נאדין רם: גיאומטריה וחומר בהרמוניה

הי נאדין, בוקר טוב, מה שלומך? ואיך עובר עליך סגר ב׳ בינתיים?

בוקר טוב, שלומי מצוין: שומרת על אופטימיות ומתרגלת למציאות החדשה. ושלומך?

גם, לא רע בכלל. ואני רואה שבינתיים גם לא משעמם אצלך עם הנעליים: תחרויות, תערוכות, פרסומים

כשזה סביב הנעליים אף פעם לא משעמם… קורים המון דברים טובים ומפתיעים

זה נכון. אז בואי ניקח כמה צעדים אחורה: מאיפה הגיע הרעיון לעצב עקבים אנטומיים בהדפסת תלת־ממד בטיטניום? ובכלל למה נעליים (ולא שצריך סיבה מיוחדת)

מאז ומתמיד הייתה לי פנזטיה להיוולד בעקבים. הרעיון נוצר מתוך חשיבה על העקב והתפיסה שלו כחלק מגוף האישה, תוך יצירת עקבים גבוהים המתאימים לכף הרגל האנושית, בשימוש בכף רגל אישית ואנטומית. כמעצבת שאוהבת נעליים, ובייחוד נעלי עקב, אני רוצה ליצור אלטרנטיבה נוחה יותר – ואולי אפילו בריאה יותר – שלוקחת בחשבון את האנטומיה של הגוף והרגל.

מצאתי קשר בין הדפסת טיטניום 3D לעולם הרפואה והתעופה – לעולם הפנטזיה שלי. הדפסת תלת־ממד בטיטניום אפשרה לי להשיג תוצאה של נעליים עדינות ולהתאים את הטכנולוגיה לעיצוב מאתגר. טיטניום הוא החומר החזק ביותר שאפשר להשתמש בו כיום בהדפסת תלת־ממד וגם במתכת הקלה ביותר

איך זה עובד? הוא מגיע במצב נוזלי? אבקה? מה בדיוק קורה שם?

הוא מגיע באבקת טיטניום. תהליך היצור של החלקים מתבצע על ידי הוספת שכבה על גבי שכבה. זו טכנולוגיה שמאפשרת לייצור רכיבים בעלי גיאומטריה מורכבת ותכונות מכניות גבוהות, תוך שימוש בקרן אלקטרונים בהספק גבוה המייצרת את האנרגיה הדרושה בשימוש של קרני לייזר

זה היה פרויקט הגמר שלך במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל לפני שנתיים: מה קרה מאז? איך הפרויקט התפתח ואיפה הוא נדד בעולם?

הפרויקט הוצג במוזיאון ישראל, בגלריית אדמונד דה רוטשילד בתל אביב, בכנס AIPAC בוושינגטון, ארצות הברית; וכרגע הוא משתתף בתחרות בינלאומית בהדפסת תלת־ממד המתקיימת מדי שנה בפרנקפורט, גרמניה. נושא התחרות השנה הוא גיאומטריה וחומר בהרמוניה, והפרויקט נבחר לפיינליסטים שנבחרו מ־13 מדינות.

בחרתי להשתמש בטכנולוגיה יקרה מאד להדפסת הנעליים, אני עדיין בחיפושים ופיתוחים כיצד להנגיש את הנעל לקהל בדרך מסחרית יותר במחיר שפוי יותר

את יכולה להרחיב מעבר לחומר גם על המראה של הנעל, שמזכיר קצת שלד?

המראה השלדי מתכתב עם הפנטזיה שלי – לעקבים כחלק אינטגרלי מגוף האישה. השלד נגמר בעקב ולא בכף הרגל (: העקבים מינימליסטיים במינימום חומר – מקסימום חוזק. בין הרגל לבין שלד הטיטניום ישנם ״מדרכים אנטומיים״ טיילור־מייד לרגלי הנועלת, העשויים מפולימר מודפס חצי שקוף.

המדרכים מתממשקים לשלד הטיטניום באופן מכני ומתפרק הנתון להחלפת צבע, טקסטורה, התאמה אישית אנטומית, מידת הרכות/קשיות.

נייס. הבנתי גם שבחודש ינואר נפתחת תערוכה בדנמרק עם נעל אחרת שלך – BAROCOCO: מה את יכולה לספר על התערוכה?

התרגשות גדולה! הנעל הוצגה בעבר בתערוכה a walk of art שאצרה יערה קידר בניו יורק ובסן פרנסיסקו. את התערוכה הנוכחית, OCEANISTA – Fashion & the Sea אוצרות ד״ר מריה מקיני־ולנטין מהאקדמיה המלכותית לאמנויות הדניות, ומארי אורסטדהולם, ראש התערוכות במוזיאון הימי M/S של דנמרק. היא תיפתח בינואר במוזיאון הימי של דנמרק, שעומקו שמונה מטרים מתחת לפני האדמה, ובכך הוא הופך את המזח בצורת הספינה למרכז תערוכות. המוזיאון נמצא מול טירת קרונבורג, לוקיישן חלומי למדי.

התערוכה היא תוצאה של שיתוף פעולה בין־תחומי בין חוקרי אופנה להיסטוריונים ימיים, במטרה להתחקות אחר מקורותיהם של בגדים ואביזרים איקוניים בארון המלח. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לסיפורים המעשיים אך גם הפנטסטיים של האופן שבו בגדי הים הקלאסיים עשו את דרכם גם באופנה עילית וגם בהלבשה יומיומית. 

יוצגו בה פריטים נדירים של ביגוד ימי, חפצים, סרטים ומלאכת מלחים מקורית עם יצירות מאוספים בינלאומיים ולאומיים, כולל כמה מבגדי המלחים הראשונים עוד מהמאה ה־17. הנעליים שלי יוצגו לצד מספר גדול מהשמות הגדולים ביותר בזירת האופנה הבינלאומית – בהם איריס ואן הרפן, ז׳אן פול גוטייה, קרייג גרין, תום בראון, בלמיין, שאנל, מרג׳יאלה, אוף ווייט ובלנסיאגה

והנעליים?

רציתי לגרום לאנשים להיות מנותקים לחלוטין מהסכמי סחר, נוחות או פונקציונליות. ההשראה שלי הגיעה מכנסייה בסגנון רוקוקו שנבנתה באמצע המאה ה־18. סגנון הרוקוקו הדקורטיבי, ובעיקר השימוש באלמנט הצדף, היו ההשראה שלי לעיצוב הנעל. הרוקוקו צמח במאה ה־18 כתגובה לאלגנטיות, סימטריה וכללים נוקשים, כנגד סגנון הבארוק. יצאתי מתוך ההבטים הוויזואליים של העידן וקישוטי הקירות בכנסייה, ״עולם הטירוף והאריסטוקרטיה״

זו גם נעל שעיצבת בבצלאל, נכון?

כן, ב־2016, בהנחיית אליאורה למר גינזבורג. זו הנעל הראשונה שעיצבתי

מעניין אותיאם כך מה עוד עשית מאז שסיימת את בצלאל לפני שנתיים, במה עבדת או עדיין עובדת, מלבד מה שכבר דיברנו עליו

בשנה שקדמה לקורונה עבדתי כקניינית נעליים על קו סין – תל אביב לחברת נעליים גדולה בעלת 85 חנויות. אספר לך שהפעם האחרונה שהייתי בסין הייתה שבועיים לפני פרוץ המגפה. מאז המון דברים התבטלו וכל התוכניות השתנו. זו תקופה שמלווה בהרבה חוסר וודאות.כיום אני מעצבת נעליים בריפליי וסטיב מאדן

מה זה אומר מעצבת נעליים בריפליי וסטיב מאדן? איפה זה קורה ואיך זה עובד?

זה קורה בישראל: חברת אינטר ג׳ינס היא יבואנית המותג ריפליי (50%) ומותג הנעליים האמריקאי סטיב מאדן (50%). אני מגיעה מוקדם בבוקר למשרד, שותה קפה ומעצבת נעליים להנאתי… לגברים, לנשים ולילדים. וביחד איתי עובדים אנשים עם ותק של עשור, שניים או שלושה בתעשייה

מעניין. מה הסיכוי שנראה יום אחד את הנעליים שעיצבת בבצלאל אצל מותג אופנה מסחרי יותר?

תודה רבה. סיכוי גבוה, מחכה להצעה המתאימה (;

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

מרילין מונרו אמרה ״תנו לבחורה את הנעליים הנכונות, והיא יכולה לכבוש את העולם״. אני מסכימה איתה 😉