גלריה ND: קלפי, קנופי ואוואטאר

בתערוכת היחיד ״אווטאר״, שנפתחה בסוף השבוע בגלריה ND ברמת גן, יעל תורן נעה בין המרחב הווירטואלי לבין עיסוק בחומרי בסיס באמנות – חימר ונייר. עבודותיה מציגות לצופה דיאלוג מורכב, אותו היא מנהלת בין דמות האלטר אגו האוואטארית שלה לזהות היום יום, בין האישי לחברתי ולפוליטי, ובין קודש לחול.

תורן מגיעה לעיסוק באמנות מעולם הדפוס ועניינה בכתבי יד עתיקים, ארכיאולוגיה וטכנולוגיות מחשב. למדה תולדות התאטרון ואמנות באוניברסיטת תל אביב, תקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה. היא אינה מרבה להציג אך השתתפה בשתי ביאנלות לזכויות אדם, במלטה ובאודסה והציגה בגלריות באירופה. אוצרת התערוכה: נועה שיזף.

במקביל נפתחה בגלריה התערוכה הקבוצתית קנופי, בהשתתפות ג’ולי אבישר, צביקה אלטמן, יאיר ברק, אסף גברא, ליטל דורצ’ין, אפרים ווסה, אורה כהן, דבורה נצר גרינברג, דורון עובד, אידית פישר כץ, נועה שיזף, נעה שחף שמחיוף ולימור תמיר.

קנופי הוא שמו של המיכל ששימש בתהליך הקבורה במצרים העתיקה לאחסון ושימור אבריו הפנימיים של המת שאת קליפת גופו חנטו בנפרד. בהשראתו התערוכה עוסקת במחשבה על חיבור והפרדה בין מה שמתחולל לנו בתוך הגוף – במרחב הפיזי או הרוחני – לבין מה שרואים עלינו מבחוץ

התערוכה מתבוננת על הדיבור שבין הפנים והחוץ של הגוף, מתחקה אחרי המרחב שבין מח העצם, ליבת הגוף, לפני השטח של העור שבא במגע עם החלל אותו מפלח הגוף בתנועתו. העבודות בתערוכה מזמנות מבטים שונים על השפה שמנסח הגוף מול עצמו לבין העולם; גוף אנושי או וירטואלי, פניו של שד,
הספר כגוף, גבר/אשה/גבר, גופו של צמח או גופם של האדמה והים – כולם אוצרים בתוכם משהו, סודי או גלוי, הבא לידי ביטוי באמצעות שפת סימנים אישית, פרטית.

קנופי הוא שמו של המיכל ששימש בתהליך הקבורה במצרים העתיקה לאחסון ושימור אבריו הפנימיים של המת שאת קליפת גופו חנטו בנפרד. בהשראתו התערוכה עוסקת במחשבה על חיבור והפרדה בין מה שמתחולל לנו בתוך הגוף – במרחב הפיזי או הרוחני – לבין מה שרואים עלינו מבחוץ, ולהיפך; על כך שהגוף נושא כל חייו מטען שלפעמים יושב בגלוי על הכתפיים או נישא על פני המים, ולפעמים הוא נחבא אל תוך
החלקיקים הכי קטנים של הקיום.

בסרט ״קלפי״, המוקרן בחלון הראווה של הגלריה במסגרת פרוייקט ״סרט לילה״ דורון פישביין מבצע  פעולות שונות עם קלפי ישנה, שאותה מצא לאחר אחת ממערכות הבחירות האחרונות. המהלך של פישביין מתחיל באורח בנאלי: הדמיית הקלפי כסדין הנפרש על מנת להציע מיטת קפיצים עלובה, או אטימת חלון הסטודיו שלו בעזרתה. מפעולתו השלישית ואילך הוא מנכס את הקלפי אל המרחב האמנותי: מציב אותה על גבי כן תווים ומדמה אותה למעין פרטיטורה; תולה אותה על קיר הסטודיו ומשתמש בה כמסך עליו מוקרן הסרט ״לה דולצ’ה ויטה״ של פדריקו פליני. בשיאו של המהלך הופכת הקלפי למצע ציורי עליו הוא מבצע פעולות אקספרסיביות המקצינות את נראותו של סמל של המדינה המודפס במרכזה.

דורון פישביין הוא אמן רב תחומי המעבד בתהליכי יצירתו מאפיינים שונים של המציאות הישראלית. בשנה האחרונה יזם ומציג את פרויקט סרט לילה בגלריה ND, במסגרתו מוקרנים בשעות הערב והלילה סרטי וידאו־ארט של אמנים ואמניות שונים/ות מחלון הראווה של הגלריה לרחוב.

---

גלריה ND, רחוב עוזיאל 52, רמת גן
אמנים מציגים: יעל תורן, דורון פישביין, ג’ולי אבישר, צביקה אלטמן, יאיר ברק, אסף גברא, ליטל דורצ’ין, אפרים ווסה, אורה כהן, דבורה נצר גרינברג, דורון עובד, אידית פישר כץ, נועה שיזף, נעה שחף שמחיוף, לימור תמיר
פתיחה: 20.3