כל מה שחשוב ויפה

לעצב עסק שמתאים למעצב

מה מבדיל בין אקדמיה לבית ספר מקצועי? האם צריך ללמד ניהול ויזמות במסגרת הלימודים לתואר ראשון בעיצוב? האם הסטודנטים בכלל בשלים לזה? אלה רק כמה מהשאלות שבאבא (Bezalel Academy Business Accelerator) – תכנית ההזנק הפועלת מזה שלוש שנים ומיועדת לבוגרי בצלאל – באה לענות עליהן, או ליתר דיוק להשלים את החסך שעומד בבסיס שלהן.

בימים אלו מסתיימת ההרשמה לפתיחת המחזור השלישי של התכנית, שעוסקת בהקניית ערכים של עיצוב עסקי (business design), מושג המתייחס לא רק לעיצוב המוצרים או לעיצובם החזותי של השירותים הבסיסים בעסק, אלא קושר זה בזה את תהליך התכנון העסקי בתהליך עיצוב כלל תוצרי העסק מבחינת האסטרטגיה, מוצרים ושירותים, תפעול, שיווק ומיתוג. המפגשים של התכנית מתקיימים בבית הנסן בירושלים במשך ארבעה חודשי לימוד, חקירה, וליווי צמוד לפיתוח עסקי פרטני, המייצרים בסופו של התהליך תכנית אינדיבידואלית לכל מיזם ומשתתף.

הקבוצה נפגשת פעם בשבוע למשך יום שלם, שבחלקו מתקיימים מפגשים פרונטליים וקבוצתיים שמעניקים ידע עסקי כללי ויעודי. בחלקו האחר של כל אחד מימי המפגש מתקיים דיון פרטני, שמאפשר ליזמים לבדוק את התובנות העסקיות בזמן אמת, ובאופן שחוקר את תמונתו היחידנית של כל מיזם ומעצב. ביקשתי מיוראי גבריאל, ממייסדי התכנית, שיספר על הנחיצות של תכנית מסוג זה, על הקשיים שמביאים מעצבים להירשם אליה, על התכנים שמועברים בה, ועל הבוגרים שלה.

למעצבים רבים קשה להכנס ליזמות או ללימודי מינהל עסקים, ונוצר איזה מלכוד 22, אז רבים נשארים בחוץ ונורא מפחדים מדברים ״עסקיים״ – בנקים, חוזים, רואי חשבון, משווקים… אלה דברים שמסורתית מאד מבאסים מעצבים – אז הם מוותרים על הפוטנציאל להפוך את היצירתיות למנוע של עצמאות כלכלית או רווח

רעות טרוים, איורי זכוכית. צילום: תומר זמורה וחנן בר-אסולין

רעות טרוים, איורי זכוכית. צילום: תומר זמורה וחנן בר-אסולין

Yuval:

הי יוראי

Yorai:

הי יובל. צהריים טובים

Yuval:

מה שלומך?

Yorai:

מצוין, הכנות לחג 🙂 שמח שהתאפשר לנו להספיק לפני

Yuval:

בהחלט! בוא תספר על עצמך כמה מילים לפני שנתחיל, בן כמה, מה למדת, איפה, מתי ומה עשית מאז

Yorai:

בן 43, למדתי אדריכלות בבצלאל, עשיתי תואר שני בעיצוב במכון ברלחה בהולנד, ותואר שני במינהל עסקים במכללה למינהל ובשיווק באוניברסיטה העירונית של ניו יורק.

אני ״דיסרפטנור״ סידרתי (יזם  של שיבושים, של שינויים בחוקי המשחק, שילוב של disruption ו-entrepreneur). הייתי שותף בהקמה של ארבעה סטאראפים שפיתחו טכנולוגיות לא שגרתיות, בכולם הייתי אחראי על תכנון המוצרים. בנוסף אני חלק מקהילת המומחים העולמית של גוגל לאסטרטגיית מוצר ומנטור בתכנית LAUNCHPAD של גוגל בקמפוס תל אביב

Yuval:

ואיך נכנס המאיץ העסקי לסיפור?

Yorai:

באבא נוצר ממפגש של שני תהליכי חשיבה. הראשון שהתקיים יחד עם ישי נגר וחנן גלבנדורף – חברים עוד מימי איגוד הסטודנטים של בצלאל – היה סביב ההבנה שמעצבים מתקשים לחשוב ביזנס בצורה מסודרת. לא מלמדים בבתי ספר לעיצוב להתמודד עם אילוצים עסקיים. אם לא הייתי הולך ללמוד מינהל עסקים ולא הייתי מתנסה ביזמות של פרויקטי חדשנות, אני חושב שההבנה שלי את סביבת הפעילות העסקית הייתה מאוד ספונטנית.

למעצבים רבים קשה להכנס ליזמות או ללימודי מינהל עסקים, ונוצר איזה מלכוד 22, אז רבים נשארים בחוץ ונורא מפחדים מדברים ״עסקיים״ – בנקים, חוזים, רואי חשבון, משווקים… אלה דברים שמסורתית מאד מבאסים מעצבים – אז הם מוותרים על הפוטנציאל להפוך את היצירתיות למנוע של עצמאות כלכלית או רווח.

הדבר השני שקרה בערך באותו זמן היה שהקמתי את POW THINKBAND, שמתמחה בארגון ובתפעול של תהליכי חשיבה יצירתיים בפרוייקטי ביזנס דיזיין, ועובדת עם חברות וארגונים גדולים דוגמת גוגל, סאנדיסק וקרן שוסטרמן. פאו קמה ממפגש של כמה אנשים בכמה תחומים שהבינו שעסק צריך לעבוד כמו להקה – יש אנשים ויש אינסטרומנטים, ומה שהם עושים יחד יוצר לא רק תוצרים עסקיים אלא גם את הסגנון והזהות של העסק, רק שבדרך צריך לנסח מחדש את האופן שבו עובדים על הכלים העסקיים (תכנון מוצרים ושירותים, שיווק, מימון, פיתוח טכנולוגי, מיתוג..). זה גם היווה השראה לבאבא, במקום למצוא פתרונות עסקיים, למה לא לעצב עסק שמתאים למעצב

Yuval:

זה לא עניין של קומון סנס?

Yorai:

חשיבה עסקית נתפסת לפעמים כאיזה תורה שצריך ללמוד, כמו רפואה, ״דוקטור, העסק שלי חולה, מה אני עושה…״. זה יוצר מצב שיש בו מעין ציפיה מובנית לשבלוניות, אבל מעצבים, אמנים ואנשים יצירתיים מתנגדים לשבלוניות. ככתוצאה מכך הם מבלים זמן רב בלהבין איך להשתמש בכלי עבודה בשביל להשתחרר מתפיסות קיימות, וכשהם רוצים ליזום פעילות עסקית הם מתקשים לזהות את האתגרים האמיתיים שעומדים בפניהם.

בשביל לפתור את זה הרגשנו שאנחנו חייבים להקים את באבא, בשביל לטפל בסיטואציה הזו של איך לרכוש כלי חשיבה עסקיים מבלי לאבד את העיצוב והמעצב בדרך. זה לא חייב להיות ככה, אפשר גם לחשוב ביזנס וגם עיצוב ביחד

חשיבה עסקית נתפסת לפעמים כאיזה תורה שצריך ללמוד, כמו רפואה, ״דוקטור, העסק שלי חולה, מה אני עושה…״. זה יוצר מצב שיש בו מעין ציפיה מובנית לשבלוניות, אבל מעצבים, אמנים ואנשים יצירתיים מתנגדים לשבלוניות. ככתוצאה מכך הם מבלים זמן רב בלהבין איך להשתמש בכלי עבודה בשביל להשתחרר מתפיסות קיימות, וכשהם רוצים ליזום פעילות עסקית הם מתקשים לזהות את האתגרים האמיתיים שעומדים בפניהם

אלן ז׳רצ׳ינסקי, חיות עץ להרכבה. צילום: יובל חי ורוני פרל

אלן ז׳רצ׳ינסקי, חיות עץ להרכבה. צילום: יובל חי ורוני פרל

Yuval:

אז לפני שאשאל מה אתם מלמדים, אני רוצה ליישר קו בעניין ה׳לא מלמדים באקדמיה ניהול ויזמות׳. אתה חושב שצריך? שאפשר? שהסטודנטים בכלל בשלים לזה? סטודנטים בתואר ראשון, זאת אומרת

Yorai:

שאלה טובה לגבי הבשלות. אני חושב שבשלב מסויים מציאות עסקית הופכת להיות חלק מאוד משמעותי בעיצוב, והופכת להיות זרז או חסם ליצירתיות. חייבים לדבר על זה. אחרת העיסוק בעיצוב נשאר תיאורטי נורא. בשלות זה משהו שנבנה. אני חושב שהיום יותר מפעם, יש הרבה יותר מעצבים, יש יותר הבנה של עיצוב כמקצוע – לא כעיסוק אמנותי. ולכן זה חשוב שבתי ספר יכניסו את ההתייחסות הזו פנימה. וזה קורה.

כשאני למדתי בבצלאל, דברים כמו ״תעשייה״ היו מוקצים. היום זה לא ככה, ועדיין, רוב העיסוק הוא בתוצר העיצובי, בזיקה של העיצוב לדיסציפלינה של העיצוב. אני חושב שסטודנטים, גם בתואר ראשון – בטח בשנים המתקדמות – כבר יכולים להתחבר לנושאים הללו. אלה גם נושאים (עסקים, ויזמות) שהיום הרבה יותר זמינים ונגישים מאשר פעם

Yuval:

אני לגמרי מסכים שהם יכולים להתחבר, השאלה אם הם בשלים לזה, והשאלה היותר עקרונית היא מה מבדיל בין אקדמיה לבית ספר מקצועי

Yorai:

אני חושב שעניין הבשלות הוא דווקא באחריות בתי הספר. הבשלות היא פונקציה של הדברים שמבקשים מהם להתייחס אליהם. למרות שהחיבור בין עיצוב לבין העולם העסקי קיים שנים, רק בשנים האחרונות ממש מדברים על איך זה קורה, ומה הדינמיקה בין הדיסציפלינות.. רעיונות כמו חשיבה עיצובית (design thinking) ועיצוב עסקי (business design) עולים יותר ויותר בעולם ב-15 השנים האחרונות.

ועדיין, זה תחום התייחסות שנמצא בתחילת דרכו אז אין ממש תורה מסודרת, מה שיוצר הרבה רעיונות שעדיין לא התחברו לתפיסה ברורה של איך זה עובד. יש הרבה ניסיונות, ובאבא הוא אחד מהניסיונות. בסופו של דבר מעצב טוב הוא איש מקצוע טוב, לא רק הוגה דעות. ולהיפך, לא כל טכנאי מיומן הוא מעצב, צריך את ההבנה הרחבה יותר והשליטה בכלי חשיבה עיצוביים. אני חושב שמה שמבדיל בין אקדמיה לבית ספר מקצועי היום זה בעיקר היכולת להכניס לתוך פרקטיקות עוד תורות חשיבה והתייחסות. ודווקא במקום הזה, האקדמיה הופכת להיות יותר בית ספר למקצוע המעצב, בייחוד אם לא מתייחסים לכוחות שמעצבים בפועל תוצרים – כמו יכולת פעילות עסקית

Yuval:

אז איפה אתם נכנסים לזה? מה קורה אצלכם?

Yorai:

בעולם ההייטק אקסילרטורים נותנים מקפצה לתוך עולם היזמות, ובאבא היא מעין מקפצה כזו למעצבים ואמנים. המטרה היא להפגיש את המעצבים והאמנים עם כלים עסקיים וחשיבה עסקית מסודרת, ולאפשר להם להבין היכן נמצאים האתגרים האמיתיים שלהם כיזמים. כשהם מבינים את הכלים הם מתחילים לתכנן בעצמם תכניות עסקיות שעושות להם שכל, ולא מרגישות כמו איזה פס ייצור.

אנחנו עוזרים למעצבים, לחשוב בכלים עיצוביים על המיזמים העסקיים שלהם. בעצם אנחנו עושים ביזנס דיזיין למיזמים מבוססי דיזיין. זה כבר יתרון, כי למעצבים יש יכולות להתמודד עם הצורך לעצב דרכי התמודדות עם אתגרים. רק חסרה לפעמים הבנה מסודרת של איך כלים עסקיים עובדים.

אנחנו מתחילים מהסבר מסודר של תפקידי הדיסציפלינות העסקיות השונות (שיווק, מימון, תפעול, מכירות) ומסבירים להם איך עובדים כלים עסקיים שונים (אסטרטגיה, תכנון עסקי, תכנון כספי…) בדרך הזו בעצם המעצבים מקבלים ארגז כלים נוסף. ואז ביחד אנחנו רואים איך הם יכולים להשתמש בכלים הללו על מנת לקדם דברים שהם רוצים שיקרו – הרי בסופו של דבר כל מעצב רואה לפני איזה שהיא מציאות, והוא משתמש בכלים שיש לו על מנת להגשים אותה. אנחנו מאפשרים למעצבים שמשתתפים בתכנית לגבש עוד מציאות – עסקית, כלכלית, יזמית ולראות איך הם מגשימים את המציאות הזו באמצעות העיצובים שלהם וכלים של פיתוח עסקי

חשוב לנו שהם יבינו שעסק זה לא איזה טמפלייט או טופס שממלאים והוא קורה, בדיוק כמו שעיצוב זה לא רשימת מכולת. זה תוצר של עיבוד של הרבה פרטים, ועיצוב של הרבה התנהלויות קטנות

Yuval:

איך זה עובד תכל׳ס? כמה זמן זה לוקח? יש מערכת מסודרת? כמה אנשים בקבוצה?

Yorai:

התכנית נמשכת כארבעה חודשים ובכל מחזור משתתפים בין 20 ל-30 יזמים מכל תחומי העיצוב – אדריכלות, עיצוב תעשייתי, צורפות, טקסטיל ואביזרי אופנה, תקשורת חזותית, אנימציה וגם אמנות. נפגשים פעם בשבוע ומקבלים גם הדרכה על הכלים העסקיים השונים וגם מנטורשיפ ממעצבים שפועלים בסביבות עסקיות, איך משתמשים בכלים הללו בשביל לקדם את החזון שלהם

Yuval:

יש דברים ששיניתם מהתוכנית של המחזור הראשון לבין השלישית שתכף תפתח?‎

Yorai:

עשינו כמה שינויים לאורך הדרך. אחד מהם הוא דווקא להתעכב קצת יותר על עיצוב החזון העסקי של כל יזם בהתאם לאופי של כל יזם, לפני שאנחנו ממשיכים לתכנון אופרטיבי של העשייה בפועל. שמנו לב שבהרבה מקרים רצו מהר מאוד ליישום של התנהלות עסקית, לפני שהגדירו את העסק. מהר לבנות, מהר לנסות למכור, מהר להכין תכנית עסקית…. זה בסופו של דבר יוצר עיכובים ובלבלות.

זה קורה גם בעולם היזמי שלא קשור לעיצוב – שיזם רץ מהר לפתרונות. אני רואה את זה משאר העיסוקים שלי, וכשזה מגיע למעצבים, זה גם מתלבש על תחושה שגם ככה אומרים להם שהם לא מבינים ביזנס, אז זה בכלל מדכא, ומעכב את ההתקדמות שלהם

הגיע אלינו גם מעצב עם רעיון לעיצוב לוחות שש-בש שמבוססים על טכניקה של הדפס. במשך זמן רב הוא הרגיש תקוע, כל הזמן הזה הוא שכלל את העיצוב, אבל הזניח את הייצור. במהלך התכנית הוא הגדיר מסגרת אילוצים ברורה לייצור, וככה הצליח לבחור יצרנים, לתמחר, להבין את הסיכון שלפניו ולקבל החלטות מעשיות. בסוף התכנית הוא היה אחרי סדרה אחת שייצר בפועל

באבא - יואב בט - ששבש אליפות - צילום יובל חי ורוני פרל

יואב בט, ששבש אליפות. צילום: יובל חי ורוני פרל

Yuval:

אתה יכול לתת קצת דוגמאות לבוגרים שלכם, במה היא עזרה להם?

Yorai:

כן, בשמחה. המשתתפים מגיעים בכמה שלבים של פיתוח עסקי. יש כאלה שמגיעים עם רעיונות בתחילת הדרך ויש כאלה שבאים כבר עם עסק חי. אחד המשתתפים בתכנית היה מורן, אדריכל, שהיה לו כבר משרד והוא התמודד עם שאלות כמו איך להגדיל את היקף הפעילות. במהלך התכנית הוא הבין שהעיסוק שלו בתכנון משרדים מבוסס על היכולת לאפשר ללקוחות שלו להשיג אחוז שימור עובדים גבוהה יותר. משם כל המסרים השיווקיים שלו התמקדו וגם הדגשים של התכנון היו ברורים יותר. היום הוא מתכנן משרדים לחברות כמו מיקרוסופט.

הגיע אלינו גם מעצב עם רעיון לעיצוב לוחות שש-בש שמבוססים על טכניקה של הדפס. במשך זמן רב הוא הרגיש תקוע, כל הזמן הזה הוא שכלל את העיצוב, אבל הזניח את הייצור. במהלך התכנית הוא הגדיר מסגרת אילוצים ברורה לייצור, וככה הצליח לבחור יצרנים, לתמחר, להבין את הסיכון שלפניו ולקבל החלטות מעשיות. בסוף התכנית הוא היה אחרי סדרה אחת שייצר בפועל.

ברוריה, מעצבת של כלי יודאייקה מדהימים, לא הצליחה למכור בגלל עלות ייצור גבוהה. היא הבינה שעל מנת שהיא תוכל לקדם את העסק שלה, היא חייבת לעצב מחדש את המוצר לייצור כלכלי יותר, וסביב זה היא בנתה תכנית עסקית. אפשר עוד?

Yuval:

בכיף

Yorai:

גלית, בוגרת המחלקה לצילום, הקימה סטודיו לצילום אנלוגי. יש לה כבר לקוחות אבל היא מתקשה לקדם את העסק. היא הבינה שהחסם העיקרי הוא יצירת ערוצי הכנסות נוספים לעסק, ובנתה על גבי הפעילות העסקית הקיימת עוד שירותים, כולל תכנון של אופן השיווק שלהם, והבנה של העלות שלהם ומתי הם אמורים להחזיר את ההשקעה. פתאום היא לא מתנהלת, היא מנהלת את עצמה.

רעות היא אמנית זכוכית ומעצבת תכשיטים פעילה, שמוכרת מגוון די גדול של מוצרים במספר ערוצים. לכאורה הבעיה העסקית היא שיווק והגדלת מכירות אבל אחרי קצת זמן בכלל הבנו שהבעיה העיקרית היא חוסר היזון חוזר בין העשייה האמנותית לייצור. ואחרי זמן מה השוטף השתלט על הפעילות ובעצם מפריע לבנות את הזהות העיצובית. ברגע שזה הובן, ורעות הודתה שהיא רואה את העשיה שלה כאיור – ההבניה המיתוגית של הפעילות שלה הפכה ברורה, והיה קל יותר להבנות את תשומות הייצור והשיווק בין כל הפעילויות, מה שקודם היה מאוד שרירותי

Yuval:

אז שוב אני אשאל, זה לא ברור מאליו מה שאתה מספר? איך אתה מסביר את זה שהם צריכים מישהו שיגיד להם את זה?

Yorai:

מי שמגיע אלינו הם מעצבים שניסו לבנות תכנית עסקית ונתקעו, והסיבה שהם נתקעו היא כי הפורמט של החשיבה העסקית מאוד מובנה: יש רעיון, מביאים מימון, יש מוצר, יש שיווק, יש מכירות. יוצא שכל אלמנט בתכנית הוא כביכול עצמאי. בפועל מי שמפתח חדשנות יכול להגיד שכל נדבך מקרין על האחרים ובעצם נוצר פה תהליך של עיצוב עסקי – ביזנס דיזיין.

כשגם נכנס פנימה יזם שיש לו מאוויים איכותיים נוספים שחשובים לו, הרבה פעמים המודל הזה מתפרק. אתגרים עסקיים הם כמו אתגרים עיצוביים: חמקמקים ונמצאים בתפר שבין הדיסציפלינות.

אתגרים עסקיים הם כמו אתגרים עיצוביים: הם חמקמקים, לא נמצאים בתוך מסגרת כמו שיווק, מכירות, ייצור, מימון… הם תמיד תמהיל של כמה ותמיד מוזנים על ידי כמה. בדרך כלל ייעוץ עסקי יודע לפתור בעיה בתחום מסויים: יועצי שיווק יפתרו בעיות שיווק, אין להם יכולת להתמודד עם בעיות מימון או בעיות ייצור. מעצבים שהם יזמים, נתקלים בכל הבעיות הללו, בלי הבנה מסודרת של איך כלים עסקיים משפיעים אחד על השני. ואז הם מקבלים פתרון בתחום אחד, אבל מבינים שבעצם זה לא פותר את שאר הבעיות.. זה רק תוקע אותם..

בבאבא אנחנו משתמשים במתודולוגיה של עיצוב עסקי שמאתרת קודם איפה נמצאים האתגרים, ואז איך מתמודדים איתם בכלים שיש. וזה אחד לאחד עיצוב, רק שפתאום לא זה לא אובייקט אלה עסק. אנחנו לא אומרים להם מה הבעיה. אנחנו עוזרים להם להבין בין איזה תחומים הבעיה נמצאת… וזו כבר בעיה עיצובית, שהם יכולים להתמודד איתה

Yuval:

אז שאלה אחרונה: במה אתם נבדלים מתוכניות אחרות שקיימות בשוק? חוץ מזה שאתם רק של בצלאל?

Yorai:

אנחנו עוזרים למעצבים ואמנים להיות דיסרפטנורים. ליזום התערבויות בסביבת הפעילות שלהם שיש לה אימפקט עיצובי, לא רק תפעולי. אי אפשר לעשות את זה באמצעות נוסחאות קיימות מראש של פתרונות עסקיים. צריך לעצב את העסק ברוח העיצוב ולא הפוך. דווקא כשיזמים מעצבים מבינים את זה יש להם יתרון גדול על כל מי שבא מהעולם העסקי. אנחנו לא אומרים למעצבים, ככה עושים בעולם העסקי. אנחנו אומרים להם, הנה, תראו מה עושים כלים עסקיים – איזה עסק אתם יכולים לעצב איתם…

אני מייעץ לחברות גדולות וקטנות בנושא ניהול חדשנות, והרבה פעמים אני רואה איך דברים עם פוטנציאל מדהים הופכים להיות שבלוניים נורא ומאוד לא יצירתיים כשמגיעים לאיך מנהלים עסק. אני חושב שבאבא עוזר למעצבים למצוא את היצירתיות של עצמם במקום שהם לא חשבו שהם יכולים: בעסק שלהם. בעיקר בגלל שאנחנו מתייחסים לעסק בתור משהו שאפשר לעצב, ולא מודל קשיח שצריך לאמץ

Yuval:

עד מתי אפשר להירשם?

Yorai:

ההרשמה לבאבא בעיצומה ותיסגר באמצע אפריל

Yuval:

מגניב. משהו חשוב נוסף?

Yorai:

תודה וחג שמח

Yuval:

חג שמח!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. דוש

    מה עושים אלה שהם לא בוגרי בצלאל?
    האם בשלב כלשהו הקורס יהיה פתוח לכולם?

    1. יוראי

      הי דוש. אנו בודקים את האפשרות. ניתן להשאיר לנו פרטים באמצעות טופס ההרשמה http://bit.ly/BabaInfo ואנו נחזור ונעדכן ברגע שיהיו לנו חדשות.

      1. דוש

        תודה יוראי!
        בכל מקרה, התוכנית נשמעת מאד מעניינת! שיהיה המון בהצלחה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden