אוטופיסטים פנטזיסטים וסיזיפוס בבית בנימיני

אוטופיסטים פנטזיסטים // תכשיטים, גוף והתקשטות עכשווית

אוצרות: עינת לידר ושחר כהן

בתערוכה אוטופיסטים פנטזיסטים מוצגות עבודות העוסקות בתכשיטים, גוף והתקשטות עכשווית. כולן של יוצרות ויוצרים שפרצו ביצירתם בשנים האחרונות. מצד אחד ביקורתיים, מצד שני אופטימיים בבואם לבנות מציאות חדשה, מדוייקת יותר לתפיסתם, מנקודת מבט שהיא לעיתים סוריאליסטית ולעיתים נטועה באופן ממשי ביומיום.

העבודות המוצגות נראות רובן ללא הגוף, מותירות מחשבה על המלא והחסר בתחביר ובשימוש. האוטופיה־פנטזיה היא הניסיון לדמיין וליצור באמצעות העבודות מושגים מורכבים, המשרטטים את הפער בין מה שהעולם המתקדם יכל להציע לבין המציאות בה הן פועלות.

תכשיטים מרכזים תמצית של תרבות במקום וזמן מסויים; ראשית מיקום ענידתם תמיד סימבולי – ביחס לתקדימים ומסורות, כמו גם ביחס לחלקי הגוף החשוף סביבם. הגוף מתפקד כגלריה והוא חלק משמעותי בהווייתם, בין היתר בשל האינטימיות והפרקטיקות האישיות המודגשות בעת הענידה.

שנית, חומריהם של תכשיטים – איכותם, נדירותם או היותם יוצאי דופן, יוצרים להם גם תפקיד חברתי: החומר יכול להוסיף לממדי התכשיט גם הון תרבותי, מעמד וייחוס. ממד נוסף הקיים ביכולתם של תכשיטים לשקף תרבות מתקיים מעצם העבודה המקצועית או טכנולוגית שהושקעה בהפקת מרכיביהם או צורתם.

הווה אומר יכולתם של תכשיטים להיות נחשקים גם בשל הממד היצירתי־יצרני שהושקע בהם, או בשל ייחודם המבני על כל פרטיו. היבטים אלה בונים כולם את האפשרות של תכשיטים לייצג את החברה והשיח סביבם באופן שאינו מילולי. במסגרת הנדבכים הנבנים טמונה תרבות בזעיר אנפין.

משתתפים.ות: צליל אבודרהם, גיא און, ענהאל אזולאי־אטב, קינאנה איברהים, ארטיום גורבנקו, סופיה זכרובה, אור טורקו, חסן כורד, נעמה לוית, אלמה ליאון, אלאא עבידאת, עמרי פישר, גלית קרופיק, מיה רשף, פאטמה שאקיראת, הילה שפירא.

---

סיזיפוס// חנאן אבו־חוסיין, בתיה מלכא

אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט

התערוכה מפגישה בין שתי אמניות, חנאן אבו־חוסיין ובתיה מלכא, שפרשנותן לשבר ומחבר, לניתוק ומפגש, למשקל נפשי ושחרור – מובילה לשני גופי עבודה השונים בנראות, בצבעוניות ובטיפול האסתטי, אבל עם מכנה משותף המשתמש בשבר, במחבר ובחיפוי כמצע לביקורת החברתית ותרבותית.

הסלע המטפורי של סיזיפוס, שסוחבות האמניות כל אחת בדרכה, נושא בחובו ביקורת חברתית תרבותית ומתבטא בתהליך אמנותי חזרתי. חנאן אבו־חוסיין מעבירה בעבודותיה המגוונות את סיפור חייה דרך חשיפת נפשה שספגה ביקורת מצד הגברים במשפחתה על בחירתה באמנות כדרך חיים, ובכלל.

בעבודה המוצגת בתערוכה מתמקדת האמנית בנקודות המפגש בין הצינורות. על ידי יציקת חלקים קרמיים חלולים ושימוש בבטון כחומר הקושר ביניהם, היא יוצרת תוואי מקוטע, חסום ושבור. האמנית משתמשת בחומרים אלה כרפרנס לעבודה פיזית קשה ומזוהים בחברה הערבית ובכלל כעבודה גברית. היא מנכסת את תהליך העבודה הכבד הזה, לדבריה, כביטוי לחוזקה הנפשי והפיזי וכדגש לתחושותיה.

בתיה מלכא שוברת את צלחות וכוסות קרמיקה מעוטרות שרכשה בשוק הפישפשים ומשתמשת בשברים כמצע גידול לתרבות וגישה חומרית חדשה. באסתטיקה מדויקת להפליא המדמה התפתחות אורגנית, השבר של מלכא מתחיל להתעצם ומצמיח מושבת פניני פלסטיק שהזמינה מאלי אקספרס. האובייקטים מביעים גודש מוגזם, פיתוי, היעדר מידה ופרופורציה, היוצרים תוצאה של אמנות קיטשית המזוהה עם תרבות הצריכה והחברה קפיטליסטית. העבודות נושאות אופי ביקורתי ומפעילות מניפולציה על הצופה, כחלק מגודש פוסטמודרני המתבונן על עצמו במראה.

---

בית בנימיני
פתיחה: 10.11; נעילה: 31.12