כל מה שחשוב ויפה

יום מהפכת האופנה: חבר׳ה, תתעוררו

לפני ארבע שנים קרס בבנגלדש בניין שאיכלס מפעלים של חברות אופנה מהגדולות בעולם. כתוצאה נהרגו מעל 1,000 עובדי תעשיית האופנה, וכתגובה נוסד ארגון יום מהפכת האופנה, שמתקיים השבוע. נועה שרון מהפורום לאופנה בת קיימא בישראל סבורה שלמרות ששימוש בהאשטג whomademyclothes הוא אקט יחסית שולי, הוא מעורר מחשבה ושאלות כמו מהיכן הגיעו הבגדים שאנו לובשים ומה המשמעות של בגד במחיר זול כל כך

Yuval:

הי נועה, בוקר טוב. מה שלומך?

Noa:

בוקר דבש! אני אחלה. איך אצלך?

Yuval:

לא רע בכלל גם כן!

Noa:

מגניב

Yuval:

בואי נתחיל בכך שתספרי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר, מה המסלול שהביא אותך להיות חלק מהפורום לאופנה בת קיימא בישראל, שמארגן את יום מהפכת האופנה העולמי?

Noa:

אוקיי, אז ככה: אני אישיות ורסטילית, אפשר להגיד, יש המון דברים שנוגעים בי ומעניינים אותי, אבל אנסה בכל זאת לקצר. מאז ומעולם חייתי חיים ״סביבתיים״: התחלתי לרכוש בגדים יד שניה בויצ״ו חיפה (משם במקור) בגיל 16 בערך, ומאז אני חזק ביד שניה. זה התחיל מחיבה לדברים מיוחדים ועם הזמן הבנתי שהם גם יותר עמידים: הבד, התפירה, הכל יותר יציב לאורך השנים.

מצד שני, כמעצבת עצמאית למותג התכשיטים שלי, יש בי הערכה עמוקה למעצבים אינדי ואני גם יודעת שהרבה פעמים הם ישקיעו במוצר את כל נשמתם, החל מאיכות הבד והתפירה ועד שירות הלקוחות. אני מאמינה גדולה בקניה מקומית ומשתדלת לעבוד עם מעצבים עצמאיים, כי אני אוהבת לקבל ערך גבוה בעבור ההשקעה הכספית

Yuval:

איפה, מה ומתי למדת? ואיזה תכשיטים את עושה?

Noa:

אז נדלג קצת קדימה: למדתי ביוטכנולוגיה, תואר ראשון ושני, ועבדתי בחברת סטארטאפ מגניבה שנסגרה בשנת 2008 (משבר האשראי, אין משקיעים). אז החלטתי ללכת ללמוד צורפות, זו הייתה החלטה ממש מקרית: לקחתי קורס מקצועי של משרד העבודה בבית ספר עמל למקצועות הצורפות בשכונת התקווה (שנסגר בינתיים).

הכיוון שלי בתכשיטים הוא לעשות פריטים מעניינים שיהיו עמידים לאורך זמן, לכן אני עובדת בעיקר בכסף וזהב, מקפידה על מיחזור של החומר (בצורפות ממחזרים בטירוף) ועל עבודה ברמה גבוהה. עובדת עם זהב ממוחזר ואבני חן שנסחרות בפייר טרייד.

עם השנים, קלטתי שהרבה פעמים יש לקוחות שנכנסות לסטודיו, מתלהבות מתכשיט דרמטי וייחודי (אצלי זה קורה הרבה עם שרשרת החושן שלי), מודדות, מתפעלות ואז נרתעות כשהן שומעות את המחיר. זה גרם לי להבין שיש כאן איזשהו חור באופן שבו השיטה עובדת. קראתי הרבה על כל הנושא של הכלכלה השיתופית ועשיתי מחקר מעמיק, ועכשיו אני עובדת על סטארטאפ שמטרתו לאפשר השאלה של פריטי מעצבים (אונליין, עם שירות משלוחים עד הדלת) – ישירות מהמעצבים עצמם. באחד המיטאפים של התחום פגשתי את אילנה לייזין ויחד החלטנו להקים את הפורום לאופנה בת קיימא. היינו די בשוק לגלות שלא היה קיים דבר כזה בארץ בשום צורה

Yuval:

ספרי קצת על אילנה?

Noa:

פעילה סביבתית, מעצבת אופנה בעברה וסטודנטית לתואר שני בפורטר. היא עושה את התזה שלה על נושא המיחדוש בארץ ויחד אנו מנהלות כעת את הפורום לאופנה בת קיימא. יש לנו קבוצה של פעילים, דף קבוצתי בפייסבוק (כולם מוזמנים להצטרף!) ואנחנו מעלים הרבה תכנים בכל התחום הרחב של אופנה וקיימות.

כמו כן יש פגישות בנושאים שונים אחת לחודש. הפגישה האחרונה הייתה מאוד מרגשת ושוחחנו בסקייפ עם פרופסור המתמחה בהיסטוריה של סחר הוגן מאוניברסיטת מסצ'וסטס, מיכל לוי ארבל (כתבת אופנה לשעבר), שהעבירה הרצאת סקירה על תחום האופנה וההשפעות הסביבתיות שלה, ואילו אני העברתי הרצאה בנושא סחר הוגן ביהלומים – הסיפור האמיתי.

שמתי לב שיש איזשהו ״בור״ או מעין קיר שקוף, חסר ההקשר בין אנשי סביבה וקיימות לבין התחום של אופנה. כלומר, יש נתק: אנשי האופנה לא תמיד חושבים בקונטקסט סביבתי, בטח בחברות הגדולות, ואילו הסביבתנים בכלל לא מודעים לכך שתעשיית האופנה היא התעשייה השניה המזהמת בגודלה

Yuval:

אז רגע לפני שנגיע לשאלות על מהות, ספרי כמה מילים על יום מהפכת האופנה העולמי‎: איך זה קרה ומה יקרה בישראל

Noa:

יום מהפכת האופנה הוא תגובת נגד או פעולה שנוצרה לאחר שבשנת 2013 ב־24 באפריל קרס בנין ראנה פלאזה בבנגלדש, שאיכלס מספר מפעלים של חברות אופנה מהגדולות בעולם. העובדים התריעו על ליקויים בטיחותיים, אך לאף אחד לא היה איכפת. במהלך קריסת הבניין נהרגו מעל 1,000 עובדים של תעשיית האופנה, ובין ההריסות נמצאו התוויות של החברות הגדולות. זה גרם לאנשים להבין את המשמעות והאחריות הכבדה שהחברות קצת ניסו להתנער ממנה.

כתגובה קמה פעילות אקטיביסטית ספונטנית של ארגון יום מהפכת האופנה, שעם השנים הפך לאירגון גג עולמי לכל ימי מהפכות האופנה בעולם. בכל שנה ב־24 באפריל ובמהלך השבוע הזה יש פעילות מאוד פשוטה שכל אחד יכול לעשות: צילום הבגד עם הטיקט (אפשר הפוך), העלאה לרשתות חברתיות ותיוג עם ההאשטאג: #whomademyclothes

השנה, ה־24 באפריל יוצא על יום השואה, ולכן מתוך כבוד החלטנו להזיז את תאריך ביצוע הפעילות לתאריכים 25-30 באפריל . אנחנו מזמינות כל אחד ואחת להצטלם עם הטיקט ולשלוח שאלה פתוחה לחברות האופנה: #whomademyclothes. במשך השנים יש כבר תגובות של המותגים והם מעלים בתשובה תמונות של האנשים שמאחורי יצור הבגדים שלנו. זה מעודד שקיפות ואחריות מצד החברות, ועל אף שמדובר באקט קטן יחסית הוא מעורר מחשבה ומצריך גם אותנו לשאול את עצמנו מהיכן הגיעו הבגדים שאנו לובשים, ואולי גם מה המשמעות של בגד במחיר זול כל כך.

כדי להקל על הפעילות, לתת דוגמאות לאיך אפשר להצטלם ומה כדאי להעלות וגם כדי לעקוב אחר הפעילות העולמית – פתחנו אירוע בדף הפייסבוק של הפורום ואפשר להעלות גם שם את התמונות שלכםן עם הטיקט

Yuval:

אז מעבר לכל הכבוד ומגניב (באמת!), אני תוהה מה הערך של הפעילות הזאת, מה באמת האפשרות של פעילות כזאת להשפיע

Noa:

יפה.

היו לנו קצת דיונים בנושא, והבנו שבקונטקסט של יום מהפכת האופנה העולמי  אנחנו רוצות ללכת עם הזרם מתוך מטרה להעצים את האימפקט. בעולם כולו זה כבר יום יחסית ידוע, ובשנת 2016 למעלה מ־70,000 איש העלו תמונה שלהם עם בגד הפוך ותייגו את היצרנים בשאלה הנוקבת. בשנה זו נרשם גם מספר שיא של 1,251 מותגי אופנה שהגיבו לשאלות הצרכנים עם תמונה של עובדי הייצור תחת התיוג imadeyourclothes, שהפך גם הוא לפופולארי. כיום היוזמה מתקיימת ב־80 מדינות ברחבי העולם ומתפרשת על פני שבוע ימים שבו צרכנים מעלים תמונות והמותגים מגיבים.

בסופו של דבר אני חושבת שיש כאן השפעה דו כיוונית: מעבר ללשאול את הרשתות את השאלה – אנו גם שואלים את עצמנו. מי באמת הכין את הבגדים שלי? באילו תנאים הוא מועסק? האם יש לו אופק כלכלי? האם יש לו ביטחון בעבודה? בתקופה שבה המחיר של הבגדים הוא כל כך זול והתחלופה שלהם עצומה, על מי זה משפיע? כשאין לנו כבר שום ערך לבגד אותו אנו לובשים – כי אפשר להשיגו ולהחליפו מאוד מהר ובזול – איך יהיו לנו הערכה וכבוד למי שהכין אותו? ואולי יש לזה השפעה שהיא גם סביבתית וגם חברתית? אנו שואפות לייצר שיח ודיון ער בנושא הזה, דרך הפעילות בארץ שתהווה חלק מן הפעילות העולמית הגדולה יותר

Yuval:

אבל מי זה האנחנו הזה? את מי זה באמת מעניין? כי 70 אלף איש זה לא באמת הרבה ביחס לאוכלוסיית העולם…

Noa:

נכון. וזו גם אחת הסיבות שהקמנו את הפורום.

אנחנו מאוד רוצות לייצר אימפקט בהקשר של מודעות קודם כל, לתת אינפורמציה אמיתית לגבי תנאי הייצור אבל גם לגבי ההשפעה על הסביבה; על הזיהום הסביבתי; על תנאי העסקה. 70 אלף זה לא הרבה ביחס לאוכלוסיה העולמית אבל ככל שיהיה אפקט סינרגיסטי גם ברשתות החברתיות וגם על ידי מובילי דעה בנושא – יותר אנשים יחשפו לתמונות באינסטגרם ובפייסבוק/טוויטר וישאלו את עצמם "רגע, מה זה? מה הקטע?״, וכך יחשפו למידע שקודם היה חבוי להם.

אני מאמינה שבסופו של דבר, כשאנשים יבינו שיש השפעה ישירה על בריאותם ועל חייהם, הם יטרחו לחקור יותר לעומק ממה עשויים הבגדים הזולים ומה המשמעות המוסרית מאחוריהם. גם תנועת הטבעונות הייתה מחנה של "הזויים" בהתחלה, ויש סיבה שדווקא בתקופה הזו היא תפסה נתח מהותי מהשיח היום־יומי.

אז אני מקווה שנצליח להנחיל את הידע והרצון לדון בנושאים האלו גם בקרב מספר הרבה יותר גדול של אנשים. בנוסף, היתרון בפעילות הזו הוא שהיא קלה לביצוע ודורשת יחסית מעט מהמשתתפים: להצטלם סלפי עם טיקט ולתייג – וזה גם נחמד להסתכל בהאשטאג ולראות איך אנשים הצטלמו. יש בזה גם הרבה הומור ואמירה

Yuval:

ואיפה האקדמיה נכנסת לזה? כי נראה לי ששם יכול להתחיל השינוי האמיתי‎

Noa:

או. פה יש לי הרבה מה להגיד. על האקדמיה. אבל אני מגיעה מתחום אחר.

בהקשר של יום מהפכת האופנה ישנו ארוע נוסף שמתרחש בפורטר – הכולל הפקת אופנה קטנה, הקרנה של הסרט the true cost – שהקרנו לחברי הפורום במפגש השני שלנו ודוכנים. אף על פי שזה לא ארוע שאנו מארגנות, אנו נמצאות בשיתוף פעולה עם המפיקים ומפרסמות אותו גם אצלנו. באופן שוטף בפעילות הפורום ישנו שיתוף פעולה עם האקדמיה וחלקנו אף נמצאים שם כסטודנטים לתארים מתקדמים.

בראיה האסטרטגית יהיו לנו פעולות נוספות עם האקדמיה בעתיד ויש לנו אוסף של מאמרים מקצועיים ולינקים רלוונטים שאנו מעלות בשוטף בדף הפייסבוק של הפורום. אנו מאמינות בשיתוף של האקדמיה עם הפעילים בשטח כי יש באופן די טבעי (ועצוב) נתק בין האקדמיה לבין הפעילות האמיתית. יש הרבה פעמים איזשהו "עיכוב" בזמן התגובה והעיבוד האקדמי את מה שקורה בשטח. אני רוצה להדגיש לדוגמה, שלמרות שתעשיית האופנה היא המזהמת השניה בגודלה אחרי תעשיות האנרגיה (יש ויכוחים לגבי תעשיית הבשר) – בתעשיות אלו היו הרבה שיפטים ופיתוחים טכנולוגיים (הרבה חדשנות תעשייתית) ואילו בתעשיית האופנה – שקט תעשייתי, טמינת הראש בחול ואטימות מסויימת.

יש הרצאה של לי אדלקורט – עתידנית בתחום האופנה – שבה היא אומרת, בין השאר לתעשייני האופנה: חברה, תתעוררו; אנחנו כבר לא נמצאים שם. צריך להסתכל בכיוונים חדשנים ולפתור את הבעיות שנוצרות

Yuval:

אני מבין ומנחש שאת אופטימית‎

Noa:

מאוד. לא הייתי יזמת אם לא הייתי אופטימית. זה גם טוב לעור הפנים  ????

Yuval:

לגמרי! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Noa:

תראה, צריך להתחיל מאיפשהו ויש משהו מרגש ונותן מוטיבציה בלהיות חלוצים. זה שלא היה פורום אופנה בת קיימא בארץ לפני שהקמנו אותו לא אומר שלא חייבים אחד. הצטרפו לפורום אופנה בת קיימא בפייס, תעלו תמונה עם הטיקט והאשטאג בשבוע הבא וקחו חלק במהפכה הבאה!‎

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. איילת

    כבוד נועה מרתק לקרוא מחכים מעניין וגורם לחשיבה עמוקה יותר על קיימות לאופנה
    תבורכי

    1. נועה

      תודה רבה איילת!
      נחמד לשמוע שהיה מעניין ומחכים 🙂
      לשם כיוונתי.
      הכל בזכות השאלות הנבונות של יובל!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden