כל מה שחשוב ויפה

ארזת לבד?

הקורס שהכי שנאתי בלימודים היה עיצוב אריזות. מה שמשך אותי כבר אז, ומה שגם היום קשה לי לעמוד בפניו, זה הדו-ממד, הדף, הכרזה וכן הלאה. ובקורס עצמו, התרגיל שהכי סבלתי ממנו היה לעצב אריזה לתה ויסוצקי. אבל, רצה הגורל ולאחר שסיימתי את הלימודים מצאתי את עצמי בסטודיו שבו במשך שלוש שנים עיצבתי אריזות, לתפוזינה, טבעול, ספרינג ו… תה ויסוצקי. בסוף – אני חושב – למדתי לאהוב את זה, גם אם בכל רגע נתון העדפתי לעצב דברים אחרים, גם אם אף אחד לא באמת שאל אותי…

ולמה אני מספר את זה? כי ב-25/11 תפתח בלימודי החוץ של שנקר תוכנית התמחות בעיצוב אריזות, המיועדת לבוגרי בתי ספר גבוהים לעיצוב. מטרת התוכנית להקנות ידע רחב וכרטיס כניסה לתחום עיצוב האריזות ובין התכנים שהיא כוללת: היכרות עם מעצבי אריזות מעולם התקשורת החזותית ומהעיצוב התעשייתי; התנסות בעיצוב סדרות מוצרים; מפגש עם בעלי מקצוע המשלימים את תהליך העיצוב: קופירייטר, צלם, מאייר, עיצוב מיבני ועוד; מפגש עם ״נציגי הלקוח״ – מנהל מותג, מנהל שיווק, מנכ״ל והבנת הצד שלהם בתהליך; הכרת תקנים רשמיים הנדרשים מבחינת החוק לצורך הגנת הצרכן; ועוד.

ביקשתי מעמנואל (מנו) רפפורט שמרכז את התוכנית לספר על הרקע שלו כמעצב אריזות, על האתגרים בעיצוב אריזות ועל מה מציעה התוכנית למעצבים שסיימו ארבע שנות לימוד.

Yuval:

הי מנו. אתה שם? מה שלומך?

Manu:

הי יובל… מלקק ארטיק

Yuval:

נייס! איזה?

Manu:

יוגורט פירות יער 🙁

Yuval:

מממ… לא יודע אם נקרא לזה ארטיק אבל שיהיה. שנתחיל לדבר על עיצוב?

Manu:

כן… בריאות וכזה…

Yuval:

בוא תספר כמה מילים על עצמך לפני שנדבר על הקורס. מה למדת, מתי, מה עשית מאז וכן הלאה

Manu:

נולדתי בדג׳אני ביפו…. בצלאל, סטודיו גרפיקדיזיין, אסכולה, וכיום לקראת שנת ההתמחות בעיצוב אריזות בשנקר

Yuval:

אולי בכל זאת תפרט קצת יותר? מתי סיימת ללמוד בבצלאל ובאיזו מחלקה? ומה זה סטודיו גרפיקדיזיין לטובת הקוראים הצעירים שלא מכירים

Manu:

סיימתי בצלאל ״בשלום הגליל״, 1982, וירדתי לתל אביב. סטודיו לעיצוב ״גרפיקדיזיין״ התמחה לאורך הדרך בעיצוב אריזות מזון ומשקאות, כמעצב הבית של ״החברה המרכזית…״ – קוקה קולה, קרלסברג, נביעות, טרה ועוד… בשלב מסויים הקמנו את ״אסכולה לעיצוב״ ברחוב אחד העם. נסקנו, נסקנו עד שהתרסקנו…

Yuval:

ומה אתה עושה היום?

Manu:

כיום אני מגדיר את עצמי כמעצב מנחה וכך אני עובד על פרוייקטים בשיתוף עם סטודיו יעודי לכל תחום. במקביל זומנתי להיות חבר בהנהלת מכון האריזה והעיצוב ונושא ההתמחות מנקר בי זמן רב. בחודשים האחרונים הדברים נפלו במקומם ובעזרת אנשים נכונים היוזמה עולה על הפסים במסגרת לימודי ההמשך בשנקר.

Yuval:

אז עוד מילה אחת לפני הקורס – באיזו מסגרת אתה מעצב כיום? מה עושה הסטודיו? מי הלקוחות?

Manu:

אני עצמוני לחלוטין ובהתאם לפרוייקטים אני חובר לסטודיו. לדוגמה, אני מרענן מיתוג לחברה בניו יורק המייצרת חטיפים וסוג של דגנים. את העיצוב אני מנחה בארץ בשיתוף עם סטודיו של שתי מעצבות, שאחת מהן עבדה איתי בסטודיו גרפיקדיזיין והשנייה תלמידה באסכולה לשעבר.

Yuval:

תזכיר לי מתי נסגרה אסכולה?

Manu:

אני לא מדייק כעת אך אנחנו פרשנו לפני כ-15 שנה… והמוסד נסגר כחמש שנים לאחר מכן.

Yuval:

וואלה. איך שהזמן עובר.

Manu:

התמימות נתקלה במציאות…

נביעות בעיצוב מנו רפפורט, גרפיק דיזיין

נביעות בעיצוב מנו רפפורט, גרפיק דיזיין

Yuval:

אז מה פתאום עכשיו קורס בעיצוב אריזות? מה הוא כולל ולמי הוא מיועד?

Manu:

זה לא פתאום, זה הדבר האמיתי, מבחן עיצוב על בסיס יומי. קובייה קטנה עומדת על המדף לאחר שהושקעה בה עבודה של חודשים ובסכומים לא קטנים והיא צריכה לענות על הציפיות. המישורים הרבים הסובבים את תהליך עיצוב האריזה הופך את התהליך לכל כך מרתק וגם מפחיד…

Yuval:

ובכל זאת – מה הוא כולל ולמי הוא מיועד?

Manu:

המסלול מיועד לבוגרי בתי ספר גבוהים לעיצוב שבמהלך לימודי התואר טעמו תרגיל אחד או שניים בתחום ורוצים יותר. לא קרה לך שמצאת את עצמך מסתובב יום שלם עם פקק בכיס או בקבוק בתיק למרות שסיימת אותו?

Yuval:

בטח שקרה. איך זה קשור?

Manu:

זה כל העניין… אותו קסם ידוע של העיצוב שגורם לך ללכת ל״מערב מזרח״ בשוק הכרמל ולקנות בקבוקון יין שזיפים… ולחזור איתו הביתה עם תחושת דבקות במטרה 🙂

Yuval:

אה… לי היה בראש שנתקעתי עם הפקק או הבקבוק כי לא היה לי איפה לזרוק אותו… בוא נחזור לקורס. מה הוא כולל, כמה זמן הוא נמשך ומי מלמד בו

Manu:

הקורס ימשך שמונה חודשים, 32 מפגשים, מפגש אחד בשבוע, ביום שלישי בין 18:00-21:30. אני ארכז אותו בכל נושאי העיצוב הנוגעים לעיצוב על גבי האריזה, כאשר אני נעזר במעצבים ובעלי מקצוע נוספים להשלמת המידע הדרוש, כגון מבנה האריזה, המיכל עצמו, מחקרי שיווק ומיתוג, סקרי שוק, מיתוג, קופירייטינג ועוד… מישור נוסף הוא היכרות עם משרדי עיצוב בתחום ולכן לאורך כל השנה הסטודנטים יפגשו מעצבים המנהלים משרדים העוסקים בתחום.

Yuval:

והוא מיועד לבוגרי תקשורת חזותית?

Manu:

מיועד למעצבי תקשורת חזותית, מעצבי מוצר, מאיירים (שהפורמט ממש תפור עליהם) וגם מנהלי מותג שרוצים להבין יותר.

Yuval:

אז בתור מי שלמד עיצוב גרפי ומיד אחרי זה במשך שלוש שנים עשה אריזות לטבעול, ויסוצקי, תפוזינה ועוד ועוד, אני תוהה אם הייתי צריך את הקורס הזה לפני שהתחלתי לעבוד, כי מלמדים באקדמיה אריזות, גם אם לא בהקף של הקורס שלך, ומה שלא לימדו – למדתי תוך כדי עבודה

Manu:

התחום מתחלק באופיו לשניים: יש את התחום הרומנטי של עיצוב אריזות לבוטיק שוקולד באבן גבירול ויש את התחום התעשייתי של התאגידים הגדולים. בימים אלה כאשר חוק המזון בפתח, הנושא מדגיש את הצורך בהתמחות בתחום. וגם אני למדתי תוך כדי עבודה! בדיוק לזה זה נועד. שנת התמחות אחת ויש לך מידע שעושה אותך טוב יותר מזה שאין לו והוא עושה זאת במקביל לעבודתו היומיומית.

נקודה נוספת שאני מאמין בחשיבותה: אישיות המעצב! זה הכלי החשוב ביותר שצריך להכיר בחשיבותו ולדעת איך למצות אותו (נכון, לא רק לעיצוב אריזות). המעצב הוא החוליה המתווכת בין העיצוב שיצר בעזרת כל הנתונים שביקש והוא אמור לדעת איך להציג זאת לגוף שמולו הוא עומד.

Yuval:

מה אומר, אגב, חוק המזון?

Manu:

החוק מיועד להגביל את התאגידים הגדולים בנוכחותם על גבי המדפים ובכל האמצעים החוזיים בינם לבין רשתות המזון, באופן שיאפשר לייצרנים קטנים למצוא את דרכם למדפים של הגדולים ובכך לגרום לתחרות גדולה יותר וכתוצאה מכך להורדת מחירים.

Yuval:

וואלה. כלומר פה יש הזדמנות לאריזה לבלוט על המדף?

Manu:

נוכחות על המדף זה דבר אחד, לאחוז אותה ביד זה דבר נוסף, לא לזרוק אותה אחרי השימוש זה נדבך אחר… האריזה עובדת גם במיחזור וגם סתם בפח.

Yuval:

אז אין ברירה אלא לשאול מה הופך אריזה למוצלחת, ואם אתה יכול גם לתת דוגמאות

Manu:

לא הייתי מוכן לשאלה הזאת… שנים אני חופף שיער (ואני קרח) עם שמפו הוואי בגלל הפקק הנשלף ולא שותה מים מינרליים כהצהרה. הכל בתנועה: ערכים, אופנה, צבע, צורה, פוליטיקה, מזג אוויר…. הכל שייך לעיצוב בכלל ופורמט האריזה היומיומי משמש במה מעולה לנושא.

Yuval:

לא תכעס אם אני אגיד לך שזו התחמקות? ולכן אשאל שוב – מה הופך אריזה למוצלחת? גם אני יכול להגיד אופנה…

Manu:

ראית את האייפון 6 החדש והמכוער?

Yuval:

בעיני הוא לא מכוער

Manu:

אז כן הבנת 🙂 הכל יחסי ומשתנה. ועכשיו תשובה צרה וממוקדת: אריזה מוצלחת היא אריזה שאני חש שהיא מתאימה לי! לאחוז בה, להראות איתה, לפתוח אותה, לחוות אותה ואם הכל טוב, סביר שאקנה אותה שוב… עוד פעם… או פעמיים… זה אכזרי. נחזור ברשותך לחיי המעצב העומד כרגע בצפון אנגליה ליד המכונה בשעה 01:00 בלילה ואמור לחתום על הדפסה הראשונה….

Yuval:

מה איתו באמת?

Manu:

לאחר שיחתום יודפסו חצי מיליון פחיות שיפליגו ארצה באניות, ימולאו בבירה ויופצו לכל הפאבים בארץ. זאת אחריות על תהליך שמתנקז לרגע אחד שבו אתה לבד עם המקצועיות שלך לוקח אחריות על כל התהליך. צריך לדעת זאת!

Yuval:

אני בכל זאת מחפש עצה או טיפ מעשי יותר. מה אתה מלמד בקורס שמכשיר את המעצבים להבין את האחריות הזאת ולהבין איך עושים אריזה שמתאימה לי, לך או לכל אחד אחר

Manu:

יש מעצבת המכנה את עצמה fearless leader… ואני חושב שכדאי לאמץ אומץ שכזה ולדעת לא לפחד, להעיז ולעצב עיצוב משמעותי. זאת אמנם אינה אמנות ומעורבים כאן נתונים וגורמים שונים, אך יחד עם זאת למצוא את הדרך להאיר את התוצאה באופן יצירתי ושונה.

Yuval:

ערטילאי משהו, אבל נסתפק בזה. משהו נוסף חשוב לפני שמסיימים?

Manu:

כן, אני בהחלט משאיר קצוות פתוחים לחיבורים ואנשים ולקוות שיצא מזה משהו שלא ציפיתי

Yuval:

ויפה שעה אחת קודם…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden