Always Be Alone: קותימן מפלרטט עם בינה מלאכותית

בקליפ לשירו החדש של קותימן, Always Be Alone, נראות פניו של המוזיקאי אלרן דקל – שמתארח בחמישה שירים באלבום החדש של קותימן שייצא לאור בחודש הבא – כשהן מורכבות משלל דימויים שמופיעים ונטמעים במהירות אחד בשני: צמחיה, מפלים, ימות, עננים, כוכבים, בעלי חיים ודמויות אדם. הנוף זז ופניו של דקל נראות ונעלמות שוב ושוב לאורכו של הקליפ, במה שנראה כמו אינספור ציורי שמן. הדימויים מהפנטים; קשה להוריד את העיניים מהמסך. 

בדומה לקליפ הקודם שהוציא קותימן בחודש שעבר, גם הנוכחי נעשה תוך שימוש בבינה ומלאכותית ובאמנות גנרטיבית. ״תמיד נמשכתי אל העולם הוויזואלי״, מספר קותימאן. ״בשילוב נכון הוא יכול לעזור מאוד למוסיקה, וההפך. הסקרנות היא מה שהובילה אותי ל־AI: אני תמיד מחפש כלים חדשים, גם במוסיקה וגם בעולם הוויזואלי, ואם משהו תופס אותי אני נשאב לתוכו; עד הדבר הבא״. 

חידוש נוסף בשני הריליסים החדשים הוא הקרדיט ליוצר הקליפ: Namituk, היפוך של שם הבמה של קותימן. ל־Namituk יש אפילו כבר חשבון אינסטגרם משלו עם שלל סרטוני AI קצרים שהועלו לשם.

״אני אוהב ליצור בכל מני כיוונים וסגנונות שונים שלא תמיד עובדים ביחד, ולעתים קרובות הקצב של היצירה מהיר יותר מהקצב שאפשר להוציא דברים, וזה מאוד מתסכל״, מסביר קותימן את ההחלטה ליצור לעצמו אלטר אגו. ״הרבה מהפרויקטים שאני מוציא נעשו כמה שנים לפני כן, כי יש תור ארוך. אני מנסה לייצר לעצמי ערוצים חדשים שבהם אוכל להוציא דברים, כדי שלא אהיה מוגבל רק לקותימן. בינתיים נמיטוק הוא יוצר ויזואלי, אבל הוא יכול להפוך למה שהוא רוצה בהמשך הדרך. נראה מה יוליד יום, אני מקווה שאשאר סקרן לעד״. 

כרגע זה אחלה סטוץ

מזה שני עשורים שקותימן פועל בסצנת המוזיקה המקומית, כמוזיקאי וכמפיק מוזיקלי. הוא הוציא תחת ידיו שישה אלבומים והפיק אלבומים למוזיקאיות כמו קרולינה (על אחד מהם, ״מה אעשה עכשיו״, הוא זכה בפרס אקו״ם למעבדי השנה יחד עם סאבו), ולצד היצירה המוזיקלית עוסק גם בעולמות חזותיים.

אחד מהפרויקט הבולטים שלו הוא Thru You מ־2009, שבו חיבר סרטונים של מוזיקאים חובבים מרחבי יוטיוב לכדי יצירות מוזיקליות מרגשות. אחד מאותם החיבורים אף הוליד את הסרט הדוקומנטרי שיצר עידו הר – פרינסס שואו (2015) – שתיעד את המפגש בין המוזיקאית האנונימית סמנתה מונטגומרי לקותימן. הפרויקט הוליד גם את Thru The City מ־2011, שבו צילם קותימן אמנים מערים ברחבי העולם מנגנים, והלחין גם את הקטעים הללו ליצירות. 

אני אוהב ליצור בכל מני כיוונים וסגנונות שונים שלא תמיד עובדים ביחד, ולעתים קרובות הקצב של היצירה מהיר יותר מהקצב שאפשר להוציא דברים, וזה מאוד מתסכל. בינתיים נמיטוק הוא יוצר ויזואלי, אבל הוא יכול להפוך למה שהוא רוצה בהמשך הדרך

״אני כל הזמן מחפש טכניקות וכלים חדשים. לפני המון שנים הייתי עושה אנימציות על פלאש, באלבום הראשון שלי יצרתי קליפים, ועשיתי גם כל מיני עבודות בגרושים בשביל שכר דירה.

״באיזשהו שלב גיליתי את העולם האנלוגי של הווידאו – פידבקים, מסרטות ישנות, טכניקות מעניינות וצעצועים נדירים שדגתי באיביי. באלבומים Wachagga ו־Don’t Hold on to The Clouds יש הרבה מהתקופה הזו. הקליפ ל־Majan לדוגמה נעשה בבלנדר, תוכנת תלת־ממד שהטריפה אותי לפני כמה שנים, ומאז היא אחד הכלים העיקריים שאני משתמש בהם״.

האם העובדה שכמו ב־Thru You, שגם בו עשית מעין ״הלחמים״ וחיבורים (מוזיקליים וויזואליים כאחד), גם כאן הדימוי מורכב ממאגר כלל־עולמי שכזה (ביג דאטה), מושכת אותך ליצירה מסוג שכזה? 

״יכול להיות שגם כאן משהו בקולאז׳יות מושך אותי. האמת, אני לא בטוח שאני יודע מה מושך אותי בזה, אבל אני כן יודע שכשמשהו מושך אותי מסיבה כזו או אחרת, אני צריך לבדוק אותו. לפעמים זה יסתיים בכמה לילות ללא שינה ולפעמים בסיפור אהבה. אין לדעת מה יהיה במקרה הזה… כרגע זה אחלה סטוץ״.

אלו מילים בחרת להכניס למחולל הדימויים לצורך יצירת הקליפ? איזו אווירה ניסית ליצור?

״מה שמאוד כיף בכלי הזה, זה שהוא כמו סלוט־מאשין של דימויים. את מכניסה לו מילים, והוא משחרר דימוי. זה מרגש כל פעם מחדש לחכות ולראות מה ייצא מהתנור. הקליפ מורכב מהרבה ניסיונות שמחוברים יחד, ניסיתי הרבה מילים והגדרות שונות. בין המילים שהכנסתי היו כל מני סוגי פיתוח, צלמים, ציפורים או שמיים, או כל מה שרציתי שיהיה בתוך הסלט הזה״. 

מה שמאוד כיף בכלי הזה, זה שהוא כמו סלוט־מאשין של דימויים. את מכניסה לו מילים, והוא משחרר דימוי. זה מרגש כל פעם מחדש לחכות ולראות מה ייצא מהתנור

בשונה מהקליפ ל־Fresh Haze מהאלבום החדש, שנעשה גם הוא בטכניקת AI, הפעם הפורמט של הקליפ מזכיר אייפון. מה המשמעות לבחירה הזו? 

״יש משהו בפורמט הזה שקצת מסקרן אותי עכשיו. גם כי אין לי כוח לסובב את הטלפון, וגם כי הרבה זמן עשיתי הכל בפורמט 16:9, אז קצת נחמד לשנות ולהתמודד עם החסרונות והיתרונות של פורמט חדש״.

משחק עם הצעצועים שאני פוגש בדרך

אף על פי שהשימוש בבינה מלאכותית ליצירת דימויים ואמנות הוא אחד מהנושאים הכי חמים בחודשים האחרונים בעולמות היצירה, מקורו של התחום עוד בשלהי שנות ה־50, ולא בעשור האחרון. שדה הבינה המלאכותית הוקם ראשית כדיסציפלינה אקדמית למחקר, ועסק בעיקר באופן שבו מכונה תוכל לתקשר בדומה לבן אנוש.

הלכה למעשה, בינה מלאכותית מאגדת תחתיה מספר דיסציפלינות שמהותן פעולות שיוחסו עד כה לבינה האנושית. בשנים האחרונות עם התרחבותם של מאגרי המידע (בעגה המקצועית – ביג דאטה), התרחב התחום לזרועות מגוונות, ובין היתר, הפכה הבינה המלאכותית לאמצעי להסקת מסקנות על סמך מאגר קיים (כמו מאגר של תמונות, יצירות אמנות או מוזיקה). ברחבי העולמות הווירטואליים קיימים היום ממשקים רבים – אתרי אינטרנט, תוכנות או אפליקציות (המפורסמות ביניהן הן DALL·E ו־Midjourney) שבאמצעותן אפשר ליצור דימויים חדשים המבוסס על מאגרי הביג דאטה. 

בזמן שאני כותבת את הכתבה הזו קופצת המודעה הבאה באינטרנט: ״לא מקצוענים? אין בעיה. עם הבינה המלאכותית Creative Cloud אפשר ליצור את הבלתי אפשרי״. האלגוריתם שזיהה שאני מתעניינת בבינה מלאכותית, מבוסס גם הוא על – איך לא – בינה מלאכותית, והסיק שאני משתייכת לקהל היעד שיתעניין ברכישת התוכנה המדוברת.

הופעתה הבלתי צפויה של הפרסומת מחזקת את הנקודה שמעלים קולות רבים בעולם האמנות בשנים האחרונות, בעקבות הנסיקה בשימוש בבינה מלאכותית: האם יצירה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית, נוצרה על ידי אמן או מחשב? ולמי היא שייכת בכלל?

דוגמה לכך היא הסערה האחרונה שעוררה זכייתו של ג׳ייסון אלן, שזכה בתחרות אמנות בקולורדו לפני כשבועיים, עם העבודה שנעשתה באמצעות תוכנת מחולל תמונות המבוססת על בינה מלאכותית. התגובות לא איחרו להגיע, כשהמשתתפים והרשת געשו בטענה שהיצירה אינה פרי עשייתו.

מנגד, בינה מלאכותית יכולה להוות גם כרפרנס או השראה, כמו גוף העבודות שהוצג בתערוכת היחיד של האמן אורן אליאב The Moon Is a Mirror בגלריה ברוורמן בשנת 2021, ציורי שמן שהתבססו על דימויים שיצר אליאב באמצעות מחולל GAN, או בתערוכה הקבוצתית ״DEEP FEELINGS – רגשות ובינה מלאכותית״ שאצרה נוהר בן אשר במוזיאון פתח-תקווה לאמנות (2019), שעסקה בקשר שבין טכנולוגיה ורגשות. 

עולם הבינה המלאכותית מערער על טכניקות וותיקות, כמו טכניקות הציור וצילום, ומעמיד בסימן שאלה את מקומו של האמנ.ית. יש על כך תרעומת די גדולה בעולם האמנות. לסיכום אני שואלת את קותימן מה דעתו על כך: האם זה משהו שיכול מבחינתו להתקיים גם בעולם המוזיקה? שמחוללים יחליפו מוזיקאים?

״אני מתאר לעצמי שבמוסיקה זה עוד שניה שם״, הוא אומר.״ זה מה שקורה ואני רק נסחף עם הזרם ומשחק עם הצעצועים שאני פוגש בדרך, מנסה להוציא מהם משהו מרגש. אשאיר את הוויכוחים של מה זה אמנות ומי פה האמן לעולם האומנות. אני מקווה שגם עוד חמש שנים תהיה לי עבודה.״