה. הסטודנטים נדרשו ליצור מגזין בהוצאה עצמית שבו הם יוצרים / כותבים / מאיירים / עורכים את כל החומר. הם התבקשו למצוא את הנושא שהכי בוער בעצמותיהם. וזה לא היה קל…

Yuval Saar:

למה לא היה קל?

Anat Katsir:

אני מניחה שכשניתנת לך הזדמנות (שנראית לרגע חד פעמית) לעסוק במה שהכי מעניין אותך בעולם, או לשנות את העולם רק בדבר קטן אחד – פתאום קשה להחליט מה זה בדיוק.

אגב, חשבתי שדווקא זה יהיה מאוד קל. אחד מהדברים שחשבתי שהופך את הפנזין לפורמט מאוד רלוונטי הוא העובדה שברשתות החברתיות כולנו כבר יוצרי תוכן ולא צרכני תוכן. חשבתי שזה יהיה מובן מאליו לכל אחד מהם… מרגע שהם החליטו הכל היה קל. נוצרה בקורס סדנה אמיתית ומרתקת על כל הנושאים שרלוונטיים לעיתונות כיום

Yuval Saar:

עוד לפני שנדבר על הפורמטים שהם הציעו, מה היו הנושאים?

michal8

מיכל צור

מיכל צור

Anat Katsir:

בין הנושאים שעסקו בהם: מיכל עסקה בהתכלות ובעיקר בהתכלות של הגוף האנושי. פרדי וניקולאס (שני סטודנטים מתוכנית החילופין) יצרו דיאלוג מצולם ביניהם שמיפה את המרחב החדש שהם הגיעו אליו. הם קראו לו Arabic Telephone, שמסתבר שזו הגירסה הצרפתית לטלפון שבור. נעם וניקול (סטודנטית גרמניה) יצרו מגזין שעסק כולו בקשיי התקשורת הדו-לשונית. הם תרגמו טקסטים מעברית לגרמנית וחוזר חלילה אין סוף פעמים תוך שימוש במנגנוני תרגום אינטרנטיים. תום ואליאור נסעו במוניות (פרויקט יקר…) כמעט כל הקורס ותיעדו שיחות עם הנהגים או האזנות לשיחות שהתקיימו. ולדיק ועידו לקחו טקסט של קפקא והפכו אותו לאקטואלי. הדס עסקה בחרקים. עציון במושג הקורבן. תודה לאל שיערה עסקה בהיפ-הופ נשי. אחרת הייתי מודאגת…

Yuval Saar:

לול… ועכשיו לעיקר. מה היה התהליך? הם הגיעו לפורמט?

Anat Katsir:

הפורמט היה פתוח לגמרי ולבחירתם. דיברנו על הפנזין כאלטרנטיבה תוכנית ותרבותית, לא בהכרח כרפרנס לשפה חזותית דלת אמצעים. אפילו דנו האם פנזין יכול מבחינתנו להיות דיגיטלי. ליאור עשה פנזין דיגיטלי שעסק בשוטטות בתל אביב והכיל טקסטים של כותבים שונים (בהקשר הזה עסקנו הרבה במושג המקוריות ומה קרה לו בעידן הרדי-מייד והרמיקס).

אחד הדברים המעניינים שראינו (מתוך המזוודה הענקית של פנזינים שהבאתי מניו יורק בשנה שעברה) הוא שפורמט הברודשיט שנתפס כשמרני ונזנח על ידי עיתונות המיינסטרים, אומץ מיד על ידי פנזינים רבים כפורמט אלטרנטיבי. כמה סטודנטים הרימו את הכפפה הזו ויצרו מגזיני ענק. היה מעניין לעקוב אחרי הגילוי שלהם. הפורמט הזה, שאנחנו כבר כמעט לא עוסקים בו, איפשר מצד אחד אימפקט ויזואלי מדהים ומצד שני איפשר ליצור הקשרים בין מבחר נושאים בדף אחד.

רבים בדקו חומרים שונים, ניירות שונים, גדלים שונים המאוגדים במגזין אחד. נראה שהסטודנטים, שללא ספק צורכים אינפורמציה בעיקר בצורתה הדיגיטלית, חגגו את האובייקט המודפס. הם הבינו שזו אחת התכונות שלא ניתן לשחזר בפלטפורמות הדיגיטליות.

Yuval Saar:

מעניין! פנזין בפומט ברודשיט. הייתי שמח לדפדף באחד כזה… ואולי בהתייחס למה שאת כותבת, אני תוהה אם כך מה זה פנזין, ומה זה פנזין בעידן הדיגיטלי

Anat Katsir:

כן. זו אחת השאלות שעסקנו בהן. פנזין זה מונח שנטבע על ידי Russ Chauvenet במגזין מדע בדיוני בשנת 1940. זה שילוב של Fan ומגזין, מין מגזין מעריצים. בהתחלה נעשה בו שימוש רק בהקשר למדע בדיוני אבל השימוש בו כמובן התרחב. מבחינתי פנזין היום הוא עיתון רחוב בהוצאה עצמית. כלומר, אלטרנטיבה למו״לות הממוסדת מצד אחד ומוצר שמשפיע על המרחב שבו הוא נמצא מצד שני. אני חושבת שלא במקרה היתה תמיד פריחה של פנזינים בתקופות של שינוי חברתי או אי שקט חברתי. בתקופה כזאת רוצים לשמוע את הקול האחר, האלטרנטיבי, האישי. נראה לי שאנחנו בתקופה כזאת, לא?

Yuval Saar:

לגמרי

Anat Katsir:

ולגבי הדיגיטלי – למה לא בעצם? אם אני מתייחסת למגזין כמיכל לתוכן אלטרנטיבי, מדוע צריך להגביל אותו לפורמט / מדיה / פלטפורמה מסוימת? המגזין שיצר ליאור שמתאים לאייפד ולסמארטפון מסייר איתך בעיר ומאפשר לך קריאה אחרת של המרחב שבו אתה חי. זה פנזין בעיני (מעבר לכך שהוא גם כלי ביטוי אישי).

Yuval Saar:

מה ההבדל אם כך בינו לבין בלוג?

Anat Katsir:

בלוג הוא במידה רבה הגירסה הדיגיטלית לפנזינים. ההבדל כפי שאני רואה אותו הוא בכך שהוא מנותק מהמרחב האורבני. הוא לא חלק מהרחוב. מצד שני, גם המרחב הווירטואלי הוא מרחב שבו אנו חיים וגם בו יש רחובות (לא?). מבחינתי אתה פנזיניסט מדופלם.

אני מניחה שפנזין אמור להיות תמיד אלטרנטיבי וחתרני במידה זו או אחרת. גם בקורס עלתה השאלה הזו. למשל, מתן בן דוד (שהתמונה בראש הפוסט לקוחה מהפנזין שלו), בחר לעסוק במיתולוגיה פינית (אמא שלו פינית). שאלנו אותו במה הוא פנזין ומבחינתו זה הנושא הזה הוא נושא שמרתק אותו ולא יבוא לידי ביטוי בעיתונות מיינסטרים. השאלה נותרה באוויר…

שרה ושי יצרו פנזין בהשראת עלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת בימי שישי. הם התכתבו עם פורמט מוכר אבל הכניסו לתוכו תכנים יהודיים חתרניים בהשארת שבתאי צבי ויעקב פרנק.

Noam&Nicole_fanzine_Page_05

Noam&Nicole_fanzine_Page_06

נעם שטיינברג וניקול ליי

Yuval Saar:

את יכולה להרחיב טיפה על הפתרונות העיצוביים של כל פנזין, מה היו הפורמטים?

Anat Katsir:

ולשאלתך – יש איזה פנזין שעניין אותך במיוחד מבין אלה ששלחתי?

Yuval Saar:

הכל! אני יודע שזו תשובה מתחמקת…

Anat Katsir:

אוקיי. אז אני אעבור אחד אחד עד שתצעק שאפסיק.

Yuval Saar:

לא אחד אחד. תבחרי בתור התחלה אחד-שניים

Anat Katsir:

אז ככה. אחרי הקושי הראשוני שהיה להם בבחירת הנושא נראה שכולם הביאו את העולם שלהם לתוך הפנזין. היה לי מאוד חשוב שגם הדמות שהם יתנו לו תשקף את זה. הדס, למשל, עסקה בחרקים כי הם מרתקים אותה כמאיירת. היא יצרה דימויים מאויירים נפלאים שהיה די ברור שהם צריכים לקבל פורמט גדול. מין כרזות שתרצה לתלות בחדר. היא יצרה מגזין של 7 כרזות דו-צדדיות. בצד אחד הדימויים וטקסט כללי קצר , ובצד השני מיפוי אינפורמטיבי של מה שצויר בצד הראשון.

פרדי וניקולאס פתחו בלוג והתחילו את הדיאלוג המצולם ביניהם און-ליין בזמן אמת מיד עם תחילת הקורס. בסופו של דבר הם הוסיפו גם פורמט מודפס שבו היו 4 דיאלוגים צילומיים שונים. לפורמט המודפס הם הוסיפו גם את נקודת המבט הביקורתית. הם הוסיפו שיחה שלהם על הדיאלוג הצילומי שהם עשו לאחר מעשה. מרתק.

ולדיק ועידו רצו שהפנזין ייראה כמו ״עיתון״. הם בחרו להשתמש בפורמט הברודשיט המוכר כדי להפוך את החומר הספרותי עם האיורים הביקורתיים שלהם ועם הטקסטים הנוספים לדמוי-עיתון.

vladikido1

vladikido3

ולדיק סנדלר ועידו בק

Yuval Saar:

מה היו התגובות של הסטודנטים בתחילת הקורס ומה בסופו?

Anat Katsir:

זה היה אחד הקורסים עם רשימת ההמתנה הכי ארוכה. בסופו של דבר היו לי 22 סטודנטים בכיתה (שניים מהם ״מסתננים״ שבכלל לא היו רשומים…) והיה קורס מרתק לכולם. נראה שהם הבינו שהאתגר של להיות יוצרי תוכן ולא רק מעצבי תוכן רלוונטי היום יותר מדי. הם הבינו שהם צריכים לקחת אחריות על הסביבה שלהם. יש לי הרגשה שחלק מהם ימשיכו לעסוק בזה בדרך זו או אחרת.

בסיום הקורס העלינו תערוכה בגלריה בבצלאל. היא היתה נפלאה וגרמה להרבה התרגשות במחלקה ובכלל

Yuval Saar:

איך את מסבירה את הפופולריות של הפנזינים? את העבודה שחזרת עם מזוודה מלאה בהם מניו יורק?

Anat Katsir:

אחד הדברים הנפלאים ששינה המרחב הווירטואלי, ובעיקר הרשתות החברתיות, הוא היחס שלנו למקורות האינפורמציה הסמכותיים. אם בעבר האמנו לכל מה שהיה ״כתוב בעיתון״, ומה שהופיע בכותרת הראשית של העיתון היה הנושא שעמד על סדר היום הציבורי – הרי שהיום אנחנו מתייחסים בהרבה יותר חשדנות לאינפורמציה הסמכותית/ממוסדת שעוברת אלינו. אנחנו רוצים לשמוע את הקול האחר, האלטרנטיבי, בעיקר בתקופות כאלה.

דבר נוסף הוא הקלות האינסופית של יצירת תוכן באינטרנט. כל מי שיש לו מה להגיד יכול להגיד את זה ולזכות לחשיפה אדירה. במידה רבה מה שקורה ברשתות החברתיות השפיע ומהשפיע גם על מה שקורה במדיה המודפסת. ומכאן הבום הגדול של הפנזינים. ואגב, אתה חייב לראות את האוסף שלי פעם. לא ייאמן…

בכלל אני חושבת שעולם העיתונות עוסק בכל השאלות הפחות רלוונטיות ולא מבין שהשאלה המרכזית היום היא לגבי מקור האינפורמציה. העיתון כמקור אינפורמציה יחידי וסמכותי כבר לא מתאים. העיתון שלנו הוא בעצם אגרגטור של תכנים ממקורות שונים (ראה הניוזפיד…).

הדס חיון

הדס חיון

Yuval Saar:

אז שאלה אחרונה: איך את עם כל השינויים האלו? כמי שעשתה לא מעט בעולם הפרינט המסורתי

Anat Katsir:

הם מרתקים אותי. זאת בעיני אחת התקופות הכי מעניינות בתחום התקשורת. עיתונות היא לא חומר, או אובייקט. היא תוכן, צורת חשיבה, ותקשורת בין היצורים השונים (והמשונים, חייבים להוסיף) שחיים על כדור הארץ הזה. בתקופה האחרונה התמכרתי לאייפד כמקור אינפורמציה אבל אני צורכת ועוסקת בתחום בכל המדיומים והפלטפורמות. מוצר תקשורת חכם ידע לשלב בין המדיומים השונים וליצור מוצר שלם, רב חושי ורב תחומי…

Yuval Saar:

זו באמת אחת התקופות הכי מעניינות בתחום התקשורת, אני יכול להעיד כמי שנמצא בכמה ערוצים שלה, ותוהה לאן כל זה הולך. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Anat Katsir:

אני רוצה לעשות עיתון קיר ברחובות תל אביב (או מדרכות תל אביב. לא משנה). אני מאמינה שאנחנו חיים הרבה יותר במרחב הציבורי כיום מאשר הפרטי, אז זה המקום להיות בו. אתה מצטרף?

Yuval Saar:

מוכן לשמוע פרטים…

Anat Katsir:

נדבר

Yuval Saar:

לגמרי. את יודעת איפה למצוא אותי

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden