כל מה שחשוב ויפה

הפופ-אפ כמחשבה מחוללת

הוא שואב את שמו מספרי ילדים שנפתחים לצורות תלת ממדיות, אבל ״מה שבבסיסו החל ככלי ועיקרון לימודי, הפך במרוצת השנים לכלי שיווקי וכלכלי כחלק מתרבות הצריכה״, אומר האדריכל כפיר גלאטיה-אזולאי, אוצר התערוכה ״מחשבות על פופ-אפ״, שתיפתח הערב (רביעי 22.6) בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון

Yuval:

הי כפיר. מה שלומך?

Kfir:

שלומי מצוין, תודה

Yuval:

המון זמן לא נפגשנו, מאז התערוכה שאצרת עם רענן, אי שם בעשור הקודם פחות או יותר

Kfir:

אכן, מים רבים עברו בנהר, וכן גם רוחות של שינוי: למידה, עשייה, תהייה – מתפתחים וגדלים

Yuval:

מגניב. בוא תספר קצת לטובת מי שלא מכיר מה למדת ומתי ואיפה ומה עשית מאז, ככה בכמה מילים

Kfir:

אוקי, אז אני בהכשרתי המקצועית אדריכל, בוגר המחלקה לארכיטקטורה ותכנון ערים בבצלאל, מעצב פנים בוגר ויצו, והנדסאי קונסטרוקציה בוגר בראודה. בין היתר זה שנים רבות פועל בגבול שבין אדריכלות ואמנות ומציג בתערוכות וגלריות שונות.

רוב העבודות שלי הן עבודות פלסטיות: קערות פורצלן, פיסול פיגורטיבי באלומניום וברזל, עבודות רישום ופיסול אדריכלי. עבודת האינסטליישן האחרונה שלי – ״כמיהה״ – הוצגה בבית האמנים בתל אביב על ידי אוצרת האמנות ורה פילפול: שני אובייקטים מעץ בגובה 3.5 מטר, שבהם אפשר לשבת ולהתבונן באור העליון החודר לאוביקט מהכותרת

Yuval:

עוד שאלה לפני שנעבור לפופ-אפ: איזה אדריכלות ועיצוב פנים אתה עושה?

Kfir:

במשך עבודתי כאדריכל מתחיל הועסקתי אצל אמיר מן ועמי שנער ממשרד מן שנער, שם התמחתי בתכנון מבני ציבור ומגורים. פרויקט הדגל שלי היה השותפות בתהליך התכנון והעיצוב של בית הנתיבות של שדה התעופה החדש המוקם בימים אלו בתמנע (אילת) – מעל 30,000 מ״ר של עיצוב ותכנון אדריכלי. בנוסף עיצוב ותכנון מתחם המסעדות באירפורטסיטי.

כמו כן אני מתעסק בעיצוב פנים של חללים מסחריים ודירות יוקרה. אחת הדירות האחרונות פורסמה בדיוק במגזין העיצוב המוביל designboom ☺

Yuval:

כן, ראיתי. מגניב! ובוא נעבור לפופ-אפ: מאיפה הגיע הרעיון?

שרפרף, רז עומר

שרפרף, רז עומר

Kfir:

כחלק מתהליך עבודתי כאדריכל אני נפגש עם סוגים שונים של פרויקטים מורכבים יותר ומורכבים פחות, ובתקופה האחרונה עלה הביקוש לתכנון ״קליל ולא מחייב״ שאפשר לבנות במהרה ואף לפרק. לדוגמה, תכנון ועיצוב משרדי מכירות של פרויקט נדל״ני למגורים שעתיד להיסגר ברגע שמלאי הדירות נמכר, חנויות שנפתחות לזמן קצוב, וכמובן דוכני מכירה הניתנים לשינוע והעתקת מיקום. בכל אחד מהמקרים פנה אלי היזם והגדיר זמן בניה והקמה מהירים, תקציב מוגבל, ומודולריות המייעלת את תהליך הבניה והפירוק.

יחד עם ע. מנכ״ל עירית חולון, רפי וזאנה, החלטנו להציג לקהל צרכני האמנות השונים טעימה מחווית הפופ-אפ ולהפגישם עם ההשפעות שלה כיום על תחומים שונים כמו אדריכלות, עיצוב מוצר, אופנה וכדומה

Yuval:

יש לך השערה מאיפה זה נובע, כל העניין הזה של הפופ-אפ, מעבר רק לשיקולים כלכליים? לי יש תחושה שזה קשור בין השאר לפחד או לחוסר היכולת להתחייבות באופן כללי

Kfir:

אכן, אתה צודק, גם התחייבות לאורך זמן היא שיקול מכריע. בגלל המצב הכלכלי היום בעל חנות שפותח חנות בקניון ואינו יכול לחזות באופן מדויק את הכנסותיו, לא רוצה להתחייב לתקופת שכירות ארוכה. הוא מראש משקיע פחות בגימורים המצריכים בינוי מורכב. חוץ מזה הפופ-אפ בתחום המסחרי משווק לנו ומפומפם כחוויה יחודית שלא תחזור על עצמה. כל אלו הם כלי של חברות מסחריות ובעלי אינטרס לעניין אותנו, לחדש לנו ולבסוף למכור לנו. מה שבבסיסו החל ככלי ועיקרון לימודי הפך במרוצת השנים לכלי שיווקי וכלכלי כחלק מתרבות הצריכה

Yuval:

כן, ועדיין זה נראה לי כמו מאפיין (של דור?) שמטרתו להשאיר את כל האופציות פתוחות, לא לפסול שום דבר, לא לנקוט עמדה אם לא חייבים

Kfir:

בדיוק כך: נהנים מהרגע!

חיים בשכירות, יושבים בבתי קפה, נהנים מהחיים וממצאים את הרגע מבלי להתחייב על דירה, קריירה או זוגיות ☺

Yuval:

כן… (למרות שאני כבר 16 שנה בזוגיות אבל זה עניין לצ׳ט אחר). ונחזור לתערוכה: יש רעיון, איך מתחילים? איך מוצאים עבודות ואמנים מתאימים?

Kfir:

(אשמח לקבל טיפים ל-16 שנה, זה מעורר הערצה).

אתה שואל איך מתחילים? אז ככה: בחירת הנושא היה החלק הראשון. מיד אחריו פירסמתי קול קורא לאומנים, אמנים ויוצרים בכל קשת התחומים. הרעיון היה לראות כיצד עקרון הפופ-אפ מוטמע בתהליך התכנון ומשנה את חזותם ואופיים של עבודה או אוביקט.

בשלב השני היתה למידה ובחינה של העבודות והאמנים ובחירה בעבודות המספרות חוויה. כך, אוסף העבודות בתערוכה מבקש לבחון את מהותו של הפופ-אפ ולהתנתק לרגע מהאלמנט הצרכני; לחקור את מגבלותיו ולהגדיר את משך קיומו כחוויה חד פעמית

מפתח, דוד פאר

מפתח, דוד פאר

Yuval:

בוא תתן 2-3 דוגמאות לעבודות מהתערוכה שממחישות את זה.

(והטיפים זה בפעם אחרת)

Kfir:

(אני לא אוותר על הטיפים, אתה יודע).

״פבליון״ של אנה קיסיצינה וליזה קורולובה, שתי סטודנטיות משנקר, הוא פרויקט עכשווי המשתמש בהדפסת תלת ממד בטכנולוגיה של הזרקת פולימרים פלסטיים וחשיבה על פירוק והרכבה מהירים. הן יצרו חלל המורכב מאוביקט חזרתי (שבפני עצמו נראה כמו יצירת אמנות). החלל מייצר פרטיות בתוך מרחב ציבורי או שטח פתוח.

״לבלוב״ של גאלה טורמן (עבודת רישום בעט בגובה של שני מטרים) מנסה להנכיח את רגע הפריחה באמצעות תיעוד סיזיפי ופרטני. בעבודתה המושפעת מאסתטיקה זנית אפשר להבחין במעבר שבין שקט פנימי אל ״רעש״, דבר המייצר אי נוחות. עבודה מעניינת נוספת היא ״מפתח״ של דוד פאר, פסל ואמן פלסטי, המגדיר מחדש את המפתחים הנגזרים מבורות מכסי הביוב ובורות המים. פאר חוקר את הטרנספורמציה המתחוללת במעבר בין הדו ממד לחלל מרחבי תלת ממדי

Yuval:

אני רואה שלקחת פרשנות רחבה למדי למושג הפופ-אפ

Kfir:

אפשר להסתכל על זה כך. אבל בוא נדבר קצת היסטוריה ונעשה סדר

Yuval:

קדימה

ליבלוב, גאלה טורמן

ליבלוב, גאלה טורמן

Kfir:

כולנו מכירים את המושג פופ-אפ מספרי הילדים המפורסמים: כשהספר נפתח, במאמץ לא מבוטל, הקסם מתרחש: דפי הנייר השטוחים מתעוררים לחיים, ומתארגנים מחדש בצורה תלת ממדית. חיה מקבלת את צורתה; את חייה – וגם את מותה. כך נראה המפגש הראשון של רובנו עם מושג ה״פופ-אפ״ – וגם עם ממד הארעיות בחיים, עם האפשרות של המוות. עם הידיעה הקודרת שברגע שהספר ייסגר, הדמויות שבו יאבדו מקיומן.

הראשון שטבע את המונח פופ-אפ היה תומס מלטון, שבשנת 1775 פרסם ספר שלם המבוסס על ״מכניזם״ של נייר, למרות שפופ-אפ כמכניזם של נייר הופיע הרבה לפני, בעבודתו של הנזיר הבנדיקטי מימי הביניים מתיו פאריס, ואחריו בעבודותיו של אדריכל נוף אנגלי שבמאה ה-18 פרסם חיתוכי וקיפולי נייר של נופים של לפני ואחרי, ממש כפי שעושים היום בהדמיות אדריכליות.

הדבר המעניין הוא שפופ-אפ כמכניזם של נייר היה כלי תכנוני או כלי עבודה. כמו כן השתמשו בו גם להעברת ידע אקדמאי כמו אנטומיה ואסטרונומיה, רקע שונה מאוד מהשימוש בו כיום כאלמנט שיווקי וצרכני

Yuval:

פששש. i"m impressed

Kfir:

Yuval:

תגיד, אתה חושב שהפופ-אפ כאן להישאר לנצח או שזה טרנד שידעך בסופו של דבר?

Kfir:

שאלה מעולה. אני חושב שזאת היתה הסוגיה שאיתה התמודדתי בתערוכה,  ברגע שמתבוננים בפופ-אפ כתהליך שקורה בזה הרגע. בכל רגע נתון אנחנו מצליחים להנכיח את הטבע של הארעיות, ואת איך שהיא מתקיימת בכל ממד. חוויה חד פעמית שאינה חוזרת, ממש כמו הראיון הזה איתך.

המושג פופ-אפ הושאל באגרסיביות לכל מה שקשור במסחריות ובשוק הקפיטליסטי, אך אם ניקח את המושג ומהותו בחזרה לשדות של חשיבה, לחלק ראשון בתהליך התכנון והעיצוב ככלי עבודה, אנחנו שמים שוב את האדם במרכז תהליך היצירה. התוצאה היא פופ-אפ כמחשבה מחוללת!

ולשאלתך אם הפופ-אפ ישאר כאן לנצח, זה כמו לשאול אם עוף החול יקום לתחייה לאחר שקרס לתוך עצמו…

Yuval:

אז אני מבין שהתשובה היא כן…

Kfir:

כן: פופ-אפ כמושג היה כאן טרם זמנינו וימשך להיות כאן גם אחרינו

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Kfir:

פופ-אפ: הייתי ונעלמתי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden