כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

על מלח דק

עשר חבילות מלח שהביאה מנורבגיה (״ארזתי טוב טוב בתוך מלא שקיות וקיוויתי שלא יעצרו אותי בשדה ויחשבו שזה משהו אחר״), מכחולים, כרטיס רב-קו, חתיכות נייר והכי חשוב: נוצות. לירן קפל, בוגרת המחלקה לאנימציה בספיר, מספרת על הסרט הקצר החדש שלה, The Rope, שיוקרן בשבוע הבא בתל אביב

poster-mockup

Yuval:

הי לירן, בוקר טוב

Liran:

היי יובל! בוקר נהדר ☺

Yuval:

מה שלומך?

Liran:

בסדר גמור! ואתה?

Yuval:

גם. כמו שאני נוהג לענות בדרך כלל – לא רע בכלל!

Liran:

Yuval:

האמת שהשאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך היא מאיפה השגת כל כך הרבה מלח…

Liran:

חחח… אתה לא תאמין אבל לקח לי הרבה זמן לבחור מלח מתאים, ובסופו של דבר, עבדתי עם מלח מנורבגיה שייבאתי לארץ

Yuval:

דיי… מה היה רע במלח שלנו?

Liran:

בהתחלה הכל היה טוב… עד שיום אחד ציירתי את הדמות שלי מהמלח על שולחן הזכוכית, הלכתי לישון וכשחזרתי לסטודיו בבוקר הלחות של תל אביב הפכה את המלח שלי לטיפות מים! המלח הישראלי הוא די לח, ולכן קשה להזיז אותו בצורה חלקה

Yuval:

קטעים. אז כמה סוגי מלח ניסית בסך הכל וכמה מלח היית צריכה להביא מנורבגיה (ואיך הבאת אותו?)

Liran:

בוא נגיד שלא חסר לי מלח בבית היום :)) ניראה לי שקניתי בסביבות ה-10 חבילות מלח במהלך הצילומים. את המלח מנורבגיה פשוט ארזתי טוב טוב בתוך מלא שקיות וקיוויתי שלא יעצרו אותי בשדה ויחשבו שזה משהו אחר.. ☺

Yuval:

לול. אז נסעת לנורבגיה בשביל להביא מלח או ששילבת את זה עם תוכניות אחרות? ומאיפה בכלל הגיע הרעיון לעבוד עם מלח?

Liran:

נסעתי לנורבגיה על מנת לצלם חלק מהסרט, מכיוון שהמפיקה שלי היא נורבגית והמימון שקיבלנו לסרט הגיע משם. זהו בעצם סרט נורבגי לכל דבר.

לגבי המלח, זה קצת מוזר אולי, אבל במהלך הלימודים במכללת ספיר יצא לי לעבוד טיפה עם מלח גס. מאוד אהבתי את הטכניקה בגלל שיחסית קל להזיז את המלח, וגיליתי שאני יכולה לצייר הרבה יותר יפה באמצעות חלקיקים כמו מלח או חול (גם קפה!) מאשר עם עפרון על נייר… הרעיון עצמו של הסרט דרש טכניקה של אנימציה מצויירת, ולכן עלה לי הרעיון לעשות את כולו ממלח (במקום לצייר :-))

2015-02-19-12.28.08

2015-02-17-17.31.24 2015-02-17-17.31.21

Yuval:

אז רגע לפני, בואי בכל תספרי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר – בת כמה, מאיפה, מה למדת, מתי ומה את עושה באופן כללי

Liran:

היי לכולם ☺ אני לירן, בת 31, כיום מתל אביב. סיימתי ללמוד אנימציה במכללת ספיר ב-2012. לפני שנה הקמתי סטודיו לאנימציה ועיצוב, ובמקביל אני ממשיכה ליצור סרטים אישיים כמה שאפשר ☺

Yuval:

מה עושים בסטודיו?

Liran:

וואו הרבה דברים! פרסומות, סרטי תדמית, קליפים, פתיחים לסרטים או תוכניות טלויזיה, עיצוב גרפי. אני מתמחה באנימציית סטופמושן, וזה הכיוון שאני רוצה לנתב את עבודותיי בסטודיו

Yuval:

תני דוגמה למשהו שאנחנו אולי מכירים

Liran:

לפני כמה חודשים יצרתי ביחד עם מאיירת שעובדת איתי סרטון בעבור סופרפארם YNG, שכלל תוצאות סקר – כמה אוכלות בנות נוער בביה״ס

Yuval:

נייס! ונחזור למלח. ספרי קצת על הסרטון, על הסיפור שלו, ותהליך העבודה מההתחלה

Liran:

אוקיי, אז הכל התחיל לפני שנה וקצת, הוזמנתי לכנס ״קו-פרו״, מפגש גדול של מפיקים מהעולם ויוצרי קולנוע דוקומנטרי מהארץ, שנועד כדי לייצר שיתופי פעולה בינלאומיים. הגעתי לשם עם פרוייקט גדול שאני עובדת עליו, פיתוח סרט קצר שלי שמאוד הצליח, ״ניושה״, לסרט באורך מלא. הסרט הוא תיעודי והוא מספר את סיפורה של סבתי בימי השואה.

סיליה, המפיקה, ראתה את הסרט הקצר שלי וקבעה איתי פגישה שבמהלכה הבנתי שהיא לא תוכל להפיק לי סרט באורך מלא, אבל היא הייתה ממש נחמדה וקבענו להפגש בשבת לצהריים ביפו לקשקש. בפגישה הגורלית הזאת סיפרתי לה על הרעיון לסרט קצר העשוי כולו ממלח, שמספר על אישה שהולכת על חבל דק.

חודש אחרי הפגישה שלנו סיליה כתבה לי בפייסבוק שהיא לא מפסיקה לחשוב על הרעיון, ושהיא רוצה להפיק לי את הסרט. משם הכל התחיל להתגלגל: מכללת ספיר המקסימים הסכימו לתרום לי פנסי תאורה, שאיתם יכולתי לייצר ״טסט״ כדי להראות למשקיעים איך תראה האנימציה, כתבתי תסריט מלא והגשנו בקשות לקרנות מנורבגיה. אחרי בערך חודש קיבלנו תשובה חיובית ואור ירוק להתחיל לעבוד!

Yuval:

מגניב! ומה קורה בסרט? מה העלילה שלו?

Liran:

זה סיפור על מערכות יחסים, ועל האופן שבו אנחנו חווים אותן. הגיבורה היא בחורה צעירה, ההולכת על חבל דק. היא מאוד יציבה עד שהיא פוגשת גבר שמצליח לבלבל אותה וגורם לה ליפול מהחבל. לאורך הסרט היא פוגשת כל מיני אנשים ומנסה להתקדם איתם על החבל, אבל הבעיה היא שמאוד קשה ללכת שניים על חבל דק אחד… לגלות את הסוף?

Yuval:

בטח

Liran:

לאחר שהיא ובן זוגה מתייאשים מלנסות להתהלך יחדיו על החבל הדק, היא מבינה פתאום את הפתרון: היא קורעת את החבל לשני חבלים מקבילים, ויוצרת מצב שבו כל אחד יכול ללכת על החבל שלו, אבל ביחד

Yuval:

אז אם לחזור למלח, מעבר לזה שגילית שאת אוהבת לעבוד עם החומר, מה הרלווונטיות שלו למה שאת רוצה להגיד?

Liran:

המלח נותן לכל הסרט מראה מיוחד, של קסם ואור. מצד שני, הלבן מול השחור יוצר תחושה מעט קודרת. אני גם מרגישה שהחלקיקים הרבים שיוצרים יחדיו צורה אחת שתוך שנייה יכולה להתפרק למיליון חלקיקים, וזה גם קשור לנושא: איך כמה אובייקטים יוצרים ביחד אובייקט אחר

lirank32 lirank34 lirank222

Yuval:

תזכירי לי רגע מה האורך של הסרט?

Liran:

5:43 כולל קרדיטים ☺

Yuval:

וכמה זמן עבדת עליו בסך הכל?

Liran:

סה״כ זה יצא שנה. ברוטו, כן?

Yuval:

ברור. כמי שמגיע מעיצוב גרפי, זה תמיד מדהים אותי כמות הזמן והעבודה שצריך להשקיע בחמש דקות ו-43 שניות…

Liran:

חחח לגמרי… אחרי כל שוט ושוט שצילמתי (ויש עדים) טענתי שהוא השוט הכי קשה ושאני לא חושבת שאני יכולה בכלל לעשות אותו… ואז איכשהו עבר יום וסיימתי עוד 10 שניות

Yuval:

מה היה כל כך קשה?

Liran:

להזיז את המלח כל פעם, ממש ממש בעדינות (אחרת התנועה נראית גסה) ולהצליח בכל פריים להגיע לדיוק הנדרש על מנת שזה יעבוד ביחד ולא יראה כמו סתם ערימה של מלח ☺ עבדתי עם מכחולים, כרטיס רב-קו, חתיכות נייר שעזרו לי להזיז, ומה לא. אהה והכי חשוב – נוצות. בלי הנוצות לא הייתי מצליחה להזיז שום דבר

Yuval:

קטעים… מעניין אותי האם ומה השתנה בתהליך. האם גילית משהו בזמן העבודה שחייב אותך לשנות משהו בתסריט? בעלילה?

Liran:

האמת שהתהליך של הסרט הזה התחיל הרבה לפני שידעתי שהוא בכלל יופק… את התסריט הראשון כתבתי לפני חמש או שש שנים והוא ישב במגירה הרבה זמן, השתנה, וחזר למגירה.  אז במהלך הצילומים עצמם לא השתנה משהו דרסטי בסיפור, אבל כן היו שוטים (וזה כואב לי) שצילמתי והורדתי בעריכה, שזה דבר שבדרך כלל לא קורה באנימציה

Yuval:

מה ולמה?

Liran:

צילמתי שוט ממש קשה, שבו הבחורה סוחבת את הגבר ״שק-קמח״ על החבל. זה יצא ממש יפה, אבל פשוט לא התאים בסיפור….

Yuval:

אז יש לך חומר לפיספוסים… מה קורה עכשיו עם הסרט? איפה הוא יוקרן ומתי יהיה לו לינק לצפייה ברשת?

Liran:

התחלנו להפיץ אותו לפסטיבלים בעולם, והאמת- אתה הראשון שאני מספרת לו- הוא התקבל לפסטיבל סרטים קצרים גדול בנורבגיה! בנוסף, ביום רביעי ה-16/12 בשעה 19:00 במכללת מנשר בתל אביב אני עורכת אירוע סרטי אנימציה שבו אקרין את הסרט! בנוגע לרשת, יקח עוד זמן עד שאוכל לעלות אותו.. אני מאמינה שבעוד שנה, אחרי שניתן הזדמנות לסבב פסטיבלים ☺

Yuval:

מה עוד יקרה באירוע במנשר?

Liran:

ביחד עם האנימטור עמנואל לב נקרין סרטים קצרים חדשים וישנים. בנוסף ל-״The Rope״ אציג את סרט הגמר שלי שסיפרתי לך עליו בקצרה קודם – ״ניושה״. הסרט היה בכ-60 פסטיבלים בכל העולם וזכה ב-10 פרסים. ובנוסף אציג סרטון מאחורי הקלעים המראה את העבודה על ״ניושה״

Yuval:

מגניב! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Liran:

חשוב לזכור שאם משהו בוער בך ויש לך רעיון טוב, אסור לוותר עליו. איכשהו בסוף דברים קורים, אם רק נותנים להם הזדמנות ☺ לפני שנתיים לא הייתי מאמינה בחיים שהסרט הזה בכלל יהיה

Yuval:

נייס!

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden