שיראל שמעונוב: כל השפעה למען כוונה טובה היא הצלחה

יובל: הי שיראל, בוקר טוב, מה שלומך בימים אלו של סוף השנה? נראה שהייתה לך שנה מעניינת עם אימפקט קולקשנס (impact collections), פרויקט להלל (LéHallelle) ועוד יוזמות שקרו בשנה האחרונה

שיראל: הי יובל בוקר אור. בהחלט שנה מאוד מעניינת ומספקת. זו שאלה מאוד גדולה מאחר ומדובר בכמה יוזמות המתרחשות במקביל.

מדובר בסוף שנה, ולכן חלק אחד שמאפיין את הזמן הוא הפקת לקחים, תכנון קדימה מתוך ניסיון ולמידה. אם אני אצביע על הדברים שהכי מרגשים אותי בשנה הבאה, אומר שאני בימים אלו פועלת להרחבת הפעילות התרבותית מעבר לתחומי ישראל, ומובילה יוזמה חדשה העוזרת לבוגרים מתחום האמנות להשתלב בשוק העבודה

יובל: נייס. אז לפני שנצלול פנימה תעשי לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים ותספרי על עצמך, ואיך הגעת לפעילות תרבותית

שיראל: נולדתי וגדלתי בתל אביב, למשפחה שאוהבת ואוספת אמנות, בעיקר ישראלית. אמא שלי בצעירותה למדה אמנות, והידע התרבותי שלה תמיד היה רחב. הורי האמינו שתרבות הוא מצרך חשוב ובילדות הינו מטיילים ביעדים מאוד לא קונבנציונליים כמו הודו, לאוס, אפריקה ועוד.

כשסיימתי את הצבא נסעתי לחופשה בניו יורק והחלטתי להישאר. בשבע השנים הבאות סיימתי תואר ראשון בסחר אופנה ב־FIT, תואר שני בניהול מותגי יוקרה ב־IFM שבפריז (Institut Francais de la mode) ועבדתי בתחום האופנה עם בתי אופנה כדוגמת Saint Laurent ו־Loewe. 

ב־2019 חזרתי לארץ והצטרפתי לצוות הקמה של רשת מלונות ישראל קנדה בתפקיד מנהלת קריאייטיב. כמעט שנה לאחר כניסתי לתפקיד פרצה הקורונה, ושם הכל התחיל להתהפך. התקופה שהתאפיינה בחוסר וודאות, ריחוק חברתי, וכאוס תקשורתי, אפשרה לי כמו לרבים לעצור, לשאול שאלות מהותיות לתכנן ולשנות

יובל: מה היה הפרויקט הראשון שהתחלת לעבוד עליו בשינוי המסלול שלך?

שיראל: הפרויקט הראשון, אימפקט קולקשנס, כלל הקמת קהילה שעוסקת באמנות מקומית עם השפעה חברתית – ארגון ללא מטרות רווח המאפשר הכרה מעמיקה עם יצירה ישראלית תוך תמיכה בדור חדש של אמנים ויוצרים. העמותה חושפת קהל חדש וצעיר לסצנת התרבות המקומית ומאפשרת להם לתרום בסכומים נגישים.

מאז שהוקמה, תרומות חברי הקהילה נתרמו לתמיכה בשתי תערוכות. הראשונה – תערוכת יחיד של האמנית הילה בן ארי, בבית אנה טיכו, שלוחה של מוזיאון ישראל; לימים, עבודות מהתערוכה נכנסו לאוסף הקבוע של מוזיאון ישראל. השנייה – תערוכת יחיד של האמן הצעיר והמבטיח אורי זמיר, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. 

בנוסף, העמותה הקימה בשיתוף עם שנקר, תוכנית חונכות אישית שמטרתה להקל במעבר מהמוסד הלימודי לחיים ושגרת עבודה בעולם ״האמיתי״ ובכך לעזור בשילוב יוצרים צעירים בשוק העבודה המקומי. בשונה מתוכניות אחרות, התוכנית שהשקנו מאפשרת למידה מתוך ניסיון אישי.

את התוכנית ילוו יוצרים פעילים – בוגרים בעלי ניסיון של מספר שנים שסללו בהצלחה את דרכם אל שוק העבודה ובכך גם מחזקת את הקשר הבין־דורי. בקרוב מאוד יתחיל פיילוט ראשון של התוכנית עם בית הספר לאמנות רב תחומית, וכרגע אני עובדת עם ארגון הידידים של שנקר על הרחבת התוכנית למחלקות נוספות בתוך הארגון המוסדי

יובל: מיהו אותו קהל חדש וצעיר? איך את מגיעה אליו? כי באמת אחת הבעיות בקהל הצעיר שאו שהוא לא מבוסס עדיין או שאין לו עדיין את המודעות או ההבנה איך לתרום

שיראל: כשגרתי בחו״ל ראיתי שיש המון הזדמנויות לאינטראקציה בין עולם התרבות ככלל ועולם האמנות בפרט, לבין קהלים צעירים, וזיהיתי שבארץ המצב קצת שונה. מניסיוני האישי השכלתי להבין שאצלי המצב היה אחר בגלל הבית שבו גדלתי, שקידם את החשיבות של פיתוח התרבות והתרומה לקהילה. בהתאם לכך המטרה שלי הייתה לבנות קהילה צעירה שתוכל להנחיל את אותם הערכים בבית שהיא עתידה לבנות לעצמה, ובכך להרחיב את מעגל ההשפעה. 

כשגרתי בחו״ל ראיתי שיש המון הזדמנויות לאינטראקציה בין עולם התרבות ככלל ועולם האמנות בפרט, לבין קהלים צעירים, וזיהיתי שבארץ המצב קצת שונה. המטרה שלי הייתה לבנות קהילה צעירה שתוכל להנחיל את אותם הערכים בבית שהיא עתידה לבנות לעצמה, ובכך להרחיב את מעגל ההשפעה

בתחילת הדרך פניתי לאאוטסט, קרן בינלאומית לאמנות עכשווית, שעטפה אותי ואפשרה לי לפעול דרך התשתית התפעולית שלה. את הקהל הרכבתי מתוך מעגלים אישיים: הבנתי שהמרכיב האנושי משחק תפקיד מרכזי ביצירת עניין ורצון להשתייך ולהצטרף לקבוצה, ולכן את האנשים בחרתי בקפידה. יצרתי מודעות והצלחתי למשוך קהלים חדשים דרך התוכנית האמנותית שאצרתי, תוכנית רחבה שמבטאת את שבירת היחס המסורתי לאמנות בעידן הפוסט־מודרני ובוחן את מקומה ומשמעותה בחיים החברתיים וחיי היום־יום.

התוכנית האמנותית הדגישה את הטשטוש שבין תחומי היצירה השונים והציעה פרספקטיבה מרעננת ועכשוויות לאמנות ולחיים. לדוגמה, באירוע שערכתי עם קבוצת ״אורכיד ספורטס קארס״ באולם התצוגה של מותג מכוניות היוקרתי פורשה בהרצליה, שילבתי עבודת פרפורמנס שנוצרה על ידי ״פנטהאוס״ והוצגה בתוך אולם תצוגה ולא במוזיאון, כצפוי ומקובל. לאורך הדרך הדגשתי תמיד את חשיבות התרבות והתרומה, בניתי תשתית שתייצר מודעות ותאפשר התפתחות אישית לצד תרומה

יובל: ומה את יכולה לספר על להלל, ואיך הפרויקט הזה משתלב בפעילות שלך?

שיראל: להלל היא פלטפורמה המעניקה השראה באמצעות אסתטיקה. כשמוצר מגלם ערך מעבר לחומר, יש בו את היכולת לקדם אותנו ברמה האישית ולשקף את מי שאנחנו רוצים להפוך או להיות. החיבור בין חומר לבין רעיון או מחשבה מאפשר צריכה מדויקת יותר. בעולם שבו צריכה מאגדת מסרים תת־הכרתיים, להלל מזמינה אנשים לקחת את המושכות לידיים ולבחור בדרך מודעת יותר; קודם כל במטרה לשפר את איכות חייהם דרך מודעות, ואחר כך גם לצרוך פריטי סטייל ואופנה שמשקפים את העומק הקיומי הזה. 

להלל משנה את ההתבוננות מאיך שאנחנו נראים לאיך שאנחנו מרגישים, דרך חומרים, טקסטורות ופריטים. להלל מעודדת עיסוק בחשיבות של מצב רגשי ושימוש בכלי הדמיון, ובכך מקדמת את השימוש בחומר מתוך הכרה ברצונות הנפש. באופן דומה, אימפקט קולקשנס מאפשרת צריכה המשלבת התפתחות אישית וקולקטיבית, תרומה לפרט ולקהילה.

התוכנית האמנותית מגלמת הזדמנויות לאינטראקציה המרחיבה את גבולות הפרט, והתרומה הנלוות מייצרת הפרייה הדדית. בעולם של צרכנות עודפות, מסרים מיידים, הסתכלות חיצונית במקום פנימית, חיבור בין צרכנות למודעות, יכול לייצר מעגל חכם של צרכנות שהיא בהכרח אקולוגית יותר

יובל: מה הפרויקט כלל עד כה, ומה התכניות לשנה הבאה

שיראל: הפרויקט, רחב וגדול, והיום אני יודעת ומבינה שהתמונה הגדולה תתגלה בשלבים. חילקתי את הפרויקט לפרקים כשכל פרק הוא נקודת חיבור בין חומר לרעיון.

כפי שציינתי, החיבור נוצר במטרה להעניק נקודת מבט נוספת על נושאים יום־יומיים, לעורר מודעות ולתת כלים לשלום פנימי והתפתחות אישית. הרעיונות הם כלים שאספתי מתוך סקרנות למידה ורצון להתפתחות אישית. כל פרק הוא שער לפיסת מידע, מתוך אוסף של מורים ותורות ששינו את פני התודעה.

עד כה, הפרויקט כלל את השקת הפרק הראשון, ״פרק הטבעות״. החומר – טבעות המשלבות חומרים שונים וטקסטורות מנוגדות בצורה המייצרת איזון בין אלמנטים עיצוביים שונים, כולל צבע, מרקם וצורה. הרעיון בביסוס החומר הינו על־אדם (״אוברמנש״), מושג בפילוסופיה של פרידריך ניטשה.

הפרק הושק באירוע שהתרחש בחנות הקונספט של משכית ברמת השרון, שם נמכרו הטבעות לתקופה. שילבתי הרצאה בהנחיית חן רפסון הראל, להצגת הרעיונות. את ההרצאה הקלטתי ואפרסם אותה בהמשך. 

הפרק השני שהשקתי הוא פרק ה״חוויה״, שמציע טיולי תרבות מעבר לים – הכרות עם מקום דרך החלקים המרכיבים אותו – אנשי הרוח, אמנים ויוצרים. את הטיול הראשון תכננתי יחד עם עירית זומר, בעיר ציריך, והוא יתקיים בשנה הבאה ב־9-12 במרץ 2023. ניסע למפגש עם התרבות השוויצרית, שם נכיר יוצרים, מעצבים, אמנים ואספנים – גישה לחוויות שאי אפשר לצרוך באופן עצמאי. הרעיון כאן הוא פרספקטיביזם (מהמילה פרספקטיבה, נקודת מבט).

לקראת הקיץ ייצאו הפרקים הבאים שעליהם אני עובדת, פרק כובעים ופרק של קולקציית בגדי ריזורוט ייחודיים שמקורו בלבוש מסורתי שאני מפרקת ויוצרת ממנו משמעות אחרת

יובל: אז לפני סיום, אם את מסתכלת על מה שהספקת ועל מה שאת עוד מתכננת, איך את מודדת הצלחה? את היכולת שלך להשפיע?

שיראל: ברוח משנתו של ניטשה אני בוחרת לצטט: ״מי שיש לו למה, יוכל לשאת כמעט כל איך״. ואם אלך לכיוון קצת פחות פואטי ויותר קונקרטי, אומר בפשטות שכל השפעה למען כוונה טובה היא הצלחה.

ואם נחזור רגע לעניין הפרספקטיבה – אין מדד אוביקטיבי להצלחה. הצלחה היא תחושת סיפוק שמגיע מכוונה, התמדה, ודבקות במטרה. הערך של ההצלחה הוא ערך דינמי שמגלם יעד עם תחום שנקבע בממד הזמן. אני מאחלת לעצמי שעם הזמן מגמת ההצלחה תגדל כפועל יוצא ממעגל ההשפעה, ושלאורך הדרך/ הזמן – המדד הסוביקטיבי שלי להצלחה, בהתאם יתעצם ויגדל