משנה צורה: ספר האמן של רן סלוין פורץ את גבולות הדפים הכתובים

מי שצופה באופן קבוע באמנות, מסתובב בתערוכות ומעורה במתרחש, נתקל בעבודות שיוצאות אל מחוץ לגבולות החומר: בין אם זה QR קוד שמופיע על קיר בגלריה ומוביל את הצופה לרבדים נוספים בעבודה, בין אם אלה אפליקציות AI שמשנות את מהות היצירה, ועוד שכלולים טכנולוגיים כאלה ואחרים. אבל השילוב של העולם הדיגיטלי־טכנולוגי עם ספר, אחד הפורמטים הכי פחות דיגיטליים שעוד קיימים – הוא עדיין לא נפוץ.

Shapeshifter, ספר האמן החדש של רן סלוין שרואה אור בימים אלה, עושה בדיוק את זה. הודות לעובדה שגוף העבודות של סלוין מורכב מלא מעט עבודות וידיאו, סאונד, קולנוע ולאחרונה גם טכנולוגיות מתקדמות – גם הספר מתייחס לכך, ומאפשר לקוראים לצאת אל מחוץ לגבולותיו הפיזיים, ותוך כדי קריאה ודפדוף בדפים גם לשמוע, לצפות בעבודות וידיאו ועוד. זה כמובן לא קורה בתוך הספר עצמו (הטכנולוגיה הזו כנראה עדיין לא קיימת), אלא באמצעות קוד QR שמצורף לכל אחד מהפרויקטים האמנותיים שמופיעים בו – שהסריקה שלו באמצעות הטלפון הנייד מוציאה את הקורא אל עולמות נוספים – דיגיטליים, וירטואליים, קולנועיים ומוזיקליים.

אם ניקח רגע צעד אחורה, מעניין לחשוב מה לאמן שעוסק רוב הקריירה האמנותית שלו במדיות שונות ולספר, מודפס, בתצורתו המסורתית. ״הרבה זמן אני חושב על ספר אמן. רציתי לראות ספר שלי על המדף, יחד עם ספרי אמנים של אחרים. זה בין השאר גם סוג של אגו״, מסביר סלוין.

״אבל לא רציתי כזה שיודפסו ממנו ארגזים והם יישארו סגורים אצלי בסטודיו, כמו שקורה לפעמים. קיבלתי תמיכה חלקית ממפעל הפיס ואז קיבלתי גם את פרס שר התרבות – שני דברים שזרזו את העניינים ואת העבודה על הספר״.

לוגיקה של דפדוף

סלוין, בן 55, הוא אמן פעיל בסצנה המקומית (והבינלאומית) מזה כשלושה עשורים. הוא החל את דרכו דווקא בעולם המוזיקה, ואז פנה ללימודי אמנות בבצלאל. במהלך שנות ה־90 עסק בעיקר בציור ופיסול, ומתחילת העשור הראשון של שנות ה־2000 הוא עוסק בעיקר במגוון של מדיות חדשות: וידיאו ארט, קולנוע, מיצבי וידיאו וסאונד. לאחרונה נכנס גם לעולם הבינה המלאכותית ואפשר היה למצוא עבודות שלו בכמה תערוכות שהוקדשו ל־NFT.

לטובת הספר בחר סלוין להתמקד בפרויקטים המרכזיים, וגם – לא בכולם. ״אחד הקשיים הגדולים היה מה להכניס ומה לא. אני לא רואה את הספר כסיכום הקריירה האמנותית שלי כי אני לא כל כך אוהב סיכומים, אבל אולי זה בכל זאת סוג של סיכום. בזכות ארגון ארטיס הגיע אליי לסטודיו פרנצ׳סקו ספימנטו, אוצר וחוקר איטלקי שעוסק בעיקר בניו מדיה. לשמחתי הוא מצא הרבה עניין בעבודה שלי, והציע את הרעיון של הספר למוציא לאור באיטליה (הוצאת Mousse Publishing), כשהוא על תקן העורך. ההצעה התקבלה והתחלנו לעבוד״.

אפשר לכוון את הטלפון, להקשיב לריליסים מוזיקליים שהוצאתי, לראות טריילרים של עבודות וידיאו ובחלק מהמקרים גם את העבודות במלואן – מה שמייצר ארכיון שהוא טקסטואלי וגם ויזואלי

הספר מחולק ל־15 פרקים, שכל אחד מהם מתייחס לפרויקט אמנותי אחר של סלוין, מהעדכני ביותר ועד הוותיק ביותר. ״כל פרק מתפקס על עבודה ספציפית וגם העיצוב הוא ייחודי לכל פרק. נוצרת לוגיקה של דפדוף שמשקפת את הדינמיקה של העבודות עצמן. כמו כותרת הספר – Shapeshifter (משנה הצורה), גם בעבודות שלי יש אלמנט משמעותי של שינוי צורה מאחת לשנייה, ובאמצעות העיצוב שמשתנה אפילו חידדתי את האספקט הזה. לכל אחד מהפרקים מתלווה גם טקסט, חלקם טקסטים של אוצרים שנכתבו במהלך השנים אודות העבודות שלי במסגרת תערוכות ותצוגות וחלקם גם טקסטים שאני כתבתי״.

אבל החידוש המשמעותי מגיע באמת בדמותם של קודים לסריקה שמופיעים בכל אחד מהפרקים. ״אפשר לכוון את הטלפון, להקשיב לריליסים מוזיקליים שהוצאתי, לראות טריילרים של עבודות וידיאו ובחלק מהמקרים גם את העבודות במלואן – מה שמייצר ארכיון שהוא טקסטואלי וגם ויזואלי״.

הוצאת הספרים זרמה על הרעיון?

״הם דווקא היו נגד בהתחלה, כי הם עדיין בעלי גישה קלאסית. אבל הטעמנו את הקודים בעיצוב כל פרק בצורה אורגנית, הם קטנים ובפינה, נמצאים שם בנוסף. לא מתריסים. בכל זאת, העבודה שלי מבוססת על דימויים נעים ולא על סטילס, אז ההרחבה הזאת של הספר היא בעיני הדבר האמיתי, וזה נפלא שיש אפשרות לעשות את זה. זה לא גורע בכלל מחווית קריאת הספר, זה רק מעשיר אותה״.

הפרויקט הראשון שמוצג בספר הוא גם האחרון שיצר סלוין, Paradise Now. ״זה פרויקט שהבסיס שלו נשען על בינה מלאכותית. העבודה מייצרת סוג של מעגל בין מאטריה דיגיטלית לעולמות שגזורים מאסתטיקה של משחקי מחשב. התוכן שלה הוא דווקא אנטי־משחקי, לכן היא משתמשת במדיום אבל מבקרת אותו בו זמנית. היא קצת צוחקת על כל ענייני הקריפטו, על האמנות הדיגיטלית ועל הנשמות הסינתטיות שהיא מייצרת״.

העבודה הזאת, מספר סלוין, התחילה דווקא באופן הכי לא־דיגיטלי שיש: נזילות של קפה. ״באמצעות הנזילות התחלתי לייצר בכל בוקר נופים עמוקים ויפים על צלחות קטנות. כשהקפה התייבש סרקתי את הדימויים והכנסתי אותם למנועי AI, שיצרו מהם נופים דיסטופיים (או אוטופיים – תלוי מי מתבונן). כשמישהו מזמין את אחת העבודות של הנופים האלה לרכישה, אותו הפריים נשלח לצייר, קראפט־מן במומבאי שבהודו, שמצייר אותה בשמן על בד בכל גודל שנרצה, והציור נשלח בחזרה אל הרוכש. כך נסגר מעגל – מקפה ל־AI לציור בשלט רחוק בשמן על בד״.

אפשר גם לקחת את הנזילות של הקפה ולצייר אותן ישירות בשמן על בד. למה צריך את כל הבלאגן הזה? AI? הודו?

״אני חובב טכנולוגיות, מבחינתי אלה כלים חדשים לעבוד איתם ואני תמיד מנסה להבין איך אני יכול להפיק מהם דברים חדשים. האנשים שיוצרים את הציורים בהודו הם כאלה שהתעסקו עוד הרבה לפני העידן הדיגיטלי בציור של כרזות קולנוע בבוליווד. אלה כרזות שיש מאחוריהן פסיכולוגיה שלמה. מייצרים אותן עמוסות ורעשניות כי הן חייבות לתפוס את העין במקום שהוא גם ככה עמוס ורעשני. זה מתחבר לי לקולנוע הדיגיטלי וה־NFT, שגם בו יש כל הזמן תחרות על העין של הצופה״.

בהמשך הספר מוצגים פרויקטים קודמים של סלוין, ביניהם הסרט באורך מלא ״קריאה לחלומות״ והסרט ״6480 ימים״ – סרט קצר שבא בעקבותיו וצולם בהונג קונג בתקופת הקורונה. מעבר לקולנוע, הווידיאו, הצילום והדיגיטל, יש בו גם תיעוד של מיצבים פיזיים, כמו זה שהציג בשנת 2016 במוזיאון הרצליה וגם קטעים שעוסקים במאחורי הקלעים של העבודות שלו וחושף איך צולמו וממה הורכבו.

במקביל לספר, שכתוב בעברית ובאנגלית במקביל, וכבר אפשר לרכוש בחנויות ספרים עצמאיות (כמו המגדלור, חנות ספרי האמן של מגזין |||, פרטר, סיפור פשוט, רידינג ואדישן), ממשיך סלוין לעסוק גם במוזיקה. סינגל אחד שלו בשם Early Hope שוחרר בשבוע שעבר לספוטיפיי, בשבועות הקרובים ישוחררו סינגלים נוספים, וגם אלבום שלם בדרך.

״זה אלבום שעבדתי עליו במשך תקופה ארוכה, אחרי שבמשך זמן רב לא הוצאתי כלום בתחום המוזיקה. זה עולם שכל הזמן משתנה ואני עוד מנסה להבין איך להתמודד עם השינויים. ללייבלים יש פחות ופחות משמעות, חברות התקליטים כבר כמעט יצאו מהמשחק, בטח במה שקשור במוזיקת אנדרגראונד כמו שאני עושה. הייתי תקוע הרבה זמן בתוך המסורות הישנות, ובסוף הבנתי שהכי טוב יהיה לי לעבוד בתנאים שלי ולהוציא את המוזיקה בעצמי״.

בימים אלה הוא נמצא בוויאטנם, משם הוא שחרר טראק ישן בהוצאה מחודשת בלייבל החדש שלו, ותוך כדי הביקור בהאנוי צילם וידיאו קליפ בושט אחד תוך כדי תנועה, ואפילו הספיק לערוך אותו בזריזות בעצמו על הלפטופ. לצד כל זה עובד סלוין על פיתוח של סדרת מתח לטלוויזיה, ובסוף ינואר יציג תערוכת פופ־אפ בחלל של תיאטרון קליפה בכרם התימנים בתל אביב.

ומה עם ה־NFT?

״אני כרגע לא מתעסק בזה בצורה אקטיבית. בחנתי את הפלטפורמה, השתתפתי בתערוכות וזה גם מקור לא רע לפרנסה. כרגע התחום קצת נרגע והאש ירדה, אבל הרבה דברים מעניינים קורים כל הזמן בעולם הדיגיטלי ואני שומר תמיד על ערוץ פתוח לעולם הזה ועוקב אחרי מה שקורה בו״.