כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

נימבי, צילום: טל ניסים

תמר נסים וטל רוזן סרגו תערוכה

התערוכה נימבי בגלריה קו 16 מתעטפת מבפנים וגולשת החוצה, בניסיון מודע לערב ולהתערב בסביבה השכונתית והאנושית של נווה אליעזר ושל פארק חיריה הסמוך

הכניסה לתערוכה ״נימבי״ בגלריה קו 16 מלווה בתחושת זרות. הרצפה מכוסה כולה חומר שחור גרוס, שניחוח קל של גומי חרוך נותר בו מגלגולו הקודם כצמיגי מכוניות; התקרה והקירות נראים מבעד לחרכי צמר, כי החדר כולו עטוף בחופת סריג מחורר מצמר בגוון צהוב־כתום. האמנים השותפים לתערוכה, תמר ניסים וטל אליעזר רוזן, סרגו את החופה הזו – מעין אוהל חסר צורה, ללא התחלה וללא סוף – במשך זמן רב לקראת התערוכה, בהשתתפות פעילה של חברים, בני משפחה וחברים מהקהילה הסובבת את הגלריה, והם ממשיכים לסרוג תוך כדי הצגתה.

גלריה קו 16 שוכנת בקומה השנייה של מתנ״ס נווה אליעזר בתל אביב. במשך 20 שנותיה הוכיחה הגלריה שלא מדובר ב״תערוכות מתנ״ס״ אלא להיפך. היא פועלת מתוך אג׳נדה שמטרתה לקרב אמנות ואמנים לסביבה שאינה אמנותית במובהק: ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים מגיעים לשם לעסוק בענייניהם, חוגיהם, מטלותיהם, והגלריה אמנם נחבאת אל הכלים בחלק אחורי, אך מושכת ומסקרנת. בתערוכה הנוכחית – כמו גם בתערוכות קודמות – היא עושה צעדים נוספים אל מחוץ לשטחה המוצהר, ומציבה שלושה מסכים ברחבי הקומה הראשונה של המתנ״ס.

צילום הצבה: טל ניסים

תמר ניסים וטל אליעזר רוזן, מתוך התערוכה

״אני רואה את הגלריה כחלק אורגני מהמקום״, אומרת האוצרת קרני ברזילי, שנכנסה לתפקיד לפני כשנה. ככל שהיא רוצה שיבואו שוחרי אמנות לראות את התערוכות, היא גאה במיוחד בקשר המתהדק והולך עם האוכלוסיה הטבעית. היא עושה זאת בין היתר באמצעות עלוני פעילות אמנותית שמכינים אמנים בעבור ילדים המבקרים בגלריה; לקראת התערוכה הנוכחית התקיימו חוגי ״סריגת אצבעות״ עם האמנים.

״את רואה את הגרב שם?״, אומרת תמר נסים, ״מעניין שדווקא לנשים הקשישות בקבוצה שעבדנו איתה היה קשה עם הסריגה הזו – אולי זה דורש יותר גמישות אצבעות. אחת מהן לקחה את הצמר הביתה כדי לסיים את העבודה, והחזירה לנו גרב סרוג במסרגות״.

שיתוף הפעולה בין נסים ורוזן החל בשידוכה של ברזילי. שניהם אמנים היוצרים בעבודת כפיים ועוסקים לא מעט בטקסטיל, בתפירה ומיצב בחומרים בלתי צפויים. ברזילי הזמינה אותם להכיר את הסביבה והם יצאו לשטח וחקרו את השכונה, את הגדרות והבתים, ובתוך כך גילו את פארק אריאל שרון (חיריה), הסמוך.

בפארק מתקיים שילוב מעניין של טבע פרוע ונוף מתוכנן. לכל אורכו והקפו עוברים שבילים משורטטים היטב, התוחמים את החלק הפראי של הצמחייה והנוף, ומפרידים בינו לבין שטחים חקלאיים וערוגות גינה מתוכננות בקפידה. גם האוכלוסיה הפוקדת את הפארק מעניינת: ספורטאים חובבים יוצאים לשם ללכת, לרוץ, לרכב על אופניים ועל סוסים, אנשים מטיילים עם כלביהם.

בביקוריהם שם צד את ליבם שיח טפילי משתרע בשם ״כשות״, שפורס את עצמו כשמיכה צהבהבה על פני הצמחייה החיה באזור, וכשהיא נחנקת וגוועת הוא מסתלק ומחפש לו מקור מחייה חדש. הכשות סיפק השראה ליצירה הסרוגה ההולכת ועוטפת את חלל הגלריה כגולם העומד לסגור על הפרפר. במרכז החדר הציבו נסים ורוזן גדר מתכת מאולתרת (עשויה מתלי כביסה) החוצצת בין החלק הגלוי והנגיש לחלק הפנימי של החלל ומעוררת שאלות על זכות המעבר והסגת גבול, היכולת לנוע בחופשיות, הצורך לשאול או לבקש רשות. התוצאה כולה היא סביבה דרמטית, אפלולית, עלובה אך לא לגמרי בלתי נעימה – מעין חיק המפתה את הצופה להתעלם ממגרעותיו ואיומיו ולהיכנע לרכות החמימה של הצמר העוטף את החלל.


המונח ״נימבי״ (NIMBY), ראשי התיבות של ״לא בחצר האחורית שלי״ (Not In My Back Yard), נטבע בשנות ה־80 על ידי הפוליטיקאי הבריטי ניקולס רידלי, כביטוי להתנגדות של אזרחים למוסד ציבורי בסביבתם הקרובה. לרוב מדובר במוסד שהעיר או השכונה זקוקים לו, אבל התושבים אינם רוצים לגור בקרבתו, משום שהם רואים בו מטרד או הפרעה לחיי היום־יום. ״בהקשר של התערוכה הנוכחית, המונח מכניס את המבקר לעולם מושגים שקשור ברצוי ובדחוי בסביבת חיים קהילתית״, אומרת ברזילי.

״האזור שבו נמצאים הגלריה והפארק גובל בפארק שעד לאחרונה היה אולי התגלמות הנימבי של תל אביב. התערוכה מתרחקת מהאתר הקונקרטי וממורכבות הקשר שבין חירייה וסביבתה לשכונת נווה אליעזר, ותחת זאת מנסה לגעת ולבחון תצורות שונות של סדר ואי סדר, ארגון ואורגניות ושאלות של הגדרת גבול במרחב ציבורי. הבטים מופשטים ומהותיים שעלו בעקבות שהותם של האמנים במקום שהיה עד לא מזמן מוזנח ושאיש לא רצה בו, ואט אט הופך למקום אטרקטיבי ומוסדר״.


הסריגה הפכה מעבודת הכנה לקראת התערוכה לאמצעי קשר, שממש כמו הצמח שממנו שאבה את השראתה היא משתרעת ונפרשת על  הסביבה. אך בניגוד לכשות, כאן היא אינה חונקת אלא מחיה, מוסיפה עניין ומייצרת אינטראקציות מפרות. ״
זו פעולה שמייצרת בגלריה נוף מעשה ידי אדם, ובמובן זה מחזירה אותנו למקורו של הר חירייה״. גם עבודות הווידאו שמצד אחד מתבוננות על האמנים ומציגות עבודות מיצג (פרפורמנס) שלהם, ומצד שני מתבוננות החוצה אל המרחב הנופי הנוגה שמעבר לחצר האחורית של העיר.

– – –

שיח גלריה בתערוכה יתקיים ב־2.2 בשעה 10:30

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden