כל מה שחשוב ויפה

תמרה אפרת עושה פוטושופ של ריקמות

מוזיאון בית העיר יציג את פרויקט Crafted Technology - שיתוף פעולה בין בצלאל לבין האוניברסיטה העברית - הכולל שמונה אלגוריתמים שמשנים תבניות של ריקמה ותוכנה העוזרת להנגיש אותם למעצבים. תמרה אפרת, מהתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מספרת על שיתוף הפעולה שלה עם מורן מזרחי וד״ר עמית צורן מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, ועל המשיכה שלה לעסוק בחיבור שבין הקראפט המסורתי לבין העולם הדיגיטלי העכשווי

cookbook_4346

כל הצילומים: דניאל שכטר

Yuval:

הי תמרה. מה שלומך?

Tamara:

הכל טוב, מה שלומך?

Yuval:

לא רע בכלל. מחכה שיגיע כבר קצת חורף

Tamara:

האמת שגם אני

Yuval:

תגידי, הכל מוכן לפתיחה ביום שלישי?

Tamara:

הרוב מוכן, נשארו רק עוד כמה דברים קטנים שהחלטנו להדביק מחדש…

Yuval:

יפה! בואי תספרי אם כך בכמה מילים על הפרויקט

Tamara:

הפרויקט הוא פרויקט משותף שלי ביחד עם מורן מזרחי וד״ר עמית צורן, שיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית (הפקולטה למדעי המחשב) והתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. בפרויקט פיתחנו שמונה אלגוריתמים שמשנים פטרנים של ריקמה, וכתבנו תוכנה שעוזרת להנגיש אותה למעצבים ואנשי קראפט. לאחר מכן, בכדי לבחון את המחקר שעשינו, עיצבנו קולקציה של תיקים בעזרת התוכנה המבוססת על המחקר

Yuval:

איך הגעת בכלל לנושא הזה? אולי תספרי קצת על עצמך, מה הרקע שאיתו הגעת לתואר השני?

Tamara:

את התואר הראשון שלי עשיתי בעיצוב אופנה בשנקר, שם התעניינתי מאוד בטקסטילים ובעבודות יד מסורתיות. כשהגעתי לתואר השני בעיצוב תעשייתי היה לי ברור שאני רוצה לפתח את הידע שלי בתחומים האלה ולראות איך אני יכולה לשלב אותם עם טכנולוגיות מתקדמות

Yuval:

איך נוצר הקשר עם האוניברסיטה העברית?

Tamara:

אייל פריד, ראש המסלול של עיצוב וטכנולוגיה בתוכנית, חשב שיכול להיות מעניין שד״ר עמית צורן ינחה אותי לפרויקט הגמר. בעבודותיו עמית התעסק הרבה בקשר שבין קראפט וטכנולוגיה. כשפגשתי אותו סיפרתי לו על הכיוון שאני רוצה להתעסק בו, והוא הציע שאפגוש את מורן, סטודנטית שלו לתואר השני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית. היה בינינו חיבור מאוד טוב, ומאז התחלנו לעבוד ביחד

Yuval:

אז איך מתחילים בכלל? את מעצבת, היא ממדעי המחשב

Tamara:

ידעתי שאני רוצה להתעסק עם ריקמת ה״סמוק״, ריקמה מיוחדת מכיוון שאופן התפירה שלה מאפשר גמישות בבד ללא מתיחה. היא הייתה נפוצה במאות ה-18 ותחילת ה-19 בבגדי האיכרים (רקומה במקומות אסטרטגיים וכך מאפשרת תנועה במהלך עבודה בשדה). מאמצע המאה ה-19 עם המהפכה התעשייתית הומצאו בדים גמישים והריקמה הזו הפכה להיות קישוט בבגדי האצולה. לאחר מכן הריקמה הזו נזנחה.

מכיוון שהריקמה בנויה על גריד של נקודות היא ״סוג״ של אלגוריתם פרימיטיבי, ולכן נוחה מאוד לעבודה פרמטרית ולעבודה עם מחשב. ניסינו לחקור את הריקמה מבחינה מתמטית, להגדיר את הפונקציות שנרצה לקבל. בעצם בחצי שנה הראשונה הפרויקט היה לגמרי מחקרי

cookbook_4391j

Yuval:

תגידי, כמה יחידות עשית בבגרות במתמטיקה?…

Tamara:

4 ☺

Yuval:

וזה לא הרתיע אותך כל החיבור למדעי המחשב? ולמחקר מתמטי?

Tamara:

האמת שהמתמטיקה בפרויקט מאוד פשוטה. מה שהיה מסובך יותר הוא להבין איזה פונקציות/מניפולציות בבד נרצה לקבל. כל אחד משמונת האלגוריתמים שפיתחנו משנה באופן מסויים את הבד ומעניק לו תכונות חדשות. למשל: אלסטיות, פלסטיות, תנועה צירית, חוזק מבני וכו׳…

בהתחלה זה הרתיע אותי, אבל יותר מאוחר הבנתי שהכלים שקיבלתי במהלך התואר מאוד עזרו לי. אני לא יודעת לתכנת אבל בהחלט יודעת לדבר עם אנשי מחשבים ולהסביר מה אני רוצה שיהיה בקוד

Yuval:

אז היה לך איזשהו חזון ויזואלי שרצית לתרגם? היו סקיצות ידניות?

Tamara:

בטח! היה לנו חשוב ליצור קולקציה אחידה שתבחן את המחקר. הקולקציה עשויה מקנווס ולבד תעשייתי, וכולה בגווני אפור ואדמה. הייתה מחשבה ותכנון של כל תיק. חלק יצאו דומים לתכנון המקורי ובחלק המחשב ״שיבש״ את התוכניות

cookbook_4403 cookbook_4398 cookbook_4396

Yuval:

אז אני רוצה לשאול למה בכלל לפתח אלגוריתמים שמשנים פטרנים של ריקמה? מעבר לזה שזה מגניב וכי הטכנולוגיה מאפשרת את זה? או שזה מספיק?

Tamara:

לריקמה הספציפית הזו הייתה פונקציה אחת, ואנחנו הצלחנו לפתח ממנה עוד שמונה פונקציות נוספות שמעניקות ערכים חדשים לבד, כמו שציינתי קודם: חוזק מבני לבד, תנועה צירית, פלסטיות ועוד. זאת בעצם פלטפורמה, שאנחנו בחנו על תיקים אבל ניתן לייצר בה הכל, מרהיטים, בגדים, טקסטיל לבית ואפילו מבני ענק. זאת ריקמה שנזנחה, בקושי משתמשים בה היום, והרגשנו שיש לה פוטנציאל חומרי אדיר. את כל התכונות האלה הבד מקבל ע״י התכנון הממוחשב ולאחר מכן בתפירה רגילה ביד. אין פה שום תוספת חומרית

Yuval:

איך זה עובד בכלל?

Tamara:

הרעיון היה להנגיש כלים דיגיטליים ופראמטרים למעצבים ואנשי קראפט, ולכן הדבר הראשון שעשינו היה לפתח קטלוג שמציג את שמונת האלגוריתמים שפיתחנו. כל אלגוריתם מוצג בקטלוג בתמונות שמראות כיצד להשתמש בו ולמה הוא מתאים, לצד הסבר מילולי על תכונותיו והקוד שלו.

בשלב השני פיתחנו את התוכנה. התוכנה היא כמו ״פוטושופ של ריקמות״: אתה בוחר את הריקמה הרצויה וגורר אותה לתוך הגזרה של המוצר שעיצבת, ניתן להגדיל, להקטין, והגדיר אזור רצוי, להוסיף ריקמות או פטרנים נוספים ועוד. כאשר אתה מסיים לתכנן התוכנה מוציאה לך ״תוכנית עבודה״ ואתה מקבל קובץ stl שבו יש לך מפה של העבודה. את המפה הזו חותכים/צורבים בלייזר על הבד, ואחר כך תופרים ביד לפי הוראות התפירה

Yuval:

קלי קלות…

Tamara:

זה רק נשמע מסובך! זה מאוד פשוט האמת

Yuval:

נייס! ועכשיו בית העיר: מה תציגי שם?

Tamara:

בבית העיר יוצגו 18 מהתיקים, הקטלוג, סרטון שמראה את תהליך העבודה, ועוד סרטון של שעה וחצי שמראה תפירה של תיק אחד. שכחתי לציין קודם שאחרי שהקולקציה הייתה מוכנה עשינו במעבדה של עמית סדנה לשמונה סטודנטים לעיצוב אופנה, שהתנסו בתוכנה ויצרו גם תיקים, ובתערוכה יוצגו גם קצת רשמים מהסדנה ומתהליך העבודה

cookbook_4438

Yuval:

אז מה עכשיו? יש תוכניות להמשיך עם הפרויקט?

Tamara:

האמת שהכל היה כל כך עמוס עד עכשיו שאפילו לא היה זמן לחשוב על זה… ‎אבל אנחנו בהחלט חושבים על כל מיני כיוונים אפשריים‎

Yuval:

אז אולי עוד שאלה אחת, על החיבור בין קראפט לעולם הדיגיטלי. איך היית מתארת את החיבור, המתח, הקשר בין שני העולמות? מצד אחד הקראפט המסורתי ומצד שני העולם הדיגיטלי העכשווי? ומה המשיכה שלך כמעצבת להתעסק בזה ב-2015?‎

Tamara:

זאת שאלה ממש מעניינת שמעסיקה אותי לכל אורך הפרויקט. אני מרגישה שבמקום מסויים ככל שהעולם נהיה יותר טכנולוגי ומתועש יש כמיהה לחזור לעבודה הידנית, האישית והייחודית, זה משהו שלא ניתן להשיג ע״י עבודה של מכונה. אני מאוד מתחברת למקום שבו אתה יכול להיות ״חלק״ מהתהליך שעובר המוצר שלך, ולא רק לקבל אותו מוכן מהחנות.

בדרך כלל משתמשים במחשב או במכונה לייצר את המוצרים בצורה היעילה ביותר בזמן הקצר ביותר, ובפרויקט שלנו המחשב לא היווה פונקציה של זמן. בעזרת המחשב ניסינו לראות איך אפשר להחיות ולשפר את העבודה הידנית. בשבוע שעבר העליתי פוסט לפייסבוק עם תמונה והסבר על הפרויקט, והייתי המומה לגלות את כמות השיתופים והתגובות שקיבלתי. הרוב, אגב, היו מנשים מבוגרות, שעסקו/עוסקות בעבודות יד מסורתיות ומאוד התעניינו בשילוב של המחשב דווקא בשלב של תכנון העבודה. זה קהל יעד שבכלל לא חשבתי שיתעניין בפרויקט וזה מאוד שימח אותי ☺‎

Yuval:

מעניין. אז מה את עושה בימים אלו אחרי שהגשת את פרויקט הגמר שלך?‎

Tamara:

אחרי שהגשתי את הפרויקט, המשכנו לעבוד במעבדה של עמית על הפרויקט, עשינו את הסדנה, כתבנו מאמר על הפרויקט ועכשיו התערוכה! ‎

Yuval:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Tamara:

אני מרגישה שהיום עולם העיצוב עובר טרנספורמציה לכיוון העבודה הממוחשבת ואני מאוד שמחה על הזכות שהייתה לי לעבוד ביחד עם עמית ומורן, למדתי מהם המון!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. גיא ברכה

    פרויקט מרתק ,,,,,,,,,,,פשוט מדהים אשמח להגיע לשיח גלריה

    לצערי לא אוכל להגיע לפתיחה ,,,,,,,,,מלמדת
    האם את פותחת סדנה ללמד את הטכניקה הידנית אשמח

    בהצלחה בענק
    ברכה גיא

  2. ברוריה

    נהדר!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden