כל מה שחשוב ויפה

חושבים חו״ל אבל שרים בעברית

בחודש שעבר יצא לאור בהוצאת מרום תרבות ישראלית ספרו של ערן ליטוין, שעוסק בתולדות התקליטון הישראלי משנת 1959 ועד היום. הספר, במהירות 45, כולל 240 עמודים בכריכה קשה, והוא מציג כ-300 עטיפות תקליטונים ישראלים מובחרים. בתחילת הספר מופיעים שני מאמרים: האחד, של ליטוין, שמספר את סיפורו של התקליטון בישראל. השני, של חגי מרום, עוסק בהבטים הגרפים והחזותים של התקליטונים.

ביקשתי רשות מערן להביא את הדברים שלהם בגרסה מקוצרת, וכמובן לשלב כמה מעטיפות התקליטונים המקסימות שמוצגות בספר. נתחיל מאחת האהובות עלי, שעיצב ואייר דן ריזינגר בשנת 1964:

מאייר ומעצב: דן ריזינגר

בסוף שנות ה-50, כעשור לאחר השקתו בעולם, נולד התקליטון הישראלי, המכונה ״סינגל״. תפקידו היה לשמש כרטיס כניסה של אמנים לרדיו. באותן שנים, הרדיו היה ״מדורת השבט״, מקור חשיפה עצום וכמעט בלעדי. התקליטונים נשלחו לשתי תחנות הרדיו היחידות שפעלו אז בארץ: קול-ישראל וגלי צה״ל, בתקווה שאחד מעורכי המוזיקה יאהב את השיר וישמיע אותו על גבי גלי האתר.

התקליטון, שהיה זול יחסית לייצור, אפשר לזמרים אלמונים לנסות את מזלם ולמשוך את תשומת ליבם של שדרני הרדיו, ואילו עבור אמנים מצליחים, היה התקליטון חלק ממסע יח״צנות, ניסיון לצפות אלו מבין השירים יהפוך ללהיט, וכך לקדם את מכירות התקליט ארך הנגן. הפורמט הקטן והזול של התקליטון אפשר לחברות התקליטים ״לבדוק את השטח״ לפני ההשקעה הכרוכה בהוצאת תקליט ארוך-נגן, שהיה מוצר יקר מאד להפקה.

45speed3

כך, מדף התקליטונים הישראלי הלך והתמלא בכותרים שעטיפותיהם שיקפו את הלכי הרוח בחברה הישראלית המתהווה: התיישבות, חלוציות ותקומה, ״כור היתוך״, אופנת הלבוש ועוד. כל אלה התבטאו באופי העיצובי של התקליט. לאחר מלחמת ששת הימים, עם החשיפה לתרבות פופולארית מחו״ל, הלכה והתגבשה תפיסה עיצובית חדשה שראתה בתקליט יחידה כוללת של סאונד, מוזיקה ודימויים חזותיים. דורות המעצבים, הצלמים והמאיירים שפעלו בישראל ״החדשה״, גיבשו שפת עיצוב עכשוויות ויצרו סגנון ייחודי לעטיפות תקליטים. וכך, הפך התקליטון לבבואה ויזואלית של התמורות בדימוי הישראלי והישראליות על כל גוניהם – כל תקופה וסגנונה הוויזואלי.

ייצור התקליטונים פסק באמצע שנות ה-80׳ באופן מסחרי, כמה שנים לפני שייצור התקליטים הגדולים פסק. תום עידן הויניל הגיע בד בבד עם עלייתן של טכנולוגיות חדשות: תחילה הקלטות ולאחר מכן – הדיסק הדיגיטלי. בשנות ה-90׳, לאחר הפוגה של כעשור בהפקתם, החלו התקליטונים לראות אור שוב. חלקם יצאו כהומאז׳ לפורמט האהוב ההוא, וחלקם לשימושם של תקליטנים. כך, חזר התקליטון לשוק, אך הפעם בתפקיד שונה: חשיפה של חומרים ניסיוניים, מחתרתיים, לעיתים ללא מטרה מסחרית, שעונים על הצורך של אמנים ויוצרים להפיץ את יצירתם לקהל רווי סגנונות מוזיקליים מקומיים ולועזיים, שמתעניין במה שמחוץ לזרם המרכזי.

45speed4

מגע אישי של קסם

התמורה שחלה בעולם הטכנולוגי ב-50 השנים האחרונות, לא פסחה גם על עולם עיצוב עטיפות התקליטונים ושינתה אותו ללא היכר. זמן רב לפני עידן המחשב וההייטק עמלו המעצבים הגרפיים על עטיפות התקליטונים, באופן שהיום הוא נשמע דמיוני. עטיפות התקליטונים של שנות ה-60׳ וה-70׳ היו ״ידניות״, ייחודיות ואישיות. לכל עטיפה עוצב במיוחד סגנון האותיות שלה, שאוייר ביד אמן. לרוב, אותיות שמו של הזמר או של התקליטון צוירו בעפרון וביד חופשית על גבי נייר סקיצה. בדרך כלל, לאחר מספר ניסיונות, בוצעה הגרסה הסופית, וזאת, באמצעות כלי כתיבה שכיום ניתנים לרכישה רק אצל אספני מכשירי כתיבה, כדוגמת רפידוגרף ורייספדר. וכך, בשילוב עם התמונה הנבחרת התקבלה העטיפה המבוקשת. ייתכן וזמן העבודה על כל עטיפה היה רב מכפי שהוא היום, אך כל עטיפה קיפלה בתוכה מגע אישי רב.

לכל גרפיקאי היה את ״המגע שלו״, סגנון ייחודי השמור רק לו. מספר סגנונות האותיות שהופיעו על גבי עטיפות התקליטונים היה רב ומגוון, אך יחד עם זאת, אישי ומיוחד, תצוגת תכלית מרהיבה ביופייה. סגנון האותיות המצוירות היה אופייני לשנות ה-60׳ ובא לידי ביטוי גם בעיתוני התקופה, כדוגמת להיטון, לאשה, במחנה ואף בעיתוני הילדים והנוער כדוגמת הארץ שלנו ומעריב לנוער.

45speed5  45speed7 45speed8

ניתן להבחין, ללא קושי רב, בהשפעות של מעצבים מחו״ל, כמו גם ציטוטים של עטיפות תקליטים מעבר לים. עטיפות בולטות, כאלו שהגדירו תקופה וז׳אנר, השפיעו על מעצבי העטיפות הישראליים בצבעי האיורים (הצוללת הצהובה של הביטלס), באפיון האותיות המצוירות (תקליטי פסטיבלי סאן רמו), באופי הצילום המתוחכם (להקת פינק פלויד) ובהעמדת האמן האוחז בכלי הנגינה (אמני המוזיקה היוונית האוחזים בבוזוקי).

גם עולם הצילום השתנה ללא היכר מאז ועד היום; על עטיפות התקליטונים נוכל למצוא, לא פעם, את דמותו המצולמת של הזמר שנגזרה, באופן בולט, מתוך הרקע המקורי ושולבה מחדש בגרסה המודפסת. סגנון הצילום שאפיין את תקליטוני להקות הקצב היה בעל ניחוח של חו״ל, אך מדרגות הטיילת שעליהן צולמו חברי הלהקה הסגירו את הסוד – אנחנו חושבים חו״ל, אך שרים בעברית. ברוב עטיפות התקליטונים קיים גם כיתוב באותיות לטיניות, מעין פזילה לשוק העולמי מהולה בתחושה של נגיעה בעולם הגדול.

צילום הזמר היה ישיר ולא מתחכם, נטול גינונים ואף תמים. הנה הוא יגאל בשן מקפיץ כדורסל במגרש השכונתי, שלמה ארצי עם סוודר הגולף האדום ושימי תבורי יושב על רצפת סלון הבית ומאחוריו וילון. זו הייתה האמת לאמיתה, ללא טיפול קוסמטי מלאכותי של תוכנות גרפיות מתוחכמות, ללא החלפת צבע העיניים או גוון העניבה. עטיפות התקליטונים של שנות ה-60׳ וה-70׳ הם פריזמה נאמנה למציאות של התקופה ההיא – פשוטה ומחויכת, לא מתאמצת, איננה לוקחת את עצמה ברצינות יתרה ומעל הכל – אמיתית ונאמנה לעצמה.

– – –

במהירות 45. לקניה באתר הוצאת מרום תרבות ישראלית, וכן בצומת ספרים וסטימצקי.

45speed4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. יותם

    סקרן לגבי האספקט החוקי בהוצאת הספר הזה, מבחינת זכויות יוצרים –
    האם המוציאים לאור קיבלו אישור לפרסם את כל החומרים הנ״ל?

  2. ערן ליטוין

    היי יותם, שאלתך בהחלט במקום. במחקר שעשיתי לקראת הוצאת הספר היה לי חשוב להגיע לזהות המאיירים/מעצבים/צלמים שעשו את העטיפות. הקושי הגדול היה באיתור זהותם בשל העובדה שבשנים ההן לא חשבו שראוי לציין את שמותיהם על גבי העטיפות. בעיה נוספת היא חוסר תיעוד של בעלי מקצוע האלה בחברות התקליטים – הגופים שהוציאו לאור את התקליטונים. היו כמובן אמנים שחתמו את שמם (כדוגמת דן ריזינגר) מה שהקל על האיתור. הליך החיפוש היה סזיפי וכלל פנייה לכל מעצבי העבר המשמעותיים שעסקו העיצוב ספרים/עטיפות/ספרי ילדים וזאת כדי לאתר אותם ולבקש את אישורם.
    במהלך החיפושים התגלו לי פרטים שלא ידעתי כגון העובדה שהמאייר ג'קי ג'קסון (אותו אנחנו מכירים מהמדור המיתולוגי "איפה הילד") היה מעצב קבוע בחברת "ישראפון" שפעלה בעיקר בשנות השישים. דוגמא נוספת הוא המאייר אריה דיקשטיין – מחלוצי הקומיקס בארץ שעיצב כמה וכמה עטיפות כשעל עיצובן היה כתוב רק: "אריה". נו, לך תדע במי מדובר….
    גם לאחר כל המאמצים האלה נותרו עטיפות שהאנשים שעשו אותן נשארו בצל בינתיים. אני מקווה שעם הזמן, יחשפו שמות נוספים והם יעודכנו במהדורות הבאות.
    מקווה שעניתי על שאלתך,
    ערן ליטוין

    1. יותם

      תודה על התגובה המפורטת!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden