כל מה שחשוב ויפה

צאו מאיזור הנוחות שלכם

בתחילת החודש נפתחה בגלריה בנימין בתל אביב התערוכה Comfort Zone, המציגה עבודות של 32 מאיירים עכשוויים שהעניקו פרשנות למושג ״אזור נוחות״. זו לא תערוכת איור רגילה: כל העבודות מוצגות בפורמט ריבועי אחיד והן יושבות בתוך קופסאות אור, ש״מוציאות״ את האיור החוצה ומבליטות את העובדה שרבים מהיוצרים השתמשו באור כאלמנט מרכזי בעבודתם. התוצאה היא אחת מהתערוכות האיור המרשימות מבחינה חזותית שהוצגו לאחרונה.

עינת צרפתי

עינת צרפתי

עינת צרפתי: אזור הנוחות שלי הוא כשאני עובדת, ברגע הזה של הריכוז (שלא תמיד מגיע), שבו אני נמצאת בשום מקום ספציפי מאד וחמקמק ביותר של להיות לגמרי בתוך מה שאני עושה. זה מקום מצד אחד שקט וקטן ומצד שני עצום וכמעט אינסופי

ינון זינגר: המושג "איזור נוחות" קשור באופן ישיר לפחדים. הפחד הוא הסיבה, הוא המנוע, הוא פועל לשני הכיוונים, מניע אותנו לעשות ולשנות או גורם לנו להסתגר ולהתכרבל עם המוכר. הפחד מהכישלון ומהלא נודע משאיר אותנו בתוך אזור הנוחות בטוחים ומסורסים; הפחד מהניוון ומהחוסר מוציא אותנו החוצה לגלות דברים חדשים ולהסתכן. הקומפורט זון הוא "אי המתים", כמו בציור הסימבוליסטי של ארנולד בוקלין מ-1886, אבל אי מתים שהוא אישי ומקומי, אי שבו הנוחות והמנוחה והפחד מקיימים אחד את השני.

ינון זינגר

אוצרת התערוכה, אביטל מנור, שמציגה אף היא עבודה בתערוכה, ביקשה מהמאיירים לצאת מאיזור הנוחות שלהם. ״זו העצה שניתנת שוב ושוב כשמדובר בהצלחה או ביצירתיות; זה המשפט שסטודנט לעיצוב שומע ממוריו לאורך כל שנות הלימודים״, היא מספרת. ״המחשבה על התערוכה התבשלה בתוכי זמן רב. ידעתי שאני רוצה לעשות תערוכת איור ארס-פואטית שתוכל גם להכיל את המורכבות של העיסוק שלנו על כל צדדיו – הפילוסופיים והפרקטיים – וגם לשמש כפלטפורמה חשיפה למאיירים ולתחום האיור. ידעתי שאני רוצה שהיא תהיה בקופסאות אור ובפורמט קבוע כדי שהצורה תשרת את התוכן הזה: שתיווצר מעין חווית דפדוף אבל חזקה יותר מספר, שהתערוכה תהיה יותר מסתם עוד תערוכת הדפסים, שלכל עבודה יהיה ערך של אחת ויחידה״.

אלה כהן

אלה כהן: בחרתי להתמקד בתחושת האי שקט והקונפליקט שמזמנת ההימצאות במרחב מוגן. קומפורט זון הוא אזור מוכר המציע יציבות ובטחון מצד אחד, ומנגד מייצר מתח מתמיד אל מול חדוות הנדודים ויצר ההרפתקנות, ״הלא נודע״

טימור דברה: העבודה מבוססת על תחריטים של ג'ון וובר, המאייר הרשמי של המסע השלישי והאחרון של קפטן ג'יימס קוק הבריטי להוואי ואלסקה (1776-1779), בחיפוש אחרי עולמות חדשים והפנטזיה המעוורת להגיע ל״ארץ לעולם לא״ מעבר לקשת

טימור דברה

טימור דברה

ההחלטה על התמה של ״קומפורט זון״ הגיעה לאחר שמנור נתקלה באזכורים חוזרים ונשנים של המושג בתרבות הפופולרית. ״שמתי לב שהמושג נורא נשחק, שהוא הולך ומתרוקן מתוכנו, וממש הופך לקלישאה רדודה. מצד שני הוא עדיין (גם ברדידותו..) מבטא היטב את המתח התמידי הקיים אצל כל יוצר – ובמיוחד אצל מאייר – בין הרצון למצוא סגנון וטכניקה שאיתם הוא מזוהה ובהם הוא מרגיש נח ואהוב, לבין השעמום והרצון להתנסות בדברים חדשים, וההרגשה שכאשר הוא עובד על אוטומט התוצאות תמיד פחות טובות ופחות מעניינות״.

אחרי שהתגבש הקונספט ונעשתה הפנייה למאיירים שנבחרו להשתתף בתערוכה, הגיעה גם שעתה של מנור להחליט מה לאייר. ״היה לי בראש כל הזמן את הדימוי הזה של הקופסא של דייויד בליין, או מן בועה כזו – אולי ׳פעמון זכוכית׳? – בועה שקופה שמתוכה אני יכולה לראות הכל וכולם יכולים לראות אותי, אבל איני מובנת. זה התסכול הגדול שלי, החוויה הקיומית שלי כמעט כל הזמן״.

קרן תגר

קרן תגר: העבודה שלי היא רישום של בניין דירות בגבעתיים, קרוב למקום שבו אני גרה. הבניין מסמל בעיני את שיא אזור הנוחות הישראלי, אבל כשאני מסתכלת ועוברת בין החלונות, אני תמיד מדמיינת ילדים עצובים וזוגות ממורמרים

אלון ברייאר: החדר האטום של מלחמת המפרץ ענה על כל ההגדרות של מושג אזור נוחות בהקשר מקומי. חיפשתי חלל שמתפקד כאישי ואינטימי אך גם כחוויה ישראלית קולקטיבית. היה בו משהו לאומי ודידקטי, ההוראות להכנתו היו אחידות ומדוייקות, אך כל חדר קיבל את האופי המשפחתי המיוחד שלו עם השמיכות וצנצנות האוכל לשעת חירום. "אתה מוכן- אתה מוגן" הייתה הסיסמה של פיקוד העורף והציבור מיהר להתמגן ולבנות מבצר קטן וביתי שיעמוד מול איום הטילים. לכולנו יש תמונה משפחתית כזאת ממלחמת המפרץ ישובים ביחד בחדר האטום עם ביגוד חם ומסכות אב"כ על הפנים. כולנו נראים בה בדיוק אותו הדבר והתמונות כמעט זהות לחלוטין

אלון ברייאר

״בלימודי העיצוב הרגשתי שהרבה פעמים אנשים מעמעמים בכוונה את דבריהם כי הם בעצמם לא יודעים מה הם אומרים, לא מאמינים לעצמם או שהיזה שלהם אינה סגורה היטב. לקח לי זמן להבין שהבעיה היא אצלי ולא אצלם. כלומר, הציפייה שעבודת אמנות/איור תהיה סגורה היטב היא בעכרי היצירה. העמימות מתחייבת גם בגלל שהרבה פעמים מקור היצירה איננו מודע או מנוסח ודווקא מכך נובע כוחו – יצירת אמנות יכולה לגרום לחוויה רגשית, או אסתטית חזקה בלי שנדע בדיוק להסביר למה – וגם בגלל שבני אדם שונים זה מזה, ומשהו שמתקשר עם אחד לא בהכרח יתקשר עם אחר, ובטח שלא בצורה דטרמיניסטית. גיליתי שזה הקושי העיקרי שלי בתקשורת עם בני אדם וביצירה שלי״.

אביטל מנור: המקום היחיד שהרגשתי בו נח, לראשונה בחיי, היה כשלמדתי מתמטיקה באוניברסיטה

אביטל מנור

שמרית אלקנתי

שמרית אלקנתי: איזור נוחות הוא המקום הזה בראש שבו נמצאים כל אותם דברים שאני אוהבת לצייר, דברים שחוזרים ומופיעים בציורים בלי שאני אדע עד הסוף למה אני כל הזמן חוזרת אליהם

הביקורת הכי גדולה שקיבלתי על עבודותיי ושיש לי כלפי עצמי היא שאני רציונלית מידי, מסכמת מנור. ״אני מפחדת לפתוח את תיבת הפנדורה של הרגשות שלי ולכן העבודה שלי לעולם איננה אנטואיטיבית (או כמעט ואיננה כזו). וזה משהו שאני משתדלת לשחרר. וכך, בעבודה לתערוכה נגשתי כהרגלי בצורה מסודרת לתכנן מה אני רוצה להגיד, אבל כנראה משהו מרוח התערוכה דבק בי ולא הצלחתי להוציא את הדימוי הזה מהראש, אף על פי שממש ניסיתי. נוכח הדדליין ונושא התערוכה החלטתי בסופו של דבר לצאת מאזור הנוחות הזה ולעבוד ממקום הרבה יותר אינטואיטיבי. חבר טוב, צלם אופנה, בדיוק שלח לי באותה תקופה תמונות משבוע האופנה בפריז, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לתת הקשר נרטיבי לדימוי ההוא״.

כל העבודות שמוצגות בתערוכה (שננעלת ב־31.1) מוצעות למכירה, כולן חד פעמיות (כלומר, לא יהיו עוד קופסאות אור מהאיורים האלה) וחתומות על ידי האמנים.

רשימת המשתתפים המלאה: יעל אלברט, איתן אלוא, שמרית אלקנתי, אביאל בסיל, אלון בראייר, קטיה בריודין, טדי גולדנברג, ניר גולן, עופר גץ, טל גרנות, טימור דברה, אפרת דה-בוטון, נדב ויסמן, זוהר וינר, ינון זינגר, ליהי יעקב, אלה כהן, לירון כהן, שרי כהן, ענת לוי, רותם לניר, אולג מילשטיין, אביטל מנור, הילה נועם, ניצן פרידמן, עינת צרפתי, דניאל קוץ, טל שטדלר, נועה שניר, טל שפיר, קרן תגר, ניב תשבי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden