״היכן שלא הייתי״ - שי זילברמן בבית האמנים תל אביב

ביום חמישי (20.10) תפתח בבית האמנים בתל אביב התערוכה ״היכן שלא הייתי״ של האמן שי זילברמן, בעקבות זכייתו בפרס ארי ואן רוזנבלט לשנת 2022. התערוכה, כותבת אורלי הופמן אוצרת התערוכה, מזמנת ביקור ביצירתו של זילברמן ומאפשרת התבוננות ושיטוט בתוכה ובין יחידותיה – כמעין שלם וחלקיו או כקולאז׳. קירות הגלריה הצבעוניים עוטפים ותוחמים מרחב חוויתי, חושי ורגשי, האופף את המהלכים בו. הצבעוניות מכתיבה את המקצב ואת פעימות הלב, כקומפוזיציה מתנגנת בהשראת וסילי קנדינסקי – משטחים של צבע, השולחים היטלים ונותנים סימנים בעבודות המוצגות.

במבואה מוצג קולאז׳ גדול ממדים, מעשה הרכבה של סבך צמחי, גביעי שושן צחור ופרחי ציפור גן עדן. בתוך תיבה במרכז החלל פרושה כקונצרטינה מחברת עבודות, הנראית כאוביקט תלת־ממדי. זהו מחבר של קולאז׳ים, המציגים דימויים מדומיינים של בעלי כנף ונפגשים בקו החיבור; מעין קו רישומי של גרף מזוגזג; קו המסמן ביצירתו של זילברמן דרך פעולה באמצעות מעשה החיתוך, המהווה מוטיב חוזר ומרכזי.

הקו מגדיר, מקיף או משסע, מוסיף וגורע, מפריד ומחבר בין הדימויים השונים במעשה ההרכבה. באחד הקולאז׳ים על הקירות הוא נדמה לתוואי ערוץ, העולה במעלה ההר; קו לבן משורטט, היורד לאורך ערוצי מים קולחים, מתפתל ותועה, נתיב שתחילתו היא סופו, וחוזר חלילה, בדומה לדרך המסתמנת, שמפלס זילברמן בחיפושו אחר המקום, שמעולם לא ביקר בו.

ראשיתן של העבודות במסע: מסע בין ים ליבשה, בארץ ומחוצה לה, אל מחוזות חפץ חדשים; מסע, המסמן ומפלס נתיבים של הרפתקה ושל גילוי. תגליותיו ואוצרותיו ממוינים, מקוטלגים ומסודרים על פי שיטתו של האמן, ונאספים לספריית השראה גדולה. כך מייצר זילברמן ארכיב פרטי, מאגר אישי של תצלומים. מסעות הצליינות של זילברמן מתרחשים במקומות שונים: ברחובות ערים, בשווקים, בירידים ובשולי דרכים.

הוא מלקט מגזינים, גלויות וספרים, המושלכים כפסולת בצד הדרך, או כאלה שנותרו מונחים ללא חפץ בהם לאחר שסר חִנם, והם זמינים לכל עובר אורח. זילברמן תר אחר הדימוי הצילומי – תוצר טכנולוגי, המופץ במסה גדולה, אך בה בעת מאמין בעבודת יד עמלנית. הוא חותך, מפרק ובונה מחדש, מחסיר ומוסיף נפחים בין דו־ממד לתלת־ממד, ומשלב ביצירה את ממד הזמן ואת משך הפעולה.

העבודות מציעות תמונה משובשת של שגרת יומיום, שבה מקורקעים, פוסעים או נוסקים הֵלֶך, גיבור־לוחם, פסל־גבר ואישה־פרפר לעבר ארץ לעולם לא. זילברמן משתמש בפיסות תצלומים כצייר המשתמש בפלטת צבעים או כפסל העובד במגוון חומרים. הפרגמנטים הצילומים הם כאותיות, המצטרפות למילים, המרכיבות משפטים, הנרקמים לכדי סיפור מסע בעקבות מקומות נעלמים מעין, תוך ערבוב בין אובייקט לסובייקט, בין אורגני לאנאורגני ובין הפרטי לציבורי. זילברמן נוטל את הצופה להרפתקה של גילוי בעקבות הדמיוני, הפנטסטי, החידתי והשרירותי ופותח דלתות לחדרים חבויים ולצפונות הלב.

---

שי זילברמן | היכן שלא הייתי
אוצרת: אורלי הופמן
בית האמנים תל אביב
פתיחה: 20.10; נעילה: 19.11