נירית פרנקל: אקלקטיות היא לא טרנד; זו צורת חשיבה

יובל: הי נירית, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו?

נירית: האמת קצת עצובה ומודאגת

יובל: כן, אנחנו מדברים בתקופה לא פשוטה עם כל מה שקורה מסביב

נירית: לגמרי, גם אם אתה לא בענין פוליטי אתה חייב להיות מעורב, זה משפיע לכל כיוון

יובל: אכן. אבל בואי נדבר על עולמות של יצירה והשראה, שחשוב להמשיך גם בהם, ובמקרה שלך עיצוב ואדריכלות: ספרי בכמה מילים על עצמך ואז נצלול פנימה

נירית: אני דור שני לאמא אדריכלית, ולמרות זאת גם אני במקצוע… אומרת למרות, כי תמיד רציתי הכל לבד. אך אימי החכמה והרגישה ידעה לתת לי לפלס את דרכי בעולם שלה ולהצמיח שורשים משלי בתוך הערוגה שלה

יובל: אז כמה שנים את בתחום ואיך זה לעבוד עם אמא?

נירית: אני כבר 26 שנים והזכיה הכי גדולה זה לצמוח באורה של אימי, שממנה למדתי רבות, והיום אחרי הרבה שנים אני מכתיבה את הקו באון ובגאון

יובל: אז בואי נדבר על הבית שתכננתן בשרון. בתור התחלה אני רוצה לדעת מה את יכולה לספר על מי שגר שם

נירית: גרים שם זוג בשנות ה־60. האישה צבעונית מאוד באופיה ובנראות שלה, והוא עובד בלעשות אותה מאושרת. אחד הזוגות הכי מרגשים שעבדתי איתם: היא גדולה מהחיים, משתפת בכל אספקט מחייה, נתנה לי את התחושה שאני לגמרי חלק מהתהליך של יצירת חייה עם אמון מלא והודיה על כל פרט ושלב בתהליך.

עם הזמן יש שחיקה בעבודה כבכל מקצוע. אני בפירוש יכולה לומר שהפרויקט הזה גרם לי להתרגש מהיצירה ולהנות בכל שלב היא הפיחה רוח רעננה במפרשיי

יובל: כיף לשמוע, ובואי נתחיל מהתחלה: מה ביקש הזוג כשהוא פנה אליכן? היו בקשות ספציפיות?

נירית: היו בקשות פרוגרמה שתואמות את גילם, הדברים הטריוויאליים, המגרש אינו גדול והיה צריך להכניס את כל הבקשות בצורה מיטבית. לדוגמה, בריכת שחיה שעשינו עם מנגנון סגירה הידראולי, גם לצורך הגנה על הנכדים וגם לצורך אירוח בחצר קטנה. המנגנון מאפשר לכסות את בריכת השחייה כולה ועל ידי כך להגדיל את המגרש.

בפנים הבית, היה לי חשוב להכניס כתמי צבע דומיננטים, וכאן נכנסת האישיות של בעלת הבית, אישה צבעונית מאוד, תרתי משמע. בכל עיצוב הבית אפשר לראות את המשחק העדין בין האפיונים הקלאסיים של ה־farmhouse, עם טוויסטים מודרניים

דוגמה אחרת היא יצירת קשר בין הקומה העליונה לבין קומת הקרקע, ולכן יצרנו גשר בקומה השניה עם חלל עובר משני צידי הגשר, ואת הגשר ניצלנו לטובת פינת עבודה וצפיית טלוויזיה לבעל הבית, שרצה פינה אישית משלו. המרתף משמש לאירוח גם עבור בעלי הבית וגם עבור הנכדים, ולכן הוספנו בר ומטבחון ופינת טלוויזיה ענקית, וכל זאת בחלל שכלל לא נראה מרתף, ועם זאת לא בא על חשבון השטח בקומת הקרקע. 

בסלון ובפינת האוכל עשינו גג חשוף, גם ברמה העיצובית וגם ברמת החלל: רצינו ליצור חלל הנראה הרבה יותר גדול מכפי שהוא, שוב, בגלל שטח המגרש הלא גדול. פינת המשפחה צורפה לאיזור המטבח מתוך כוונה ששם מרכז החיים, כשרוצים פינה אינטימית לזוג, ולא צפייה בסלון מעונב וגדול

יובל: אז בואי נדבר על הקו העיצובי של החומרים והסקאלה הצבעונית, שנראית כמו בית כפרי לא ממש מפה

נירית: הרעיון הכללי היה modern farmhouse, לקחת את בתי החווה למיניהם. ולראייה לקחנו את המוטיבים של הגג החשוף, הגמלונים, מותחני ברזל, ליצירת המראה ה״אסמי״. יחד עם זאת רציתי לשלב סוג של מודרניות ולכן סקאלת הצבעים מבחוץ הייתה אפור־שחור־לבן. השימוש באבן (חיפוי), ברזל (מותחנים, פרזולים), עץ (חלונות, גגות), והטיח הלבן, הביא את הרעיון למשהו עכשווי עם אזכור קלאסי, כמו תריסי העץ לדוגמה.

בפנים הבית, היה לי חשוב להכניס כתמי צבע דומיננטים, וכאן נכנסת האישיות של בעלת הבית, שכפי שאמרנו היא אישה צבעונית מאוד, תרתי משמע. בכל עיצוב הבית אפשר לראות את המשחק העדין בין האפיונים הקלאסיים של ה־farmhouse, עם טוויסטים מודרניים. במטבח לדוגמה יש את דוגמת החריצים בדלתות, האיקסים באי, בריקים, כיור חווה גדול, וכל הצבעוניות עברה אדפטציה לזמנים עכשוויים, פחות הסקאלות המתבקשות מהכפריות (כמו שמנת לדוגמה)

יובל: את יכולה לתת עוד דוגמאות למשחק  בין המאפיינים הקלאסיים לטוויסטים המודרניים?

נירית: בחדר השינה של ההורים, בראש המיטה הקלאסי והמוגזם, יש לומר, בבחירת בדים צבעונית, שוב, שתואמת את אופי בעלת הבית, ולעומת זאת כל התפאורה מסביב באפיונים קלאסיים: חדרי הארונות, חלונות העץ בצבע לבן ליצירת ניטרליות, ובכך הדגשנו את הדיסוננס. גם המנורות בצידי המיטה נלקחו מעולם אחר לחלוטין. אני באופן אישי אוהבת את המישמש הזה, ולא את הסט הברור מאליו, אקלקטיות מה שנקרא.

בפינת האוכל שמנו שולחן אבירים קלאסי, עם מנורת אבירים דומיננטית מעל, לעומת כסאות אולטרה־מודרניים. אמבטיית הורים היא לחלוטין בסגנון קלאסי, אך יחד עם זאת הקירות נמרחו בחומר הנקרא רזינה״, שנראה כמו מריחת צבע ולא אריחים, כמתבקש בסגנון הזה, הנקי מול המקושקש, החדש מול הישן

לגבי טרנדים שהייתי שמחה שיחלפו, בוהו־שיק שיצא לי מכל החורים. לדעתי זה לא סגנון. למרות, שאני מבינה שזה משהו זול ונגיש שמאפשר לכל אחד להגיע אליו

יובל: אז יש לי שאלה, אפרופו נקי מול מקושקש, חדש מול ישן. כמה זה עניין של טרנד, לא במה שאת אוהבת או עושה אלא במה שהלקוח מבקש?  וגם, איזה טרנדים שאת מזהה עכשיו בעולמות עיצוב הפנים היית שמחה שייעלמו מחיינו כמה שיותר מהר…

נירית: לדעתי ולטעמי, אקלקטיות זה לא טרנד; זו צורת חשיבה או עיצוב. אותי זה קו מנחה מאז ומתמיד, וככל שאני עוסקת במקצוע אני לומדת לשלב יותר ויותר עולמות, חומרים, צבעים וטקסטורות. אז כך שאני רואה בזה משהו אל־מותי. יחד עם זאת, אני דואגת שהמעטפת תישאר יותר בשפה אחידה על מנת שזה לא יראה גיבוב של רעיונות בלי חוט שני.

לגבי טרנדים שהייתי שמחה שיחלפו, בוהו־שיק שיצא לי מכל החורים. לדעתי זה לא סגנון. למרות, שאני מבינה שזה משהו זול ונגיש שמאפשר לכל אחד להגיע אליו

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

נירית: מבחינתי העצה הכי טובה לכל לקוח, זה לקחת הכל בקלות. זה רק בלוקים וטיח, ואנרגיות טובות יוצרות בתים טובים. כנ״ל בחיים