כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

זהר צפוני 12: Oncotype

Morten Westermann מגיע מרקע של עיצוב גרפי ו-Morten Schjødt מרקע אמנותי. השניים נפגשנו בבית הספר לעיצוב מולטימדיה בקופנהגן ולפני 16 שנה, בסיום הלימודים, החליטו להפוך לשותפים ופתחו את Oncotype. כיום הם עוסקים בעיצוב דיגיטלי ועובדים בעיקר עם מוסדות תרבות ומוזיאונים. הם מאמינים שזה בסדר כשפעולה דורשת מאמץ, ומשתדלים להגדיר כבר בהתחלה את שחקנית המפתח – מי שתהיה אחראית על פיתוח הפרויקט כשהוא יסתיים: להזין תוכן חדש, להחליף אימג׳ים, לפתח, לשים דברים בפייסבוק, לשמור עליו חי. ״זה תפקיד חשוב כי אם הוא לא קיים הפרויקט ימות עם השקתו״.
זהר צפוני: הדס זהר מציגה את העיצוב הדני, במיוחד לפורטפוליו

morten

מורטן וסטרמן

עם השנים האינטרנט הולך ונעשה יותר מסחרי. עדיין יהיו מקומות מעניינים כמו פייסבוק, שיאפשרו שיתופים וחיבורים, אבל הרוב יהפוך לסופרמרקט ענק. כשאנשים יתעייפו מבאנרים באינטרנט הם יקבלו הודעות בדחיפה לנייד, או למשקפי הגוגל, או לאוטו. אני לא צופה מהפכה; אני לא חושב שהאינטרנט יהפוך את העולם למקום טוב יותר

מדוע בחרתם להתמקד בעבודה עם מוסדות תרבות?

״הרשת החברתית שלנו נמצאת ברובה בתחום הזה, אבל חוץ מזה אנחנו אוהבים לעבוד בעבורם כי התוצר נהנה מחיים ארוכים ביחס לפרויקטים דיגיטליים״, אומר וסטרמן. ״למוסדות כאלה יש תקציב מסויים, וכשהוא מסתיים אין להם מקורות מימון נוספים. העבודה שלנו צריכה להחזיק מעמד בין שלוש לשבע שנים – טווח זמן ארוך בעבור עיצוב דיגיטלי. תנאי הפתיחה הללו דורשים רעיון חזק ובסיס קונספטואלי יציב, וזה אתגר מקצועי.

״העבודה שלנו עם מוזיאונים ומוסדות תרבות החלה לפני כעשור, בעקבות זכיה בתחרות. מוזיאון Thorvaldsen הוא מוזיאון ישן, שכפוף להרבה תקנות מחמירות שלא מאפשרות לשנות אותו מבחינה פיזית; אנשי המוזיאון ביקשו דרך להרחיב אותו באופן וירטואלי. המשתתפים האחרים בתחרות הציעו הדמיות בתלת-ממד והפשטה של הבניין, ואילו אנחנו לא חשבנו על הרחבה פיזית, אלא על אפשרות להרחיב את התכולה, מעין ארכיון שיצור עירוב בין התכנים הקיימים לסיור ולחוויות של המבקרים במוזיאון. הפרוייקט הזה זכה לתשומת לב בינלאומית, כי הוא הציע דרך חדשה למוסדות תרבות להיות אונליין, ולמרות שהוא כבר בן 10, הוא נחשב לפורץ דרך בקטגוריה שלו".

מה ההבדל בין האתר שעיצבתם לבין לאתר רגיל של מוזיאון?

״רבים ממבקרי המוזיאון הם תלמידי בית ספר. באופן מסורתי מציגים להם מידע רב על אמנות והם צריכים לתפוס הכל. כאן התלמידים צריכים ליצור אמנות בהשראת המוזיאון, להציג אותה באתר האינטרנט, ולחבר אותה עם שאר המידע שנמצא בו, כך שעבודותיהם שוות בחשיבותן למוצגים במוזיאון. הדבר הראשון שאליו נחשפים המבקרים באתר האינטרנט הוא עבודות התלמידים, ורק לאחר מכן לתכני המוזיאון.

״ביטלנו את ההיררכיה המקובלת והפקנו סרטונים בהשתתפות שחקנים דניים עכשוויים. סיפרנו סיפורים חדשים בעקבות המיתולוגיה העתיקה, ונתנו צורה חדשה למיתוסים; איגדנו אותם יחד כך שניתן להקליק ולקבל סיפורים חדשים, ולקפוץ מסרט לעבודה של תלמיד, ומשם לארכיון, וחזרה לסרט. זוהי דרך חדשה להתבונן באמנות בזמננו״.

fullscreen_Tilbygningen-Arkivet-forside fullscreen_Tilbygningen-computer-og-skulptur sheet_skulp001 sheet_skulp004

״לפי כמה שנים הפקנו סרט אינטראקטיבי. גם הוא החל בתחרות, שבמרכזה ניצבה השאלה כיצד יראה סרט העתיד. בסרט אין נוכחות של ממשק; בנקודות מסויימות הצופה יכול להקליק בהתאם לפעולה של הדמויות, ולגרום לתפנית בעלילה. כל הסיפורים מסופרים כלולאה, אבל הם מחוברים בינהם כך שניתן לראות לופ שלם ולקפוץ ממנו לאחד אחר וכן הלאה.

״הסרט מספר על זוג צעיר שנפרד: הצופה מגלה למה הם נפרדו או לא נפרדו, אפשר ללכת לאיבוד בתוך המבנה הזה, והצפייה האינטראקטיבית מזמנת סרט חדש בכל פעם. רצינו לתת לצופה את התחושה הפיזית שחווים בפרידה, כמו הליכה לאיבוד. למרות שהסרט הוקרן ביותר מ-200 פסטיבלים ברחבי העולם, כיום כמעט בלתי אפשרי להפיק פורמט כזה; הוא מצריך צופה פעיל, בשעה שרוב האנשים רק רוצים לשכב על הספה ושישעשעו אותם״.

 fullscreen_Switching-laura-red fullscreen_sw002

״היינו רוצים להפיק עוד סרט אינטראקטיבי אבל זה עניין יקר שאורך זמן רב, וכרגע קשה מאוד להשיג תקציב כי אף אחד לא ממש מאמין ברעיון הזה. אני חושב שכבר אין סצנה משמעותית לאמנות אינטראקטיבית. בהתחלה היו הרבה פסטיבלים, היה מימון ואנשים התלהבו מזה, אבל עם השנים האינטרנט הולך ונעשה יותר מסחרי.

״אני רואה שהכוחות הגודלים באינטרנט מושכים לשם. עדיין יהיו מקומות מעניינים כמו פייסבוק, שיאפשרו שיתופים וחיבורים, אבל הרוב יהפוך לסופרמרקט ענק. כשאנשים יתעייפו מבאנרים באינטרנט הם יקבלו הודעות בדחיפה לנייד, או למשקפי הגוגל, או לאוטו. אני לא צופה מהפכה; אני לא חושב שהאינטרנט יהפוך את העולם למקום טוב יותר״.

ואיפה המקום שלכם בתוך זה?

״שאלה טובה… לא מעניין אותנו לעצב מודעות לחברות, ולשנות אותן אחרי חצי שנה כי יש צורך במשהו חדש. מצאנו את הנישה שלנו בעיצוב בעבור מוסדות תרבות כי הם לא מונעים על ידי ההבט המסחרי, אלא יותר על ידי מסורת תרבותית וחשיפת אוספים לקהל הרחב, וזו עבודה שכרוכה בהרבה דיונים על מסורת לאומית ותפקידה במקום גלובלי. אני מוצא את השאלות הללו הרבה יותר מעניינות. מה שמניע אותי הוא לא הכסף.

״פרויקט עצמאי אחר שלנו התבסס על מיצב סאונד שכלל מיקרופון ומסך שעליו הוצגה סטטיסטיקה הנוגעת לאזרחי דנמרק. כשמישהו ניגש לדבר במיקרופון הסטטיסטיקה נעלמה, ובמקומה החלו להופיע סיפורים אישיים שלנו שסופרו בקול נמוך: החוויות המיניות הראשונות שלנו, ניתוח, אובדן של אב. הצפיה בסרט תבעה השתתפות: כדי שהוא ימשיך לרוץ היה צריך לצעוק חזק; הקשינו על קבלת החומרים.

״כמעט בלתי אפשרי לצעוק למיקרופון ובאותה שעה לנסות להבין את הסיפורים, וזה יוצר דילמה לגבי קבלת התוכן. שמנו לב שבני לאומים שונים מתנהגים באופן שונה בסיטואציה הזאת: יפנים עומדים ומסתכלים בסטטיסטיקה וזהו, דנים מתגנבים פנימה בשקט שלא יבחינו בהם ואילו אמריקאים ישר חוטפים את המיקרופון, שרים, צועקים, מופיעים ומפעילים את הסרט במשך זמן רב״.

fullscreen_Switching-masterflow-sound

fullscreen_IMG_0845 fullscreen_brede_proces_MS fullscreen_natmus_produktion004

לרוב המטרה של עיצוב אינטראקטיבי היא להפוך את החיים לקלים יותר, כך שהפעולות יהיו איטואיטיביות וחסרות מחשבה, ואתם דווקא עושים את ההפך.

״אנחנו לא מסבכים בכוונה, אבל לפעמים אנחנו משחקים עם הרעיון שזה בסדר שקצת קשה להבין. כשהפעולה דורשת מאמץ מסויים, היא דורשת מחשבה על התוצאה״.

זאת גם הגישה כשאתם ניגשים ליצירת ארכיון דיגיטלי, שמצריך ארגון של הרבה חומרים?

״מטרתם של פרויקטים רבים היא לאפשר גישה נוחה לארכיונים של מוזיאונים בעלי אוספים ענקיים. אחד מאתרי הארכיון שבנינו בעבר כלל רק שדה חיפוש: התוצאות הונחו זו על גבי זו והיה עליך לארגן אותן בעצמך. לפעמים אנחנו עדיין משתמשים בשיטה הזאת כשאנחנו יוצרים פונקציה של חיפוש באוספים של מוזיאונים״.

למה שמשתמש שרגיל לגוגל שבו הכל מסודר ומובנה בצורה מסויימת, יתאמץ לארגן את תוצאות החיפוש בעצמו?

״להבדיל מספר, שבו המשקל ומספר העמודים הם אינדיקציה לכמות התוכן, קשה להבין את כמות החומר שנמצא בבסיס נתונים דיגיטלי. הארכיון של Thorvaldsen Museum לדוגמה, כולל כ-8,000 מכתבים. על מנת להמחיש את כמות החומרים ואת הההיבטים הפיזיים שלהם ניסינו להמחיש את גודל המכתב, ומספר המילים שהוא כולל, ואפשרנו למשתמש לבחור אם לפרוש את המכתבים באמצעות משיכתם לפינות שונות של המסך, או להניחם זה על זה״.

fullscreen_THM-arkivet-02 fullscreen_Thm-arkivet-04 fullscreen_THM-arkivet-01

כלומר, אתם רוצים לחשוף גם את התוכן שגלום בארכיון, וגם את הההיבטים הפיזיים שלו. קורה שבחירה אחת באה על חשבון השניה?

״לא בכל הפרויקטים אנחנו כוללים את כל ההיבטים; לפעמים אנחנו מסתפקים בחיפוש פשוט. בפרויקט הרחבת המוזיאון שמנו את כל עבודות התלמידים בדף הבית במקום לכלול אותן תחת החיפוש הרגיל בתוך המאגר; רצינו שתהיה תחושה של פסיפס כרפרנס לריצפת המוזיאון, כך שיתקבל דימוי אחד שמורכב מכל הדימויים הקטנים מבלי לסנן אותם. אנחנו מייעצים ללקוחות שלנו מה כדאי לעשות בהתאם לצורך ולתקציב, אבל לא תמיד הם מעוניינים בממד נוסף מעבר לחיפוש הסטנדרטי״.

איך אתם מתחילים עבודה על פרויקט?

״אנחנו עובדים בשני ערוצים: באופן סטנדרטי מגיע אלינו מוזיאון עם רעיון לפרויקט שבעבורו הוא מגייס מימון, ומזמין מאיתנו עבודה. אבל אנחנו עובדים גם בשיטה הפוכה, כיזמי הפרוייקט וככח המניע שלו; אנחנו יוצרים קשר עם אנשים ומציעים להם דרכים חדשות לעשות דברים. אנחנו מנוסים בהשגת תקציבים. היות ויש לנו מוניטין ואנשים מכירים אותנו ואת היכולות שלנו, אנחנו יכולים להרים פרויקט ולעזור למוזיאונים להיות נראים יותר.

״בהרבה מוזיאונים אין אפילו מישהו שמכיר את החומרים ורואה את האפשרויות הטמונות בהם. במקרה כזה אנחנו יוצרים קשר עם מוזיאון, מציעים לו מה אפשר לעשות עם האוסף שלו, או שיתוף פעולה אפשרי עם מוזיאון אחר, כיצד להשיג מימון, ואיך כדאי לפתח ולתחזק את הפרויקט. במקרה כזה כל מה שאנחנו מבקשים מהלקוח זה גישה לחומרים שלו, ואת המומחיות שלו לגביהם.

״בתחילת הפרויקט אנחנו נפגשים עם הלקוחות כדי להבין מה היקף העבודה המשוער. לאחר מכן אנחנו מזמינים אותם לסדנה שבה משתתפים נציגים רבים. אנחנו רוצים לכנס כמה שיותר אנשים כדי לשמוע את כל הקולות והרעיונות האפשריים, ולהבין את מירב האנשים שמעורבים בתהליך, מאחר וכל אחד רואה את הפרויקט בצורה אחרת.

״בשבועות שלאחר מכן אנחנו עובדים על הפאזה הקונספטואלית, שבה אנחנו מנסים לאסוף את כל החומרים, ולצמצם את הרעיונות והמחשבות לשורה או שתיים. אנחנו מתארים את הפרויקט על דף A4: איך אנחנו רואים אותו, מה עלות הפיתוח, כיצד נתחזק ונפתח אותו בעתיד, ואז אנחנו מתמצתים בשורה אחת מה החלק הכי חשוב בו, ואת זה אנחנו מציגים בפני האנשים שהשתתפו בסדנה הראשונה״.

אנחנו דנים בהבטים האסתטיים רק בסוף הפרויקט, אחרי שקיבלנו את כל ההחלטות הקונספטואליות והכל עובד – כמו אבקת הסוכר שמפזרים על העוגה. אחת הסיבות לכך היא שאנחנו עושים פרויקטים שצריכים להחזיק מעמד הרבה זמן; אין לנו את המותרות להשתמש בטרנדים, כי לא מספיק שהפונט יהיה עכשווי, הוא צריך להיות רלוונטי גם בעוד עשר שנים

rekyl02

״אחר-כך אנחנו מתחילים את הבנייה במחשב. לפעמים כשיורדים לפרטים הקטנים נעשים חכמים יותר, ואז צצים כיוונים ורעיונות חדשים; לפעמים אנחנו מחליטים ללכת בהם על דעת עצמנו, ולעיתים מתייעצים עם הלקוח, כך שלפעמים תהליך העבודה שלנו קצת כאוטי. אנחנו מתחייבים ללכת בו כל הדרך, אז גם אם צצות בעיות תקציב או בעיות אחרות, אנחנו ממשיכים עם הרעיון מתוך אמונה שזה הפתרון הנכון, ושהתוצאה תהיה נהדרת ותסב לנו גאווה. אנחנו מונעים על יד האמביציות שלנו, ולא תמיד הן עולות בקנה אחד עם התקציב או עם רמת העניין של הלקוח בפרויקט, אז למרות הכיף, קשה לפעמים״.

האם ריבוי הקולות בצד של הלקוח לא מסבך את התהליך?

״זה עובד לשני הצדדים: לפעמים אנחנו מדברים עם אנשים מסויימים, ואז לקראת הסוף מגיע מישהו מלמעלה ומעיר הערות, אז חשוב לקבל כמה שיותר קולות, בעיקר של מקבלי החלטות. אנחנו מנסים להבין מראש מי מקבלת ההחלטות הבכירה, ולמי יש הכי הרבה מניות בפרויקט.

״בסדנה הראשונה אנחנו משתדלים להגדיר את שחקנית המפתח – מי שתהיה אחראית על פיתוח הפרוייקט כשהוא יסתיים: להזין תוכן חדש, להחליף אימג׳ים, לפתח, לשים דברים בפייסבוק, לשמור עליו חי. זה תפקיד חשוב כי אם הוא לא קיים הפרויקט ימות עם השקתו. האתר יכול להיות קטן ו׳לא מעוצב׳, אבל הוא צריך להיות חי, וזה מותנה בכך שיהיה אדם שיזין תוכן מרתק, תמונות נהדרות, ויתחזק אותו כמו בלוג. במקרה כזה העיצוב או החלק הטכני לא חשובים במיוחד. מה שחשוב הוא שיהיה לך תוכן מעניין״.

ומה חשוב לך בתור מעצב?

״אחד הדברים החשובים הוא לייצג את התוכן בצורה הטובה ביותר האפשרית. לפעמים זה כרוך בעיצוב מנצנץ מסביב, אבל אנחנו מעדיפים לתת לתוכן לזרוח. לכן כשאנחנו מציגים אוסף באינטרנט, אנחנו לא מתחילים מהחלטות כמו ׳אנחנו זקוקים לכותרת כחולה מגניבה׳, אלא יותר משאלות כמו מה התוכן במאגר הנתונים הזה? מה אפשר לעשות איתו? אנחנו בודקים איך להשיג את התמונות בפורמט גדול, איך לחבר אותן למשהו מרגש ועכשווי, ושואלים את עצמנו האם צריך מישהו שיפרש את התמונות? שידריך סיור וירטואלי? השאלות אינן נוגעות לצבע הרקע או לסוג הטיפוגרפיה.

״אנחנו דנים בהבטים האסתטיים רק בסוף הפרויקט, אחרי שקיבלנו את כל ההחלטות הקונספטואליות והכל עובד – כמו אבקת הסוכר שמפזרים על העוגה. אחת הסיבות לכך היא שאנחנו עושים פרויקטים שצריכים להחזיק מעמד הרבה זמן; אין לנו את המותרות להשתמש בטרנדים, כי לא מספיק שהפונט יהיה עכשווי, הוא צריך להיות רלוונטי גם בעוד עשר שנים. צריך בסיס קונספטואלי טוב, והפונט יהיה יותר כמו בחירה מובנת מאליה עבור הפרוייקט״.

מה תרצה לעשות בהמשך?

״היינו רוצים לנקוט בגישה היזמית שלנו גם במגע עם לקוחות מסחריים: בדנמרק יש חברות עם מסורת נהדרת של עיצוב, כמו רשת סופרמרקטים גדולה שבעבר יצרה רהיטים מצויינים תחת הרעיון הדמוקרטי של מכירת עיצוב טוב לכלל הציבור. הם מכרו הרבה רהיטים של מעצבים דנים מפורסמים, וחשבנו שיכול להיות מעניין לספר את הסיפור הזה כחלק ממהלך של מיתוג. רצינו לשלב מיתוג, מסורת תרבותית ומידע במסגרת של סרט או אתר אינטרנט שכולל סרטונים, שיהיה מבדר ועכשווי. לחברה מסחרית יש יכולת לממן את זה באופן עצמאי; אם הם יחשבו שזה רעיון טוב הם יוכלו למצוא את הכסף, לעומת מוזיאון שתלוי במימון חיצוני, וזה יכול לקחת הרבה שנים״.

היכן העבודה שלכם נפגשת עם עיצוב דני?

״אנחנו מקבלים השראה מהפשטות שבעיצוב דני. כמו הכיסא הזה שעליו אני יושב, שצורתו נובעת מאופן היצור שלו. אנחנו נוקטים באותה גישה: מתחילים בפן הקונספטואלי ובעקבותיו מחליטים איך הדבר צריך להראות; אין הרבה שכבות של צבע, תנועה ועיצוב מנצנץ. כמו בעקרנות העיצוב הדני הליבה או הרעיון הם אלה שמעניינים אותנו. הבסיס הוא במידה רבה אפור או לבן, ואם אנחנו מוסיפים צבע זה מסיבה פונקציונלית – משום שאנחנו מרגישים צורך להדגיש משהו״.

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden