כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אלי שמיר, דיוקן עצמי מצייר נוף. צילום: אבי חי

אלי שמיר ועדי נס במוזיאון ארץ ישראל

פורטפוליו Promotion: ״מיתולוגיות ארץ־ישראליות״ תערוכה משותפת ראשונה לצייר אלי שמיר ולצלם עדי נס נפתחה אמש (ג׳) במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. אוצרת: נורית טל־טנא

במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב נפתחה אמש (ג׳) התערוכה ״מיתולוגיות ארץ־ישראליות״, תערוכה משותפת לאמנים אלי שמיר ועדי נס, שאצרה נורית טל־טנא. התערוכה מציגה דו־שיח מרתק בין עבודותיהם של שמיר הצייר ונס הצלם, ואליו מצטרף המבט האוצרותי הפרשני. שני האמנים מתייחסים ביצירתם למיתולוגיות ומיתוסים – המיתולוגיה היוונית, הכנענית, סיפורי המקרא, הברית החדשה, ההיסטוריה היהודית והאתוס הציוני. המיתוסים השונים מרובדים במעין חפירה ארכיאולוגית־חזותית של מרחבי הארץ ושל מצבנו התרבותי, הלאומי והפוליטי, החברתי והכלכלי. יצירתם עוסקת בנושאים משותפים: זהות אישית מול זהות לאומית; גבולות וערכי האדם; שימור האתוס מול הכורח להיענות לצו הפנימי או לצו השעה. 

עדי נס, ללא כותרת מסדרת הכפר (מקהלה)

אלי שמיר, שיר ערש לעמק. צילום: אבי חי

ציוריו של שמיר (יליד כפר יהושע, 1953) משלבים בין היתר השפעות מציורי מופת קלאסיים, והם לרוב אוטוביוגרפיים ומקיימים דיאלוג עם המקום – עמק יזרעאל, ערש הציונות המגשימה. בציוריו עולות שאלות על האתוס החלוצי הגברי ועל התפרקות מיתוס ״העמק״ כמשל למצבה של הארץ הנשחקת בתהליכי שינוי. עתה ״העמק״ כבר איננו מכיל משמעות ערכית־אידיאולוגית והוא נדחק מן המרכז לשוליים.

בתצלומיו של נס (יליד קריית גת, 1966) נפגשים חומרי המציאות עם סגנון עבודתו המוקפד־מבוים. חריף ונוקב ובו־זמנית פואטי ורך,הוא משלב בעבודתו מחוות ליצירות אמנות ידועות, היבטים קולנועיים ודמויות איקוניות. דימוייו חותרים תחת הנרטיבים המרכזיים של התרבות הישראלית ומקדמים את אריגתו של נרטיב חדש. סדרות התצלומים שיצר במהלך שנות האלפיים – ״חיילים״, ״נערים״, ״אסירים״, ״סיפורי התנ״ך״ ו״הכפר״ – עוסקות בסוגיות מורכבות דוגמת זהות ישראלית, גבריות, מיליטנטיות ואנושיות. מרכיב ההומו־ארוטיות מופיע כמנגנון החושף את השניוּת שבבסיס הנרטיב הלאומי המעוגן באתוס של גבריות הרואית.

עדי נס, ללא כותרת מסדרת הכפר

עדי נס, ללא כותרת מסדרת הנערים

היצירות בתערוכה נבחרו מתקופות שונות של עבודת האמנים, והן יוצרות מצע משותף לקריאה פרשנית החושפת רבדים אמנותיים אוניברסליים ומקומיים, וגילוי נקודות מפגש והצטלבויות מבטים ותפישות. התערוכה מצרפת ומצמידה עבודות של שני האמנים אלה לאלה כדי לחשוף את הדמיון שבחשיבתם ואת עומק האחיזה של ״נרטיבים גדולים״ בדמיונם, בעת שהם מתייחסים למקומי ולעכשווי.

כך, הצמדת העבודות ״ללא כותרת״ (הבשורה) מסדרת הכפר של נס, ו״כמו אירופה, דפנה שירה ולהב במעיין אֶמי״ של שמיר, חושפת את זיקתן המשותפת לסצנות מיתיות מכוננות: תצלומו של נס מתכתב עם מעמד הבשורה בברית החדשה ובה בעת מעלה קונוטציה לבשורת מוות בנסיבות צבאיות במציאות הישראלית, ואילו בציורו של שמיר מהדהדת סצנה מהמיתולוגיה היוונית, שבה מבטו האקראי של הצייד אקטיאון בארטמיס הערומה מביא עליו את קצו. מהדרמה היוונית מהדהדות גם המקהלות ב״שיר ערש לעמק״ של שמיר וב״סדרת הכפר״ של נס.

קריאה פרשנית יכולה גם להציע הד למיתוסים העוסקים ביחסי אבות ובנים: בתצלום נוסף של נס מ״סדרת הכפר״ מופיעים איכר מבוגר וגבר צעיר עומדים תחת ברושים בבית הקברות של תל עדשים. את החפירה שביניהם מסמלת את עבודת האדמה, אך גם את הנטייה לקבור את סודות המקום. ב״אבא ואני בדיעבד״ של שמיר נראים דיוקנאות האמן ואביו עומדים על דרך עפר המתפצלת לשני שבילים. האבות נשאו על כתפיהם את כובד החזון, ובניהם חווים את התפרקות המיתוס.

אלי שמיר, אבא ואני בדיעבד. צילום: הדר סייפן

עדי נס, ללא כותרת מסדרת הכפר

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden