אתי גדיש דה לנגה בבית האמנים תל אביב

אתי גדיש דה לנגה ממשיכה לחפור במעמקי נפשה ומוסיפה לאופן נשיאת הרגשות שלה מימד נוסף  – הכמוסה. בתערוכה חדשה בבית האמנים, שתיפתח ב-29.7, היא מציגה סדרת עבודות חדשות בדמות כמוסות שגדלו לממדי ענק. אוצר התערוכה: ירי דה לנגה.

הסירות, מוטיב מוכר וחוזר בעבודתה, הן כלי־תחבורה, שטות על פני ימים ואוקיינוסים. כותבת עליה לני דותן: אצל גדיש דה לנגה הסירות מחלצות ומגינות, נושאות משאות מנקודה אחת לאחרת, ויחד עם זה תמיד עומדות על בסיס לא יציב. לעומתן, הכמוסות נושאות בתוכן חומרים, ונעות בצורה שונה: הן מבקשות להגיע מבחוץ פנימה ובמסלול ההפוך, מבפנים החוצה.

12 הכמוסות של גדיש דה לנגה עונות על הצורך של האמנית ביצירת מערכת זמן עצמאית ופרטית, נטולת מחוייבות מגדרית, כאישה, אם ובת. זמן שבו היא מחוייבת בראש ובראשונה לאמנותה. כל אחת מהכמוסות היא עולם בפני עצמו ויחד הן מרכיבות יקום. הן מכילות חומרי ריפוי שהיא רוקחת לעצמה, בעלי מרכיבים כימיים כמו ברזל, עץ וזהב. אלו הם גם חומרי היסוד של האמנות שלה, ובאמצעותם היא חושפת סיפורים של חרדה, חמלה, נחמה וגעגוע.

הכמוסות התלויות, פרוצות, שקופות, מאפשרות לאוויר ולמבט לעבור דרכן ויוצרות מצב אמביוולנטי, של הגנה וחוסר הגנה על תכולתן. העבודות בקני־מידה משתנים: כמוסות שבדרך כלל קטנות, הופכות לאובייקטים גדולים ביחס לגוף האנושי.  פעם הכמוסות מאפשרות הקטנה ומקיימות קפסולציה לרגע סודי ופעם מגדילות ומאפשרות מבט קרוב על מבנה מולקולרי חומרי ונפשי.

את תוכנן היא בונה באמצעות קשירות של חוטי ברזל חלודים וחומרים אחרים שהיא מוצאת ועושה בהם שימוש חוזר. כמו בוואבי סאבי של המסורת היפנית, היא מדגישה את היופי והאסתטיקה של החומר המתכלה, הא־סימטרי, המחוספס ומאדירה את חוסר השלמות שנוכחת בעבודתה. הסירות על הקירות מגיעות מקנה מידה אחר, גם הן תלויות ובכך משבשות ומעצימות את תחושת המקום והשום מקום.

---

אתי גדיש דה לנגה | כמוסה
אוצר: ירי דה לנגה. טקסט: לני דותן
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 29.7; נעילה: 21.8