תערוכות נובמבר-דצמבר בסדנה לאמנות יבנה
דור לדור ישבח מעשיך
שלושה אמנים.ות חברו ביד מכוונת לתערוכה משותפת (אוצרים: טובה אוסמן ורוני ראובן), כשהמחבר ביניהם בדרך מלאכותית הוא היותם בעבר חברי קיבוץ. המטרה היתה לחבר בין הדורות ולשמר את עשייתם האמנותית: טומס קרונר, 1996-1906, מינכן־גרמניה, היה חבר קיבוץ בית השיטה; שמעון אבני, יליד 1932, צרפת, היה חבר קיבוץ רעים; שרון רשב״ם פרופ, ילידת 1967, בעבר בת קיבוץ גבעת חיים איחוד.
הדמות האנושית במצבים שונים מחיי היום בקווים רישומיים וירטואוזים והבזקי זיכרונות ילדות מאפיינים את יצירותיהם של השלושה. בכתבתו של דורי מנור, עורך כתב העת ״הו!״, על הספר ״חרסים״ המכיל קטעי שירים מהארכיון של אבות ישורון שליקטה בתו הילית ישורון, אפשר למצוא הקבלה ספרותית לקווי הרישום. ״קטעי שירים שלא נכחדו במלואם, נבטים שלא הצמיחו עץ, אלה שבנבטים האלה יש יופי רב כל כך, הם יפים לא פחות מהעצים העבותים ביותר״.

שמעון אבני. צילום: עמרם כהן

טומס קרונר. צילום: עמרם כהן
מכבסת תולה
מיצב של האמנית רוני פפו (אוצרים: טובה אוסמן ורוני ראובן), שממחזרת את מיכלי הפלסטיק של מרככי הכביסה ומציירת עליהם אורנומנטים השאולים מעולם הצומח: שיחים מתפרשים, פרחים זוהרים ככוכבים, שדות חרושים ורמזים לדמויות אנוש המתמזגים בטבע. רוני היונקת מענפיו הרחבים של האמן הבינלאומי הונדרטוואסר, מתעלת את דרך עבודתה תוך כדי הרחקת עדות מהשפעת האמן לחומרים המצויים בסביבתה הטבעית.

רוני פפו, מכבסת תולה. צילום: מ״ל
שלא ירבה המלך סוסים לעצמו
מיצב של האמן ניהאד דביט (אוצר: רוני ראובן) שמזכיר עבודת פסיפס. דביט, יליד העיר רמלה, גדל בבית לחם ובצעירותו נמשך לסוסים באורוות שהיו פזורות בשכונות מגוריו, הוא אף גידל סוסה פרטית שהשפיעה על יצירתו ברבות השנים. הוא יוצר בחומרים מגוונים ובמיוחד בחוטי ברזל, תחום היצירה הדומיננטי שלו. פיסול סוסים בברזל ביטא את הקשר שלו לבעל החיים האהוב ועל כן גם במיצב הנוכחי נבחר הסוס להוות נושא העבודה.
במשך מספר שבועות אסף דביט גללי סוסים מאורווה סמוכה לביתו בעיר רמלה. הגללים המכילים כמות גדולה של קש, נפוצים כחומרי גלם לבנייה בתרבויות שונות. הם נוצקו לתבנית האריחים, יובשו ולאחר מכן נצבעו בדוגמה שהייתה נפוצה במרצפות ששימשו לבנייה בעיר תל אביב בראשיתה. דביט גרם לחומר גלם הדחוי ביותר, צואת סוסים, להפוך ליצירת אמנות ולהכיר בכך שגם בה טמון פוטנציאל ליצירת יופי.
שמה של העבודה נלקח מתוך פרק י״ז בספר ״דברים״, שם המבטא את הערכת האמן הן לבעל החיים האהוב עליו והן למנהיגות המבוססת על צניעות. האם יש טעם למלך לבקש עוד סוסים לעצמו אם ברשותו רק מרכבה אחת שדרוש לה סוס אחד?

ניהאד דביט, שלא ירבה המלך סוסים לעצמו. צילום: ענת סודאי־אלאלוף
הירח משגיח מעל
תערוכתו של טספאי טגניה (אוצר: רוני ראובן) מוצגת בשתי תיבות שקופות שבהן מתוארות שתי סצינות החרוטות בזיכרונו מארץ הולדתו אתיופיה. גם עלי הבננה המשמשים כחומר גלם בעשייתו האמנותית מעצימים את החוויות. בתיבה הראשונה מוצגים החיים בכפר אבלה בדרום אתיופיה, זיכרונות ילדות, דמויות, הפעולות היומיומיות, פעולות שחווה.
במרכז מוצבת הבקתה המרכזית, מקום אליו כולם מתכנסים בערוב היום. בתיבה השנייה מוצגים שלושה שליחים בדרכם לירושלים כאשר האחד מתצפת, השני אוחז במקל והשלישי עם נשקו. מזכיר את המרגלים שנשלחו לתור את הארץ על ידי משה. דרך ארוכה תוך אמונה שיש השגחה עליונה – ״הירח משגיח מעל״ (מתוך השיר ״המסע לארץ ישראל״. שירה: שלמה גרוניך ומקהלת שבא, מילים: חיים אידיסיס).

טספאי טגניה, הירח משגיח מעל. צילום: עמרם כהן
הסדנה לאמנות יבנה
פתיחה: 5.11; נעילה: 28.12









