כל מה שחשוב ויפה
מתוך ״אופקים שבורים״ במוזיאון פתח תקווה. צילומים: אלעד שריג

מאיה ז״ק: זכרונות, דמיונות, שברי תמונות ועולמות

מפגש מקרי של האמנית מאיה ז״ק עם סטודיו Stuben21, הוליד את המיצב אופקים שבורים שמוצגת במוזיאון פתח תקווה. באמצעות המיצב, ״בית מדרש״ עכשווי, מבקשת ז״ק להציב אלטרנטיבה חילונית לבית המדרש המסורתי, ולייצר מרחב קהילתי־חילוני שאינו מגביל ומכפיף את עצמו לממסד הדתי

אופקים שבורים 3

Yuval:

הי מאיה

Maya:

אהלן

Yuval:

מה שלומך?

Maya:

טוב מאוד, בעיצומם של צילומי הווידאו החדש שלי ☺

Yuval:

הו! מה את יכולה לספר עליו?

Maya:

זה הפרק השלישי בטרילוגיית עבודות וידאו העוסקות בזיכרון. הוא יוצג במרכז תערוכת היחיד שלי במוזיאון תל אביב באפריל, והוא קשור למשורר פאול צלאן, שירתו וחייו

Yuval:

וואלה. אז למרות שיש לי לא מעט לשאול על התערוכה המתוכננת, יש לי גם לא מעט מה לשאול על התערוכה במוזיאון פתח תקווה, אז את תל אביב נשאיר בינתיים לפעם הבאה…

Maya:

בטח, בוא נדבר על ״אופקים שבורים״, המוצג במוזיאון פתח תקווה כעת!

Yuval:

אז אני רוצה להתחיל דווקא מהפגישה המקרית שלך עם ניקול הורן ופטר דניאל בווינה. אני מת לדעת איך זה קרה. מה בדיוק היה שם. איך זה המשיך. אל תחסכי בפרטים…

Maya:

אז ככה: זה היה לפני שנה, פגישה מקרית ברחוב Dorotheergasse בוינה.

ביקרתי בווינה לרגל הוצאת הספר Maya Zack: The Shabbat Room, המתעד את מיצב ההדמיות שיצרתי בעבור המוזיאון היהודי בוינה – חדר השבת – סדרת חדרים וירטואליים המייצרים בעקבות החדר תקופתי, שהקים הצייר איזידור קאופמן העבור אותו מוזיאון בסוף המאה ה-19. אחרי אירוע ההשקה, שהיה בדיוק בזמן ה־Vienna Art Week, עמדתי בקרן רחוב ופטפטתי עם שטפן פורר, מעצב הספר, עד שהגיעו ניקול ופטר להגיד לו שלום.

הוא מעצב להם את הקטלוגים, ואז התברר שבאורח פלאי, בדיוק באותו היום, ניקול שלחה חומרים על ״חדר השבת״ למוזיאון העיצוב בחולון, שלאוסף שלו הם תרמו עבודה. התברר שיש לנו נושאי עניין משותפים – חדרים וחפצים המספרים סיפורים נשכחים, פוערים את באר הזכרון ומזמינים אותנו לבקר בתקופות נשכחות. היינו חייבים לברר את הסוגיות הללו יחד.

מצאתי את עצמי במשהו שהמלה ט-ר-ק-ל-י-ן הולמת אותו במיוחד: חלל ספון עץ, חדר העישון והמשקאות הכבדים של מלון בהווה שהיה פעם בנק וינאי מתחילת המאה, עם ספות עור עתיקות, מראות עצומות ואוויר דחוס. התגלגלנו לליל ארוך של שיחות מרתקות, על עיצוב, יהדות, שטיבלך ושטובה, ומייד היה ברור שיש כאן חיבור עמוק ונדיר שהוליד את הרצון ליצור יצירה משותפת

Yuval:

מלון שהיה פעם בנק וינאי מתחילת המאה… אני מת על המקומות האלו. ובכלל אני מחבב מאד את וינה. אז אולי זה הזמן לשאול לרגע מה מסקרן אותך ביהדות, כי היא נושא לא יותר מידי נפוץ באמנות עכשווית

Maya:

זה שייך לחוטים שונים שנקשרים אלי, ומקבל פאזות שונות במהלך חיי.

אולי זה שייך לחיפוש אחרי איזשהו שורש, אחיזה, רצון להבין את הקשר שלי לפה, לתרבות רחבה יותר. גדלתי בסביבה חילונית לחלוטין אבל סביבה שתמיד הוקירה והתעניינה בכל זאת ביהדות, לא התייחסה אליה כאל מובן מאליו. לכך תרמו גם המקורות המשפחתיים כנראה: סבתי, אם אימי, שנולדה כקתולית בהרי האנדים למשפחה חצי אינדיאנית, ומשפחת אבי, שגורלה היה חלק מאותו גורל יהודי מר במזרח אירופה בזמן השואה.

כילדה למדתי בבית ספר חילוני-דתי ותמיד היתה לי משיכה למחשבה, להגות ולתרבות יהודית. סוגיית הזכרון והטיפול ביהדות הם נושא שמעניין אותי, יחד עם המתח שבין העולם הממשי לבין העולם הסמלי, הרעיוני או אף המטפיסי. בעבר העניין שלי ביהדות היה אולי יותר קשור בהיסטוריה, במצב היהודי ובגורל היהודי, וכעת נוסף גם האספקט המיסטי, שאפשר לראותו בתערוכה בפתח תקווה, כרוך יחד עם דברים אחרים לא מובנים מאליהם כמו רנה מאגריט למשל…

אופקים שבורים 4

Yuval:

מעניין אותי אם כך מה סיפרו לך על התערוכה דרורית גור אריה ורפאל סיגל, אוצרי התערוכה? מה הם ביקשו ממך ליצור?

Maya:

הם הכירו את עבודותי הקודמות שבהן יצרתי מעין ספרים שהתפרעו והשתלטו על מרחב, תפסו גוף ונפח לא רגיל בחלל, והיו מורכבים משכבות נייר עיתון שהחומר בהן קיבל ממדים מופרעים והפך למעין טריטוריה או לפחות מפה טופוגרפית. הם גם הכירו את הנוכחות של הנייר, הניירת והספרים – חפצי התיעוד, הקטלוג והמידע – שהופיעו בעבודות הווידאו ״אמא כלכלה״ ו״חוק שחור לבן״, והציעו לי לפתח רעיון לתערוכה שתעסוק בממד הפיסי-גופני של הספר.

היה לי איזשהו רצון ליצור סדרת הדמיות של ספריות או בית מדרש (חלק שבסוף לא נכנס לפרוייקט חדר השבת), אלא שהפעם רציתי לייצר את ההדפסות בגודל אחד לאחד של הגודל המקורי של הרהיטים והפריטים. ואז פגשתי את ניקול ופטר מ-stuben21 שהם אמנים ומעצבים שמייצרים רהיטים המהווים פרשנות עכשווית לרהיטי השטובה המסורתי.

ובגלל העניין המשותף בחפצים המעלים באוב זכרונות ותקופות, וביהדות, עלה הרעיון לייצר ספרייה שבורה, שתכיל אוצר בלום של ספרות יהודית ולא רק יהודית שקשורה כולה במתח שבין שבר, עקירה ונדודים, לבין השתייכות, שורשיות וקשר לאדמה ולבית – מתח שמשתקף גם בשמות ״שטובה״ stube (חדר בבית, בגרמנית), ושטיבל או שטיבלך שקשור להווייה היהודית, חסידית (בית תפילה, לימוד והתכנסות, מעין בית בסביבה של עקירה וזרות)

Yuval:

כלומר מהתחלה היה לך ברור קנה המידה, או שהוא התברר במהלך העבודה? כי מבחינת האוצרים צריך לתכנן מראש מבחינת החלל עבודה בסדר גודל כזה

Maya:

זאת ידעתי מראש, לפחות זו היתה התשוקה שלי!

Yuval:

מגניב. ואז מה? כמה זמן עבדת על זה? איך מתחילים בכלל לתכנן? ואיך נעשית העבודה המשותפת עם מי שנמצא בווינה

Maya:

הכל התנהל בפגישות ודיונים בסקייפ. נפגשנו פעם אחת בווינה והתחלנו לעבוד על הפרויקט במשך שמונה חודשים בסקייפ. את העיצוב החלל, עיצוב הספרייה, מכתב הפנייה ששלחנו ורשימת הממליצים – הרי פנינו לכ-30 אנשי רוח, חוקרים, יוצרים וכו׳ על מנת שיכתבו את רשימת הספרים שלדעתם יש להכליל בספריה שכזו – גם עשינו ממרחק בסקייפ. על ההדמיות אני התחלתי לעבוד באביב כאן בתל אביב, וסיימתי לעצב אותן לקראת התערוכה עם עומר בריינר, שעזר לי לממש את הצד הטכני של הבנייה בתלת ממד וירטואלי – שזה עולם ומלואו, תוכנה מאוד מורכבת…

Yuval:

אז אני רוצה רגע לקפוץ לסוף: התערוכה נפתחה, העבודה מוצבת, אפשר לבוא לבקר. ואני רוצה לשאול שאלה קצת דבילית מצד אחד, אבל מעניינת אותי מצד שני: מה זה הדבר הזה? כלומר לא מבחינת הגדרה אם זה אמנות או פרפורמנס או מיצב, אלא מה המוטיבציה שלך להציג כזה דבר במוזיאון? מה את רוצה שיקרה?

Maya:

אני רוצה לתת למבקרים תחושת ביקור במקום מתעתע, טיול למחוזות אחרים, בתוך התודעה השבורה המורכבת מזכרונות, דמיונות, שברי תמונות ועולמות

Yuval:

ואיפה נכנסת שאלת הפונקציונליות של מה שבנית?

Maya:

אוההה… יש לה פנים שונות

Yuval:

לא סתם שאלתי…

Maya:

אחת מהן היא הפונקציונליות הפשוטה של לארח אנשים, מבקרים, בחלל שניתן לשהות בו, לשבת, ללמוד, לעיין בספרים, לקחת את רשימת הספרים המומלצים ולשוטט בין ספרי הספריה על פיה או עצמאית. ניתן לשבת, להתכנס, ואכן בחלל שלנו בתערוכה אנחנו מקיימים אירועים פומביים של שירה, מופעי מחול, הרצאות וכו׳.

ומאידך, ישנה הפונקציונליות השניה שיש ליצירת אמנות באשר היא – פונקציה של משהו שגורם לך לחשוב, ללמוד משהו, לשים לב למשהו אחר או חדש. ומצד שלישי, והוא שהכי מעניין אותי – ואותו גם הכי קשה להסביר…

Yuval:

מה הכי קשה להסביר?

Maya:

מה שהכי קשה להסביר הוא שהפונקציה של החלל הזה הוא פונקציה רפלקסיבית, או סלפ-רפרנציאלית. החלל אמור להעלות שאלה לגבי עצמו, מעמדו.

המטא-פונקציה שלו היא להעמיד אותנו על הציר שבין אפשרות השימוש – כמו בספרייה עצמה ובפינת הישיבה – לבין העמידה אל מול מרחב שלא ניתן להשתמש בו אלא לחזות בו בלבד – הדמיות של חדרים ופינות עם רהיטים שלקוחים כביכול מכל מיני שטיבלך. והעובדה שהם בגודל אמיתי – רק מחזקת את הנוכחות הנעדרת שלהם – הם שם, ניצבים מולך, מתנשאים במלוא גובהם אך הם רחוקים, נותרים בגדר הדפסת דו ממד של החדר הווירטואלי.

גם העובדה שהחדרים הללו מורכבים מהשראות שונות – תצלומים משטיבלך בירושלים, תצלומים של רומן וישניק, ציוריו של מגריט, לוחות פולחן יהודיים כמו לוח ״שיויתי״, סמלים ודיומיים פואטיים שמצאתי במדרשים יהודיים מיסטיים – גורמת לחווייה של צפייה במשהו מוכר מחד, אך בלתי אפשרי מאידך

Yuval:

את יכולה אולי להגיד איך זה מתחבר לשאר התערוכה? את אמנם לא האוצרת אבל מעניינת אותי נקודת המבט שלך

Maya:

אני חושבת שהתערוכה בכללותה, או לפחות חלקים ממנה, עוסקים בגשמי, בנוכחות לעומת ההעדר; היעדר הספרים, היעלמותם, הכחדתם, אם בשל החרמה כמו במקרה של הנאצים, או אם העלמותם מן העולם, התבלותם או הפיכתם לממצא ארכיאולוגי. סימנים של ספרים, עקבות של דפים, יחד עם העובדה שהספר הוא מראש חפץ שגופניותו מבוטלת, כי הוא מפנה אותנו אל עולם מדומיין שחורג ממנו

Yuval:

אז אולי שאלה אחרונה: מה העמדה שלך לגבי ספרים פיזיים? את חושבת שהם ייעלמו? עד כמה זה יפריע לך?

Maya:

קשה לי לדמיין עולם ללא ספרים, למרות שברור שזה יקרה. האבולוציה שתהיה בכיוון הזה תכחיד אותם…

אני שייכת לעולם שבו המחשבה שלי מאורגנת לפי מרחב של ספר, ריח של נייר ישן או דיו, דפוס טרי, מיקומים על דף, פתקים שמציצים מן הספר, הערות שוליים מסומנות בעפרון וקו מדגיש שאני חייבת לסמן תחת משפטי מפתח (קו שהוא לפעמים רועד אם אני קוראת בנסיעה). הספר הופך לאורגניזם כך, גדל איתי, מזדקן לצידי, הולך ומופנם לתוכנו. ככה. אבל מן הסתם, אנשים יגדלו לתוך צורת אגירת מידע אחרת, והמח שלהם יתעצב בהתאם (ככל הנראה יקטן, יתכווץ ויתאדה בהדרגה… ☺, או שלהיפך)

Yuval:

או שלהיפך… אז לפני שמסיימים: משהו חשוב נוסף להגיד או לספר?

Maya:

חשוב לי לומר שמדובר בתערוכה מיוחדת במובן שהיא נעה על הציר של ממצאים, עקבות, נוכחות פיסית, היעדר עיצוב ואמנות וארכיאולוגיה – ארכיאולוגיה של פונקציות שאולי כבר נעדרות מן המציאות כמעט – ספריות – עולמות שחרבו ואינם.

כשדרורית ורפאל הציעו לי להשתתף בתערוכה לא יכולתי לסרב… למרות שכמעט נדרתי נדר שלא אשתתף בשום פרויקט מעבר לפרויקט הגדול שעליו אני עובדת כעת. אבל הרעיון הזה של הספר כגוף היה מרתק מידי והמפגש עם ניקול ופיטר היה פלאי מידי מכדי לא לממש את כל זה

Yuval:

יפה!

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden