Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
RCA 2021 // גפן רפאלי
פרויקט הגמר ב־RCA של גפן רפאלי התחיל בכפר באיסלנד ועוסק ביכולת האנושית לזהות, לדמיין ולהגיב לחווייה לא־אנושית
למדה בתואר המחקרי באמנות ומדעי הרוח. בת 37, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל.
geffenrefaeliart.com
את התואר הראשון עשיתי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, במסלול איור. כשסיימתי התלבטתי בין מספר אפשרויות להמשיך כמאיירת, לבין לימודי אמנות או תכניות של התואר השני בבצלאל. רציתי לעבור לגור בחוץ לארץ ובסוף התאפשר לי לנסוע ללונדון, וברגע האחרון ארזתי הכל ונסעתי.
התואר שבחרתי הוא תוכנית אינטנסיבית של שנה אחת, בתואר השני המחקרי באמנות ומדעי הרוח (MRes Fine Art and Humanities). התוכנית כוללת כתיבת תזה מתוך גיבוש ופיתוח פרויקט קיים בכדי להגישו (ברוב המקרים) לדוקטורט. אני הגשתי פרויקט אינטר־דיסציפלינרי שהתחלתי לעבוד עליו שנה לפני כן, במהלך רזידנסי שעשיתי באיסלנד. הרגשתי שיש לו את הפוטנציאל להתרחב הרבה מעבר לגבולות הידע והכלים האקדמיים שהיו לי וחיפשתי מסגרת שתאפשר את זה.
ואז הגיעה הקורונה
כשעברתי ללונדון התוכנית הייתה לחיות שם כמה שנים ולהמשיך לדוקטורט, אבל אז הגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. למרות התוכנית המקורית חזרתי לארץ באפריל 2020 במחשבה להיות כאן כמה חודשים עד שהמצב ירגע ומצאתי את עצמי כאן עד עכשיו! המצב בלונדון לא היה קל בשנה האחרונה ורוב החברים הזרים שלי עזבו את אנגליה. בארץ היה הרבה יותר נעים ובטוח בתקופה זו.
הלימודים עם תחילת הקורונה התערערו, ההרצאות והסטודיו המשיכו בזום, אבל לקח זמן עד שהשיטה החדשה עבדה. חלק מהותי בתוכנית היה אמור להיות עבודה משותפת של סטודנטים יחד בסטודיו ובסדנאות המדהימות של ה־RCA, דבר שלא קרה בסופו של דבר כלל.
למרות כל השינויים שיצרה הקורונה, הלימודים בתוכנית בזמן שהיה לי בלונדון ותהליך העבודה על הפרוייקט היו מאתגרים, מעשירים ומרגשים. במהלך השנה מצופה מהסטודנטים לעבוד במספר מישורים במקביל: לפתח פרקטיקה אמנותית יחד עם יצירת בסיס תיאורטי, אקדמי וטקסטואלי מעמיק.
למרות שהתהליך היה דחוס השנה, הרגשתי באופן אישי שבמהלך התוכנית הספקתי לעשות קפיצת מדרגה משמעותית. נחשפתי לתכנים ותהליכים שהשפיעו ושינו את אופן המחשבה שלי כיוצרת, מעצבת וחוקרת, ובעזרת הלימודים למדתי לנסח מדיוק יותר את המחשבות והרעיונות.
פרויקט הגמר
הפרויקט התחיל בטיול בכפר באיסלנד שבו שהיתי ב־2019 כחלק מתוכנית רזידנסי מהלימודים. טיילתי במפלים שבכפר וחוויתי חוויה מרגשת שבה הרגשתי שהטבע הצומח סביבי חש אותי באותה מידה שאני חשה אותו, שאני חלק ממארג מודע ומתקשר. התחושה הזאת התחברה אצלי לשאלות שליוו אותי זמן רב לפני כן לגבי משמעות הגבול בין יחיד ורבים, אינדיבידואל וקולקטיב, העצמי והאחר.
הפרויקט נקרא Amicis Viventes (מלטינית: חברים חיים) ועוסק ביכולת האנושית לזהות, לדמיין ולהתייחס לחווייה לא־אנושית, כשבבסיס שאלות אלה עומדת השאלה המהותית של ידיעת הסוביקט האחר. בשלב ראשון עבדתי על נרטיב ויזואלי וטקסטואלי השואל שאלות פילוסופיות ומדעיות, על מערכת היחסים עם הסוביקט. סביב רעיון זה יצרתי את התזה שבהמשך הגשתי כהצעה לתוכנית של ה־RCA.
לאחר שהתקבלתי ללימודים, תהליך העבודה נע בין שאלת מחקר מרכזית לבין פיתוח מתודולוגיית המחקר עצמו. הרקע שלי כמאיירת העוסקת בנראטיב, בא לידי ביטוי בפרויקט בנושא עצמו וגם במתודולוגיה; שאלת המחקר שלי היתה כיצד אפשר להשתמש בפרקטיקות של בדיונאות (מהמילה בדיון – fiction) כדי לחקור, לפרק ולהרכיב מחדש מושגים של תודעה לא־אנושית, ובכך אולי אף להבנות מציאות שונה.
הפרויקט הוא מעין ארכיון שאליו אספתי חומרים ויזואליים התומכים בשאלת המחקר. החומרים הוויזואלים נבחרו דרך התבוננות על הטבע ושיתופי פעולה עם אמנים, כותבים ומדענים.
עתידות
התזה היתה עבורי נסיון בגיבוש האבטיפוס וכללי יסוד עבור פרויקט ארוך־טווח שתכננתי להגיש כעבודת תזה באמנות, כשהתכנית היתה להמשיך לדוקטורט. אבל הקורונה החזירה אותי לארץ והמסלול השתנה.
כיום אני מתלבטת לגבי ההמשך. אני עדיין רוצה להמשיך עם הפרויקט ומרגישה שצריך לתת לו עוד לצמוח. אני שוקלת לחזור ללונדון ולנסות להמשיך ללימודי דוקטורט בגולדסמית׳ס, או להשאר בתל אביב המוכרת והאהובה ולחפש לו בית גידול אחר.
בינתיים בזמן שהוא מוקפא, אני ממשיכה לעבוד כמאיירת על פרוייקטים שונים ללקוחות. במקביל לשני ספרי ילדים שהתחלתי לכתוב ולאייר ואולי יראו אור בהמשך 🙂
