איינדהובן 2019: ירדן קולסי

ירדן קולסי

ירדן קולסי, בן 29 מירושלים. לפני איינדהובן גרתי בירושלים ביפו 93, מעל גלריה ״שודדי י־ם״ של יורם אמיר ושרון גרדשטיין. באותה תקופה מה שעניין אותי בעיקר היו הפקות אירועים ועובדה על מיצבי אור. חייתי עם חברים ויוצרים מכל מיני תחומים שונים כמו צילום, ציור, ניו מדיה, אנימציה, מוזיקה. פעם בכמה זמן היינו משלבים כוחות ומרימים אירוע בבית – הופעה, מסיבה או תערוכה. זה היה כמו בית הספר הראשון שלי; כל חדר בבית היה מעין מחלקה אחרת וכל פעם למדתי קצת מכל חבר.

Old Dog New Tricks

באקדמיה שמים דגש על הסיפור בכל פרויקט, בעיקר אם יש בסיפור נגיעה אישית. בשבילי, המרחק הבטוח בין ישראל להולנד אפשר לי להתעסק בשירות הצבאי וההשלכות שלו עליי. תפקידי בצבא היה כלבן מרדף ביחידת עוקץ. חלק גדול מהתפקיד התרכז בציפייה לרגע שבו משהו יקרה, רק אז הכל התחיל להתעורר. ככה גם בנויים האימונים, על הקפצות חוזרות ונשנות. כחייל אתה מאומן לדריכות ולכך שדברים עלולים להשתנות בכל רגע.

בפרויקט הגמר שלי בהולנד החלטתי לעסוק בשאלות של אימון: איך מאמנים? מה הן הטקטיקות? מה השינויים המתחוללים במי שעובר אימונים כאלו? כשהתחלתי לחשוב על עוקץ בהולנד, התחוור לי שכל הכלבים ביחידה היו בכלל כלבים הולנדים ושההולנדים הם המגדלים והמאמנים הנחשבים ביותר בעולם לכלבי צבא. הכלב שלי, הנקי, היה רועה הולנדי וחלק מהפקודות שלו היו בהולנדית. אחרי בדיקה קצרה שערכתי התברר שרוב המגדלים, המאמנים והסוחרים של כלבי צבא נמצאים במחוז צפון בראבנט. חברות גדולות של אימון וגידול כלבים ממוקמות קילומטרים ספורים מביתי, בחוות מחוץ לעיר.

Old Dog New Tricks. צילום: ניקול מרנטי

צילומים: מ״ל

ירדן קולסי. צילום: מרי רימה

יצרתי קשר עם אחת החברות שנתנה לי להכנס למתקנה ולתעד את עבודת האימון שנעשית בה. היה לי קל להיכנס בתור כלבן ישראלי יוצא יחידת עוקץ, מכיוון שהם הכירו את היחידה ואפילו את המאלף הראשי שלה. החיבור הזה בין המדינות והסיפור האישי שלי הרגיש כמו סגירת מעגל, כמו שבזמנו הנקי בא אליי מהולנד לשטח הלחימה בישראל בו התאמנו ופעלנו יחד, עכשיו אני מגיע להתאמן וללמוד אצלו בהולנד.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

מכיוון שמדובר באימון, במשהו שעובר דרך עשיה, דרך השרירים והתחושות שמתלוות לזה, היה לי ברור שאני צריך להעביר את הסיפור בצורה פעילה ולייצר מיצב אינטראקטיבי. חיברו אותי עם הכותב והדרמטורג ניר שאולוף ויחד פיתחנו את נרטיב המיצב שמסופר דרך שתי דמויות שונות. האחת היא החייל הישראלי שעובר אימון (אני), השנייה היא מאמן וסוחר כלבים הולנדי שמסביר פרטים על בחירת כלבים ומסחר בהם. במיצב נכנסים המשתתפים אל תוך חלל אימון אבסטרקטי, שאותו חווים על ידי נשיכת מקל.

פעולת הנשיכה מפעילה סאונד שבאמצעותו מתקדמים בסיפור, במעבר מעמדה לעמדה בתוך המרחב (כמו כלב שמשתמש באף). בהתקדמותם, הם עוברים בעצמם מעין חווית אימון. אך מעבר לשאלות האימון, העבודה בוחנת את הפן העסקי סביב הסחר בכלבים ומבקשת לפתוח דיון אודות אילוף כלבים למטרות לחימה, ולגעת בנקודת החיכוך הקריטית שבה הכלב הופך מחיית מחמד לנשק.

Go Figure

בשנה השלישית עקבתי אחרי אמן מקומי בשם לוק ספונסלי. לוק הוא דמות אקסצנטרית והיה מעניין לעקוב אחרי כל מעשיו, שכוללים מוזיקה לסרטים, הוראה, בניה של דיורמות מזבל ופלסטיק שהוא מוצא ברחוב. עם כל האיסופים יצרתי משחק מחשב שהוא סוג של רטרוספקטיבה של לוק, יומן או ארכיון עבודות במעין עולם הזוי כמו שלו. עבדתי עם סריקות תלת־ממד כדי להפוך את לוק לדמות שאיתה משחקים.

מה שאהבתי בעיקר לעשות היה לסרוק עבודות קטנות של לוק ולהגדיל אותן לכדי חללים גדולים שאפשר לשוטט בהם. במשחק יש גם אולם קולנוע המקרין סרטים שהוא יצר, ומוזיקה שלו שמתנגנת בכל מיני אזורים שונים.

למה איינדהובן?

בשלב מסויים בירושלים החלטתי לנסות ולהפוך את היצירה שלי למקצועית יותר, וניגשתי ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ובאיינדהובן. בבצלאל הגעתי לרשימת המתנה, ולאיינדהובן התקבלתי. המעבר להולנד היה קשה, אבל בדיעבד אני חושב שזה היה הצעד הנכון ובית הספר הנכון בעבורי, שאפשר לי המון חופש לנסות דברים חדשים. למדתי במחלקה שקראת Public Private ששמה דגש על עיצוב חלל בתהליך עבודה המשלב מחקר תוך כדי עשייה.

עתידות

כרגע להישאר באירופה, לפתח פרויקטים חדשים,לענות לקולות קוראים ולרזידנסיס. אני פתוח להצעות.