צביה קזיוף: אני לא אעשה בית קטן בערבה במגדל מודרני של 20 קומות

יובל: הי צביה, מה שלומך בימים אלו?

צביה: הי יובל, שלומי מצוין. הבן שלי בארץ מחופשת לימודים ונולדה לי נכדה ראשונה מביתי הבכורה

יובל: הו! מזל טוב. שמחה גדולה. מה ואיפה הוא לומד? הלך בעקבות אמא?

צביה: לא, הלך בעקבות הסבא והסבתא… לומד רפואה בצ׳כיה

יובל: יפה לו. אז אנחנו פה לדבר על אדריכלות ועיצוב פנים, ובמקרה הזה על הפרויקט האחרון שלך – שיש בו שני דברים שמייד שמים אליהם לב. הראשון זה הנוף והים, והשני זו פינת הרחצה שממוקמת בחדר השינה מאחורי גב המיטה – לא הדבר הכי שגרתי. איך זה קרה?

צביה: הגיע אלי לקוח אלמן, ״עוזב ירושלים״. סיפר לי שהוא רכש דירת פנטהאוז בתל אביב לו ולבנו הצעיר בן ה־18.5 לקראת גיוס. מהצד של האבא הגדרת הפרויקט היתה לראות ים מכל פינה בבית, ושהדירה תתפקד בשני חלקים אוטונומיים; להיות עם להרגיש בלי.

תכננתי דירה שהאזור המרכזי והגדול שלה פונה לים, והאזור של הבן הצעיר קטן וצנוע אבל מקסים לקונספט המבוקש. וכך הצעתי בצד של האבא מקלחת צופה לים בגב המיטה. דרך אגב, את האסלה מיקמנו כחלק מהארון המרכזי באותו המאסטר

יובל: עכשיו אני בכלל סקרן במה האבא עובד ואיך הוא הגיב להצעה הזו שלך כשהוא שמע אותה בפעם הראשונה

צביה: לאבא יש עוד שני בנים בוגרים בני (אני מעריכה) 31 ו־27. יש לו מפעל שמייצר אריזות, לא משהו שהיית מנחש. בקיצור, הרמנו במשרד את כל הבית בתלת־ממד ברמה גבוהה, הזמנו את האבא עם כל הילדים לישיבת צוות והצגנו בפניהם את הרעיון. כל ארבעת הגברים היו בהיי מטורף ופירגנו לאבא את ההחלטה המדליקה והאמיצה הזו

יובל: נייס. אז אם אני מבין נכון הדירה מחולקת לאזור לאבא, ואזור לבן – ואני מניח שיש גם חללים משותפים?

צביה: לאבא יש סלון רחב ידיים עם פינת אוכל גדולה ומטבח, שירותי אורחים וכמובן חדר שינה גדול. לבן יש סלון קטן עם מטבחון של בית מלון, חדר שינה וחדר רחצה מפנק. כשכל המשפחה ביחד ויש אורחים, לרוב הם נמצאים בצד של האבא. בפינת אוכל יש דלת מקשרת בין שני חלקי הבית, אבל הם בהחלט יכולים להחליט שלא לראות האחד את השני תקופה 🤣

יובל: קטעים. מה את יכולה לספר על תהליך העיצוב עצמו, האסתטיקה, החומרים וכן הלאה?

צביה: תהליך העיצוב היה מרתק, זה אחד הפרויקטים שנתנו לי יד חופשית ב־90% (האחוזים הנותרים = התשלומים שהאבא העביר לספקים וטוב שכך!). בכל צד של הבית התחשבתי בצרכים, בגיל ובסגנון חיים של האדם המרכזי בו.

הרמנו במשרד את כל הבית בתלת־ממד ברמה גבוהה, הזמנו את האבא עם כל הילדים לישיבת צוות והצגנו בפניהם את הרעיון. כל ארבעת הגברים היו בהיי מטורף ופירגנו לאבא את ההחלטה המדליקה והאמיצה הזו

הצד של האבא, כאמור, כולו פונה לים, ויש בו שילוב של חומרים אותנטיים: עץ, פליז, עור, קטיפה, שיש ופסיפס זכוכית בשירותי האורחים. הריהוט מאוד נוח וארגונומי, כמו כורסאות סלון מסתובבות וכו׳. הצד של הבן שונה ב־180 מעלות: צד צעיר ומגניב, קיר מרכזי מבטון, חלוקת חלל על ידי פרופיל בלגי שחור ומטבחון שחור, ספה קולית עם תפרים גדולים ותמונה עם לד מסביבה עם צילום של בר שבור (קצת בורדל…)

יובל: אז יש לי שאלה: איפה ואם את מבחינה בין עיצוב לחללים פרטיים לבין עיצוב לחללי אירוח ציבוריים, בתי מלון וכו׳? כי כשאני מסתכל על התמונות בקלות הייתי יכול לדמיין סוויטה של בית מלון ולאו דווקא דירה פרטית. את מסכימה? זה משהו שקורה, ההשפעה של חללי אירוח על בנייה פרטית?

צביה: כשאני ממציאה רעיון זה קורה לאחר מפגש ותחקור מעמיק של הלקוח שאני עומדת מולו. מהרגע שהבנתי את הדי.אן.איי ופיצחתי את החידה, אני עובדת מאוד אינטואיטיבית.

אני בטוחה שיש השפעות מהציבורי לפרטי ולהפך, אבל קשה לי לשים את האצבע שבמקרה זה הושפעתי מבית מלון שראיתי. פשוט הרגשתי שזה לקוח שיזרום איתי למשהו מיוחד ומדליק. 

האמת היא עכשיו כשאני משחזרת, היה אצלי בעבר לקוח גרוש שהצעתי לו שתי אופציות, אחת כזו וירטואוזית והשניה מרובעת. בתחילת הפגישה אמרתי שהבאתי משהו מדהים ומשהו מרובע שאני בטוחה שיבחר באופציה השניה אבל הייתי חייבת להראות לו, והוא ראה את שתי האופציות, חייך, אמר מדליק אבל לא בשבילי, ושהוא יילך על האופציה המרובעת. מה שלי חשוב זה שהעיצוב יהיה תואם למבנה האדריכלי שבו הוא מתרחש. אני לא אעשה בית קטן בערבה במגדל מודרני של 20 קומות!

יובל: אגב – לא טענתי לרגע שראית בית מלון והושפעת ממנו, אלא באופן כללי על המגמה הזו

צביה: ברור, הבנתי, רק שבאמת חללים ציבוריים יכולים להיות יותר נועזים כי אתה אורח לרגע

יובל: אז מעניין אותי אם כך לקראת סיום, איזה טרנדים את מזהה עכשיו בעיצוב פנים שאת אוהבת, ואיזה היית שמחה שייעלמו מחיינו כמה שיותר מהר?

צביה: אני לא אוהבת טרנדים וגימיקים בעיצוב פנים וגם לא באדריכלות. בתחום הזה שנוגע בצד הכלכלי והאישי, צריך לתכנן חללים בצורה אחראית, חללים שיהיו רלבנטיים גם בעוד עשר שנים. ככל שנתעלם מטרנדים ונתמקד בחומרים קלאסיים, כך נעשה טוב יותר לפרויקטים שלנו.

בכללי ישנה מגמה להשאיר מעט מאוד קירות לטובת אמנות ולדעתי זה עניין מאוד חשוב לשים אליו לב: זה קצת כמו להראות את הנשמה ואת הרגישויות שלך בקונטקסט הביתי־חברתי

יובל: מסכים, לא היה מזיק יותר אמנות בבתים. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שמסיימים?

צביה: שהיה לי כיף לדבר איתך, ולגבי הג׳וב שלי: אני מבינה באנשים וחומרים, וזה כמו יין ויאנג – שלם. ושיש לי צוות מדהים במשרד, עוד משפחה שדואגת לי בעבודה