כל מה שחשוב ויפה
מתוך הסדנה של קימיה גנדי בשבוע העיצוב ההודי. צילום: הדר ברק

״בכול אשמים הבריטים, כנראה״: ענת קציר על שבוע העיצוב ההודי בבצלאל

״העיצוב בהודו נוגע בשאלות שרלוונטיות גם לנו״, אומרת ענת קציר, המארגנת של שבוע העיצוב ההודי, שהתקיים בחודש שעבר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל: ״מסורת מול מודרנה, טכנולוגיה מתקדמת מול קראפט, וכיצד שומרים על האיזון הנכון בין המקומי לגלובלי; או במילים אחרות: איך לא מאבדים את הזהות שלנו״

על רקע יובל ה־25 ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל והודו שצוין בשנה שעברה, ויום העצמאות ה־70 של הודו, המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל קיימה בחודש דצמבר האחרון את שבוע העיצוב ההודי. את אירועי השבוע אירגנה פרופ׳ ענת קציר, מרצה בכירה במחלקה, בשיתוף פעולה עם שגרירות הודו בישראל ועם משרד החוץ.

זה היה שבוע העיצוב הבין־לאומי הרביעי שהתקיים במחלקה לאחר שקדמו לו שבוע העיצוב הספרדי, הטורקי והפולני. בשונה משנים קודמות, זו הייתה השנה הראשונה שבה כל הסטודנטים במחלקה לקחו חלק בשבוע העיצוב: במקביל לסדנאות הבין־לאומיות לסטודנטים בשנה הרביעית, נערכו 15 סדנאות נוספות שכללו סטודנטים מהשנים א׳ עד ג׳, וכולן עסקו במפגש בין טכנולוגיה למסורת.

מתוך הסדנה של רנגנת׳ קרישנמני

Yuval:

הי ענת, מה קורה? היה כיף בשבוע העיצוב בהודי?

Anat:

ממש. זה היה שבוע של מאמץ אדיר מצד אחד ושל התרוממות רוח מצד שני

Yuval:

זה נדמה לי או שכזה עוד לא היה לכם? (למרות שבטח אפשר היה להגיד את זה גם על שבוע העיצוב הטורקי, הספרדי והפולני)

Anat:

לא נדמה לך. שבוע כזה לא היה עדיין: לא רק במחלקה, נדמה לי שבבצלאל בכלל. בשנים הקודמות היו רק חמש סדנאות לסטודנטים משנה ד׳. השנה זה היה אירוע של כל המחלקה: שש סדנאות של האורחים ההודים (חמש מהן לשנה ד׳ וסדנה מיוחדת לסטודנטים בתכנית התואר השני שלנו), ו־15 סדנאות נוספות של יוצרים ישראלים, חלקם מרצי המחלקה, שהוצעו לסטודנטים בשנים א׳-ג׳, כך שכל 420 הסטודנטים במחלקה עבדו במקביל (וביחד. בכל סדנה היו סטודנטים מכל שנות הלימוד). היתה אנרגיה מטורפת באוויר, זה הורגש בכל בצלאל. כל הזמן הגיעו להציץ אצלנו מכל המחלקות. מרגש!

Yuval:

זה באמת שווה. לא חששתם שאולי זה ייצא מכלל שליטה?

Anat:

חששנו מעט מהאתגר האופרטיבי אבל אני חייבת להודות שכל הגורמים בבצלאל התגייסו לחלוטין ועשו מאמץ מיוחד. כולם הרגישו שאם זה יצליח זה יהיה אירוע מכונן, ואכן כך זה היה. כבר פנו אלי כמה וכמה ראשי מחלקות שרוצים לשתף פעולה בשנה הבאה או לשחזר את המודל הזה.

אני חושבת שאם לא היה לי את הניסיון בארגון שבועות העיצוב הקודמים זה היה יותר מלחיץ. בכל מקרה, זה כיף גדול להתמודד בכל פעם עם אתגר מורכב יותר. בהקשר הזה אני חייבת לתת קרדיט ענק לארז גביש, ראש המחלקה שלנו, שלא חשש להיכנס לפרויקט הזה גם כשלא היה ברור אם תהיה לנו תמיכה תקציבית מגורמים חיצוניים ואיך זה בכלל יעבוד…

Yuval:

וזה מה שהסטודנטים התרגשו לקראתו כמוכם?

Anat:

בכל תקופת הההכנות לקראת השבוע הזה היתה תחושה של התרגשות מיוחדת באוויר, גם בקרב הסגל וגם בקרב הסטודנטים. כנראה שמשהו במפגש עם התרבות ההודית קסם לכולנו במיוחד

מתוך הסדנה של לוקש קארקר. צילומים: נועה נוני

Yuval:

את אומרת שכנראה משהו במפגש עם התרבות ההודית קסם לכולכם במיוחד, ואני תוהה עד כמה המבט שלנו על התרבות ההודית נכון, ואני אפילו לא מדבר על הטיול בהודו של אחרי הצבא אלא על כל מה שעולה לנו לראש כשאומרים בהודו, והאם בכלל אפשר להימנע מכך

Anat:

ללא ספק יש לנו דעות קדומות על הודו בכלל ועל עיצוב הודי בפרט. כשהעליתי את הרעיון לעשות שבוע עיצוב הודי רוב האנשים הרימו גבה. אני מניחה שלכולם עולים דימויים של כרזות בוליוודיות. ארז מיד נדלק על הרעיון והמשכנו משם. אגב, התכנית המקורית היתה לעשות שבוע עיצוב צרפתי (כהכנה ל־50 שנה למרד הסטודנטים בשנה הבאה), אבל נספחת התרבות הצרפתית ביקשה שנדחה את זה כי בשנה הבאה תתקיים עונת תרבות ישראל־צרפת ושבוע העיצוב יוכל להשתלב בה.

כך מצאנו את עצמנו בתחילת ספטמבר בלי אורחים ובלי תכנית. הסיבה שהעליתי את הרעיון של שבוע עיצוב הודי היא כי יש לי קשר אישי להודו: אחייניתי האהובה נשואה להודי וחיה ליד דרמסלה (ובקרוב תצטרף למשפחה בת קטנה דו־לאומית ורב־תרבותית…), אז יש לי עניין רב במה שקורה שם. אחרי שבועיים של מחקר מעמיק בכל מה שקשור לעיצוב בהודו גיליתי עולם קסום שאת רובו לא הכרתי ושנראה לי מאוד רלוונטי לנו.

באופן מפתיע דווקא כל מי שפניתי אליו מאוד רצה להגיע, יש להודים ענין עצום בישראל. היה לי חשוב שהאורחים יהיו לא רק יוצרים מעולים ורלוונטיים אלא שהעשייה שלהם לא תהיה ״בין־לאומית״, אלא מבוססת על המרחב התרבותי ההודי. אני חושבת שהצלחנו בזה מאוד‎

Yuval:

אז מתבקש לשאול מה את והסטודנטים יודעים היום על העיצוב ההודי ועל התרבות ההודית שלא ידענו קודם

Anat:

בהחלט. נראה לי שלכולנו יש היום כבוד גדול למה שנעשה בהודו. העיצוב המשובח בהודו נוגע בהרבה מאוד שאלות שרלוונטיות גם לנו: מסורת מול מודרנה, טכנולוגיה מתקדמת מול קראפט, וכיצד שומרים על האיזון הנכון בין המקומי לגלובלי. או במילים אחרות, איך לא מאבדים את הזהות שלנו.

הופתעתי לגלות הרבה מהמשותף בין האורחים שלנו, למרות שהם היו מדורות שונים ומתחומים שונים. נראה שלמרות שיש לא מעט קווי דמיון בינינו לביניהם (בהכל אשמים הבריטים כנראה…), יש הבדל אחד מהותי: אין בהם את התלישות שאפשר למצוא בתרבות שלנו. הם מחוברים לחלוטין להיסטוריה שלהם, למסורת בכלל ולמסורת החזותית בכלל. מצאתי שכולם עוסקים במידה זו או אחרת ב־storytelling: זה דבר שטבוע עמוק בתרבות ההודית, תרבות מיתית, עשירה, עם עומקים שקשה למצוא אצלנו

מתוך הסדנה של קימיה גנדי צילומים: הדר ברק

Yuval:

את יכולה לתת אולי כמה דוגמאות?

Anat:

אצל קימיה גנדי לדוגמה (ולא, היא לא קשורה למהטמה) הסטודנטים תחילו את הסדנה בכתיבה תמה של Devanagari (הכתב ״התלוי״ שבשימוש בהינדי ובשפות אסייתיות נוספות). הסטודנטים ידעו תוך יום לכתוב בשפה שאינם מכירים. מתוך זה הם יצאו לפיתוח מערך טיפוגרפי דו־לשוני, הינדי ועברית. ההתנסות היתה מדהימה וכך גם התוצאות.

רנגנת׳ קרישנמני, מאייר ומעצב נפלא, שבזמנו הפנוי עושה מסעות אופניים ומתעד באיורים נפלאים כל מה שסביבו – ביקש מהסטודנטים לעשות את אותה פעולה במרחב שלהם. באמצעות המסע המרתק שהוא ערך להם בהודו דרך עיניו, הם למדו להתבונן בסביבה שלהם, לזהות את הייחוד שלה ואת הדרך הטובה ביותר ליצג אותה באופן חזותי.

בכלל אני חייבת להודות שזו היתה השנה הראשונה שבה הכנס של שבוע העיצוב היה לא רק מצגות מקצועיות משובחות אלא מסע מרתק בהודו. כולם הראו כיצד העבודה שלהם נובעת וצומחת על רקע המרחב שבו הם חיים, התרבות המקומית וכדומה

Yuval:

אז אמנם קצת התייחסת לזה במה שכתבת, אבל אני תוהה אחרי ארבעה שבועות עיצוב – מה הערך האקדמי של הזה (אני לא טוען שאין, פשוט שואל על הפרספקטיבה)

Anat:

אחרי ארבעה שבועות עיצוב כאלה, קל לי לענות על השאלה הזו. הדבר הראשון ברמה האקדמית־פדגוגית הוא לאפשר לסטודנטים חווית למידה אחרת. במוסד המבוסס על קורסים סמסטריאליים ועל מודל הביקורת המוכר, יש חשיבות אדירה להתנסות מהסוג הזה. סדנה שבה עובדים במהלך כמה ימים בצוותא על פרויקט אחד בלבד, בלי ביקורת, בלי ציונים. זה מסוג הדברים שלא רק שוברים את השיגרה הקבועה אלא מאפשרים לסטודנטים להתנסות בדברים שהם לא בהכרח באזור הנוחות שלהם. הם מפתיעים את עצמם לעיתים. בשנה שעברה היו לא מעט פרויקטי גמר שהמשיכו את ההתנסות שהם התחילו בסדנה.

דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא החשיפה של הסטודנטים לתרבויות אחרות שהן לא בהכרח ״החשודות המידיות״, בכל מה שקורה בתחום העיצוב. עולם העיצוב (בעיקר בתקשורת חזותית) צועד לדעתי במקום בעשור האחרון. אותי כבר לא מעניין לראות מה קורה היום בניו יורק או בלונדון: קורה עוד מאותו הדבר. הדברים המעניינים יותר קורים היום בשוליים של עולם העיצוב, משם יגיע הדבר הבא בתחום. לכן עשינו שבוע עיצוב פולני, וטורקי והודי. כשנצליח לארגן פה שבוע עיצוב איראני אוכל למות מאושרת…‎

Yuval:

אני אלך רחוק יותר ואציע שבוע עיצוב פלסטיני…‎

Anat:

זה אחד הדברים שבדקתי בשנה שעברה. רציתי לעשות שיתוף פעולה עם אל־קודס אבל דווקא התחום של תקשורת חזותית פחות מפותח במוסדות הפלסטינים

Yuval:

וואלה? מעניין. ולפני סיום, תגידי משהו על התואר השני החדש? איך הם השתלבו בשבוע הזה? ובכלל?‎

מתוך הסדנה של רת׳נה רמנתן. צילומים: אנסטסיה פייביש

Anat:

אני חייבת לומר שכולנו מופתעים מההצלחה האדירה של תכנית התואר השני כבר בשנה הראשונה שלו. התמזל מזלנו והמחזור הראשון הוא מחזור חריג באיכותו: קבוצה אינטליגנטית, מוכשרת, מגוונת מכל בחינה שהיא, שמצליחה לייצר לא רק עשייה מרתקת אלא גם דיון ברמה המקצועית והאקדמית הגבוהה ביותר.

לשבוע הסדנאות הזמנו את ד״ר רת׳נה רמנתן, ראש התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית ב־RCA, שהעבירה סדנה לסטודנטים בתואר השני. זו היתה בעבור כל הסטודנטים חוויה יוצאת דופן, חלקם אפילו אמרו שזו היתה חוויה מכוננת. רת׳נה היא אדם מיוחד במינו, יוצרת ואשת אקדמיה מרתקת. כבר התחלנו לדבר על שיתוף פעולה בינינו לבין התואר השני ב־RCA, ואין לי ספק שזו לא הפעם האחרונה שהיא תבקר אצלנו

Yuval:

מגניב! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Anat:

אולי תפילה חרישית שנצליח לארגן גם את שבוע העיצוב הישראלי במומבאי. אנשי משרד החוץ – שהם שותפים אסטרטגים שלנו בשבועות העיצוב (ומגיעה תודה ענקית ליוסי בלט וליורם מורד, ידידנו בקשתו״ם) – היו כל כך מרוצים מהצלחת השבוע שהציעו לנו תקציב לארגון שבוע מקביל בהודו. זה יוכל להתממש רק אם נצליח להרים את זה עד מרץ הקרוב. אני מקוה שנצליח…

Yuval:

מחזיק אצבעות

Anat:

אפשר תודות?

Yuval:

בטח

Anat:

אז דבר ראשון תודה לך ☺

וחשוב לי להודות לקרן ז׳אן דוד, שתומכת בפיתוח הפעילות הבין־לאומית במחלקה שלנו באופן קבוע. וכמובן לכל המרצים והאורחים הישראלים שהשקיעו את נשמתם כדי שהשבוע הזה יהיה מוצלח במיוחד: יש להם חלק אדיר בהצלחה. היו לא רק סדנאות עם האורחים ההודים אלא סדנת פופ־אפ, וצעצועים זזים מקרטון, וידאו מפינג, ועיצוב בקוד, ולטרינג, ועוד ועוד. ואפילו סדנה שבה עשו מגזין על שבוע הסדנאות עצמו ועל המפגש בין התרבות ההודית לישראלית. בקיצור היה מדהים. הסיבוב בין הסדנאות ביום האחרון היה מרגש ומרתק. זהו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden