זיוה ילין בגלריה כברי

תערוכת היחידה של האמנית זיוה ילין בגלריה כברי (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה) מקשרת בין פריפריות קיבוציות, גליל ונגב, בארי וכברי. ילין מביאה פרשנות אישית למראות, לנופים ולאובייקטים מוכרים. היא נעה בין השדה הציורי לפיסולי, מטפלת בחומרי הזיכרון, מקלפת ומשילה, מחברת וממציאה, ובוחנת את אמיתות הדימוי ואת טיבה של הנוסטלגיה.

במרכז התערוכה ניצבת ערימת רהיטים חלולים מנייר אריזה חום. מצבור מתפרק וזולג שנבנה בעמלנות. רהיטים שנזנחו במרכזי המִחזור והאשפה של שני הקיבוצים הוצלו מכיליון ואחר כך נעטפו בנייר ובדבק פלסטי. האובייקטים טופלו, הושלו וחולצו מתוך קליפותיהם, והקליפות נערמו אלו על אלו – חפצים ממורשת הקיבוץ המעוצבים בשפה הנעה בין הריאליסטי לפואטי. על חלקם ציירה האמנית בהגדלה נוף משנותיו הראשונות של הקיבוץ שלקחה מארכיון כברי ומארכיון בארי – בתים קטנים, עצים, מדרכות או פנס דרך מאפיין. אלו ממוקמים בפינת הגלריה.

ילין חולמת בלילות על ערימה גדולה. מסמנת מטרה ומגשימה. החלום מתורגם לעשייה כשהיא חושבת על מסלול ומתווה אותו, פועלת מאותם דחפים לא מוסברים אך כה מוכרים בקרב אמנים. זה הדבר שנכון לעשות כעת – לבנות את הערימה שלה. עמוד התמיכה, סימן ההיכר של הגלריה בכברי, מסתמן עבורה כמתאים לבנות סביבו את המצבור.

הערימה של זיוה ילין היא מטאפורה על אודות מצב ביניים. היא הפרעה בסדר הזמן ההיסטורי והארכיאולוגי, היא ראי של תקופת מעבר. יש בה עדות לשכבות של זמן שחל בהן שיבוש. היא תל. היא מצבור שצובר כוח ומבקש מהמתבונן אומץ להסתכל פנימה או להושיט יד מטפורית.

המבט פנימה לתוך הערימה של ילין לוכד דימויים נבחרים, סמלים ארכיטיפיים של חברה: תנור נפט לחימום או ממטרת דשא עקרה. ״הערימה פורעת את הסדר הטוב של ההשכחה״, כותבת ילין. ״אי אפשר להתעלם ממנה והיא מאיימת כל רגע להתמוטט ולהתרסק. המקום שהיה מתגבב – מתערבב: רגלי כיסאות, תריסים, שידות וארוניות, וחסל סדר בית אבא ואמא, כורסה, מיטה, תמונה ושרפרף ומדפים עמוסים בספרים כבדים. הערימה בולעת אל קרבה סודות וסיפורים, צלילי מפוחית עם ערב ופטיפון ישן״. עבור המתבונן זוהי ערמת געגוע, אולי לערימה של חברה על הדשא או לנשל שהושל, וודאי לזמן אבוד.

ילין מקבלת את השראתה מגוף יצירתו של אמן הדאדא הגרמני קורט שויטרס (Kurt Schwitters). הוא נודע הודות למרצבאו (Merzbau) שבנה בביתו בשנות השלושים. מדובר במבנים שהתהוו לאורך זמן, צמחו והשתנו והיו לחלק מאדריכלות הבית. בתוכם היו כוכים ומגירות, ובהם הוטמנו חפצים אישיים שלקח מחבריו או מצא ברחוב: שערות, שרוכי נעל, סיגריה, קצה עניבה ועוד. הם מילאו את כל סביבתו הביתית מהרצפה ועד התקרה ונהרסו שוב ושוב – בהאנובר בגרמניה במלחמת העולם השנייה עקב התקפה אווירית, באוסלו בנורווגיה עקב שריפה, ולאחר מכן גם באנגליה.

ילין אינה חוששת מלשלוח יד לערימה. היא מזמינה גם את הצופה לעשות כך, אולי ימצא שם אפון או עדשה. היא מזמינה אותנו לחשוב מהו התדר שפועל אצלנו בגוף במפגש הישיר עם מושאי הזיכרון השולחים אותנו במנהרת זמן אל העבר. מהו הרגש החומל שניצת למראה המוכר והאבוד בזמן. היא מפגישה אותנו עם החמקמקות של הרגע ומהדהדת עבורנו את השאלה הגדולה של הקיום – שאלת הזיכרון והשכחה, הזהות והמקום.

—

ד״ר זיוה ילין היא אמנית, אוצרת ומרצה. ילידת קיבוץ בארי וחיה ויוצרת בו. מנהלת ואוצרת גלריה בארי, מרצה לציור בבית הספר לאמנות במכללת ספיר וראש התמחות לימודי אמנות במכללת קיי. התערוכה הוקמה בתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים של משרד התרבות והספורט ובעזרת תלמידי מגמת האמנות בבית הספר התיכון מנור־כברי.

---

זיוה ילין | ערימה
אוצרת: תמר הורביץ ליבנה
הגלריה בכברי, קיבוץ כברי
שיח גלריה בהשתתפות זיוה ילין, תמר הורביץ ליבנה וסופי ברזון מקאי יתקיים בשבת, 18.2, בשעה 13:00
נעילה: 25.3