כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021

מוזיאון עיצוב בבית האמנים

אחרי שנה וחצי של תהליך עבודה, אני שמח ונרגש (!) לספר על תערוכה חדשה שאני אוצר, שתפתח ב-11/9 בבית האמנים בתל אביב: מוזיאון עיצוב בבית האמנים.

– – –

אנחנו כבר מכירים את הנוהל: נכנסים לחלל, ידיים מאחורי הגב, נזהרים לא לגעת בשום דבר, לא להפיל משהו בטעות, לא לחצות את הקו המסומן (או הדמיוני); מדברים בשקט, כמעט לוחשים, ודאי שלא מדברים בטלפון הנייד או מנהלים שיחה של יותר משני אנשים; מדי פעם מתקרבים לקיר, מנסים לקרוא מה כתוב מבלי להפריע לאנשים שמסביב, מנסים להבין את הטקסט שעל הקיר ואת הכתוביות אבל מתייאשים באמצע או מתביישים להגיד אם לא הבנו.

ברוכים הבאים ל*תערוכה*.

כל עוד מדובר באמנויות היפות (fine arts) – ציור, פיסול, רישום, מיצבים וכן הלאה – הרצון לגעת בעבודה מובן, אבל לא הכרחי בדרך כלל, כדי להבין את העבודה (והתערוכה), או לעבור איתה ומולה חוויה רגשית. אולם, מה קורה כשמדובר בתערוכת עיצוב, שדה שהתוצרים שלו נוצרו כמעט תמיד לשימוש ולא יועדו במקור לתצוגה? מה אמור המבקר להבין – או להרגיש – כשהוא נכנס למוזיאון וצופה בכסאות, באופניים, בגופי תאורה, או בכל אוביקט שימושי אחר, מבלי שהוא יכול להתנסות בו, לשבת עליו, לגעת בו? מה קורה כשההתרשמות היא בסופו של דבר חזותית בלבד?

התוצאה פעמים רבות היא תסכול, שנובע בין השאר מהמרחק בין להבין לבין להרגיש. פעמים רבות אפשר לשמוע אוצרים ויוצרים מעולם האמנות, שהדבר החשוב להם ביותר בתערוכה הוא שהצופה יעבור חוויה רגשית. לעומת זאת, אוצרי עיצוב ומעצבים אומרים פעמים רבות שהדבר החשוב להם הוא שהמבקר יבין משהו (חדש) על העולם שמסביבו. כלומר, בתערוכות עיצוב יש בדרך כלל הבט דידקטי יותר, שפחות קיים בתערוכות אמנות. אם כך, למה תערוכות עיצוב משכפלות את הנחות היסוד של תערוכות אמנות, את הפרקטיקה המקובלת של *תערוכה* (אסור לגעת, הפונקציונליות יורדת מעל הפרק), בשעה שאלו בכל זאת שני שדות שונים (גם אם יש ביניהם עולמות משותפים)?

– – –

שאלות אלה ואחרות עומדות בבסיס התערוכה מוזיאון לעיצוב בבית האמנים, שתפתח ביום חמישי ה-11/9 (ותהיה פתוחה עד ה-4/10) בבית האמנים על שם זריצקי בתל אביב. בחלקה האחד של התערוכה ישתתפו 13 מעצבי מוצר, טקסטיל ואביזרים, שסיימו את לימודי העיצוב בעשור האחרון, ויצרו עבודות חדשות במיוחד לתערוכה.

הבקשה שקיבלו המעצבים הייתה לעצב אוביקטים שייראו פונקציונלים, אבל שלמעשה לא תהיה להם פונקציה; לעצב אובייקטים שהעיצוב שלהם במובן מסוים נכשל. במילים אחרות, אם משימת העיצוב הטיפוסית היא לענות על צורך ולפתור בעיה – כאן המשימה הייתה ליצור בעיה: לשאול מה הצורך שהחפץ הזה מעורר

מתוך שאלה המוצא – מה קורה לאוביקט המעוצב, או לאוביקט העיצוב, כשהוא נכנס לחלל המוזיאלי – הבקשה שקיבלו המעצבים הייתה לעצב אוביקטים שהמבקרים בתערוכה יסתכלו עליהם ולא יבינו מיד מה הם רואים; לעצב אוביקטים שייראו פונקציונלים, אבל שלמעשה לא תהיה להם פונקציה; לעצב אובייקטים חסרי תכלית פונקציונלית אבל שנראים שימושיים; לעצב אובייקטים שהעיצוב שלהם במובן מסוים נכשל. במילים אחרות, אם משימת העיצוב הטיפוסית היא לענות על צורך ולפתור בעיה – כאן המשימה הייתה ליצור בעיה: לשאול מה הצורך שהחפץ הזה מעורר.

בנוסף, בדרך כלל תערוכות עיצוב ״רגילות״ מציגות את מה שכבר נעשה, מציגות בהקשר מוזיאלי אוסף של אוביקטים שנוצרו לצרכים אחרים. בתערוכה, כאמור, יוצגו עבודות חדשות. אבל זה לא הכל: בשלב האחרון של העבודה על התערוכה צוות לכל אחד מהמעצבים מעצב גרפי. המשימה המאתגרת (והמבלבלת) שקיבלו המעצבים הגרפים הייתה ליצור עבודה – בפורמט פתוח – על בסיס המחשבות והחומרים של מעצבי המוצר, תגובה למחשבות שמפעילות אותם, תוך שהן כוללות הד לעבודות מבחינה אסתטית ו/או חומרית ו/או צורנית וכן הלאה. התוצאה הסופית לא צריכה לשרת את העבודה של מעצבי המוצר והיא צריכה לעמוד בפני עצמה. בסופו של דבר יוצגו בתערוכה תשעה צמדים של פרויקטים, משתי הדיסציפלינות.

rope1

זהו לבינתיים.

בחודש הקרוב אפרסם מחשבות נוספות על התערוכה ועל התהליך. עד אז, הנה רשימת המשתתפים (!):

אביגיל ריינר ושלומי נחמני מ״הסטודיו״ – משה רואס; אבי לסרי ודרור מילקביץ מסטודיו ״שנורקל״ – נועם דובר ומיכל צדרבאום; איתם טובול ושירה גליק מ״גרוטסקה״ – דני הוכברג ורועי וספי ינאי; מאיר סדן – איתי לניאדו ושירה קרת; מירב שחם – גילי רוזין טמם ועדי גל מ״מדוזה״; מעין לויצקי – ליאורה רוזין; נורית קוניאק – ניר מאירי; נעמי גייגר ודנה גז מ״ג2״ – איתי אהלי; תום רזניקוב – מאיה בן דוד.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

9 תגובות על הכתבה

  1. רונן

    שלום יובל,

    כיצד המעצבים השונים נבחרו? האם יצא "קול קורא" או שפנית אליהם בעצמך על סמך היכרות עימם?

    תודה!

    1. yuval saar

      הי רונן. אמת שתכננתי לספר על תהליך העבודה בפוסט חדש, אבל בינתיים אני יכול לספר שלא יצא קול קורא ושפניתי למעצבים על סמך ההכרות שלי עם העבודות שלהם מהשנים האחרונות. והיו כמובן קריטריונים שגיבשתי לעצמי כמו מעצבים צעירים יחסית ולא ותיקים, נסיון לאזן בין גברים לנשים וכן הלאה.

      1. רונן

        רוב תודות!

  2. עודד עזר

    יוזמה מרעננת ומעניינת. ברכות.

  3. רות

    עכשיו אני במתח…
    אפשר לגעת?
    (:

  4. ביקס

    אה
    לן

    מתי פתוח ?
    מתי ננעל ?

    1. yuval saar

      בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
      11/9-5/10/2014
      ב׳-ה׳ 13:00-10:00, 19:00-17:00. ו' 13:00-10:00. שבת 14:00-11:00

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden