כל מה שחשוב ויפה
מראה ההצבה של ״חלום עזה״, רועי קופר, במוזיאון ישראל. צילום: אלי פוזנר

נעם גל: לכולם נגיעה ישירה ליצירה עכשווית כאן או שעוסקת ב״כאן״

מתוך ששת הפרויקטים שמרכיבים ביחד את התערוכה 6 אמנים 6 פרויקטים, שנפתחה במוזיאון ישראל לרגל 50 שנה להיווסדו, שלושה הם פרויקטים בצילום: אורי גרשוני עם ״אפולו ומנקה הארובות״, חלק ממסע של שנים שבו הוא עוקב אחר ממציא הצילום, וויליאם הנרי פוקס טאלבוט; רועי קופר שחוזר אל נופי ילדותו ומבקש בפרויקט ״חלום עזה״ לצלם את עזה, העיר שמעבר לשדה הראייה, מארבעת כיווני השמים; ואילו מיצב הווידאו ״ספרות של סופות״, שבו דנה לוי משלבת במעשה קסם בין סופות ההוריקן האחרונות במזרח ארצות הברית לבין דפי מגזין לעיצוב הבית משנות ה-30 של המאה שעברה, ומבקרת בפארק הלאומי אברגליידס שבפלורידה, בשטחי ביצות שכבר יובשו בעבר לצרכי בנייה.

זה כמובן לא מקרי, שבעידן הדיגיטלי אמנים רבים פונים למדיום הצילום. יש במדיום הזה משהו שמשקף סוגיות רבות שמעניינות אותם, שמעסיקות אותם, וכמובן שלא רק את עולם האמנות. ביקשתי מאוצר הצילום של המוזיאון, נעם גל, שאצר את שלושת הפרויקטים האלו, שיספר על המשותף ביניהם, על תהליך הבחירה, על החשיבות של הטכניקה, ועל הקשר של הפרויקטים למקום שבו הם נוצרו.

רועי קופר, זיקים, 2014

רועי קופר, זיקים, 2014

Yuval:

הי נעם. מה שלומך?

Noam:

עכשיו בסדר, ואתה?

Yuval:

לא רע בכלל. תגיד, התאוששת מכל הפתיחות, או שזו רק ההתחלה למה שעוד מצפה לך בהמשך השנה עם חגיגות ה-50?

Noam:

רק התחלה. עוד חודש אנחנו פותחים עוד תערוכה גדולה, ״1965 היום״, בטח שמעת…

Yuval:

שמעתי גם שמעתי, ואני סופר סקרן לגביה, אבל נשאיר אותה לשיחה אחרת… היום אנחנו ב-6 אמנים 6 פרויקטים

Noam:

לך על זה

Yuval:

או שבמקרה שלך צריך להגיד 3 אמנים 3 פרויקטים… והנה שאלה בהקשר הזה: מה זה אומר על האמנות העכשווית שמתוך השישה, שלושה פרויקטים הם בצילום? כי אם היית שואל אותי לא היה מפתיע אותי אם זה היה ארבעה או חמישה או אפילו שישה…

Noam:

יש בזה משהו. צילום ו-ווידאו מזינים עכשיו עבודות רבות בשדה האמנות, וגם אמנים שלא בהכרח נקשרו במדיומים האלו מכניסים אותם לרפטואר שלהם.זה לא אומר שאין ציור ופיסול – יש הרבה גם מאלה, כמובן – אבל בארץ פועלים הרבה אמנים ואמניות בצילום, ויצא שהפרוייקטים של אלה נכנסו אצלנו יותר לביקורי הסטודיו ולעבודת השטח שעשינו לקראת התערוכה

Yuval:

זה לא רק בארץ, זה הרי העידן של הדימוי המוקרן, המוצג על מסכים, המצולם בטלפונים חכמים, וכן הלאה

Noam:

בהחלט. זו כמובן לא נטייה בולטת רק בהקשר עולם האמנות אלא בכלל באופן שבו בני אדם מתקשרים זה עם זה כיום. צריך גם לומר שההתמקדות שלנו בתערוכה הזו בפרויקטים שנעשים עכשיו, ולא הוצגו בעבר, ועוד כאלה שאמורים באופן כלשהו להיות שלמים או גמורים לפתיחה – הם אולי יותר פרויקטים במדיומים ה״מהירים״ ופחות עבודות של ציירים או פסלים. אמנים כאלה עובדים לא פעם בצורה קצת שונה מ״פרויקט״ ולכן קבועי הזמן אצלם פחות התאימו לרעיון שלנו בעבור התערוכה הזו

Yuval:

מה אתה יכול לספר אם כך על תהליך הבחירה. כמו שציינת עשיתם ביקורי סטודיו, ואני מניח שראיתם המון עבודות…

Noam:

ראינו הרבה עבודות והרבה אמנים בדרך. העבודה הקבוצתית שלנו כאוצרים היתה ראשונה בחשיבותה. בחירה של מי מאיתנו מגיעה לדיון בקבוצה והבחירה הסופית בה לתערוכה דרשה הסכמה של הקבוצה

Yuval:

וואלה. מעניין. לא שאני חושב שתספר לי על הדיונים האלו, למרות שמאד הייתי שמח להיות שם זבוב על הקיר, אבל הרבה פעמים דווקא כשצריך הסכמה של כולם לפעמים אין ברירה וצריך להתפשר (ולא שאני רומז לרגע שזה מה שקרה). אז אולי השאלה שלי לפני שנמשיך צריכה להיות אחרת – מה לדעתך משותף בין כל 6 הפרויקטים שמוצגים בתערוכה?

Noam:

אני חושב שהתשובה היא קודם כל שכולם נעשו כעת. לכולם נגיעה ישירה ליצירה עכשווית כאן או שעוסקת ב״כאן״. עם זאת, אין כאן מטרה להציג איזו תמה משותפת או מיפוי ממצה של אמנות ישראלית עכשווית. אלה היו יכולים להיות גם חמישה פרויקטים או שבעה. בסופו של דבר אלה היו בחירות שאמורות לעבוד יחד באיזה דיאלוג מעניין.

עדין מפתיע אותי איך, למשל, הרמיזה של רועי קופר המצלם מסביב לעזה לגבי מה שנמצא שם מתחת לאדמה, לפני המלחמה האחרונה שקטעה את הפרויקט שלו באמצע, נקשרת איכשהו לפעולות החפירה בעבודת של גלעד רטמן. אבל זו רק דוגמה אחת. רטמן, למי שטרם ביקר בתערוכה, מציג מפגש של להקות רוק כבד רומניות בשטח פתוח ברומניה, והן קוברות את המגברים שלהן במין קבר אחים ומנגנות אליהם יחד עד שנותר מכל זה הדים עמומים…

L1019570

דנה לוי, אוורגליידס, 2014

literatureofstorms

דנה לוי, ספרות של סופות, 2014

Yuval:

עד כמה הטכניקה משחקת פה תפקיד? כי גם בעבודות של אורי גרשוני וגם באלו של דנה לוי, לדוגמה, זה משהו מהותי

Noam:

הטכניקה של העבודה אכן מהותית למשמעויות שהיא מבקשת להעביר, גם אצל גרשוני, גם אצל לוי, ובודאי שאצל טמיר ליכטנברג ואצל עידו מיכאלי. אבל אולי זה משהו עקרוני בכל עבודה טובה. הפן של העשייה עצמה אינו באמת ניתן לניתוק מההשלכות התמטיות ביצירה, אם היא מוצדקת ומשכנעת. לא?

Yuval:

אני לא בטוח. כלומר, ברור שהטכניקה חשובה. אבל בתור מעצב גרפי, אם מדברים על לוגואים למשל, זה לא משנה באיזו תוכנה עשית את הלוגו, ולא פעם ככל שהוא מינימלי יותר ומדויק יותר כך הוא חכם ומוצלח יותר

Noam:

מעניין, לא חשבתי על זה מן הצד של העיצוב. אבל אתה יודע, הלוגו של מוזיאון ישראל, שעיצב ווילם סנדברג, נוצר במקור מקריעות נייר, מה ששיווה לו אופי ראשוני, יצירתי, חושי, לא ודאי – וזה בעצם מה שניסו לומר אל מנספלד ומקימיו האחרים של המוסד המשונה הזה

Yuval:

אתה יודע, פתאום נזכרתי שאתה בכלל בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ושלא ביקשתי שתספר בכמה מילים על עצמך. אז בוא תגיד כמה מילים מה עשית מאז בצלאל ועד שהגעת למוזיאון

Noam:

ויי זמיר

Yuval:

ממש בכמה מילים, לא כל קורות החיים…

Noam:

תואר ראשון בעיצוב גרפי בבצלאל. עשיתי קצת אמנות, בעיקר בצילום ופרפורמנס. נמשכתי לאקדמיה, תואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה העברית, בעיקר תרבות חזותית ותורת הספרות, מרקסיזם וכולי. ומשם לתואר שלישי בארצות הברית. אז חזרתי לעיסוק בצילום, הפעם מן הפן התיאורטי-היסטורי

Yuval:

מרשים! בוא נחזור ל-6 פרויקטים. מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה מרגע שנבחרו הפרויקטים ועד שהם הוצבו בחלל. מה הייתה מידת המעורבות שלך כאוצר?

Noam:

זה משתנה מפרוייקט אחד למשנהו. עם רועי קופר למשל, היה לי חשוב לרדת איתו לשטח לצילומים. עם גרשוני היה דיאלוג שהפרה אותי מאד, ואני מקווה שגם את העבודה; הרבה שאלות עומק על מקומו של הצילום באמנות כיום. עם לוי זה נגע יותר לסוגיות של הצבה נכונה. אני חושב שבכל אחד מששת הפרויקטים התנהלו האוצר והאמן בדרך משותפת שהביאה את הפרויקט לבשלות

Yuval:

למה היה לך חשוב לרדת לשטח עם קופר? מה הבנת שם?

Noam:

את הקשר של קופר לאזור הזה, מקום הולדתו. את הפער העצום בין הדימוי של רצועת עזה ושל מה שנקרא ״עוטף עזה״, לבין מה שרואים ומרגישים בשטח. יורים שם כל הזמן, חלק מהשדות עדיין נטושים, יש כל הזמן התרעות על חדירות. ועוד אחרי כל זה, יוצא לקופר צילום כזה שמחופש לצילום נוף סולידי ושקט. אותי זה מרתק, ואני מקווה להביא משהו מהחוויה הזו לקהל שמבקר בתערוכה ולהדרכות שאנחנו עורכים בה

אורי גרשוני, השעה הכחולה, 2014

אורי גרשוני, השעה הכחולה, 2014

Yuval:

אתה יודע, עכשיו כשאני חושב על זה, בניגוד לפרויקט של קופר, יש משהו בחלק גדול מהפרויקטים ש״לא נראה מכאן״: השעה הכחולה של גרשוני, הרומנים של רטמן, ההוריקנים של לוי, אפילו השטיח של מיכאלי. אתה מסכים? חושב שאני טועה? ‎

Noam:

כן – יש איזה עיסוק משותף בסוגיית המקום בכל הפרויקטים: איפה אנחנו נמצאים ביחס לעבודה? איפה האמן נמצא? מה המקום שהוא חוקר ומזמין אותנו להיכנס אליו?

אבל – אני לא בטוח שהמקומות הם ״רחוקים מכאן״. אצל גרשוני, למשל, הציאנוטייפים נעשים בתל אביב, באמצעות שליטה ביתית במצלמות של גוגל. גם העבודה של לוי מבוססת על שילוב בין ביקור במחוזות רחוקים לבין עבודת כפיים מפרכת מול הרשת בסטודיו שלה. ומנגד, אני לא בטוח כמה הפרוייקט של קופר מרגיש לצופים כמו צילום של עזה. רבים סבורים שרואים שם את בת-ים או אשקלון או בכלל עיר מזרח תיכונית אחרת…‎

Yuval:

אתה חושב שיש בהן משהו שמרמז שהן נעשו בישראל של 2014/5? (מעבר לשימוש בשפה), או שזו שאלה לא רלוונטית?‎

Noam:

אני חושב שזו שאלה מאד רלוונטית. אפשר להרגיש, במיוחד אצל גרשוני, לוי, מיכאלי ורטמן, שיש שאיפה החוצה, מין מבט שמבקש לחמוק מהקשר מיידי לארץ, להגיע אל מה שנוגע לאזורנו דרך מעקף לוויני שכזה דרך מקומות אחרים לגמרי כמו פלורידה, בוקרשט או אפגניסטן… זו בכלל תופעה מעניינת בעיניי באמנות כיום, בעידן שבו מוצאם של אמנים רבים שונה כל כך מן המקום שבו הם פועלים, ושני אלה שונים מן המקומות שמושכים את תשומת לבם. זה בטח קשור איכשהו לגלובליזציה, אבל אני עוד צריך לחשוב על זה…‎

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף לפני שאנחנו מסיימים?

Noam:

בטח:‎ במהלך חודש מרץ נקיים מפגשים בתוך התערוכות. אחד עם גרשוני ועם חיים באר, ועוד אחד עם קופר והמשורר בנימין שבילי

 

Yuval:

אז אולי ממש לפני שאנחנו מסיימים תגיד בכל זאת מילה על ״1965 היום״? איזה טיזר קטן…‎

Noam:

התערוכה ״1965 היום״ פונה לשנת ההקמה של מוזיאון ישראל ומציפה מן האוסף שלל יצירות אמנות ישראלית מאותה שנה, לצד הצגה מיוחדת של תרבות חומרית (הרבה עיצוב, אגב) מאותה שנה, וכן סרטונים משפחתיים ויומני קולנוע מאז. זה מעין ביקור מעודכן ברגע אחד, פחות מוכר ומדובר, מן ההיסטוריה של המקום הזה. וזה יוצא מקסים הודות לעיצוב המעולה של החלל, בין השאר

Yuval:

מגניב! אתה יכול להיות בטוח שאני אהיה שם‎

Noam:

ברור. אני אחכה לך בכניסה עם שלט

Yuval:

לול

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden