כל מה שחשוב ויפה

עידו מיכאלי: אני יכול רק לקוות שהשטיח יגרום למבקרים לחשוב איך הוא הגיע לשם

שטיח בנק הפועלים: עוד לפני שראיתי תמונה אחת מהעבודה ידעתי שאני אוהב אותה. גם בגלל השם וגם בגלל עידו מיכאלי, מהאמנים הצעירים שאני מוצא בהם עניין מיוחד, בין השאר בגלל המסלול הפחות שגרתי שהוא עשה. מיכאלי הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ובעבודותיו לאורך השנים הוא בוחן סמלים ואייקונים תרבותיים: בולים, סמלי חיילות צבאיים, תגי יחידות; ועכשיו – שטיח. של בנק הפועלים. במוזיאון ישראל.

העבודה היא אחת מכין שש שמרכיבות ביחד את התערוכה 6 אמנים 6 פרויקטים, שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ישראל (שיציין בחודש מאי הקרוב 50 שנה להיווסדו). בכל אחת מהתערוכות מוצג פרוייקט חדש שטרם הוצג בפני הציבור: אורי גרשוני: ״אפולו ומנקה הארובות״; דנה לוי: ״ספרות של סופות״; טמיר ליכטנברג: ״עסקת חבילה״; גלעד רטמן: ״חמש להקות מרומניה״; רועי קופר: ״חלום עזה״; ומיכאלי עם ״שטיח בנק הפועלים״, שאצרה איה מירון.

השטיח שמציג מיכאלי במוזיאון הוא שטיח קיר ארוג ביד בגודל של 250/320 ס״מ. מיכאלי כינס אל השטיח כמאה דימויים איקוניים מבנק הדימויים הישראלי המופיע בשטרות כסף, מטבעות, בולים, כרזות סוציאליסטיות, סמלי ערים, סמלי חילות צה״ל, פריטים ארכיאולוגיים, שטיחי בצלאל, איורים לכתבי יד ידועים ועוד. הוא מיקם את הדימויים הללו בהתאם למבנה ארכיטקטוני של בנק כאלגוריה למבנה החברתי: בתחתית – מעמד הפועלים המוציאים מן הכח אל הפועל; מעליו – מעמד הביניים; ובקומה העליונה -מקבלי ההחלטות – הכלאות שיצר ממנהיגים ציוניים ומאחרים.

את מתווה השטיח שהכין שלח מיכאלי לאריגה באפגניסטן והעבודה מלווה בווידאו המתעד את שלבי ההכנה – מהסקיצה שהוכנה בארץ, דרך הרישום, ההכנה והאריגה באפגניסטן, ועד ״עלייתו״ ארצה ומיקומו במוזיאון ישראל. כמו כן התערוכה מציעה אפליקציה אינטראקטיבית, מעין אנציקלופדיה של סמלים ישראלים, הכוללת מידע על מקורותיהם של 100 פרטים המופיעים בשטיח.

Yuval:

הי עידו, מה שלומך?

Ido:

מצויין, שלום. יש לי קפה אז הכל מוכן

עידו מיכאלי. שטיח בנק הפועלים, 2013, צמר ומשי באריגת יד. רכישה בנדיבות קבוצת "כאן עכשיו" לרכישת אמנות ישראלית, ישראל

עידו מיכאלי. שטיח בנק הפועלים, 2013, צמר ומשי באריגת יד. רכישה בנדיבות קבוצת כאן עכשיו לרכישת אמנות ישראלית, ישראל

Yuval:

מעולה! איך הייתה הפתיחה? הספקת להתאושש?

Ido:

היה מאוד מרגש, ישנתי כל היום שאחרי. לא האמנתי עד לרגע האחרון שהשטיח יהיה תלוי במוזיאון. אפוקליפסה…

Yuval:

לגמרי. אז השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול, ואני מניח שאני לא אהיה הראשון: שטיח? מאיפה זה הגיע???

Ido:

מקבול אפגניסטן, הוברח דרך פקיסטן, ואז טורקיה ולארץ

Yuval:

האמת שהתכוונתי למשהו אחר – מאיפה הגיע הרעיון לעשות שטיח? (למסלול שהוא עשה בעולם נחזור ממש תכף)

Ido:

תמיד חלמתי לעשות שטיח. שטיח הוא אובייקט שנעשה במדינות עולם שלישי בעיקר. אני מתעניין בהבדלים שבין אמנות וקרפט ומנסה לטשטש את הגבולות; לחבר תפיסות תרבותיות שונות יחד ולבחון את יחסי הכוחות ביניהן. ומעניין אותי האופן שזה חושף אי הבנה ופערים של ידע

Yuval:

אתה חושב שיש לזה קשר לכך שאתה בוגר המחלקה לתקשורת חזותית ולא עשית את המסלול הסטנדרטי של לימודי אמנות?

Ido:

קשור מאוד. אני בא מתוך מסורת של איקונוגרפיה שנועדה לתווך סיפורים למי שלא יודע קרוא וכתוב בסימנים ובסמלים. גם אופן העבודה שלי דומה למעצב גרפי או ארכיטקט מהבחינה של לייצר מתווה ולשלוח לביצוע. אבל אני מנסה למתוח את זה לנקודה קריטית: מאמנות מצופה שתעלה שאלות ותהיה ביקורתית בעוד שגרפיקה שימושית נועדה לתת תשובות, בדומה לאמנות מגוייסת או דתית. זה מאוד חשוב, לדוגמה, בשביל להבין אם הפרויקט הוא פרסומת לבנק או ביקורתי כלפיו

Yuval:

זה באמת לא ברור לגמרי, בטח למי שלצורך העניין ייקלע בטעות למוזיאון או יראה את העבודה בלי להכיר את הקונטקסט שבתוכו היא נוצרה. ומבחינה זו מעניין אותי לדעת איפה אתה רואה אותה ברצף העבודות שלך – של בולים, סמלי חיילות צבאיים, תגי יחידות, ואפילו הקיר בגן החשמל. או במילים אחרות: מה היה שונה בה אם היית עושה אותה לפני חמש או עשר שנים ולא היום?

101

93

Ido:

אני מנסה להשתמש ביכולות שיש לי כאמן וכמעצב בכדי ליצר חיקויים שיהיו דומים למשהו שכבר קיים. עם הבולים למשל היה לי חשוב לבדוק איך זה עובד בעולם, ולכן שלחתי אותם בדואר והם הגיעו ליעדם. מהבחינה הזאת העבודות שלי חושפות את המנגנונים שדרכם הן עוברות. רציתי שבנוסף להתענגות האוריינטלית על יופי המרבד, יעלו שאלות של איך זה הגיע מפה לשם? מי מימן את זה? איך עובד בנק? ומה השיקולים של המוזיאון?

Yuval:

אז בוא תספר קצת על תהליך העבודה, משלב הרעיון ועד התלייה בתערוכה. כמה זמן זה לקח? איך אתה עובד? ואיך התנהל שלב הביצוע?

Ido:

כשהתחלתי את הפרויקט רציתי שהוא ייארג באפגניסטן ויוצג במוזיאון ישראל במימון בנק הפועלים. בתחילת הדרך הצגתי את המתווה לחברים בדירקטוריון של הבנק בבקשה למימון. ״השטיח ישמש כמו שלט פרסומת לבנק בתוך כותלי המוזיאון״, כך הסברתי. לאחר כמה חודשים של הידברות קיבלתי מייל לקוני שאמר ״הבנק אינו רוצה שום קשר עם הפרויקט״, בלי הסבר נוסף.

לא יודע מה השתבש, אבל בנק זה מוסד מסועף וההצעה לא עברה. בשלב הזה פניתי לעמוס שוקן, המו״ל של עיתון הארץ והבעלים של אוסף העיתון, וסיפרתי שאני רוצה להפיק שטיח שמוקדש לבנק הפועלים אפילו שהבנק סירב. לשמחתי הוא הסכים לתמוך בפרויקט וזמן קצר לאחר מכן החלה העבודה

Yuval:

נייס… אז איך ממשיכים?

Ido:

את יצחק מתת פגשתי כשחיפשתי בארץ מישהו שיוכל לבצע את העבודה. על אף שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עם אפגניסטן, בעזרתו הקשר נעשה אפשרי. אפגניסטן מוגדרת מדינת אויב אבל בעבורו הגבולות גמישים והוא חי את העולמות הללו במקביל. הקשר התבצע בזכות יחסי חברות ועבודה קרובים, באמצעות טלפונים חכמים, מיילים ושליחים שנפגשו במדינה שלישית.

המתווה הועבר לנציגי המפעל במהלך יריד שטיחים שנערך בברלין ומשם נשלח לאפגניסטן לתחילת עבודה. שרשרת של סוכנים – סוחרים, שליחים, מבקרי גבולות, פקידי מכס, טיסות, עובדי המוזיאון – כולם עבדו יחד כחוליות מחברות כדי להביא את העבודה לתצוגה. הווידאו – שחלקו צולם על ידי צלם באפגניסטן וחלקו בארץ – מראה שלב אחר שלב את יצירת השטיח, את חוליות החיבור, ואת אנשי הקשר שאפשרו את הגעת השטיח מאפגניסטן ואת התלייה על הקיר במוזיאון ישראל

עידו מיכאלי. שטיח בנק הפועלים, 2013, וידאו, 10 דק׳

עידו מיכאלי. שטיח בנק הפועלים, 2013, וידאו, 10 דק׳

Yuval:

ומבחינה רעיונית? מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה מהשלב שבו אמרת שאתה רוצה שטיח ועד שהיה לך שרטוט של כולנו מוכן לביצוע?

Ido:

מכיוון שאני עובד כמו מעצב, לפרטים בשטיח יש תפקיד לשכנע את הגורמים המעורבים לגרום למימושו. זה דרש חיבור של כמה נקודות מבט על אותו מישור שטוח והרבה סקיצות בכדי לדייק את מה שאני רוצה לחשוף ופרטים שהחבאתי

Yuval:

אתה יכול לפרט טיפה ולתת קצת דוגמאות?

Ido:

רציתי להוכיח שהפרויקט הוא בחירה חופשית שלי ולא עבודה מוזמנת. על פניו השטיח נראה כמו פרסומת לבנק או ארמון מפואר שמוקדש לנפוליון, או אמנות מגוייסת שמשרתת אידיאולוגיה, אך במבט מקרוב מגלים מרגלים, שודדים וכרזות אנטישמיות. אפשר לראות מידע על הפרטים כאן

Yuval:

וואוו. אני יודע מה אני הולך לעשות כשאנחנו מסיימים את השיחה הזו… כמה זמן זה לקח לך בסך הכל?

Ido:

בערך חמש שנים, אבל בנוסף גם על דברים אחרים‎

Yuval:

וואלה… באמת הרבה. תגיד, עכשיו כשהעבודה תלויה במוזיאון – אתה באמת חושב שיכול להיות לה הבט חתרני? שהמבקרים באמת יבינו את מה שרצית להגיד?‎

Ido:

תראה, השטיח הוא לא בדיוק טעם טוב. הוא מצועצע, עממי, גרפי, שייך לאומנויות המלאכה. אני יכול רק לקוות שהוא יגרום למבקרים לחשוב איך הוא הגיע לשם. זה פרויקט מורכב ואני לא חושב שהם צריכים להבין משהו ספציפי

Yuval:

הוא ללא ספק יוצא דופן, בטח בהשוואה לחמש התערוכות האחרות שמוצגות מסביבו… בוא ככה לפני סיום תספר על דמות אחת או אלמנט אחד שהכנסת לשטיח שאתה מחבב במיוחד, או מרוצה במיוחד מזה שהם שם‎

Ido:

את השטיח מעטרת כתובת קליגרפית שהיא ציטוט מתוך ספרו של ה״מוח״ – יצחק דרורי. היא לקוחה מתוך פרק שדרורי כתב בכלא ומתארת את תשוקתו לכספת, שאותה הוא מכנה הכלה: ״נגעתי בכל חלק מגופה של הכלה שלי ואמרתי לה באהבה, עכשיו אני צריך לפרק אותך לגורמים וללמוד עליך עד שאדע הכל. אני אמצע את נקודות התורפה שלך ואטפל בך כמו במלכה. המשכתי ללטף אותה ולשחק במנעוליה״. זה משפט מאוד יפה בעיני מלא תשוקה, פיוטי ואירוטי

Yuval:

מי היה מאמין ששטיח יכול להיות פיוטי ואירוטי… משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?‎

Ido:

עדיף לעשות קולות של שטיח 🙂

Yuval:

לול. מה הלאה? מה הדבר הבא שאתה עובד עליו ויכול לספר?‎‎

Ido:

יש כמה כיוונים, פרטים בקרוב. שמחתי להתכתב איתך בשבת בצהריים

Yuval:

גם אני. ונמתין בסבלנות…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. קט

    מבין העבודות הטובות בתערוכה. עבודה חכמה מאד בהרבה רבדים, ואכן מתעתעת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden