הרשימה המשותפת // 9.3.23

תמר גטר וחידוש תצוגת האוסף במוזיאון תל אביב

״פִּעֵל״, תערוכת יחיד לאמנית תמר גטר מוצגת במוזיאון תל אביב (אוצרת: דלית מתתיהו). בתערוכה מוצגים ציורים מהשנתיים האחרונות, שבהם עוסקת גטר ביחידה הקלאסית של הציור, כמלבן יחיד וסגור לעצמו. הקומפוזיציה בנויה בו כאיבר שלם המחזיק עדיין את עיונה המתמיד בקיטוע ובפרגמנט, עניין שאף מובלט בגודלו העצום של הדימוי. גטר שומרת על טכניקת הציור שלה בטמפרה־שמן, מעצימה את השימוש במגבים, קרשים וסמרטוטים, ומתרכזת בגרירת הצבע יותר מאשר בהנחתו, בעודה מותירה מקום נרחב למקריות.

כף יד או ידיים פועלות – בונות, מניחות, סוחבות, אוחזות, אומדות מרחקים, תמיד צפות בחלל הציור – דימויים ששכיחים בעבודתה של גטר מאז שנות ה־70. בגוף העבודה הנוכחי הידיים מתגלמות כציור עצמו. גטר עובדת כמעט רק בצבעים שחור ולבן, מוותרת על תיאור אנטומי של הידיים, ושומטת כליל את מושאי האחיזה. הציורים מתגלים לעין הצופה כפנטום של פעולת היווצרותם.

במקביל, חודשה במוזיאון התצוגה בתערוכת אוסף האמנות הישראלית ״דמיון חומרי״ (אוצרת: דלית מתיתיהו) – שבה הוכנסו שינויים ונוספו 45 עבודות חדשות. העיקרון המארגן של התערוכה נותר כשהיה, חלוקה לארבעת היסודות: אדמה, אוויר, מים ואש. אך התחביר נענה לרוחות השעה. היחסים בין העבודות נתונים בשיווי משקל רופף, והפואטיקה החומרית נמתחת אל הקטבים ומתחוללת במרחב בוער וחסר יציבות.

---

יעקב קאופמן בגלריה B.Y5

״פְּנֵישטח״, תערוכת יחיד למעצב יעקב קאופמן, תפתח מחר (שישי 10.3) בגלריה B.Y5 (אוצרת: מירב רהט). בתערוכה ממשיך קאופמן את העיסוק בהאנשה של חומרי גלם וחפצים. למול תערוכות עבר, הפעם הוא מתמקד בפיזיונומיה של הפנים, בוחן את הנקודה בה פני שטח הופכים פָּנִים ואת תחום הביניים בין הרגע שעוד לא לזה שכבר כן.

עשרות הרישומים החומריים המוצגים בתערוכה הם תוצרי רצפים של פעולות לכאורה חסרות מאמץ דוגמת ניסור, כיפוף, קיפול, נעיצה, השחלה וכדומה, המשמשות את קאופמן בבחינת יחסים בין אלמנטים. בעזרתן, בהתערבות מינימלית המבוססת על נגיעה אישית־אנושית, הוא הופך ״דבר״ ל״חפץ״ – חוקר את המקום שבו עולים מתוך פני השטח עיניים/אף/פה, מתהווה זהות של פָּנִים, וחומר הופך אוביקט.

---

אמירה זיאן וליילה רוז ברי בגלריה של מכללת ספיר

שתי תערוכות חדשות ייפתחו הערב (9.3) בגלריה של בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללת ספיר. הראשונה, ״מעבר לגוף״, תערוכת יחיד לאמנית אמירה זיאן והשנייה, ״אבסינת׳״, תערוכת יחיד לאמנית ליילה רוז ברי. שתי התערוכות הן באוצרות תלמידות הקורס לאוצרות בהנחיית לאה אביר

התערוכות יוצגו יחד ויכללו עבודות צילום, וידאו, מיצב, פיסול וסאונד. ההחלטה לשלב בין התערוכות היא של אוצרות התערוכה, סטודנטיות שנים ג׳ וד׳ בבית הספר לאמנות במכללת ספיר. נקודת המוצא לשתי התערוכות היתה אמנות מבוססת מחקר שעוסקת במוסכמות של הנושא, והתערוכות בסופו של דבר מייצרות שני עולמות שונים הנוגעים לתפישות, מחשבות, מגדר, שיוך חברתי ומשפחתי ועוד.

---

מילים מילים במקום לשירה

״מילים מילים״, תערוכה קבוצתית חדשה מוצגת במקום לשירה בחיפה (אוצרת: שולמית וינשטיין ישראל) ומציגה עבודות של 20 אמני ואמניות הדפס, מקהילת ההדפס הישראלית. התערוכה בוחנת ומציגה את החיבורים השונים בין יצירות ההדפס האמנותי הידני לעולם המילולי. אמני ההדפס מציגים קשרים שונים בין הסיפור, השירה והמילה לבין הדימוי, הצבע והצורה. לעתים הטקסט הופך לטקסטורה והאות לצורה.

מילים, שירה וסיפור מקבלים דימויים בעולם החזותי, לעתים הדימוי הוא פרשנות רגשית חדשה של הטקסט, ולעתים סוגות האמנות מתאחדות וחוצות גבולות. אמנים רבים מוצאים את דרכם אל כתיבה ושירה, ומשוררים לא מעטים יוצרים יצירה חזותית, יש בין שני העולמות קשר ארוך שנים, הנובע אולי מהדמיון ביניהן. השירה הממעיטה במילים ומשתמשת בשפה ציורית, קרובה במידה רבה לעולם האמנות החזותי, המציג דימוי וצבע ומדבר ללא מילים.

---

---

בועז לניר במוזיאון בית השומר

״עכשיו ובימים אחרים״, תערוכת יחיד לצלם בועז לניר תפתח מחר (שישי 10.3) במוזיאון בית השומר בכפר גלעדי (אוצרות: בשמת הראובני זאבי וזוהר מונסונגו). לניר הוא צלם ואמן, יליד קיבוץ שער העמקים. הוא החל את דרכו הצילומית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת ועסק בצילום עיתונות. באותה תקופה החל התיעוד הקיבוצי־חברתי בקרב צלמי הקיבוצים, ולניר הוא מהבולטים שבהם.

את צילומי ״הנערים במפעל״ צילם לניר לפני כ־35 שנה. מאז ועד היום הוא מתעד צעירים בתקופת ההתבגרות שלהם: במתחים הפנימיים, במרד הסמכויות, בניכור, בסקרנות, בהתנהגות הלא שקולה, בחיפוש הזהות, בתשוקות, בהתבודדות ובשינויים הרגשיים. בעבודת התיעוד לניר מנסה להביא לידי ביטוי את טביעת האצבע האישית שלו באמצעות הצילום המבוים, הקומפוזיציה, כתמי השחור־לבן, מבטו הישיר של המצולם ועמידתו מול המצלמה, הפרטים הוויזואליים בתמונה והרקע הלבן המחושב.

---

יובל חי בגלריה אינדי

״ארמון״, תערוכת יחיד לצלם יובל חי, תפתח הערב (9.3) בגלריה אינדי (ליווי אוצרותי: מיכאל יעקובסון). חי מציג תצלומים שצילם בעיר מגוריו חולון, בשכונת אגרובנק, שבה הוא מתגורר עם משפחתו בארבע השנים האחרונות. היכרותו עם השכונה ועם העיר עמוקה וארוכה יותר, ומבטו מתמקד בעדות האנושית בסביבה עירונית המשתנה תדיר. חי מצמצם את מבטו אל אובייקטים בנאליים לכאורה, ומבקש לאתר בהם משמעויות חבויות. רוח הזמן משתקפת בתצלומים אלה – שקיעתה של אומה.